ומשה היכה בסלע

ומשה היכה בסלע – כתיבה וצילומים – רחל טוקר שיינס ©   

מבוא:

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד,

שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה” דברים ב, יד

לפי המסורת הבדווית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע,

כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר,

ג’בל הרון בערבית.

הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו,

וכך גם שם העיר הסמוכה. מכיוון שבני ישראל שהו באזור קדש 38 שנים,

דרך של ימים ספורים בלבד, ייתכן שחלק גדול מהמערות

החצובות בסלע נחצבו על ידם ושמשו למגורים.

הבוקר התעוררתי במדבר. בוקר קצת קריר השמיים בהירים אף ענן לא נראה בשמיים. השמש האירה בקרניים בוהקות את הסלע האדום אשר נראה היה היום צבעוני מתמיד. הרבה זמן לא ירד גשם. 

אתמול היה לי קשה להירדם מחשבות משונות התרוצצו בראשי.

ליל ירח מלא גורם לי לנדודי שינה. זה תמיד קורה לי לפני שמשהו חשוב עומד להתרחש.

משה הודיע אתמול קבל עם ועדה שהמים אוזלים שאנחנו קצרים במים.

אני צמאה מאוד כולנו צמאים ומותשים, לא ירד גשם כבר זמן רב, בצורת. 
הבאר הקטנה יבשה וחרבה אין מים בכדים והנאדות כמעט ריקים….

אני תוהה אם אי פעם נגיע לארץ המובטחת.

נסנו מפרעה ואנחנו מסתובבים במדבר כבר כמה שנים טובות.

דור חדש נולד, דור שלא ידע את פרעה. הילדים לא מבינים למה אנחנו

יושבים במקום הזה כל כך הרבה זמן?

הבטיחו להם שיום יבוא וניגע במקור מים חיים, שנגיע למקור שפע.

אני מרגישה ויודעת  שכך יקרה אבל כולם מיואשים.

אנחנו באזור קדש כבר הרבה מאוד שנים.

דורות נולדו כאן ואנחנו מסתובבים סביב עצמנו.

איבדתי כבר את ממד הזמן.

אני מרפאה בקהילה, יודעת את סודות האבנים הצמחים והעשבים.

האנשים סביבי אומרים שיש מגע של קסם בידיים שלי.

אני עוזרת היכן שאני יכולה להסיר מכאובים.

יש לי אינטואיציה מאוד חזקה.

יודעת דברים לפני שהם עומדים לקרות אבל משתפת רק את הקרובים לי.

היום הרגשתי שמשהו מיוחד עומד להתרחש.

 אירוע מאוד משמעותי מתקרב לפתחנו, דאגתי למשה .

משהו בי הרגיש שיקרה נס אבל גם עונש בצדו.

שמתי פעמי לעבר המאהל הגדול של מרים אחות משה,

אשר הייתה כבר קשישה באה בימים.

רציתי לשתף אותה בכל התחושות. מרים הייתה אישה חכמה מאוד,

אשת הסוד שלי ואוזן קשבת. ידעה לתת עצות טובות ומועילות.

אני טיפלתי במכאוביה ונוצרה ידידות נפש, למרות פער הגילים הגדול בינינו.

הבוקר מרים לא חשה בטוב אך עיניה אורו כאשר ראתה אותי נכנסת.

“התרצי פת לחם ומעט מים? את יודעת רחל, המים אוזלים ואנו בצרות.” 
“מרים”, אמרתי לה “אני חייבת לבקש ממך להזהיר את משה”.

והוספתי ״ היום עומד לקרות נס, מים יצאו מהקירות האדומים של פטרה,

אך משה יענש מידי אלוהים.

תזהירי אותו בבקשה, הוא שומע לעצתך, תאמרי לו שעדיף שנמשיך

להתפלל לחסדי שמים שיקרה נס וירדו עלינו מים משמים.

אסור למשה לעשות מעשה, אסור לו להתנשא.“

מרים סמכה על שיקול דעתי . כבר כמה פעמים הזהרתי את הקהילה

מפני אסונות צפויים, אבל הפעם הרגשתי סכנה גדולה למנהיג שלנו למשה.

לא ידעתי מה פירוש הדבר, אם אכן יקרה נס הכיצד יהיה גם עונש בצדו? 

מרים יצאה מהאוהל ברגליים כושלות ושמנו פעמינו למערה של משה . 

 משה גר עם משפחתו במערה גדולה אשר הייתה מקום התכנסות

לחכמי העדה,אך משה לא היה בנמצא. יצאנו מהמערה של משה

וראיתי אנשים עצובים, ממורמרים ומאוכזבים המשוחחים ביניהם.

“מה היינו צריכים את המדבר הזה? מסתובבים כבר

מעל 30 שנה סביב עצמנו.משה הוציא אותנו ממצרים,

הרס לנו את עגל הזהב ואמר לנו שיש אלוהים אחד. 

היכן הוא האלוהים הזה כשאנחנו מתים מצמא?”

בליל של דברים נאמרו, כמעט כעס שלפני מרד. 

הסטתי מבטי לעבר הסלע האדום ולפתע ראיתי את משה צועק…

“רוצים מים? רוצים הוכחה שאני המנהיג? בבקשה”

משה הניף את המטה לעבר הסלע….

צעקתי “משההההה לאאאא” אבל משה כבר הספיק להכות בסלע

ולפתע יצאו ממנו מים, הרבה מים, פרץ של מים אדיר שטף את כל האזור.

משה עמד מלא סיפוק. הנה, הוכיח לעם ישראל שיש בכוחו

להמשיך להיות המנהיג. כל האנשים הוציאו את הכדים מהאוהלים

ורצו לעבר הבקע בקיר שנבעו ממנו מפלים של מים להרוות צימאונם.

“תודה לך משה שהצלת אותנו פעם נוספת” זעקו האנשים.

 בעוד אני חושבת לעצמי, כמה אנשים הפכפכים יכולים להיות תוך רגע .

לפני שעה קלה רצו למרוד ועתה מהללים את המנהיג. 
לפתע יצאה בת קול מהשמיים ואמרה למשה….

“המרית את פי ועל כן לא תגיע לארץ המובטחת. תוכל לראותה בלבד.” 

זהו אם כך  התחושה שלי הייתה נכונה ,נס ועונש בצדו. אוי לנו.

הסתכלתי על מרים והיא הביטה בי חזרה בעצב נוראי. כל זה למה?

עוד כמה ימים והיה יורד גשם. שאלתי את עצמי את השאלה

“האם עלינו לסמוך על עצמנו או על האל שבשמים?”

ובקשתי “אלוהים רחום וחנון סלח למשה רק הפעם?”

אבל גם אני וגם מרים  הרגשנו שהבקשה לא תתמלא ומשה,

אשר טרח והשתדל להיות מנהיג לדור שלם והוציאנו

ממצרים בזרוע נטויה לא יזכה לדרוך

על אדמת הארץ המובטחת.

     באותו רגע כבה משהו בעיניה של מרים.

     עצבות נוראית אפפה אותה .

     באותו הלילה נאספה מרים אל אבותיה.

     כל העדה ספדה לה לאישה המיוחדת והחסודה הזאת

     קברנו אותה בפטרה.

משה הכריז על שבוע אבל ובעצמו נראה לפתע שבור זקן ותשוש.

אמנם לבני ישראל היה מים בשפע, אך כל חזונו

להגיע לארץ המובטחת ירד לטמיון.

 יהושוע בן נון ישב שם על סלע אדום וגדול וצפה על ישראל האבלים

  ידע כי יום אחד יהיה הוא המנהיג שיביא אותם לארץ המובטחת

 בתום שבוע האבל ארזנו את חפצינו והמשכנו לצעוד.      

את אהרון ומרים השארנו קבורים בפטרה, היה לנו הרבה מים לדרך

משה איבד את הניצוץ בעיניו ונראה זקן ותשוש אך המשיך

 להנהיג אותנו עד שהגענו בבטחה לארץ המובטחת.