ליונתן נולדה אחות

“בוא רגע, חמוד”, קראו אמא ואבא ליונתן.

(שהוא ילד גדול, אבל עדיין גם קצת קטן).

“בוא, שב איתנו בכורסא הנוחה.

יש לנו משהו חשוב לספר לך”.

אמא ואבא נתנו לו חיבוק, ויונתן ראה שהם מאד שמחים.

“בקרוב תהיה לך אחות חדשה”, אמרו, והסתכלו זה על זו בחיוכים.

יונתן שתק רגע ושאל: “אני אצטרך לתת לה את המוצץ הרך?”

צחקה אמא: “מוצצים לא נותנים סתם כך”,

“למרות שאם תיפרד מהמוצץ זה יהיה דבר מבורך”

“ואת הצעצועים שלי? ואת הטירה עם האבירים? אני לא רוצה!”

“תפסיק רגע לקפוץ, יוני, שלא תיפול, אתה יושב כמעט על הקצה!

ואל תדאג, ילד” הבטיח אבא, “את הצעצועים תיתן רק אם תרצה”.

“אז בסדר”, אמר יונתן. “אני מסכים.

ועכשיו אני רוצה ממתקים”

יונתן שם לב שהבטן של אמא הולכת וגדלה,

עד שיום אחד הגיעו סבא וסבתא עם מזוודה וסלסלה.

“באנו לעשות אתך כיף כמה ימים, והבאנו לך בסלסלה המון דברים טובים.

אמא ואבא נסעו לבית חולים, ואמא תחזור עוד כמה ימים.

כשאבא ואמא חזרו הם הביאו איתם את התינוקת החדשה.

שנראתה מוזרה וקצת חלשה.

כולם אמרו שהתינוקת חמודה לתפארת,

אבל יונתן חשב שהיא די מכוערת.

היה לה פרצוף קצת מקומט,

היא לא ידעה להגיד אפילו משפט.

כשבכתה, הפנים שלה נעשו אדומים כמו עגבנייה

היא אכלה רק חלב, ושום דבר חוץ מזה, אפילו לא עוגייה.

כשהיא בכתה העיניים שלה נעלמו.

אבל ההורים אמרו שזו בדיוק התינוקת שעליה חלמו.

אמא האכילה אותה, ויונתן עמד לידה על הברכיים.

“איכס!” הוא צעק פתאום. “נוזל לה חלב מהשפתיים!”.

התינוקת אוכלת בצורה מגעילה!”.

“יונתן, באמת” אמרה אמא, “איזו מן מילה!!!”

התינוקת סוף סוף סיימה לאכול,

ויונתן ביקש מאמא שתעזור לו להעמיס על המריצה חול.

אמא אמרה שהייתה ממש רוצה

אבל שלחה אותו לשטוף ידיים ולהחליף חולצה,

ושעכשיו אי אפשר, כי היא באמצע הבישול,

ואחר כך צריכה להחליף לתינוקת חיתול.

יונתן צעק: “אמא, לתינוקת יש ריח ממש מסריח!

“לקקי יש ריח”, הסכימה אמא, “אולי תשב שם, על השטיח”.

אבל תקשיב, יונתן, אמרת משהו לא כל כך נעים.

גם אתה עשית קקי בחיתול לפני כמה שנים”.

אמרתי משהו נכון!”, קרא יונתן, “ואל תבקשי ממני להתנצל”.

אמא נאנחה ואמרה: יוני , חמוד, לפעמים אתה קצת מתבלבל”.

“אוף!” קרא יונתן ויצא בריצה לחצר.

הוא התחיל לקפוץ על הטרמפולינה בלי להיעצר.

יונתן כעס ” זאת תינוקת ממש מעצבנת.

כל הזמן רק בוכה ומתלוננת.

בגללה אמא כל הזמן עסוקה.

או מטפלת בתינוקת או מנקה”.

יונתן היה עצוב, בודד וקצת עייף

והרגיש שאחות חדשה זה לא כזה כיף.

אמא יצאה אליו, חיבקה אותו ושאלה: “תגיד,

אתה זוכר שאני אוהבת אותך תמיד?”

למחרת, הגננת סיפרה את הסיפור על התינוק משה שנשאר בתיבה,

ונסיכה מצרית מצאה אותו וטיפלה בו באהבה.

יונתן הקשיב היטב ואז צץ בראשו רעיון.

הוא רק צריך את העזרה של אבא ויש לו פתרון.

הוא יציע לאבא לקחת את התינוקת החדשה לטייל בגינה,

וכשיצטרכו לחזור הביתה הם ישאירו אותה שם, בפינה.

נסיכה תיקח אותה כדי שהיא תהיה שלה,

יונתן חשב שזה רעיון ממש נפלא.

“מתי אבא יחזור מהעבודה?” שאל יונתן את אמא, אני צריך לספר לו משהו”.

“בקרוב”, אמרה אמא, “הוא צריך לסיים רק עוד דבר אחד, וזהו”

בינתיים יונתן שכב על השטיח והעמיד על חומות הטירה את האבירים הכי חזקים.

לפתע, אחותו התינוקת תפסה באצבעותיה הקטנות את תלתליו הארוכים.

יונתן המופתע סובב אליה במהירות את ראשו ואמר אייי!!!

והתינוקת פרצה בצחוק!

היה לזה צליל נעים ומתוק.

ויונתן עשה זאת שוב, הוא סובב אליה את ראשו במהירות וצעק: “אייי!”

התינוקת גרגרה והתפתלה מרוב צחוק!!!

ואת יונתן זה הצחיק עד שכמעט ברח לו מהפה רוק.

אחר כך, כשהתינוקת בכתה במיטה, אמא ביקשה מיונתן שייתן לה מוצץ בזהירות.

יונתן התקרב למיטתה, ואז  קרא בהתלהבות

“אמא! אמא! בואי במהירות!”

כי התינוקת אמרה: “תן, תן!” והפסיקה לבכות,

יונתן לא האמין למה שאוזניו שומעות.

“אמא, אמא! היא יודעת את השם שלי!” התרגש יונתן, וכמעט בכה.

אמא צחקה ואמרה: “בוודאי, חמודי. מה, לא ידעת שהיא אוהבת אותך?”.

ופתאום יונתן הרגיש שכיף לו עם אחותו הקטנה.

ושאולי זה לא רעיון כל כך טוב להשאיר אותה בגינה.

ואם היא תבכה והנסיכה לא תדע איך אותה להרגיע?

ואם הנסיכה תתבלבל בדרך ובכלל לא תגיע?

אם עד שימצאו אותה יהיה לה שם קר? ואם היא תרצה אותו בעיקר?

בערב אבא ואמא, יונתן והתינוקת אכלו מרק כתום. ואבא שאל: “נו, ומה הילדים החמודים שלי עשו היום?”

לפני שיונתן הספיק לספר לאבא שהתינוקת כבר יודעת לקרוא לו בשם, אבא התעטש עיטוש גדול ומהמם.

התינוקת מיד פרצה בצחוק, ויונתן הביט בה והתפקע, ועד מהרה גם אבא ואמא התחילו לגעגע.

אחרי הארוחה אמר אבא לאמא: תישארי קצת לנוח

אני אצא עם הילדים להביא משהו לקינוח”.

ואמא אמרה: תסתדר איתם? אתה בטוח?

ואבא אמר: “אין שאלה בכלל, שבי בחצר, תיהני גם את מהרוח”.

וליונתן אמר: “בוא גבר, יוצאים!, עכשיו זה הזמן הכי מתאים”.

בדרך הלוך אבא שאל אותו חידה, ובדרך חזרה הם ליקקו גלידה.

אחר כך היו עסוקים בשיחה, ועד שהגיעו הביתה יונתן אפילו לא נזכר בעניין הנסיכה.

אבא אמר: “אני צריך עזרה, גבר. מזל שהצטרפת. בוא נעלה את העגלה הביתה“,

יחד הם נשאו את העגלה במעלה המדרגות,

ויונתן אמר: “אתה יודע, אבא, כיף לי להיות אח של הילדה המצחיקה הזאת”.

כשהגיעו, אבא התכופף אליו. קרץ, וטפח לו על השכם.

“ולי כיף להיות אבא של שני ילדים מקסימים כמוכם”.

ושלושתם הצטרפו לאמא שחיכתה להם בנחת,

אמרו לילה טוב והלכו למקלחת.

ובמיטה, אבא סיפר לו על ילד חמוד, שנולדה לו אחות

מעט בכיינית, מצחיקה וחמודה לא פחות.

וכשהיא למדה קצת מילים והתחילה לדבר,

הם נעשו חברים טובים שאי אפשר לתאר.