הסיפור שאינו נגמר

יום בחיי דמות מהספר “הסיפור שאינו נגמר”/ מאת מיכאל אנדה

הגיבור הוא “בסטיאן”- הנער שקורא את הסיפור

יומני היקר שלום,

היום המחשבות שלי התערבלו בראשי ללא הרף. אני קורא את הסיפור המדהים ביותר בחיי כבכר זמן מה במחסן ביה”ס, ומעולם לא חוויתי חווית קריאה שכזו. אני כמעט בטוח שהדמויות שבספר מדברות עליי. אבל כיצד אני יכול להופיע בתוך הספר שאני קורא? זה לא נתפס. אני מביט סביבי שוב ושוב, אולי זו מתיחה.  כן איין שום ספק, מדובר בספר שאני  מחזיק בידי!   אבל איך הספר יכול להופיע בתוך עצמו?

הרגשתי חוסר נוחות: למה שקורא בספר – יש קשר אליי. תוך כדי קריאה הבנתי שהקיסרית מבחינה בפניי. היא אמרה לי תוך כדי קריאה כי היא מחכה לי זמן מה, היא יודעת שאני קולט כל מה שקורה. היא יודעת שאני “נמצא ” אצלם, שאני שייך סופית לסיפור שאינו נגמר, שזה בעצם הסיפור שלי.

לא ידעתי מה הקיסרית מתכננת, אבל אין ספק שיש לזה קשר אליי.

הקיסרית שוחחה עם הזקן שהוא הזיכרון של פנטזיה, היא בקשה ממנו לספר לה את הסיפור שאינו נגמר, כדי שכל הזיכרונות של פנטזיה יעברו אליי- אל בן אנוש! (זאת למרות התנגדותו של הזקן).

שמעתי בבירור את קולו של הזקן מספר את הסיפור מההתחלה. המילים בתחילה לא היו מובנות לי. אך פתאום החל לספר על נער קטן ושמן בערך הן 10 או 11, שיערו חום כהה, נוטף מים. זיהיתי את עצמי בסיפור. והבנתי שהסיפור המסופר הוא הסיפור שלי עצמי, אני דמות בספר שעד עכשיו חשבתי שאני הקורא שלו!

נתקפתי פחד, הרגשתי שאני לא מצליח לנשום, כאילו נכלאתי בתוך כלא בלתי נראה. רציתי להפסיק , לא רציתי להמשיך לקרא.  הייתי חסר אונים, אטמתי את אזניי אך ללא הועיל. הקול של הזקן הדהד בתוכי.  האמת הדהדה בתוכי- זה לא צירוף מקרים מטורף. רציתי לברוח משם, אבל הבנתי שאין שום “שם” שאפשר לברוח ממנו, לכן עשיתי את עצמי כמו חיפושית ששוכבת על הגב. רציתי להעמיד פנים כאילו איני קיים.

הזקן החל לספר את הסיפור שוב מחדש, ואז הבנתי שאני לכוד בתוך הסיפור כמו במעגל קסמים, כי שכתוב הספר יוביל שוב לאותו המקום.  הבנתי שאני חייב להתערב בסיפור כדי לשבור את מעגל הקסמים.

לא הרגשתי בדמעות שזלגו במורד לחיי, וכמו מתוך עילפון קראתי “בת ירח אני בא”!.

דפי הספר החלו להתנופף במהירות ובפראות כמו רוח סערה. הרגשתי רוח נושבת בשערי ובפניי, נשימתי כמעט ונעתקה.   שעון המגדל צלצל 24:00

חשתי מתיקות ורוגע. לא חשתי עוד בכובד משקלי. . קראתי שוב ” בת ירח איפה את?”

לפתע שמעתי קול מקרוב ממש: ” הנה אני בסטיאן שלי”.  הייתה זו הקיסרית. הגעתי לממלכת פנטזיה.

היה זה יום מטלטל במיוחד.  אסביר  במפורט הכל מחר,

בינתיים אני הולך לישון,

לילה טוב יומני היקר.