עץ הדוחן

חווה חקלאית: המקום

קיץ ו חורף: זמן

ניתוח דמיות :

דמויות ראשיות : קים

דמיות משניות : איש זקן

סיכום : חי פעם איכר בשם קים. כל האביב הוא זרע
דוחן, כל הקיץ טיפל בשדה ובסתיו אסף את
היבול.
אך פעם קרה אסון – קים חלה. עבר זמן העישוב
הראשון, אחר כך השני והשלישי והוא כל הזמן
שכב בבית. בסוף הבריא האיכר ויצא לשדה. הולך ובעיניו
עדיין ערפל, ידיים חלשות ובקושי מחזיקות את
המעדר. הוא הגיע לשדה ונעשה לו שחור
בעיניים. כל השדה מלא דרדרים ורק באמצע רק
גבעול אחד של דוחן. דקיק, חלש, בקושי עומד.
“מה עלי לעשות? איך לעבור את החורף? הרי
העשב כל כך גבוה שאפילו נמר יתעה בו.”
עומד המסכן ובוכה. והנה מולו הולך איש זקן
כלשהו, זקן לבן מתנדנד ברוח, הולך ונשען על
מקל.

אז הזקן בא והציע לו פיתרון

באו האיכרים לשדה. “איפה העץ שלך?” שואלים.
והעצלן עומד כמו פסל. פתח את פיו, מבליט את
עיניו – כל השדה מכוסה באבנים קטנות, ובמקום
עץ הפלא עומדת ערמה שלמה של דרדרים.
הביט קים על האבנים, נפל על הארץ והתחיל
לבכות
”
“לא יתכן” צועק “זה דוחן…
והאנשים צוחקים “השתגע לגמרי..”
צחקו והלכו הביתה.
כך הענישו אדם על עצלנות וחמדנות.