ידיעות הקורונה – חינוך גופני, קורונה ומה שביניהם.

ליאור ברגר

כפיר נוי

ירדן בן-עמי

דעסה ערפאת

איך מתחילים?

כאן תוכלו לראות מתכונים בסיסים וקלים לארוחת הבוקר שלכם, הארוחה החשובה ביותר ביום.

מדוע? לאחר השינה שללנו אנו קמים לאחר צום של כמה שעות שלא אכלנו ולא שתינו כלום, ומאגרי האנרגיה שלנו דלילים. הגוף שלנו זקוק לאנרגיה כדי לתפקד במהלך היו, בדיוק כמו רכב הזקוק לדלק כדי לנסוע.  ארוחת הבוקר שלנו בעצם תשפיע על מצב הרוח שלנו במהלך כל היום, על רמת האנרגיה שלנו וכמובן על בריאותנו. יש לנו שליטה מלאה על בריאותנו , וניתן ליישם זאת בארוחות הבוקר שלנו.

ארבעה מתכונים לארוחת בוקר בריאה ב-10 דק’ הכנה בלבד

בירצ׳ר מיוזלי:

  1/4כוס שיבולת שועל דקה

 1/4 כוס שיבולת שועל עבה

חופן אגוזי פקאן

חופן צימוקים

קינמון לפי הטעם

הוראות הכנה: קולים את המרכיבים במחבת רחבה על אש בינונית-נמוכה למשך כשתי דקות, עד שמתחילים להריח ריח נעים שמזכיר ריח של פופקורן.

ממרח טופו פלפלים קלויים ובצל מטוגן:

300 גר׳ טופו במרקם קשה

1/2בצל גדול

 1 פלפל קלוי מצנצנת

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

1 כפית שום גבישי

1 כפית פפריקה מתוקה

הוראות הכנה: פורסים את הבצל לרצועות, מזהיבים במחבת חמה עם שמן זית. לתוך קערת מעבד המזון, מוסיפים את כל המרכיבים, יחד עם הבצל, וטוחנים יחד עם 2-3 כפות מים, עד הגעה למרקם הרצוי. שומרים בקופסה אטומה במקרר למשך 4-5 ימים.

שקשוקה חומוס מהירת הכנה:

250 גר׳ עגבניות מרוסקות

150  גר׳ גרגירי חומוס מבושלים

מלח ופלפל שחור לפי הטעם

1/2  כפית פפריקה מתוקה ו/או חריפה

 1/2 כפית שום גבישי או שום כתוש

 יוגורט סויה כתוספת/טחינה

הוראות הכנה: מוסיפים את כל המרכיבים מלבד יוגורט הסויה למחבת/סיר אישי עם מעט שמן זית. מכסים במכסה, ומבשלים למשך כ-10 דק׳, עד שהעגבניות מסמיכות. מגישים עם יוגורט סויה, לחם וירקות טריים.

דייסת שיבולת שועל עם קומפוט תפוחים ואוכמניות:

 1/2 כוס שיבולת שועל דקה

1 כוס חלב סויה

 1/2 כוס מים

  1/2 תפוח חתוך לקוביות קטנות

1/4 כוס אוכמניות כחולות

ממתיק נוזלי

תוספות שאוהבים

הוראות הכנה: בקלחת קטנה, מבשלים יחד אוכמניות ותפוח (ניתן להוסיף מעט מים במידת הצורך) עד שהפירות מתרככים. מוסיפים ממתיק נוזלי לבחירה. מוסיפים את שיבולת השועל והנוזלים, ומבשלים למשך כ-5-7 דקות עד הגעה למרקם הרצוי. מגישים עם מחצית התפוח הנותר, אגוזים/פירות יבשים/גרנולה וחמאת בוטנים/שקדים.

חינוך בזמן קורונה

שם המגישה – ירדן בן-עמי

חברי הקבוצה – כפיר נוי, ליאור ברגר, דעסה ערפאת

איזו שנה מוזרה זו הייתה..

בשנת 2014 סיימתי את לימודי התואר הראשון בהוראת חינוך גופני, וברחתי מההוראה כמו מאש. הרגשתי שזה לא בשבילי, שאני לא אצליח בעבודה כזו, לא מצאתי את הקשר ביני לבין הילדים, ובעיקר פחדתי. ואז, בסוף 2019 הגיעו שמועות על וירוס קטלני שהתפשט באסיה. זה היה נשמע רחוק ומנותק, ולא הקדשתי לזה יותר מדי תשומת לב.

במרץ 2020, כמו שכולכן/ם בוודאי יודעות/ים, כבר נכנסו לסגר וכל הקלפים נטרפו. הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש, חד משמעית.

התלבטתי קשות והשקעתי בזה הרבה מאוד מחשבה, ולבסוף החלטתי שאני הולכת להיות מחנכת. אני רוצה להשפיע ולא רק להתלונן מהצד. מצאתי את כל הכוחות בי ואת כל הדברים אותם אני רוצה לתרום, ופשוט החלטתי ללכת על זה.

התחלתי לחנך את כיתה ה’3 בבי”ס “לאה גולדברג” בכפר-סבא, וזו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיי.

פגשתי את הכיתה שלי למשך שבועיים, ולאחר מכן התנתקנו ונכנסנו כל אחד ואחת לביתה/ו והייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש ולעזור להן/ם לשמור על כל הקשרים שאבדו להן/ם עקב הבידוד.

הורים רבים פנו אליי במהלך תחילת הסגר והביעו דאגה שילדיהם לא פוגשים ופוגשות כלל את חברי הכיתה האחרים, וביקשו שאנסה להתערב בנידון כי הם כבר לא מצליחים.

התחלתי לקרוא ולחקור בעניין הבדידות שהולכת ומתגברת אצל תלמידי הכיתה שלי, כלפיהן/ם הרגשתי מחויבות גדולה, וניסיתי לחשוב איך אוכל להתערב ובו זמנית להעביר להן/ם חלק מהערכים שאני רואה כחשובים.

“הקורונה היא אירוע טראומתי עבור הילדים. העולם השתנה להם ביום אחד, ואחת ההשלכות האפשריות היא אובדן המיומנויות החברתיות”, טוענת ד”ר שירלי בן שלמה, מביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. “בדרך כלל מי שמתווכים להם את המציאות הם ההורים, ופה ההורים עסוקים בשאלות של פרנסה ופחות פנויים לעשות את התיווך. הילדים גם לא פוגשים עכשיו את המורים ודמויות משמעותיות בחייהם, כמו סבא וסבתא. האירועים גורמים להם לעסוק בשאלות קיומיות, ואנו רואים אצלם סימני מצוקה ודכדוך. יש גם עלייה משמעותית בחרמות חברתיים, שעברו לרשת”. (מומחים מנתחים: מה עבר על הילדים שלכם בזמן שהייתם בזום?, מגן ה., גלובס, 2020).

ניסיתי לחשוב איזו פעילות לימודית וחברתית תעזור להן/ם לצאת מהבית ולעבוד יחד בקבוצה, תוך כדי שאני משלבת את התשוקה שלי לסביבה וחשיפת הילדים והילדות לדברים הקורים מחוץ לארבעת קירות הבית והחדר שלהן/ם.

ידעתי כי הן/ם הלכו והתבצרו יותר והתרגלו לשגרה החדשה והבודדה שנוצרו עקב פחדים מסוימים ומציאות שנכפתה עליהן/ם, והדבר שהכי הדאיג אותי ואת ההורים יחד הוא ההשפעות שיהיו לתקופה זו (שלא ידענו עד מתי תימשך) על הילדים והילדות.

כידוע, אחת הבעיות העיקריות בשהות הממושכת בבית היא ההתמכרות של הילדים למסכים, שהייתה כמעט בלתי נמנעת בימים שבהם ההורים עבדו מהבית וניסו לנטרל כל הפרעה. “הרציפות החברתית של הילדים משתבשת במעבר למרחב הווירטואלי, והם רואים פיצוי של המחסור הזה בהתמכרות למחשב ולטלוויזיה”, אומר הפסיכולוג ד”ר אביב נוף מהמרכז להוראת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

תחושת הבדידות יכולה לנבוע גם מחוסר היכולת לחוות חוויות חדשות ומספקות עם אדם אחר, בעולם שבו היצע החוויות המספקות הולך ומידלדל, או מקריסת מערך הערבות ההדדית בקהילה. יש גם מי שחווה דווקא שייכות וקרבה בתקופה הזאת – בבית, בצרה המשותפת לכולם, בהפגנות, אבל חוויית הבדידות כנראה אופיינית יותר לתקופה. רמז לכך אפשר למצוא בסקר הלמ”ס מתחילת החודש: 23% דיווחו על תחושת בדידות, לעומת 19% בתקופה המקבילה ב-2019. (מומחים מנתחים: מה עבר על הילדים שלכם בזמן שהייתם בזום?, מגן ה., גלובס, 2020).

לאחר שחשבתי על מס’ משימות אותן אוכל לתת לתלמידות/ים, התחלנו מפגש בשיחה על איך כל אחד ואחת מרגישות/ים נוכח הימצאותן/ם בבית לתקופה כה ארוכה. שאלתי למה הן/ם מתגעגעות/ים?, איך הן/ם מבלות/ים את זמנן/ם בבית? האם יוצא להן/ם לדבר טלפונית או וירטואלית עם חבריהן/ם לכיתה? ועוד שאלות מנחות. הדיון העלה דברים מעניינים מאוד ובסופו הסכמנו כולנו כי החוסר בקשרים החברתיים משפיע על כולנו לרעה. התלמידות/ים העלו שחלקן/ם מנסות/ים לקבוע וליזום פגישות, אך לרוב אין שיתוף פעולה משאר חברי הכיתה. שוחחנו על כך שברגע שאנחנו חלק מקבוצת חברים וחברות, אנחנו יכולות/ים לדבר על החוויה האישית שלנו ויהיה מי שיבין ותבין אותנו, יהיה מי שיוכל לנחם אותנו, ובעיקר לא נרגיש לבד.

לקראת סיום השיחה הודעתי בשמחה לתלמידות/ים כי חשבתי על מס’ משימות כייפיות מחוץ לבית, ובמשך השבועות הקרובים הן/ם יקבלו משימה בכל שבוע ויצטרכו להגיש אותה על-ידי שליחת תמונה בוואטסאפ.

יצאנו לדרך! ולהלן פירוט המשימות כפי שהוצגו לתלמידות/ים:

משימה ראשונה-

עליכן/ם להיפגש באוויר הפתוח, ולחפש שני עצים שונים זה מזה.

צלמו את העצים ואתכן/ם ליד העצים (2 תמונות של עצים, 2 תמונות של כל הקבוצה ליד העץ), היכנסו למדריך לזיהוי עצים של קק”ל, וענו על השאלות הבאות:

1. מהי צורת הצמרת של העץ?
2. מהי צורת העלה של העץ?
3. מהי העלווה של העץ?
4. מהו גובהו?
5. האם יש לעץ פירות? אם כן, מהם?

משימה שניה-

בחרו רחוב אחד מארבעת הרחובות בהם אתםן גרות/ים, וענו על השאלות הבאות:

1. צלמו את שלט הרחוב ואתכן/ם על ידו.
2. מהו שם הרחוב?
3. על שם מי הוא נקרא?
4. כתבו בלוח השיתופי על האדם על שמו נקרא הרחוב (באילו שנים הוא/היא חי/ה? מה היה פועלו/ה של האדם? מאיפה הוא/היא היה/הייתה? האם הייתה לו/לה תרומה כלשהי לעיר כפר-סבא? ועוד).

משימה שלישית-

1. היכנסו לקישור ובצעו את הניסוי “גלידה בשקית“. תאמו ביניכן/ם מי אחראי על איזה חלק בניסוי, היפגשו יחד ובצעו אותו.
2. עליכןם לצלם את מהלך הניסוי ואת התוצאה שלו.
3. לאחר מכן, עליכןם לכתוב טקסט בוורד באורך של לפחות חצי עמוד, גודל 12, כתב david על “נקודת ההיתוך של קרח”.
4. את התמונות והטקסט עליכןם להעלות ללוח השיתופי.

אתםן יכולות/ים להיעזר באתר הרשמי של מכון דוידסון, או באחד הסרטונים הבאים, לצורך כתיבת הטקסט.

הילדות והילדים חזרו שמחות/ים ונרגשות/ים מכל מפגש כזה, ההורים של הודעות תודה על כך שהחזרתי את הקשרים החברתיים לכיתה, ואני שמחתי לקבל כיתה מעט מגובשת יותר בכל יום.

לסיכום, ברור שלביה”ס תפקיד מכריע בפיתוח האישי של כל אחד ואחת מהתלמידים. תקופת הקורונה לימדה אותי כמורה בכלל ומחנכת בפרט כמה אחריות יש לי כלפי הכיתה שלי, חידדה את הצורך בגמישות מחשבתית בזמני שגרה ובטח בזמני חירום. כך למשל בתקופת הקורונה נדרשו התאמות ויצירתיות על מנת לשמור שהתלמידים והתלמידות לא יאבדו את כישוריהם החברתיים ויכולותיהן/ם לתקשורת בין-אישית על מנת שלא ישקעו אל הגירויים הזמינים שהתעצמו בתקופת המגפה, כמו טלוויזיה והמחשב, כל אחד ואחת בין ארבעת קירות ביתה/ו.

דו-שיח ה -“אני” לאני

דו-שיח בין החוט (הנשמה ) למחט (הגוף ) !

מי אני ?

שם המגישה – דעסה ערפאת

חברי הקבוצה – כפיר נוי, ליאור ברגר, ירדן בן-עמי

בולימיה! אנורקסיה ! השמנת יתר !הפרעות אכילה או הפרעות באכילה ?!

למי אכפת? לי …

לרגע אני שואלת את עצמי למה ?איך ? איך זה קרה ? ממה זה נבע ? זאת מחלה או רגש?

הכל ביחד .

מעניין ,מסקרן אבל איך התגברת על זה ?)קולות של הלוחשים )

לא התגברתי על זה, נלחמתי בו .

הייתי בתוכו, חיינו ביחד.

זאת לא מחלה שבמילים אומרים ניצחתי את המחלה !

זאת מחלה שאומרים נלחמתי בה .

היא חיה בה ואני חייה אייתה.

להילחם זה להפנים –דימוי גוף

מה אנו יודעים על דימוי גוף ?

מה אנו יודעים על מחלות רגש ?

מה אנו יודעים על הפרעות אכילה ?

אנורקסיה ,בולימיה ,השמנת יתר !

מה הסימפטומים ?

העדר של ביטחון עצמי.

העדר של אישיות

העדר של קבלת החלטות

העדר של התבגרות

אי אחריות על החיים

ושמחת חיים ?אין

מי אני (הפרעות אכילה )?

מי אני ?

ומי אני נגדכם ?

זה דימוי גוף

להבין ,לדבר להפנים ולהקשיב להאני שלי

לחבר/ה שלי קוראים השמנת יתר

שזה בהחלט בתור ילד/ה זה האויב שמסתתר בפנים

לעומת חבר הקצר זמן זה היה אנורקסיה הוא רק דפק על הדלת כמה פעמיים

ולאחר מכן חבר הנאמן ביותר זו הבולימיה … השאר אותי בספק לגבי המלחמה !

מלחמה ?

נכון שמעתם נכון !

מלחמה .

מלחמה של יום למלחמה של חודש למלחמה של שנה למלחמה של שנים

היא חיה בי ואני חיה אייתה.

בחיי היום היום .

מה השתנה מאז עד היום?

הזמן

הזמן מרפא הכל

הזמן מלמד הכל

הזמן ערך

הזמן הוא ה “מראה ” של השנים

הזמן שיקוף לשנים

השנים תקופות ובכל תקופה יש משבר וכל משבר זו נקודת חוזקה ונקודת תורפה

להרפות ל-חזק (את עצמי)  ולהתחזק(לחבק את עצמי ) .

והקורונה !

קורנה זה עוד תקופה או משבר

לחשב את המסלול מחדש

הזמן זה הביטחון לאי הוודאות

אי אפשר לדעת מה מחכה לי/לך /להם  מחר ?

או לזה האיש שברחוב

הוודאות שבקורונה ושהקורונה לא וודאית

אבל הרזולוציה למחשבות משתנה

המחשבה היא קוו דמיוני

למתוח קוו מתחת ל – מ ח ש ב ה

 מ- מחר זה יום חדש

ח-חיפוש את האני

ש-שליטה בה-אני

ב-ביטחון עצמי

ה-התרגשות

המחשבה זו האני

ואני זו המחשבה

והמחשבה היא המודעות

ומהמודעות להפנמה לעשייה

מקופסת התודעה (המוח) וקופסת הרגש (משאבת הלב ) לדימוי הגוף (האני ).

ומ -“האני ” ל-“אני ” אהבה …

חשיבות הפעילות הגופנית לילדי הכיתות המשולבות בבתי הספר בדגש על אוטיזם

שם המגישה – ליאור ברגר

חברי הקבוצה – דעסה ערפאת, ירדן בן-עמי, כפיר נוי

בהרבה בתי ספר ברחבי הארץ ישנן כיתות משולבות אשר נותנות לילדים בעלי צרכים מיוחדים את האפשרות להשתלב עם כיתות רגילות ולקבל את ההרגשה שהם שווים לשאר הילדים. חלק נכבד משיעורי החינוך הגופני בבתי הספר לכיתות השילוב השונות עוסק בשיפור יכולות מוטוריות וחברתיות בקרב ילדים אלו. אז מהי בעצם החשיבות לפעילות זו? על מה פעילות גופנית משפיעה בחיי היום יום של ילדים בעלי צרכים מיוחדים? על כל השאלות האלו ננסה לענות כאן.

מחקרים מראים כי פעילות גופנית אצל ילדים אוטיסטים לא רק משפרת את הכושר הגופני אלא הינה חיונית על מנת לשמור על אורח חיים טוב יותר ועל מנת להוריד את הופעות התנועות הסטריאוטיפיות המתקשרות עם האוטיזם. כמו כן פעילות גופנית מעלה את תחושת המוטיבציה, את הביטחון העצמי ואף משפרת את מודעות גופו של הילד האוטיסט. אחד הדברים הבולטים אצל ילדים אוטיסטים בהקשר של פעילות גופנית הינה הירידה של רמת הפעילות הגופנית הקשורה לעליה בגיל אצל האוטיסטים. מחקרים רבים מצביעים על בעיה זו אשר משפיעה על חייהם של האוטיסטים. בנוסף ליושבנות המצביעה על ירידת הפעילות הגופנית עם העלייה בגיל, ישנה ירידה גדולה במוטיבציה ובביטחון העצמי. ניתן לראות שילדים אשר משולבים ביסודי הינם פעילים יותר מאשר ילדים משולבים בחטיבות או תיכונים.

שיעורי החינוך הגופני בכיתות אלו הינם שיעורים מגוונים הנותנים מנעד רחב של פתרונות לרמות השונות של התלמידים. מיכולות ביצוע נמוכות ועד תפקוד גבוה, עבודה על מוטוריקה עדינה עם שילוב של מוטוריקה גסה. ניתן לראות שפעילות אישית יותר שנותנת תחושת הצלחה הינה משפיעה טוב יותר על מצב רוחו של התלמיד לעומת פעילויות קבוצתיות שלא כל תלמיד יוכל להביא את עצמו ליכולות שלו.

אחד הדברים החשובים בפעילות גופנית לילדים בכיתות תקשורתיות הוא בעצם ההדגמה של המורה במהלך התרגול. אנו רואים בפעילות גופנית זו המון תנועות מראה, ילדים אלו מבצעים את מה שהם רואים אל מול עיניהם ולכן ישתפו יותר פעולה כאשר מי שנמצא מולם מדגים להם את התנועה.

אחד הדברים שמשפיעים ביותר על רמת הפעילות בבית הספר זה קריאת המצב הנוכחי של התלמיד על ידי המורה והתאמת השיעור לפי אופי התלמידים. יחס אישי הינו מאוד חשוב וגם חשוב לדעת לתת דגשים אשר נותנים מוטיבציה אצל ילדים אלו. דירבון הילדים לפעילות ע”י המורה, הסייעים ומורות הכיתה הינו חשוב כמו כן דוגמה אישית. ניתן לראות בשיעורי חינוך גופני כי כאשר המורה מדגים ועושה יחד עם התלמיד, אחוז היענות התלמידים והעשייה הינו גבוה יותר מכיוון שהתלמידים רואים ומגיבים בהתאם להנחיות אשר מונחות להן מול העיניים ולדוגמה. עוד משהו שמצאתי מדרבן מאוד בקרב התלמידים ומעלה את הביטחון הוא ההדגמה מול שאר הכיתה. כאשר אתה מבקש מתלמיד להדגים זה נותן לו מאין טפיחה על השכם ונותן לו ביטחון לעמוד מול הכיתה.

כמורה לחינוך גופני בכיתות תקשורתיות אני משתדלת בכל שיעור להביא את המיטב לתלמידים שלי מבחינת גיוון, יחס אישי והערות נכונות לכל ביצוע.

במסגרת הוראתי את הכיתות התקשוריות אני רואה כל יום התמודדות וניצחון עם קשיים או פחדים של הילדים וכל הצלחה שלהם משמחת לי את הלב בענק.

מקרה שקרה לאחרונה הוא של ילדה בשם שירה (שם בדוי) שבתחילת השנה לא הייתה פעילה כלל ובאחת משיחותינו סיפרה לי על הקושי שלה בירידה במשקל. במהלך השיעורים דחפתי את שירה ולא נתתי לה לוותר על עצמה בשיעורים עצמם והזכרתי לה שגם אם קשה אולי התוצאה אליה היא רוצה להגיע היא שווה את זה וחבל לוותר לעצמה. ( כמובן שהכול בליווי של המחנכת והאימא)

שירה כל פעם במהלך השיעור מוצאת את עצמה מתמודדת עם אתגרים חדשים, שירה נמצאת בכיתה שרובם בנים והיא צריכה לנסות להוכיח עצמה כמסוגלת לאותן יכולות. שיעור אחד עשינו שיעור מסירות מעל רשת ועברנו לנגיחות. שירה, שאף פעם לא ניסתה לנגוח בעבר החליטה שגם היא מנסה, אמנם זה פחות נעים, אך הצליחה ובגדול. שיעור אחר עשינו מסלול מכשולים בו שירה התמודדה עם הקושי שלה לשיווי משקל. בסיבובים הראשונים שירה התייאשה וביקשה לשבת בצד כי לא מצליחה. נתתי לה את המנוחה שביקשה כדי שתירגע מהמקום אליו הכניסה את עצמה וכאשר מצאתי אותה רגועה פניתי אליה שוב וגרמתי לה להתמודד עם הפחדים. כל שיעור אני רואה הצלחות חדשות של תלמידים וכל הצלחה שלהם היא גם הצלחה שלי.

חשוב היה לי במקרה זה לתת לה את ההפסקה לה הייתה נחוצה. המון פעמים אנחנו רואים בעבודה עם כיתות אלו את התלמידים נכנסים למאין פאניקה או מצב נפשי שהם רק נסגרים יותר ואחד הדברים שלנו כמורים לחינוך גופני או מורים בכללי חשוב לדעת איפה ניתן לשחרר ולתת לילד את הביטחון והחופש הרגעי אשר לו הוא זקוק ולפעמים מהמקום הזה יכול לצאת משהו מדהים. פה הניסיון שלי עם שירה גרם לי לגלות דרכים חדשות להתמודדות עם מצבים מאתגרים, אשר הובילו אותי למצוא דרכי הוראה חלופיות, חדשות ואחרות.

אחד השיעורים המוצלחים שלי עם כיתה זו היה שיעור עם חישוקים. שיעור זה עורר חשיבה, שיתוף פעילה ויצירתיות בפתירת מצבים של התלמידים. בחרתי דווקא להוסיף אלמנטים של שיתוף פעולה מכיוון שאחד האלמנטים הקשים לייצור בכיתות תקשורתיות הוא שיתוף פעולה ולמידה הדדית. הצלחתי בשיעור זה לייצר לתלמידים סביבה בטוחה והדדית לתלמידים ולייצר להם ביטחון ביכולות של עצמם מול עצמם ושל עצמם מול הקבוצה.