לבוש בהודו

הלבוש המסורתי

הסארי הוא בגד הנשים הנפוץ והאופייני ביותר בכל רחבי הודו. הסארי הינו יריעת אריג באורך שישה עד תשעה מטרים, וברוחב של כמטר אחד. כורכים את הסארי סביב הגוף. בבתי הכנסת הנשים כיסו את ראשיהן בעזרת הסארי. מתחת לסארי נהוג ללבוש חולצה קצרה והדוקה הנקראת צ’ולי, או חולצה עם שרוולים ארוכים הנקראת פולקה. כמו כן לבשו תחתונית הנקראית פאראקראו לנגה או מכנס ארוך. למותניהן חגרו הנשים שקית קשורה בשרוך הנקראת פישווי, כמעין כיס חבוי, שבה שמרו את הכסף וחפצי ערך.

הלבוש המסורתי של הגבר

הטורבן הוא כיסוי ראש אסייתי ומזרח אסייתי מסורתי הנלבש כמעט ורק על ידי גברים. הטורבן מורכב מצעיף או פיסת בד ארוכה הנכרכת סביב הראש או סביב כובע פנימי. ישנם סוגי טורבנים רבים הנבדלים זה מזה באורכם, סוג הבד שממנו הם עשויים, וכן צבע הבד. אורך הבד שממנו בנוי הטורבן, כשהוא פרוס, משתנה ממקום למקום אך לעתים נדירות בלבד הוא עולה על 5 מטרים.

לבוש הכלות

על-פי המסורת ההינדית, כמו בארצות אחרות במזרח, הכלה ההודית לבושה אדום – צבע המסמל מזל טוב, הצלחה, וכי הכלה היא בת מזל. בגד החתונה המסורתי הוא סארי עשוי משי אדום. עם הזמן, ובהתאם לתרבות המשפחה והדת, כלות הינדיות החלו גם ללבוש לחתונתם בגדים מסורתיים אחרים כגון הגג’רה-צ’ולי – מעין חצאית ארוכה ורקומה עם קפלים ועליה חולצה עם שרוולים קצרים שמשאירה את הגב התחתון ואת הזרועות חשופים. שמלת הכלה המודרנית המסורתית עשויים מגוון בדים כמו קרפ, וסטין, ומגוון צבעים כמו זהב, ורוד, כתום, סגול כהה, חום וצהוב. אך בשום פנים ואופן לא לבן.

התכשיטים המסורתיים בהודו

לרגליהן ענדו הנשים עכסי כסף מצלצלים, על ידיהן צמידים וטבעות זכוכית, ושרשראות לצוואר. יש המקשטות את האף בנזם. בכפרים נהגו ללכת יחפים או עם כפכפי אצבע.

הגברים לבשו מכנסיים רחבים, בדרך כלל בצבע לבן,

חולצת אפודה וכיפת משי או תרבוש אדום.