בּוֹאוּ אֶל       

הַאַגַם הַקָפוּא          

                      בַּאַזוֹרִים קָרִים בַּחוֹרֶף הַאַגַמִים

                      קוֹפְאִים. אֵיךְ זֶה קוֹרֶה?

בַּקַיִץ הָאַגַם מָלֵא בְּמַיִם צוֹנְנִים,

וְכֵּיף לִשְׂחוֹת בָּהֶם בִּיַמֵי הַחוֹם.

                      בַּסְתָיו הַטֶמְפֵּרָטוּרוֹת

                      מַתְחִילוֹת לָרֶדֶת

                      וְהַמַיִם מִתְקָרְרִים.

הַמַיִם מַתְחִילִים לְהִשְׁתַנוֹת

מִנוֹזֵל לְמוּצָק, כְּלוֹמַר לְקֶרַח.

                  בַּתְחִילָה נִדְמֶה שֶׁהָאַגַם

                  מְכֻוסֶה בְּשִׁבְרֵי זְכוּכִית,

                  אַבָל זֶהוּ קֶרַח!

הַבַּרְוָזִים שֶׁשָׂחוּ כָּאן בַּקַיִץ

הוֹלְכִים עַכְשָׁו עַל הַקֶרַח,

לִפְנֵי שֶׁיָעוּפוּ לִמְקוֹמוֹת חַמִים יוֹתֵר.

שִׁכְבַת הַקֶרַח הַקְפוּאָה הָעֶלְיוֹנָה

מְכַסָה אֶת הָאַגַם בְּמֶשֶךְ חָדְשֵׁי הַחוֹרֶף,

אַךְ מִתַחְתֶיהָ בַּעַלֵי הַחַיִים

מַמְשִׁיכִים לִחְיוֹת.

       כְּשֶׁהַקֶרַח נַעַשֶׁה עָבֶה דַיוֹ, יְלָדִים

       וּמְבֻגָרִים יְכוֹלִים לְהַחְלִיק עָלָיו.