נקודה למחשבה

“אתה פשוט פחדן אתה יודע את זה?”אני צועקת לו ולא אכפת לי שכולם שומעים את זה. “אני הפחדן מבין שתינו תגידי לי מה את סתומה? אני זרקתי את הזוגיות שלנו לעזעאל, ויתרתי על כל מה שבנינו, בגדתי באמון שלך אחרי שלוש שנים שאנחנו ביחד והבטחנו אחד לשנייה שזה לתמיד? אז אין לך שום זכות לומר לי שום דבר על פחדנות!” הוא לא נשאר חייב ועונה לי. אני כבר רואה את ג’ני יום למחורת מספרת לכל השכנים על מה שקרה פה אבל כמובן תוסיף עוד מיליון פרטים ותוציאי אותי המכשפה בסיפור כי איך לא. “כן אתה היית הפחדן רק שזה לא קרה אחרי שלוש שנים, זה אחרי שלושה חודשים שהיינו ביחד” אני אומרת לו פתאום נהיה שקט באולם והוא בעצמו לא יודע מה לומר, אז אני ממשיכה “מה קרה בלעת את הלשון? נו אני מחכה, תמשיך לשקר ולהמציא הרי זה מה שאתה עושה הכי טוב הרי בגלל זה אני בכלל התחלתי לתת לזה הזדמנות אמיתית. מה זה באמת היה שאמרת לי… שזכית בלוטו אבל החלטת לתרום את הכל למי שאין? או שזה היה שתרמת לאח שלך כליה? נזכרתי, זה היה אז שסיפרתי לי על החתולה שלך שנדרסה ומאז אתה מתנדב בעמותות לבעלי חיים? אבל בדבר אתה באמת צודק. אני סתומה, סתומה שהתאהבתי בך וסתומה שהאמנתי לך וסתומה שהמשכתי להשאר איתך אחרי שגיליתי על הכל” נהיה לי מחניק ויצאתי החוצה לנשום קצת אוויר צח. הוא יצא בעקבותיי. “אני לא התכוונתי לומר שאת סתומה כי את לא. את מדהימה ומקסימה ואני יצאתי טיפש וטעיתי” התחיל להיות לי קר והוא שם לב לזה והוריד את הז’קט שלו והניח עליי. האגו שלי רצה לסרב אבל היה לי קר מידי. “את זוכרת את היום הזה שהתרסקתי עלייך עם ההזמנה שלך ורציתי לפצות אותך, כבר מאז ידעתי שאת הבן הכי חכם ומדהים בעולם ושזכיתי כשפגשתי בך” הוא אמר לי והתחלתי לבכות. אני לא אפול למילים המלטפות האלו שלו ולמשחק החולני הזה “שקרן! נראה לך שלא שמתי לב שאתה במשך חודש מתחמק משיחות הטלפונים שלי בתירוצים מוזרים, חוזר מאוחר בלילה. אז פשוט תעזוב אותי ואני מתכוונת לזה. תלך, ואל תחזור, זה נגמר בנינו. מגיע לי יותר מגבר שבוגד בי ושם את האינטרסים המחורבנים שלו לפניי” אמרתי לו ופשוט ברחתי משם. הוא הסיע אותי לכאן אבל אין מצב שאני חוזרת איתו. הכנסתי את היידים לכיסי המעיל מקללת בשקט כי אני יודעת שאצטרך להחזיר לו אותו מתישהו והרגשתי משהו נוקשה ביד שלי. הוצאתי את זה וזאת הייתה קופסא קטנה ובתוכה טבעת עם יהלום. התחלתי לבכות. שתיים בלילה באמצע הכביש בחודש ינואר אישה בת 22 לחייה בוכה. החזרתי את הקופסא לכיס המעיל והפגם הרגשתי בנייר. הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא: אני רע, אני גועלי, אני דוחה, אני המיץ של הזבל, אני זוהמה, אני חתיכת נבלה כל מה שתרצי. שיקרתי, רימיתי בגדתי, תחמנתי אבל זה היה בעבר כי בחודש האחרון הבנתי שהדבר היחיד שרציתי כל החיים היית את, ונכון שאני לא הגבר האידאלי ואני אטעה וכנראה אטעה המון אבל אני מקווה שתמצאי ליבך מקום לסלוח לי. אז בחודש האחרון הלכתי בשקט לחנויות תכשיטים לחפש את הטבעת המושלמת לאישה המושלמת ובסוף מצאתי אותה, את הטבעת כמובן כי הרי את עומדת מולי. אז האם את- קת’רין מריאן האריס תנשאי לי?.

התיישבתי על הכביש והיו לי כל כך הרבה מחשבות שרציתי שירו בי כדור בראש רק כדי שיהיה לי קצת שקט. הוא היה אמור להציע לי נישואים, כנראה הערב, אם רק לא הייתי סתומה והייתי סותמת את הלוע הייתי עכשיו כבר אישה מאורסת. הדבר הבא שאני זוכרת זה מכונית שמתקרבת אליי במהירות.