-הקורונה של אורית 

 האם היא חיובית?

מאת: מוריה בן ארצי, אמא שלה ועוד כל מני מצטרפים …

הוא היה עולם מופלא מלא בחברים ושוקק חיים

אך אז, ברגע אחד, הכל נעצר: החברים הסתגרו בבתים, במקום להיות ביחד – כולם היו בזום, משועממים, חורשים על יוטיוב בפעם ה -1000 ויושבים כמעט כל היום מול המסך …

מי שהיה מוכרח והעז לצאת החוצה היה חייב להצטייד במסכה שמכסה את האף והפה – אחרת הוא יקבל קנס!

זה התחיל בחדשות מארץ סין, התפשט לכל העולם ואך אחד לא ידע איך זה ייגמר …

וירוס הקורונה –

כשנה לאחר ההתאמתסמות שלו כבר היה חיסון, חלק התחסנו, אך לא ברור מה תופעות לוואי ואם החיסון באמת יגן על המתחסנים בצורה מלאה מפני הוירוס החדש והמוטציות שלו …

בתקופה זו, הייתה ילדה אחת בשם אורית, אורית למדה בבית ספר דתי בעיר חולון ובכיתה שלה למדו רק בנות. בדרך כלל אורית לא אהבה ללכת לבית הספר – גם אם היו משלמים לה! .

לרוע מזלה, כשנגמר הסגר, אורית נכנסה לבידוד בשל אחיה, יאיר, שנידבק בקורונה ונאלץ להסתגר בחדרו במשך 14 יום.

 בזמן הבידוד שלה, היה לאורית מאוד משעמם ועצוב, לכן היא החליטה לרשום יומן ולספר איך היא מרגישה.

מתוך היומן של אורית:

היום השני לבידוד שלי

      יומני היקר,

היום זה היום השני שלי בבידוד, אני מרגישה ממש חשק לצאת מהבית שלי אני לא יכול … מחר יגמר הסגר והייתי אמורה ללכת לבית הספר ולפגוש את כל החברות בכיתה, אבל אני לא יכול כי אני בבידוד (להיות בבידוד זה אומר שבגלל שהייתי קרובה לחולה מאומת (אח שלי יאיר) עליי לחכות עד שיגמרו 14 יום ורק לאחר מכן אוכל לצאת ממקום הבידוד (הבית שלי))

כל החברות שלי ילכו מחר לבית הספר, ייהנו ויפגשו אחת את השנייה ורק אני לא אהיה שם, כי אני בבידוד … וזה ממש עצוב לי …!

יכולתי להאשים את אחי שבעצם בגללו אני תקועה בבית ולא יכול לצאת, אבל למדתי שצריך לדעת לפרש כל דבר בעין טובה …. אולי הבידוד הזה הוא בעצם הזדמנות בשבילי קצת להקדיש זמן למחשבה – מה אני באמת אוהבת, מה אני יכול לעשות כדי לשמח את הקרובים אלי ואיך אני יכול לעזור לעצמי התגים להרגיש יותר טוב …? וחוץ מזה אני יכול לפספס בוחן פתא וזה יהיה ממש מעולה!

 אתה יודע …. אני ממש מקווה שאני לא אדבק …,

זה כל כך מפחיד אותי – בחדשות מדווחים כל יום על כמות הנדבקים – זה מלחיץ …. מדווחים גם על אנשים מונשמים בצורה קשה ויש גם הרבה כאלו שמתים … כמעט בכל העולם …!

ואיזה מן שם מוזר זה “קורונה” זה שם שבטוח לא הייתי בוחרת לעצמי זה שם שמרגיש קריר ומרושע … אוף קורונה – לכי מפה כבר!

בדאגה, שלך, אורית

לאורך הבידוד אורית המשיכה לכתוב ביומן. היא כתבה על מחשבות שהיו לה, על דברים שקרו לה בבית עם המשפחה שלה, על ספרים שקראה ותוכניות שראתה ועוד … כך שלקראת סוף הבידוד כבר היה לה יומן מלא ב”הרפתקאות “…

 ביום האחרון לבידוד שלה כתבה אורית ביומנה:

   היום האחרון לבידוד

                                       יומני היקר

היום הוא סופסוף היום האחרון שלי בבידוד! אני כל כך מתרגשת! מחר אני חוזרת ללימודים!

 אני אפילו לא מאמינה על עצמי שאני כל כך שמחה מזה! (לפני הקורונה, המקום האחרון שהייתי רוצה ללכת אליו היה בית ספר) איזה כיף! מחר אני אפגוש סופסוף את כל החברות שלי! (אלה שלא בבידוד כרגע …)

איזה מרגש זה להיפגש שוב! אפילו שהייתי בקשר איתן בטלפון ובזום וגם המורה התקנה אליי כמה פעמים (ממש יפה מצידה) … אבל זה בכלל לא אותו הדבר … איזה כיף!

בהתרגשות, שלך, אורית

יום למחרת, כשאורית הגיעה לכיתה, החברות שלה עשו לה קבלת פנים חמה וצעקו בקול: “ברוכה השבה לכיתתנו!” הכיתה הייתה מקושטת לכבודה תוך נתנו לה אלבום מלא בברכות וציורים שהן הכינו במיוחד בשבילה … אורית שמחה מאוד.

בהפסקה אורית סיפרה לכמה מחברותיה על רעיון שהיה לה התקופת הבידוד: להכין דוכן מכירות למען חולי הקורונה והאנשים בבידוד, הרעיון עבר מפה לאוזן ובסוף יום הלימודים כל בנות הכיתה נשארו – הן התחלקו לקבוצות – קבוצה אחת תכננה מה הן ימכרו, איפה יציבו את התוכן והיה יפרסו אותו, קבוצה שנייה תכננה איך ייראה הדוכן ואיך לבנות אותו וקבוצות נוספות תכננה איך להעביר את התרומות למי שצריך.

הבנות עבדו ביחד כל אחר הצהריים וגם נעזרו בהורים שלהן – וכבר למחרת הדוכן היה מוכן. בימים שלאחר יחסית הם אספו מוצרים למכירה מבתי עסק וגם תלו מודעות בשכונה כדי לעודד אנשים לקנות.

בהתחלה אף אחד לא התייחס לדוכן …

ואפילו היו כאלו שאמרו להן שזה בכלל לא יעבוד והתייחסו אליהן בזלזול …

אך הן לא ויתרו ….

הם התמידו ויום אחרי יום הגיעו לדוכן, קישטו אותו, כתבו מבצעים חדשים וחיפשו דרכים נוספים לפרסם את היוזמה שלה.

לאחר כשבוע הגיע הקונה הראשון, הוא קנה דובון וממש התלהב מהרעיון ואמר שהוא יפרסם את הדוכן גם בעבודה שלו … כך יום אחר היום הגיעו עוד ועוד אנשים לדוכן … עד שהבנות הצליחו לאסוף 100 שקלים! הן כל כך שמחו והתקשרו ביחד למוקד העירייה כדי להעביר את הסכום למי שנזקק לו.

כך חודש אחרי חודש הן מכרו מוצרים שונים והעבירו את הכספים לא רק לחולי קורונה אלא גם לאנשים נזקקים אחרים בעיר. הפעילות שלהן אפילו פורסמה בעיתונים המקורות …

לאחר כ- 11 חודשים אורית הוזמנה לקבל בשם כל הכיתה שלה את פרס ראש העיר לנוער מצטיין חברתית –את הסכום שהיא קיבלה היא תרמה לאנשים חולים ונזקקים.

יום לאחר קבלת הפרס, כתבה אורית ביומן שלה:

                                           יומני היקר

התחלתי לכתוב בך כשהייתי בבידוד, אז עלה בי הרעיון להקים דוכן ולא סוף כסף לנזקקים … (זוכר שכתבתי בך על זה? …) והנה אתמול קיבלתי פרס על הפעילות ההתנדבותית כל כך הכיתה שלי הצטרפה אליה! זה היה ממש מעמד מיוחד … ראש העיר בעצמו הגיש לי את התעשייה והפרס ואמר כמה מילים … כל כך התרגשתי שבקושי הצלחתי להקשיב למה שהוא אמר ….

היית מאמין? אני – אורית, בסך הכל רק נערה … הצלחתי ביחד עם החברות שלי להוביל פעילות שתעזור לכל כך הרבה אנשים …?

הוכחתי לעצמי שאני יכול! – זה מאתגר אבל גם אפשרי ….

וגם … על הדרך קיבלתי את ההוכחה שאפיל ממשהו כל כך רע (קורונה ובידוד) אפשר להוציא משהו טוב … ואם אני יכול – אז כל אחד יכול!

 שמחה ממש! שלך, אורית