הארנב שלא ידע מה מזג האויר

המאורה של ארנבוני היתה ממש נוחה.

היה בה מקום למיטה שלו. לספרים, למשחקים.

גם פינת מטבח היתה במאורה. ארנבוני מאוד נהנה לבשל לעצמו ארוחות טעימות ומזינות.

בחורף היה לו חם ונעים, ובקייץ קריר ומוצל.

בתוך המאורה היה שקט מוחלט, והוא לא שמע בכלל את הרעש שהשמיעו השכנים מהצד.

כך או כך, ארנבוני היה מרוצה. בעיניו החיים מושלמים.יש לו כל מה שהיה רוצה.

ביום ראשון התעורר ארנבוני במצב רוח טוב במיוחד.

” היום השמש בודאי זורחת”

אמר לעצמו והוא מלא אופטימיות ונחת.

לבש מכנסיים וחולצת גופייה קצרים, מתחת לא שכח ללבוש את בגד הים עם הפסים הכתומים. נעל כפכפים וחבש את משקפי השמש.

על הכתף זרק את מגבת הים. הגניב מבט למראה ובקול מרוצה זימר לעצמו:

ביום שמש כזה, רק אל הים ליבי יוצא”

אך אבוי!

ברגע שפתח את דלת המאורה, קיבלה את רגליו שלולית קרה.

הגשם ניתך על אזניו הארוכות והמיים הגיעו כמעט עד מתניים.

הוא הבין שהוא שוב בצרות.

ארנבוני עמד בתוך השלולית מרומה ומבוייש. שוב לא ידע מה מזג האויר. שוב לא ידע מה נכון ומה ילבש.

שוב הוא נכשל! פרוותו נרטבה, נרטבו כפותיו

ומרחוק שמע את חבריו הארנבים מצחקקים מאחורי הגב.

הוא נכנס למאורה וטרק את הדלת.

את שארית היום בילה במיטה, כועס ומבואס.

אבל ידע, שמחר יום חדש.

למחרת בבוקר התעורר ארנבוני נחוש ואופטימי ואמר לעצמו:

” אם אתמול ירד גשם כה חזק, בטוח שגם היום החורף נמשך. ואולי אפילו יותר קר וגשום מאתמול.

עדיף שאתלבש בהתאם ולא אתבזה כמו אתמול”

מיהר אל הארון ושלף את בגדי החורף שאהב.

על הפרווה שיש על גופו, לבש גופיה חמה, חולצה וסוודרון.

על הרגליים גרב גרביים עבות במיוחד! כדי שבשלוליות יקפץ ולא יהיה לו קר.

ויש לו כובע ומעיל מצמר כבשים! גם אותם ילבש ויהיה מוגן, ולחורף מוכן.

ולפני שפתח את דלת המאורה. הגניב מבט אל המראה והיה ממש מרוצה.

הפעם הוא יודע מה מזג האויר, ולא ירגיש שוב מושפל או מבוזה.

ארנבוני פתח את הדלת והחל לצעוד לאיטו. הוא היה די מסורבל, והכובע נפל על מצחו.

מה אתם חושבים שקרה? ….. אוי ואבוי! אתם צודקים. זה נורא!

ארנבוני התחיל להרגיש שהוא מזיע נורא , מאזניו הארוכות נטפו טיפות של מים,

ומתחת למעיל מצמר כבשים התחיל להיות ממש לא נעים.

אולי אני חולה? חשב ארנבוני? אולי יש לי חום?

ואיפה הגשם ושלוליות המים? האם שוב טעיתי?

האם זה יכול להיות ששוב לא ידעתי מה מזג האויר?ואין בכלל רוחות.

ארנבוני עמד על מקומו.

שוב הוא מרגיש מרומה, ממש כאילו הוא חבול ומוכה.

יותר לא יצא מהמאורה. לא יפשוט את הפיג’מה. לא יראה בחברה.

מרחוק ראה את ארנבונית מתקרבת בריצה, וידע… היא תצחק עליו, הוא ממש בדיחה.

 ארנבונית הפתיעה אותו לטובה.

היא התעלמה ממראהו המגוחך, וייתכן שאפילו אותו לא זיהתה.

היא הניחה את ידה על כתפו בחיבה, ואמרה:

” ארנבוני, יש לי רעיון! מה דעתך שנתקין במאורה שלך חלון.

דרכו תוכל להסתכל ולהחליט אם זה יום גשם או יום שמש, ואם כדאי לך לצאת.”

זה כל כך פשוט. כך עושים כולם. מסתכלים החוצה דרך החלון ומיד יודעים מה מצב הענן. אם יביא איתו גשם או שזה סתם.

ארנבוני הודה בליבו לארנבית על שלא ביישה אותו.

הוא גם חשב שהרעיון שלה ממש מצויין, ואיך הוא לא חשב על זה מזמן.

ארנבונית היתה חברה טובה והציעה לו את עזרתה. ושניהם הלכו ביחד למאורה

כדי להתקין את החלון.

מאז, בכל יום, כשארנבוני וארנבונית מתעוררים בבוקר, הם רצים מיד אל החלון, מסתכלים החוצה ויודעים מיד: איך להלביש את הארנבונים שנולדו להם, ואם כדאי ללכת לים.וזה יופי של רעיון- וכל מאורה צריכה חלון.

כדי לדעת מה מזג האויר וכדי שאפשר יהיה גם להזמין חברים.