מאיר אריאל – ירושלים של ברזל

מאיר אריאל הוא, ללא ספק, אחת הדמויות המורכבות והמעניינות שצמחו בזמר העברי. לאורך הקריירה שלו, שנמשכה משנות ה-60 ועד למותו בשנת 1999, הוציא 6 אלבומי אולפן, שני מיני-אלבומים ועוד מספר אלבומי הופעה ואוספים, אשר חלקם הוצאו אחרי מותו.

מאיר אריאל נולד ב-1942 בקיבוץ משמרות. חברו לקיבוץ היה שלום חנוך, שהלחין רבים משיריו לאורך השנים. בנובמבר 1960 התגייס לצבא ושירת בגדוד 890 של הצנחנים. ב-1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, נקרא לשרת במילואים בחטיבת הצנחנים, ולהשתתף בקרבות על ירושלים.

רקע בקצרה: מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים פרצה ב5.6.1967 ונמשכה שישה ימים. במלחמה נלחם צה”ל בכלל החזיתות, אל מול צבאות מצרים, ירדן וסוריה אשר נעזרו גם בצבאות מדינות ערב נוספות. במלחמה צברה ישראל הישגים יוצאי דופן, ביניהם כיבוש סיני, רמת הגולן ושטחים נוספים, וכמובן – כיבוש ירושלים. כ”ח באייר, התאריך העברי בו נכבשו ירושלים המזרחית והר הבית במהלך המלחמה, נחגג עד היום ב”יום ירושלים”.

ובחזרה אל מאיר אריאל:

מאיר אריאל נלחם בקרבות על ירושלים כחלק מחטיבת המילואים 55 של הצנחנים. אריאל אף השתתף בכיבוש העיר העתיקה.

זמן קצר לפני המלחמה התפרסם השיר “ירושלים של זהב” מאת נעמי שמר, שזכה לפרסום רב והצלחה. בהשראתו, כתב מאיר אריאל שיר חדש – “ירושלים של ברזל”. הוא ביצע את השיר בכנס חטיבתי עם סיום המלחמה, והשיר התפרסם במהירות.

מאיר אריאל נודע כעת בציבור בתור “הצנחן המזמר”. בדצמבר 1967 הוציא מיני אלבום שנשא את השם “ירושלים של ברזל” וכלל שלושה שירים נוספים. מיני האלבום הזה לא זכה להצלחה גדולה, ויעבור עוד זמן רב בטרם יוציא את אלבום האולפן המלא הראשון שלו בשנת 1978, “שירי חג ומועד ונופל”.

ירושלים של זהב / נעמי שמר

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

ירושלים של זהב…

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

אכן השיר “ירושלים של זהב” הוא אחד הפזמונים המוכרים בישראל, וזהו שיר אופטימי ומלא אור. דווקא אליו בחר מאיר אריאל לקשור את המילים המורכבות המרכיבות את “ירושלים של ברזל”

ירושלים של ברזל / מאיר אריאל

במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב

מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום –
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום

ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור

הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות

נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות

ירושלים של ברזל…

נפוצו כל גדודי המלך,
צלף – נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו

עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב

ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום –
לעד בין חומותיך
ישכון שלום

למרות שגם מאיר אריאל בוחר לסיים את שירו עם המסר האופטימי – “לעד בין חומותיך ישכון שלום”, בשיר הוא מחבר באופן בלתי נמנע את הקסם של ירושלים עם המחיר הכבד הנגרר ממנה כמוקד לסכסוך ולמלחמות. בשונה מהאמירה האופטימית והפסטורלית של נעמי שמר, כאן מוזכרים שוב ושוב אלמנטים של מלחמה, שלדעת אריאל אי אפשר להימנע מאזכורם.

הצלחת השיר מראה אולי שלא רק הוא חשב כך…

מאיר אריאל, בעיני, הוא דמות מיוחדת בזמר העברי ובין גדולי המשתמשים בשפה העברית בכתיבת מוזיקה ושירים. “ירושלים של ברזל” מהווה רק ההתחלה לקריירה ארוכה ומלאת פזמונים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי

ואולי מעניינת מכולן היא תגובתו של מאיר אריאל בעצמו לשיר, בראיון שנתן שנים רבות לאחר מכן. מעניין לשמוע את אמירתו על השיר – שמבחינתו “סיים את תפקידו”. זהו דבר נדיר לשמוע אומן אומר על שיר שכתב. ובהקשר הזה – אני דווקא חולק עליו…