ירושלים של זהב ע”י נעמי שמר

איך ומדוע נכתב השיר

בחורף 1967, נתבקשה נעמי שמר לכתוב שיר על ירושלים לפסטיבל הזמר והפזמון ע”י גיל אלדמע שהיה ידיד של נעמי. נעמי בעבר נתבקשה פעמים רבות לכתוב שיר לפסטיבל אך אף פעם לא הצליחה, הפעם עקב היות הבקשה ליצור שיר חדש ועל ירושלים. נעמי מייד הסכימה, במחשבה כי כתיבת השיר תבוא אלייה בקלות, אך זה לא בא לה בקלות וזה הטריף את נשמתה.

נעמי נסעה כמה פעמים לבקר בירושלים, לשאוב השראה מהרחובות, הצלילים והריחות. אבל בכל לילה היא חזרה אל הדף הלבן שנותר ריק.

אחרי כמה שבועות מורטי עצבים היא צלצלה לגיל אלדמע. ואמרה לו “גיל, אני לא מצליחה לכתוב, זה לא הולך. זה כזה נושא… ירושלים. אני לא יכולה, זה לא… אני ניסיתי זה לא מסתדר לי”. אמר גיל אלדמע הפדגוג: “אוקיי בסדר, תכתבי שיר לא על ירושלים. תכתבי על משהו אחר”. שחרר את הלחץ.
והוסיף: “אבל נעמי רק אל תשאירי אותנו בלי שיר לפסטיבל”.

והוא סגר את הטלפון ואמר למי שלידו: “עכשיו היא תכתוב שיר על ירושלים”.

אז ביום שאחרי, כדי לאוורר את הראש, נעמי נסעה לחוות סוסים במושב גנות.

לקחה סוס, ויום שלם היא עשתה הלוך ושוב עם הסוס וחשבה. ופתאום נפל לה הרעיון. פתאום זה כאילו בא לה. הייתה לה מן הרגשה עמומה שיהיה בסדר ואז היא נזכרה בסיפור התלמודי על ירושלים של זהב.

את הסיפור הזה נעמי שמעה כשהיתה ילדה בקיבוץ כנרת מפי המורים המיתולוגיים שלימדו אותה שש שנים רצופות. שושנה ועמינדב ישראלי.
הסיפור הוא כזה:

רבי עקיבא שבגיל מאוחר הלך ללמוד, ואשתו חיכתה לו. גרה במתבן או באיזשהו מקום כזה. עניים מרודים. והוא היה מלקט את התבן משערה של אשתו רחל, והוא הבטיח לה כשהוא יגמור ללמוד והוא יהיה גדול בתורה והמצב הכלכלי סוף סוף ישתפר הוא יקנה לה תכשיט שהוא “ירושלים של זהב”.

אילוסטרציה מודרנית של התכשיט מופיע בכריכה של הספר.

השיר תחילה נכתב ללא הבית על העיר העתיקה, אך לאחר הצגת השיר לרבקה מכאלי אשר הסיבה את תשומת ליבה של נעמי לכך שהשיר אינו מתייחס לעיר העתיקה אשר מהווה חלק חשוב מירושלים בעיני רבקה.

מקור:
https://www.kan.org.il/podcast/item.aspx?pid=13416

השיר בוצע לראשונה ע”י הזמרת שולי נתן בפסטיבל הזמר והפזמון ב15 למאי 1967. שולי נתן הייתה בזמנו זמרת לא מוכרת כלל אך בעקבות המלצתה של בתה של נעמי אשר שמעה אותה שרה בתחנת קול ישראל, נעמי התעקשה מול מארגני הפסטיבל אשר הסתייגו מהצגת זמרת לא מוכרת.

מילות השיר בפסטיבל הזמר והפזמון ב15 למאי ב1967:
אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

–

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

–

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור

–

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

–

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

–

ירושלים של זהב…

–

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.

–

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

–

ירושלים של זהב…

אמנם שם השיר מבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים שרבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. אך, השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל.
דבר זה מתבטא בשיר בשורה “העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה”.
כמו כן, היות וירושלים לא הייתה מאוחדת באותה תקופה וליהודים לא היתה גישה להמון מקומות כגון הכותל המערבי.
בשיר מופיעה שורה המקנה לשיר גוון של קינה:

–
“איכה יבשו בורות המים”
אשר מתייחסת למגילת איכה.

עדכון השיר למצב החדש

לאחר שפרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדו שני חלקי ירושלים.
נעמי, שהייתה באותו הזמן בסיני עם להקה צבאית, שמעה ברדיו את הצנחנים השרים את שירה ליד הכותל.
נעמי הוסיפה בית חדש לשיר ובו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה.

לעומת “איכה יבשו בורות המים” ו”ואין פוקד את הר הבית” בבית השני, הכריז הבית החדש “חזרנו אל בורות המים” ו”שופר קורא בהר הבית”.

הבתים החדשים :

–

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה

–

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו

הביקורת על השיר

היו מספר ביקורות על השיר, הבולטת מבינהם היא של מאיר אריאל אשר היה לוחם בצנחנים והשתתף בקרבות על שחרור הכותל, שחיבר בתגובה את השיר “ירושלים של ברזל” ובו מאיר הביע מחאה על חללי המלחמה ועל התגובות הפטריוטיות המוגזמות לטענתו שהופיעו לאחר איחוד שני חלקי ירושלים.
ניתן לרכז את דעתו של מאיר על מהות השיר של נעמי במשפט הבא :

–

ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך קראנו דרור.
–
אשר בא בניגוד מוחלט לפסקה הבאה משיר של נעמי שמר:
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור.

העתקת הלחן מ”Pello Joxepe”

במאי 2005, פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, זמן קצר לפני מותה, כי שמעה שיר עם ישן בשם “Pello Joxepe”‏, והושפעה ממנו באופן לא מודע בעת כתיבת הלחן ל”ירושלים של זהב”.

רוב חייה הכחישה שמר את הטענות על גנבה ספרותית. לקראת מותה היא תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ”תאונה מצערת” ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה.

בצר לה, ביררה נעמי שמר את החוק הבינלאומי לגבי גנבות שירים. חוק זה קובע כי שמונה תווים ברצף המועתקים משיר אחר הם בבחינת גנבה. שמר ספרה את מספר התווים ש”הועתקו” מהשיר המקורי, בשורה שהייתה הדומה ביותר לשיר הבאסקי – “אוויר הרים צלול כיין”. שמר ספרה שלושה תווים מועתקים בלבד, כשגילתה זאת הרגישה בת מזל עד מאוד.