יומן ההומור של שרית פלג

 הומור משפר יכולות מחויות וזיכרון:

אני אשתף בשתי סיטואציה בה השתמשתי בהומור בכיתה. היתרון שלה היה הצריבה של החומר בזיכרון של הלומדים:

בשיעור מולדת לימדתי על הקשיים של העולים החדשים ממקומות שונים בעולם בארץ. אחד הקשיים היה השפה. כדי ללמד סעיף זה פניתי לאחד התלמידים בגיבריש: ” אלונוקו מלובוקו מספיסיס? אחתוקו משניצה?”.. הילדים נקרעו מצחוק .. צחקתי גם אני והסברתי שכך העולים נשמעו האחד לשני וכמה קשה לתקשר כך.. הם זכרו היטב את הקושי הזה 🙂

2. הומור יוצר אווירה אופטימלית להוראה ולמידה. אני והתלמידים שלי מרגישים בנוח לצחוק בכיתה ואני משתדלת להשתתף בפעילויות כיוון שזה מייצר את הצחוק וההנאה מאותן פעילויות.  למשל לרקוד יחד עם JUST DANCE, לשחק משחק הכיסאות, לעשות הצגות בכיתה וכדומה. כל מה שיוצר אווירת הנאה אני בעד.

פונקציות ההומור בחיי

אני חושבת שהפונקציה שהכי מאפיינת אותי בשימוש בהומור היא הפונקציה התקשורתית. כשאני נמצאת בסיטואציות חברתיות אני כמעט תמיד עושה שימוש בהומור שלי כדי ליצור קשר עם הסובבים אותי. אני גם נתפסת כאדם מצחיק ובעל חוש הומור. למשל בשבוע שעבר הגעתי לערב צוות בבית הספר וכיוון שאני לא מלמדת השנה היו המון אנשים שאני לא מכירה. הדרך הכי קלה עבורי ליצור קשר ולהשתלב הוא באמצעות הומור. כשהצד השני מגיב בחיוך או צחוק אני מרגישה בנוח לידו וזה עוזר והמשך התקשורת ביננו.

יש עוד סיטואציה בה אני משתמשת בהומור והיא במצבי התמודדות ולחץ. לצערי חוויתי לא מעט חוויות לא פשוטות ואף קשות. חוויתי לידה שקטה בחודש שמיני ובמקרה אחר אחי עבר תאונה ואושפז במצב קשה. בשני המקרים הטראומטיים הללו אני ממש זוכרת איך אני והאחים שלי השתמשנו בהומור כדי להתמודד. לצד הבכי והכאב הייתה לנו יכולת לצחוק על סיטואציות מסביבנו כמו על אחות שהרגיזה אותנו או הליך רפואי כזה או אחר. כשאני מסתכלת לאחור על כמה השתמשנו בהומור זה ממש מרגש אותי. עשינו בו שימוש באופן טבעי ואוטומטי. זה ממש מאפיין את המשפחה שלי ואת בעלי. ללא ספק הומור מאוד משמעותי בחיים שלי.

בפייסבוק יש המון סטטוסים מלאים בהומור על כל מיני נושאים שנוגעים לכל אדם כמעט במדינה. על קורונה או אירועים כאלה ואחרים שהתרחשו. לא מעט אני שמה לב פונקציה של העויינות. אפשר לראות בתגובות שחלק מהאנשים לא מצאו לנכון שימוש בהומור בידיעה שכזו. העויינות כלפי הוט וביקורת עליה כחברה אך מנגד יש כאן ידיעה טראגית ועצובה.

תגובה הומוריסטית לסיטואציה קשה

• מה היתה הסיטואציה?

הבן שלי נפל בגינה על סלע, פתח את האף והזדקק לתפרים.

• כיצד בד”כ הייתם מגיבים לה?

בדרך כלל אני אדם חרדתי מאוד. אני לוקחת קשה מאוד סיטואציות כאלה. אני יודעת שאני מקשה על הילדים שלי שזקוקים לסלע איתן ברגעים שכאלה. הם מיד מסתכלים עליי לראות איך אני מגיבה ולפי הלחץ שלי הם מגיבים בהתאם. כשהם נופלים בצורה קשה כמו זו אני הופכת די היסטרית, אפילו שכבר חוויתי נפילות שכאלה ואני יודעת שזה לא סוף העולם.

• כיצד הגבתם הפעם?

הפעם החלטתי במודע שאני לא מלחיצה ונלחצת. בשנייה הראשונה התחלתי להגיב בהיסטריה וקצת ירדו לי דמעות. מיד אספתי את עצמי הסתכלתי על יהלי והחזקתי לו את האף שלא ירד דם ואמרתי לו “הכל בסדר ..אבא בדרך והרגע הרווחת יום כיף עם אמא :)”. כל הזמן על למיון אמרתי לו ולי שהכל בסדר שככה גדלים ואין מה לעשות לפעמים נופלים. הבטחתי לו שנעשה כיף במיון ונזמין מקדולנדס וכך היה. לקחתי את הדברים יותר בקלות וראיתי איך זה מקל עליו.

• מה היתה תגובת הסביבה לתגובתכם ההומוריסטית?

תוך כדי שקיבלנו טיפול הוספתי בדיחות כמו ” ממי אם פעם הבאה בא לך יום כיף איתי רק תבקש לא צריך לפתוח את האף בשביל זה “.. ניסיתי להצחיק ולהקליל..

• כיצד הרגשתם במהלך ואחרי הסיטואציה?

הרגשתי תחושת סיפוק. הרגשתי שיצאתי מעצמי והקלתי על הבן שלי כמו שאני אמורה לעשות. אפילו התפארתי בפני בעלי על ההתנהלות השונה שלי. הכל הרגיש אחרת. וכן זו פעם שנייה שאנחנו עושים תפרים בפנים ליהלי כך שיש לי למה להשוות לצערי.

• עד כמה היה לכם קשה לשנות את הדפוס שלכם ואת תגובתכם האוטומטית?

היה לי מאוד קשה ברגעים הראשונים. ההיסטריה שלי היא אטומטית והייתי צריכה להשתשמש בהמון מודעות וכוח רצון כדי להגיב אחרת. אבל ברגע שכבר פעלתי בהתחלה אפילו ב”צביעות” מאוחר יותר כבר ממש הרגשתי כמו שרצתי שארגיש. ויהלי ממש התאים את עצמו למה שאני משדרת..

• האם לדעתכם תרגול נוסף יכול לאורך זמן לשפר את היכולת שלכם להגיב באנרגיה חיובית והומוריסטית לשינוי בלתי צפוי?

אני חושבת שיש דברים שאנחנו פועלים במצב אוטומטי וזה בסדר. אבל אם רוצים לשנות צריך הרבה מודעות ועבודה עצמית. אני מאמינה שהסיטואציה הזו בה הגבתי אחרת תגרום לי לרצות להגיב כך גם בפעמים אחרות חס וחלילה שלא יהיה טפו חמסה שום בצל 🙂

משימה 10.2 הומורפוביה

אני מסכימה מאוד עם הנאמר בפודקאסט. לשמחתי אני לא חווה את החסמים האלה בשימוש בהומור בבית הספר. האמת שיש לי “טייטל” שעוזר לי להתמודד עם חלק מהעכבות האלה שלמורות אחרות יש. אני מחנכת ומורה למקצועות מדעים ומתמטיקה אבל לפני הכל אני תמיד “משויצה” שההכשרה שלי היא מורה לחינוך גופני. הכותרת הזו מאפשרת לי המון פעמים להרגיש ביטחון לעשות דברים שמורות אחרות עם עקבים ולוק מוקפד לא יכולות. אני יכולה לסיים שיעור מתמטיקה עם עמידת ראש בדשא או תופסת מסטיק. אמרת לכתוב בפתיחות אז בבקשה.. היה לי תמיד חלום להיות שחקנית או זמרת 🙂 הכיתה מאפשרת לי להגשים את החלום הזה. אני בשנת שבתון כרגע ונפלו הרבה אסימונים השנה בקשר למקצוע שלי. אני בהחלט מרגישה במקום הכי נכון לי בחיים ואני מרגישה בטוחה במי שאני. אני חושבת שכדי להשתמש בהומור צריך ביטחון עצמי, מודעות עצמית ואינטיליגנציה רגשית גבוהה. אני אשמע מתנשאת אבל לא כל אחד או אחת יכולה לעשות שימוש בהומור בצורה חופשית וטבעית. אם יעשו זאת רק כי צריך זה עלול לצאת מביך ולא תמיד נעים או מובן לתלמידים. לא פעם קרה מקרה בבית הספר שתלמיד נעלב או לא הבין מורה מקצועי שנכנס לכיתה. צריך להכיר את התלמידים כדי להשתמש בהומור ולדעת מתי. אני אוהבת מאוד להיות על תקן המורה המצחיקה, הספורטיבית גם בקרב צוות המורים. אני תמיד הראשונה להתנדב לכל משימה בערבי צוות או בפעילויות במליאת המורים. אין לי בעיה להשתטות או לעשות חיקויים מצחיקים. זה פשוט מי שאני, אני לא מתאמצת או חושבת איך להצחיק או להיות במרכז. הרבה מורות לא רוצות את התפקיד הזה, הן ממש נרתעות ממנו. אני לגמרי אבין מורות שמתקשות להשתטות מול תלמידים או לעשות שימוש בהומור מהפחד לאבד את התמלמידים. אני חושבת שגם הותק שלי והניסיון עוזר לי להתמודד עם הלחץ הזה להספיק את כל החומר. ברגע שהפכתי מקצועית במקצועות אותם אני מלמדת יש לי הרבה יותר מקום להומור. זה כמו ללמוד נהיגה עם הילוכים. בהתחלה צריך ריכוז בהחלפת הילוכים וכשזה מתבסס יש פתאום זמן לשים יותר לב למתרחש בכביש. אני חושבת שלמנהל/ת יש השפעה על הביטחון של המורות לעשות שימוש בהומור. אם יהיה פירגון ודוגמה אישית מצידם זו אווירה שתאפשר ליותלר מורים לעשות שימוש בהומור. זה בהחלט יכול לדבק 🙂

• משימה 11.3 הומור בטוח
• האם אתם נצמדים להומור בטוח? כלומר, האם מרגישים בטוח להתבדח רק בסיטואציות מסוימות?
  אני חושבת שאני גם משתמשת בהומור בטוח. הכי קל לי להשטות ולצחוק עם הילדים שלי בבית או בכיתה. אבל אני לא נצמדת לשום דבר. אני משתמשת בהומור כשאני מרגישה נו7ח עם עצמי וכשטוב לי. זה באמת קורה יותר בסיטואציות המוזכרות: זרים, ילדים, אחרים, אלכוהול או עם בעלי חיים אבל לא בהכרח. אני ממש מרגישה שהומור הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני. הבן זוג שבחרתי מצחיק אותי מאוד וזה חשוב לי כל כך. זה הופך אותו לחבר טוב שלי כי יש לנו את אותו סוג של הומר.
• עם איזו סיטואציה שהוזכרה בסרטון הזדהיתם במיוחד? מדוע זה כך לדעתכם? אני הזדהיתי בעיקר עם ילדים ולצחוק על אחרים חחח זה נשמע נורא, לצחוק על אחרים. אני לא צוחקת על סתם אנשים מתוך רצון לפגוע אני פשוט מאוד אוהבת טעויות דיבור גם של עצמי. אני משתמשת בהומור הזה רק עם מי שאני בטוחה שזה יצחיק אותו גם. אם יש ספק קטן אני לא משתמשת בזה ובטח לא עם ילדים בכיתה.
• האם ישנה סיטואציה שלא הוזכרה בסרטון אך עבורכם היא עונה להגדרה של הומור בטוח? מהי? עם המשפחה הקרובה, חברים טובים, ובסיטואציות מסויימות שיש מתח או לחץ אבל לא בקטע רע. כשיש מתח או לחץ כמו לדוגמה בסרויס של מסעדה. המצבים האלה מחייבים דרך לשחרר את הלחץ וזה הרבה פעמים קורה דרך הומור. אחרי פעילות גופנית אני תמיד בהיי ואני משתמשת הרבה יותר בהומור.
• באיזו סיטואציה לא נוח לכם לצחוק, אך הייתם רוצים לשנות זאת? כשמישהו נופל או שקורה משהו הזוי וזה מביך אותי מאוד אני יכולה לתפוס התקף צחוק. זה היה קורה לי בעיקר במכללה בתואר הראשון. כשכולם בכיתה בשקט ואסור לצחוק ופתאום המרצה נגיד אומר בלי סוף איזו מילה. זה היה מצחיק אותי ולא הייתי מצליחה שלא לצחוק.
• כיצד לדעתכם תוכלו לצאת מאזור הנוחות ולהרחיב את חוויות ההומור שלכם, מעבר להומור
• הבטוח? אני לא חושבת שיש לי מה להרחיב לשמחצי הומור ממלא את חיי והוא חלק בלתי נפרד ממני. אני תמיד מוקפת באנשים שכיף לי לצחוק עמם ואם לא אני לא שם.

אני לא כל כך חושבת שזה משקף אותי. הסעיף האחרון אומר שאני מרשה שיצחקו עליי ושזה אומר שבדרך כלל זה נובע מחוסר ביטחון. אני צוחקת על עצמי בקלות ואין לי בעיה גם שאחים שהם קרובים אליי יצחקו איתי או עליי אבל! אם יש מישהו שאני לא אוהבת ואני לא קרובה אליו אני לא אשתמש בהומור כזה ואף אחד לא ישתמש בהומור כזה מולי. יש לי ביטחון עצמי ואני לא נמצאת במצבים משפילים ולא נעימים רק לשם ההומור או כדי לשמח ולהצחיק את מי שמולי. לכן אני לא חושבת שהסעיף האחרון נכון. גם שימוש בהומור אגרסיבי זה פחות אני. אני פחות עוקצנית וסרקסטית. אם אני משתמשת בסרקזם זה רק עם הקרובים לי ועם אנשים שאני יודעת שהומור כזה ימצא חן בעיניהם. זה ממש עיניין עדין שקשור באינטילגנציה רגשית. להכיר את מי שמולך ולהכיר את הההומור של החברים והמשפחה שלי. אני יודעת תמיד עם מי אפשר לצחוק ועל מה.

סוג ההומור החביב עליי- משימת רשות

אני אוהבת כמעט את כל סוגי ההומור ויכולה למצוא חן בכל אחד מהם. אני יודעת שאני עושה שימוש בהומור שקשור בהגזמה. לדוגמה אני בשיחת טלפון עם חברה והיא מתחילה לספר משהו אבל פתאום יוצאת לה מילה במבטא איטלקי או רוסי. אני מיד אגזים ואחקה אותה בהגזמה עם אותו מילה במבטא מוקצן מאוד. זה נשמע רע מאוד חחח אבל זה מצחיק את מי שמולי ברוב מקרים. אני טובה מאוד בחיקויים של מבטאים שונים ומי שמכיר אותי יודע שזה ממש תחביב שלי לדבר במבטא: איטלקי, ארגנטיאני, מקוראי וכדומה. אני מאוד אוהבת!

הומור נוסף שאני עושה בו שימוש ותופס לי את תשמת הלב הוא אי הלימה או מצבי אנושיים מביכים. זה מצחיק אותי מאוד! למשל אם בעלי יחזור ויספר לי על מקרה “פאדיחה” שהייתה לו למול לקוח או מלצרית אני אצחק מאוד. זה יכול להיות כל דבר, אפילו סרטון במאמאצחיק של אישה שיורדת לה במדרגות, בכיף בבוקר עם כוס קפה, פתאום מחליקה על הטוסיק שלוש מדרגות ולסיום כוס הקפה נשפכת לה על הראש. אני רק נזכרת בזה וצוחקת חחחחח

אני נשמעת כאילו אני צוחקת רק על אחרים אבל זה לא נכון אני אצחק באותה מידה גם על עצמי. כשדברים מהסוג הזה קורים לי אני מיד רצה לספר לחברה טובה או לבעלי ולמצוא מי שיצחק איתי על מה שקרה לי.

אני מתחרבת להומור של שחר חסון לדוגמה. הוא גס וחד ומוגזםםםם! זה בול אני. אני אוהבת שהוא צוחק מהדברים שקורים לכולם יום יום. על טבע של האדם והחיים. על הטוב והרע בלי להתנצל. מצרפת סרטון שלו לדוגמה 🙂

https://www.youtube.com/watch?v=rfKy8JW_vQg&list=RDCMUCVbCUgpl_9DA0iUsS_rkIbQ&start_radio=1&rv=rfKy8JW_vQg&t=51