לא פשוט 

לא פשוט לשפוט בתחרות ספרותית, קל וחומר כשמדובר בסיפורים מאת ילדים והורים. כל הסיפורים שקיבלנו היו יפים – חלקם מושקעים יותר, חלקם פחות, אבל בכולם ניכרה יצירתיות, ניכר רצון להתבטא, ברוב היצירות ניכר שיתוף פעולה משפחתי מרגש, ולכן היה לנו כל כך קשה להגיע לתמימות דעים – למי מגיע לזכות?

אני בטוחה שרבים מהמשתתפים שיקראו את שלושת הסיפורים הזוכים יחשבו שהיו אחרים שהגיע להם לזכות – אם היצירות שלהם עצמם ואם של אחרים, שמצאו חן בעיניהם יותר. ככה זה: כשמחלקים פרסים, על כל מי שזוכה ושמח יש כמה וכמה מפסידים, מאוכזבים ועצובים. והלב נקרע כשנותנים פרס למשפחה אחת – ונזכרים בעוד שלוש, חמש או עשר משפחות שקיוו מאוד לזכות וכעת ההחלטה שלנו גרמה להם צער, ולפעמים גם כעס ואבל. מה עושים?

אין מה לעשות, כאלה החיים, ולילדים לפעמים קשה לקבל זאת, אבל יש לכם נחמה אחת גדולה: העתיד עדיין לפניכם! במכתביי אל המשתתפים שלא זכו השתדלתי לעודד את כולכם, כדי שלא תתנו לאי-הזכייה לרפות את ידיכם: תמשיכו לכתוב, תמשיכו לצייר, תמשיכו לשלוח יצירות לתחרויות! ויום אחד תזכו, אם לא פה, אז במקום אחר. אל תפסיקו לנסות.

                                                          שלכם, עטרה

בתמונה משמאל: אבא שלי, אוריאל אופק ז”ל, כשהיה בערך בן 30, ואני בערך בת שלוש

מקום 1
גלידת תות, מאת דנה וענבל רוזנברג

מקום 2 
אני עם עצמי לבד בבית, מאת עדן מלניקוב

מקום 3

מפלצת הקורונה, הילד אריה והאביר שעצר את הקורונה, מאת לביא אנשילביץ’ ומעיין פרשטמן 

הסיפור היפה ביותר שקיבלנו מבין נציגי הגיל הרך (לביא הוא בן חמש!) – עלילה דמיונית פנטסטית, בספר מתוק וערוך להפליא עם איורים מרהיבים, שמתאר את החוויה הביתית שעוברים ילדי הגן בתקופת הסגר, ומסביר בדרכו המקורית והמיוחדת מה בעצם קרה פה ואיך אפשר להציל את העולם. אהבנו!

***
זה המקום להודות לצוות השופטים המסור, שטרח במשך שבועות ארוכים לקרוא את כל 85 הסיפורים שהגיעו לתחרות, לשקול אותם אלה מול אלה ולהגיע להחלטות, שלעתים קרובות היו קשות כקריעת ים סוף:

נאוה קורן-אריאל

שולי ספיר-נבו

אמיר מנה

עזרה בשיפוט: יעל אופק-שמוש