מצאתי

הרגשתי שהגיע הזמן. ידעתי שאני חייב למצוא אותו, את האוצר.

.יצאתי לדרך

כשהשמש נשקה לאופק הגעתי אל ראש ההר עייף ומעט שרוט. אכלתי מעט מהזרעים, והתבוננתי למרגלותיי. סלעים, עצים סבוכים. איך אמצא את האוצר?

“רד עם הנחל שנובע מתחת לסלע. שם, בנקודה בה המים נאספים”. אמר הנשר. “כך אומרים המחפשים”.

אחרי שעות של חיפוש והתרוצצות ישבתי לנוח ולאכול מעט. לא הבנתי איך התמעטה כל כך כמות הזרעים.

לגמתי מעט מים, ובאיטיות המשכתי להתקדם. לאחר שחציתי את המישור הגדול   החל הגשם לטפטף, ולהפתעתי, לא נותרו זרעים בכיסיי. יהיה עליי לחזור בלי האוצר, חשבתי בצער.

בבוקר,  העירה אותי הרוח המלטפת. שאלתי אותה בעיניים עצומות: “אנא, האם תוכלי לעזור לי למצוא את האוצר?”

פקחתי את עיניי ונעתקה נשמתי.

המישור הגדול בער בשלל צבעים. המדרון זרח בפריחתו. הבנתי לאן נעלמו הזרעים שבכיסיי.