אוהב אותך תמיד, טיקטיק

כל יום היה יותם חוזר מהגן ורץ לפגוש את טיקטיק, מחבק אותה, טומן ראשו בין תלתליה השחורים והרכים ומספר לה את כל מה שעבר עליו. יום אחד, כשלושה חודשים לאחר שטיקטיק הגיעה לביתו של יותם, הם ישבו כך חבוקים, לפתע פתאום נשמעה בחוץ צפירת בלמים מחרישת אוזניים של משאית.

טיקטיק נבהלה, נרתעה, וכשניסתה לזנק מתוך זרועותיו של יותם, שרטה אותו עמוקות בצווארו. יותם הבין שהיא אולי נזכרת בדברים רעים שקרו לה בעבר, הוא זחל לאט לעברה כשהוא לוחש לה שוב ושוב: “אל תפחדי, את לא לבד. אני אוהב אותך לעד”.

לאחר דקות ארוכות  נרגעו נשימותיה המהירות של טיקטיק. היא הפסיקה לרעוד, וזחלה אל זרועותיו המחבקות של יותם. הוא לא שם לב לכאב בצווארו, או לדם שהתחיל לטפטף מהפצע.

עברו עוד שלושה חודשים. נראה היה שהפצעים והפחדים של טיקטיק הבריאו. היא אהבה לטמון את ראשה בבטנו של יותם ולדגדג אותו, היא העירה אותו בבוקר בליקוקים רטובים ונמרצים, ישבה זקופה על ידו כשאכל, כשהיא מחכה בסבלנות לאוכל שיותם הגניב לה מצלחתו. היא אפילו המתינה לו מאחורי הדלת כשהתקלח.

לאחר כמה רגעים טמנה טיקטיק את ראשה בחיקו והשפילה את אוזניה הרוטטות. יותם הרגיש שהיא מבקשת ממנו סליחה.

ואז, היא נשאה את ראשה, קמה על רגליה, ליקקה את פניו, וכשכשה בזנבה. יותם הבין שהיא אומרת לו שהיא מוכנה. הוא קצת דאג לגדי, הוא גם חשש שהלך ולא ירצה לבוא עוד, אך כשיותם יצא מחדרו, וטיקטיק לצידו, גדי חיכה לו, מחייך.

גדי אמר: “בכלל לא נבהלתי… היא לא עשתה לי כלום”, ומיד צנח על ברכיו והזמין אליו את טיקטיק לחיבוק.

טיקטיק הפכה להיות חלק מהחבורה של יותם, גדי וחבריהם. יחד רצו במשחקי כדור רגל במגרש. יחד דהרו על אופניים בפארק, כשטיקטיק רצה בהתלהבות לצידם.

כשהלך יותם לישון, טיקטיק נשכבה על המרבד לצידו, והוא היה מלטף אותה ולוחש:

“אל תפחדי, את לא לבד, אני אוהב אותך לעד. את שלי ואני שלך, כי אני בחרתי בך”.

ואז הגיעו ימים עצובים עבור יותם. טיקטיק התחילה להתנהג באופן שונה.

יותם שמח. שמח כל כך. טיקטיק אוהבת אותו. היא פשוט הייתה עסוקה בלהיות אמא. בקרוב יהיה עוד יותר כיף!!!

יותם שם לב שהבטן של טיקטיק גדלה, ולפעמים יכול היה אפילו להרגיש את הגורים זזים בבטנה. יותם היה נרגש לקראת ההמלטה. בגן- לא הפסיק לחשוב עליה, ובערב – לא הצליח להירדם. עכשיו טיקטיק הייתה כבדה וגדולה, ולא זזה הרבה. יותם רצה להיות לצידה כל הזמן, והתחנן לאמו שתרשה לו לאכול את ארוחותיו בחדרו, לידה.

יום אחד כשהתעורר, חש יותם כי כל גופו רועד, קולו נעשה צרוד וגרונו כאב. הרופא אמר שיותם חולה בוירוס מדבק, יש לו חום גבוה, ואסור לו להיפגש עם חברים. הוא שכב במיטתו, רחוק מחבריו, אבל טיקטיק לא עזבה אותו לרגע. היא טיפסה אל מיטתו, ונשכבה לצידו, דיגדגה בעדינות את צווארו וליקקה את פניו עד שחייך, והסכים לאכול את המרק שאמא הגישה לו.

לאחר שבוע, יותם התעורר בבוקר והרגיש נפלא. כבר לא כאב לו הגרון, וגם לא הגוף. הוא גישש בעיניים עצומות, וכשידיו לא מצאו את גופה החם של טיקטיק הוא התיישב מיד כשעיניו מחפשות אותה בדאגה.