עולם החתולים/The world of cats

בספר הזה אני עומד לדבר על דברים שאולי ידעתם ואולי לא על החתולים
טעימה קטנה:_

 ב 2009 החתול הייתה החיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם🙃

סוגי החתולים:_

יש הרבה סוגי חתולים….

הסוג הראשון שאנחנו עומדים לדבר עליו זה החתול הפרסי:)

『🐈』חתול פרסי

מוצאו של החתול הפרסי, או כפי שנקרא בזמנו, “חתול ארוך שיער“, הוא בפרס

.ובארצות אסיה התיכונה

:מראה כללי

לחתול הפרסי מבנה ראש עגול,עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. צבע העיניים תואם, בדרך כלל את צבע הפרווה. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים, כתומים, אפורים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות. בשל פרוותו הארוכה במיוחד ופניו הקצרות החתול הפרסי זקוק לטיפוח יומיומי.

:אופי

חתולים הפרסיים הם חתולים שקטים, בעלי אופי נוח ואינם תוקפניים. לרוב יסתדרו עם חתולים ובעלי חיים אחרים, והם מרגישים בנוח בקרבת בני אדם. חתולים פרסיים רבים מעבירים חלק ניכר משעות היממה בשינה.

חתולים פרסיים אוהבים שמטפחים ומסרקים אותם, מסתדרים עם ילדים אך נמנעים ממשחקים רועשים וקולניים עימם. הם בעלי קולות שקטים ונעימים אך בעיקר מתקשרים בעזרת העיניים שלהם.

חתולים פרסיים אוהבים את הביטחון של הקרקע ולא סביר שתמצאו אותם קופצים על מדפי ספרים גבוהים. הם נלהבים מאוד ממשחק עם צעצועים אך באותה מידה ניתן למצוא אותם שרועים ללא מעש על רצפת הבית ועל הספה בסלון.

חתול פרסי לא ידרוש מבעליו תשומת לב בלתי נדלית אך יתענג על תשומת הלב שתינתן לו. חתולים פרסיים הם עדינים ונהנים בביתם בין אם הבעלים שלהם נמצאים בדירה ובין אם לא אך הם ישמחו לראות אותם שבים הביתה. החתול הפרסי הן מזן חתולי הבית שמהשירים שיער הכי פחות.

סרטון:_

עובדות מעניינות ומהנות על חתולי פרסי

『🐈』חתול סיאמי

החתול הסיאמי : הוא גזע של חתול הבית!. מוצאו בממלכת סיאם, הידועה כיום כממלכת תאילנד. במהלך המאה ה 20 החתול הסיאמי נהפך לאחד מזני החתול הנפוצים באירופה ובצפון אמריקה!. החתול הסיאמי מאופיין בפרווה לבקנית למחצה  לבנה בכל הגוף, למעט בזנב ובפנים, ובעיניים כחולות

היסטוריה של גזע הסיאמי:)

החתול הסיאמי הגיע מהמזרח הרחוק, שם גידלו וטיפחו אותו במקדשים הבודהיסטיים. חתולים אלו נחשבו כקדושים ואף האמינו כי הם גלגול נשמות אדם. בתחילת המאה ה-20 הוא הובא לאנגליה, שם גידלו את הגזע בבתי

גידול מיוחדים.

מאפיינים

• מבנה גוף – ראשו בצורת משולש, עיניו מלוכסנות ובעלות גוונים של כחול אך יכולות להיות גם בעל צבע שונה כגון אפור וסגול, אוזניו ארוכות וגדולות (דמויות אוזני עטלף) וזנבו דק וארוך.
• פרווה – פרוותו בהירה עם “קצוות כהים” – אוזניים, אף, רגליים וזנב שחורים.
• משקל – נקבה בוגרת בדרך כלל בטווח 3–4.5 קילוגרם, זכר 4–6 קילוגרם.
• תוחלת חיים – הסיאמיים יכולים להגיע לגיל של כ-20 שנה.

סרטון:

עובדות מעניינות ומהנות על חתולי הסיאמי

『🐈』חתול בריטי קצר-שיער

(:היסטוריה של הגזע

על אף שהתיעוד בכתב של החתול קצר-השיער הבריטי החל רק בתחילת המאה העשרים, הגזע כבר קיים מאות שנים, ומקורו בחתולים המבויתים שחיו ברומא העתיקה. החתולים הראשונים הגיעו לבריטניה עם פלישת החיילים הרומאים והם מתוארים בתגליפים וציורים. כאשר נפלה רומא ונפסק המסחר עם בריטניה, החתולים באי הבריטי התרבו במסגרת מאגר גנים מוגבל, והתוצאה הייתה חתולים עם מאפיינים ייחודיים. במהלך המאה ה-18 בזמן שהגיעו לבריטניה חתולים אקזוטיים מהמזרח, שגשגה בבריטניה ההתעניינות בחתולים גזעיים. הדבר עורר מגדלים פטריוטיים אשר החליטו להפוך את קצר-השיער המקומי לגזע בפני עצמו. קצר-השיער התפתח בסוף המאה ה-19 כשהתחילו לקיים תערוכות חתולים. הוא נוצר על ידי גידול בררני של חתולי הרחוב הטובים ביותר.

עם התפתחות גזעי חתולים חדשים, ההתעניינות בקצר-השיער הבריטי פחתה, ובזמן מלחמת העולם השנייה הגזע היה בסכנת הכחדה. ההתעניינות המחודשת בגזע לאחר המלחמה עודדה מגדלים בריטיים לבצע שיפורים, וכך על ידי זיווגים עם חתולים פרסיים, הגזע קיבל את מראהו העגול והחסון, המוכר כיום. בשנת 1980 לאחר דיונים רבים החליטה אגודת החתולים הגדולה באמריקה להכיר בקצר-השיער הבריטי. כיום ישנם הבדלים בהגדרות הגזע בין אנגליה לארצות הברית.

🙂מבנה כלל

גזע חזק ובריא. אין בעיות גנטיות נפוצות אופייניות לגזע.

משקל הנקבה ינוע בדרך כלל בין 3 ל-5.5 קילו ומשקל הזכר בין 4 ל-7.5. החתולים אינם פעילים במיוחד, ולכן נפוץ מאוד לראותם מעל המשקל המומלץ. הפרווה דומה בצפיפות ובמגע לחתול הפרסי, אך קצרה בהרבה. הנשירה עונתית, ורצוי לסרק את החתול לפחות אחת לשבוע כדי לעזור לתהליך הנשירה ולמנוע הופעת כדורי שיער בקיבת החתול (ניתן גם לספר את החתול לקראת הקיץ הישראלי החם).

הארגון הבריטי לטיפוח סוג חתול זה מעריך שאורך החיים הממוצע הוא 14–20 שנים 3אך מחקר שבדק את אורך החיים הממוצע של חתולים אשר קיבלו טיפול וטרינרי באנגליה, מצא שאורך החיים הממוצע הוא 11.8 שנים. מחקרים אחרים הצביעו על אורך חיים של 12 שנים או יותר.

אופי:)

חתול טוב מזג, רגוע, חברותי ונבון מאוד. יהפוך למסור ונאמן לאחר שיתגבר על החשדנות הראשונית. טוב עם ילדים. בדרך כלל חתול זה לא דורש תשומת לב מתמדת מבעליו.

רוב החתולים הבריטים אוהבים תשומת לב וחום אך לא אוהבים להיות מוחזקים לאורך זמן על הידיים או לשבת בחיק בעליהם. רובם גם יסתדרו מצוין עם כלבים בסביבתם

סרטון:

 עובדות מעניינות ומהנות על חתולי בריטי קצר-שיער

『🐈』חתול סיבירי

:)היסטוריה של הגזע

גזע שהתפתח באופן טבעי, ללא התערבות האדם, באזור סיביר, בצפון רוסיה. העדות הראשונה לקיומו באירופה היא מהאלף הראשון לספירה. חתולים רבים מהגזע אומצו על ידי נזירים ברוסיה, והחתולים גילו כלפיהם נאמנות רבה. מהגרים, שעזבו למוסקבה, נהגו לקחת עמם את החתולים. ברוסיה באותה תקופה נאסרה אחזקת חיות מחמד, והגזע לא טופח. רק במאה ה-19 בוית באופן סופי. הגזע היה מוכר במערב ואפילו התחרה בתערוכות חתולים כבר בתחילת המאה ה-19 אך נדחק הצידה על ידי החתולים הפרסיים הפופולריים. בעקבות העניין המחודש שעלה בקרב אגודות חתולים באירופה בשנות השמונים של המאה ה-20, מגדלים ברוסיה החלו למקד תשומת לב בגזע המקומי שנזנח. בשנת 1990 הגיעו הסיביריים הראשונים לארצות הברית כחלק מתוכנית חילופי גזעים, שבה הגיע גזע ההימלאיה לרוסיה.

החתול הסיבירי זכה לאהבת המקומיים כיוון שהגן על מחסני התבואה מפני מכרסמים.

:)מבנה כללי

משקלו בינוני עד גדול, בדרך כלל הנקבות קטנות יותר מהזכרים.

החתול הסיבירי התאים עצמו לסביבתו, וכך התאפשר לו לשרוד את החורף הקפוא: פרווה תחתונה עבה וסמיכה מאוד ופרווה עליונה מעט קשה למגע ועמידה בפני מים; כף רגל עגולה וגדולה, המאפשרת תנועה טובה יותר על משטחי שלג וקרח. מבנה גופו מלבני, מאוד מוצק, ובעל חזה רחב. רגליו חזקות ובגובה בינוני. ראשו מעט יותר ארוך מרחב, וכל הקווים בראש בגודל ואורך בינוני ובקווים עגולים. אחד המאפיינים של גזע זה הוא הסנטר הנוטה לאחור. פרוות הקיץ קצרה ודלילה הרבה יותר. כל צבעי העיניים מקובלים, אך ניכרת עדיפות לירוק. התפתחותם איטית עד לבגרות מלאה.

אחד ממאפייני הגזע המיוחדים הוא תכונת ההיפו-אלרגניות שלו. לגזע הסיבירי ישנה כמות קטנה משמעותית של חלבון בנוזל הרוק שלהם הגורם תגובות אלרגיות. חלבון זה המצוי בדרך כלל בכמות גדולה יותר אצל שאר גזעי החתולים הוא הגורם לתגובות האלרגיות אצל אנשים אלרגיים. מאחר שחתולים מלקקים את פרוותם, לאחר התייבשות הרוק החלבון שנשאר על הפרווה מתפזר יחד עם נשירתה ויוצר תגובה אלרגית אצל אנשים הסובלים מאלרגיה. המחסור בחלבון זה בגזע הסיבירי מסב לו פופולריות רבה בקרב אוהבי חתולים האלרגיים אליהם.

סרטון:_

עובדות מעניינות ומהנות על חתולי סיבירי

『🐈』חתולי הימלאיה

היסטוריה של הגזע:)

חתול ההימלאיה הוא תוצאה של הכלאת החתול הפרסי עם חתול סיאמי. הניסיונות המסודרים הראשונים להכלאה בין החתולים הפרסים לחתולים הסיאמים התקיימו בארצות הברית ושוודיה בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, אך אין תיעוד המראה את תוצאות הניסיונות הללו. בשנת 1931 שני חוקרים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת הרווארד החלו לעבוד על פיתוח חתול עם גוף ופרווה של חתול פרסי ודוגמת החודים (החוטם, האוזניים, כפות הרגליים והזנב) המיוחדת של החתול הסיאמי. לאחר חמש שנות מחקר הצליחו במשימתם וגור חתולי ההימלאיה הראשון שנקרא דביוטנט (Debutante) נולד. כעבור שני עשורים נוספים הגזע הוכר באופן רשמי על ידי התאחדויות החתולים, וב-1955 ערך את הופעת הבכורה בשם “כהה חודים ארוך שיער”.

במהלך עשר השנים הבאות צבר הגזע פופולריות במהירות. עם זאת, רוב חתולי הגזע התקשו לעמוד בתקן הגזע, שתמך בחתול עם מאפיינים פרסיים. מגדלים רבים חדלו להשתמש בחתולים פרסיים אחידי צבע בתוכניות הגידול כשם שהיו אמורים לעשות. במקום זאת, הם זיווגו כהי חודים אחד עם השני וכתוצאה מכך התרחקו מהמראה הפרסי, ואת מקומו של האף הפחוס האופייני החל לתפוס אף ארוך.

בשנות ה-70 המגדלים ניסו לנסח מחדש את היעדים שהם מנסים להשיג בפיתוח הגזע. היה ברור לרובם שצריך להתחיל לעבוד על חתולים בעלי מאפיינים פרסיים יותר בולטים. כדי להשיג זאת, החלו בזיווגים עם פרסיים בעלי צבע אחיד, והמשיכו בתוכנית הגידול רק עם החתולים הטובים שהתקבלו. לא כל המגדלים הסכימו עם התוכנית. היו שהעדיפו להישאר עם ההימלאיה הנבדלת מהפרסי, אך הם לא יכלו להמשיך להשתתף בתערוכות.

כיום נהוג לזווג מדי פעם בין החתולים הימלאיים לחתולים פרסיים כדי לקרב את המבנה של חתול ההימלאיה למבנה של החתול הפרסי. סטנדרט הגזע זהה לסטנדרט של החתול הפרסי וכיום חתול ההימלאיה מוצג באותה כתה יחד עם שאר החתולים הפרסיים.

מבנה כללי:)

ההימלאיה הוא בעל פרווה ארוכה ומלאה דוגמת החתול הפרסי. צבעיה של הפרווה מגוונים ודומים לצבעיו של החתול הסיאמי. צבע זה הוא מוטציה של גן הלבקנות וזהו גם מקור העיניים הכחולות. צבע פרווה מיוחד זה קשור לטמפרטורה ולכן החתול מתכהה עם הגיל.

עיניו של ההימלאיה כחולות, פניו רחבות ורגליו קצרות ועבות.

סרטון:_

עובדות מעניינות ומהנות על חתולי הימלאיה

『🐈』חתולי סוואנה

היסטוריה:)

חתול הסוואנה הוא הכלאה בין חתול הבית לבין סרוואל, גזע של חתול בר אפריקאי קטן בעל אוזניים ארוכות וגבוהות. הכלאה נדירה זו שכמעט ולעולם אינה מתרחשת בטבע, נהייתה פופולרית בקרב משביחי ומגדלי חתולים בסוף שנות התשעים. חתול הסוואנה התווסף כגזע נוסף במשפחת החתוליים על ידי האיגוד הבינלאומי לחתולים בשנת 2001.

גור חתול הסוואנה הראשון בעולם כונה “סוואנה”, הוא נולד ב-7 באפריל 1986, והיה בבעלותה של ג’ודי פרנק, משביחת גזעי חתולים שזיווגה בין הוריו, זכר סרוואל וחתולה סיאמית. רק בשנת 1996, זוג חובבי ומגדלי חתולים מארצות הברית הציגו גור חתול סוואנה משלהם בפני האיגוד הבינלאומי לחתולים וכך הוא נרשם כגזע חדש. לחתול הסוואנה ישנם “גרסאות” רבות, בחלקם ניכר היטב על פרוותו שהוא צאצא לחתול בר, ואילו זיווגים אחרים גורמים לחברבורות ולפסים על פרוותו להיות כמעט בלתי נראים. על כן, בשנת 2001 איגוד החתולים קבע את הסטנדרטים לחתול סוואנה “גזעי” כדי להבדיל מהכלאות שתוצרן הוא חתול בית “פשוט”

:)מאפיינים פיזיים וטכניקות הכלאה

מבנה גופו הגבוה והחטוב של חתול הסוואנה עשוי ליצור את הרושם שהוא כבד וגדול יותר מממדיו במציאות. בפועל, גודלו של חתול הסוואנה תלוי במינו וכן אם הוא הכלאה מדור ראשון או צאצא מדורות גבוהים יותר.

לרוב, חתולי הסוואנה מדור ראשון ושני יהיו הגדולים ביותר, זאת בשל קרבתם הגנטית לחתול הבר סרוואל. גם חזותם החיצונית של חתולים אלו מהדור הראשון תהיה דומה מאוד לחזותו של הסרוואל, בדומה להכלאות אחרות שמביאות לעולם את הצ’אוסי או את החתול הבנגלי. בדורות הבאים חתול מעורב זה מאבד בהדרגה את המראה של חתול הבר ממנו הוא נגזר. חתולי סוואנה בני הדור הראשון והשני ישקלו בין 3.6 ל-9.1 קילוגרמים. משקלם הממוצע של בני הדור השלישי והלאה נע בין 3.2 ל-6.8 קילוגרמים. כבר בשגר אחד של חתולי סוואנה יכול להיות גיוון גדול בין פרוותם של הגורים וכן במשקלם וגודלם הסופי בבגרותם.

פרוות חתול סוואנה “גזעי” חייבת להיות בעלת כתמים מנוקדים, רק פרווה בעלת מרקם זה אושרה על ידי איגוד החתולים הבינלאומי כפרווה רשמית של הגזע החדש. פרווה מסוג זה היא היחידה שאושרה על ידי האיגוד, מאחד ולחתולי סוואנה יכול להיות גיוון עצום הנובע מגזע חתול הבית עימו זווג הסרוואל. כאשר גוונים מדוללים, כלומר גוני פרווה ומרקמי פרווה שמקורם בחתול הבית, גוברים על מאפייניו של הסרוואל מדובר על חתול סוואנה שאינו מסווג כגזעי, אלא כחתול מעורב. למשל, חתול סוואנה שצבע פרוותו לילך (לבנדר), קינמון, שוקולד, כחול-אפור ועוד. חתול סוואנה מיוחס, הוא חתול שפרוותו היא מסוג טאבי וצבעה זהוב, שחרחר או חום, או שפוורתו היא מסוג עשן שחור או פרווה שחורה בעלת כתמים כהים בלבד. כמו כן, על ידי האיגוד נקבע אילו גזעים של חתול הבית יכולים להזדווג עם סרוואל כך שייולד חתול סוואנה טהור. גזעים אלה למשל הוצאו הרשימה: מאו מצרי, אוציקט, מזרחי קצר-פרווה, וחתול בית קצר-פרווה.

חתולי סוואנה, בני הדור הראשון והשני בעיקר, הם בעלי מאפיינים בולטים של הסרוואל: אוזניים חדות, ארוכות שנראות זקורות על ראש החתול, רגליים ארוכות, אף גדול ונפוח ועיינים מוכנסות מעט בארובת העין. צוואר חתול הסוואנה ארוך יותר משל חתול הבית, מאחורי אוזניו קיים מתאר עיגולים המזכיר עיניים, זנבו קצר בעל פסים שחורים וקצהו שחור ועבה. מרבית החתולים מגזע זה יהיו בעלי עיינים כחולות והשאר בעלי עיניים ירוקות, חומות או זהובות. מן העיניים יוצאים פסים המקנים להם מראה של “בומרנג” והם מוגנים בשקע קטן המגן עליהם מפני השמש. כמו כן, מהעיניים יוצאים פסים הנמשכים עד לסנטר ומזכירים את מתאר פניו של הברדלס.

אופי ומזג:)

חתול הסוואנה מוכר כחתול נאמן שיעקוב אחר בעליו ברחבי הבית. ניתן לאלף חתול זה כך שילך קשור ברצועה ואף יחזיר חפצים שבעליו זורק. יש חתולי סוואנה שמציגים התנהגות חברותית ונוחה בקרב בני אדם זרים וחיות מחמד אחרות, אף כלבים, ומנגד ישנם חתולי סוואנה שהם טריטוריאליים מאוד ויתחילו לגרגר ולחשוף שיניים בקרבה לאדם או בעל חיים זר. ככל שגור חתול הסוואנה חשוף למפגשים חברתיים רבים יותר, כך הוא יגדל להיות חברותי יותר בבגרות ופחות סגור ומתגונן.

תכונה בולטת של חתול הסוואנה היא קפיצתו לגובה, החתול יקפוץ על ידיות דלתות, מעל מקררים וארונות. ישנם חתולי סוואנה שיכולים לנתר ממקומם לגובה של 2.5 מטרים. חתול זה סקרן מטבעו, לרוב הוא ילמד לבד כיצד לפתוח דלתות וארונות ולכן בעליו יצטרף לנקוט במשנה זהירות כדי למנוע מן החתול להיכנס למקום אסור או ללכת לאיבוד. שלא כמו אצל חתולי הבית, חתול הסוואנה אינו מפחד מלהירטב ממים, להפך, הוא אוהב מים. בעלים לחתולי סוואנה דיווחו על רחצה משותפת באמבטיה. הגשת קערת מים לשתייה לחתול סוואנה תוביל לפעמים לכך שהחתול יכה במי הקערה במקום לשתות אותם. כמו כן, חתול הסוואנה יזקוף את זנבו כאמירת שלום ולא מתוך מנגנון הגנה נגד פחד או כתוצאה ממחלה. החתול ינופף בזנבו בעת התרגשות או שמחה בדומה לכלב. מבחינה ווקלית, חתול הסוואנה עשוי להשמיע מין ציוצים כמו שמשמיע הסרוואל, יללות כמו של חתול הבית, או שילוב של השניים. חתולי סוואנה מהדורות הראשונים נוטים יותר להשמיע ציוצים-שריקות לעומת יללות חתול רגילות. החתול עשוי להשמיע צליל הדומה לצליל נחש לעיתים תכופות.

סרטון:_

עובדות מעניינות ומהנות על חתולי סוואנה:)

Kahoot『🐈』

https://play.kahoot.it/v2/?quizId=55c927fe-9bde-4370-afb7-f1c42a891e32 : קישור