יומנו של בונה

יומן יקר שלום,

בכנות? לא יודע מדוע אני רוצה לכתוב יומן, אבל עדיף שיהיה לי כדי שנוכל לתעד לאנושות את העבר.

היום, אחרי הרס רב, מות האנושות וביניהם מספר מכרים, התיישבנו בבקעה קטנה שעל יד ההר. ישר התחלנו להתארגן. מרגיש לי שמצופה מאיתנו לתקן את האנושות ואת הסיבות שהביאו להרס, ועם הריבוי הטבעי, נתפשט מפה לכל העולם.

ממש לא בא לי לעשות את זה, אני לא רוצה לזוז מהמקום שלי, אני מפחד מהעולם שבחוץ, מפחד מה יקרה, אם חלילה וחס נחווה בצורות קשות במדבר או קור אימים בקוטב.

לבנתיים, בכדי להרגיע את עצמי, ציירתי ציור קטן מתאר את המקום בו אני נמצא. נכון יפה? כל ההרמוניה מרגיעה. הלוואי שנוכל לחיות כך לתמיד, עולם יפה, עם חיות יפות, בלי הרס, חורבן, סערות, שנאה ופחד.

הגיע שעת הליל,

הלכתי לישון,

נתראה.

ואוו!!! איזה בוקר היה לי.

השקם בבוקר, קמתי לדבר עם חבריי, גם הם פוחדים כמוני מהפיזור, מה הטעם בללכת למקומות אחרים כשאפשר להישאר ביופי הזה?

אז, אחד מהם הציע רעיון, בואו נבנה מגדל שראשו בשמיים. ככה, לא נוכל לעולם להתפזר!!! יתרה מכך, אפילו נוכל לעשות לעצמנו שם ולפאר את כוחנו. בנוסף, אני חושב שגם כך ימנע מאיתנו חורבן נוסף ואולי אפילו נוכל לעלות מעלה ולשלוט בעולם.

גדי בן אוריה לקח פיקוד, והחל לחלק אותנו לצוותי בנייה. אני צוות א’. הצוות שלי אחראי על ליקוט החומרים ואותם הוא ימסור לצוות ב’. מספר האנשים בכל צוות הינו גבוה ביותר.

בצוותי, יש 60 מלקטים אם אני זוכר נכון, מספר אדיר. אנחנו מסתובבים בים וביבשה, מחפשים חומרים. הייתה לנו בעיה: לא מצאנו לבנים, אבל לשמחתי, הצלחנו לפתור אותה בכך שיצרנו לבנים בכוחות עצמנו. זה היה בין הרגעים המרגשים ביותר שחוותי, אנחנו, בכוחנו ובאחדותנו, סוף כל סוף מצליחים ליצור דברים בעצמנו!

מי יודע לאן עוד נוכל להגיע בעתיד. בחלומי, כך נראה העתיד שלנו. מגדלים רבים בהם יש לנו שליטה מוחלטת על הכל, כפי שציוו עלינו: לשלוט על כל החי והצומח.

איזה לילה טוב היה לי!!! חלמתי עוד חלום, בחלומי, אנחנו מגיעים מעלה מעלה ומתעמתים עם ה’! סוף כל סוף אנחנו נשלוט על עצמנו! אף אחד לא יוכל להכתיב לנו שום דבר.

לכן, יצאתי במרץ רב לשדה והתחלתי לאסוף מזון ולצוד חיות שיהיה לבונים החרוצים שלנו מזון שייתן להם אנרגיה. שמעתי גם את צוות ג’ דן באיזה שיטה צריך להנהיג את עבודתם של אלף הבונים החרוצים שבצוות ב’. באופן מפתיע למדי, צוות ג’ הסכימו יחדיו על שיטת הנהגה בפה אחד ללא שום מתנגדים. אני לא מבין את הרעיון הזה שקבוצה מועטת תוכלת לשלוט על צוות שמונה אלף חברים בו ללא שום התייעצות. אבל, מי אני שיתערב?

הלכתי לאתר הבנייה והתרשמתי מגובהו הרב. כמעט התאפקתי שלא לצעוק “ואוו!!!”. זה היה בניין גבוה מאוד אנשים שעובדים בחריצות ובשיתוף פעולה רב. היו שם מספר תתי-צוותים של צוות ב’. כל תת-צוות היה אחראי על חלק מסויים של המגדל.

חברי מצוות ה’, אחראי על תיעוד המגדל ובנייתו, תפקידם היה לשבת שם ולצייר, לפסל. יותר מאוחר, אם נחשוק, ייתכן שהם גם יפסלו ויציירו בני אדם ויהללו את הטובים ביותר. ראיתי את הציור שהוא צייר המתאר את בניית המגדל והתפעלתי ממנו באופן רב. למה שלא אצרף לך אותו?

הצבעים החדים, משמאל ניתן לראות את צוות ג’ ותת צוות של צוות ב’ בשעת הבנייה, הבניין המתנשא לגובה רב.

אני גאה שדור העתיד יכיר לנו תודה. בזכותנו, אף אחד לא ישלוט בו, לא יגיד לו מה לעשות.

יומן יקר שלום, היום זה היה היום המוזר ביותר בחיי.

הלכתי כהרגלי, לצוות הבנאים לשאול אותם מה צריך להביא, אבל לא הבנתי. הרשה לי לתאר לך את הדיאלוג:

אני: בוקר טוב בנאי, בדרך לשלוט בעולם?

בנאי: כאטח, אה סאריאך?

אני: מה?

בנאי: אה? לה?! מלכ?!

אני: אוף!!! מה אתה לא יכול להבין?! אומרים לך בוקר טוב ואתה מחרבש דברים.

המשכתי, והלכתי, ובדרך, כולם דיברו באופנים שונים, אף אחד לא יכל להבין אותי.

פניתי לכעשרים בנאים, כולם לא הבינו אותי ולא הבנתי אותם. לא הבנתי מה צריך לעשות, אני מרגיש שהאחדות שלנו נפגעה. לא הצלחתי לשתף פעולה עם אף אחד, ואני מניח שכך  גם חבריי שלא הצליחו להבין אחד את השני.

לבסוף, באורך פלא, התפזרנו ולא מצאתי אף אחד מרעיי למעט עשרה שותפים.

ניסיתי לעבור ימים, להפליג, ולחפש את כל חבריי. לא מצאתי אף אחד מהם. היו מערבולות וסכנות חיים, נאלצתי להסתובב חזרה לחוף, למקום שאליו כולנו יושבים.

אני לא מבין למה התפזרנו, אבל כנראה שייעדנו אינו לשלוט בעולם וישנו גורם שפיזר אותנו. עליי לנסות ולחיות כמו בן אנוש רגיל, ולא להתיימר להיות אלוהים.