נעים מאד, אני איתמר
ויש לי סוד שעליי שמר.
הוא שומר עליי עד היום,
בשביל שהמצב לא יהיה איום. 

אחרי שוקו, מקלחת ובגדים,
שאני לובש לבדי, אתם יודעים…
אני מתיישב לי על שרפרף
ומדמיין שאני עף.
מעל שדה של חמניות
עם מכשפה וגם חיות.
 

בשדה גרה מכשפה קטנה ולא נחמדה,

אפשר לראות אותה רק במיקרוסקופ מעבדה.

בשנה שעברה המכשפה הופיעה

קורונה קוראים לה ולחיים הפריעה!

מסכות, בדודים וגם סגר.

אני מרגיש שזה לא בסדר.

פתאום אסור את סבא וסבתא לחבק.

שלום, אני אומר להם עם המרפק.

מרוב שעות בבית הכול התבלגן,

את אחי הגדול אני תמיד מעצבן.

( וגם הוא אותי, זה אמתי).

אותה מכשפה,

שאני בכלל לא רוצה להזכיר את שמה.

חושבת שהיא מלכה,

שתגרום לנו סגר ודממה.

אז מה אם יש לה כתר?

אני לא רואה אותה ממטר.

בשדה החמניות יש המון חיות,

כולן גדולות ומאד חזקות.

הן כועסות על המכשפה, שגנבה את הכתר, 

לאריה הוא שייך! נשלח עליה עדר. 

אז למרות שהשנה התחילה קצת עקום,

החיות לימדו אותי איך לקום.

אני לא אתן לאף מכשפה לנצח!

ואת חרב האבירים אני מצחצח.

אגייס לי צבא של חיות בר,

שהקורונה תברח כמו עכבר.

אני עוצם את העיניים ושומע איך האריה 

בשאגה אדירה (ארררררררההההה).

מפחיד את הקורונה עד שהיא עוברת דירה.

הפיל הגדול דורס אותה עם הרגליים

והיא נמחצת אחת ושתיים.

הבאפלו נוגח בה עם הקרניים

והיא עושה פיפי במכנסיים.

ככה לקחנו לקורונה את הכתר והכבוד.

החזרנו אותו למלך החיות, שיוכל לחזור לעבוד.

עכשיו אפשר לסדר את הברדק,

נעיף כל חלקיק של וירוס ואבק.

,אחרי כל הקרב אני עייף

.נכנס למיטה לישון בכיף

בבוקר קמתי וישר התארגנתי,

לבית הספר, לכיתה א’ מיהרתי.

יושב על כיסא עם מסכה,

ומתכנן עם החיות את הבדיחה.

איך נצחק בקול גדול,

שנספר לכיתה את הכל.

פתאום המורה מבקשת שאכתוב מילה,

על הסתיו, החורף, עונה מתחילה.

את האותיות אני כותב קצת הפוך,

אבל מהדף המילים מעלות לי חיוך.

איזה מזל שיש לי לעזר את כל החיות.

עכשיו הן מתערבבות לי עם האותיות.

לפעמים לכתוב זה לא פשוט ודורש קצת מאמץ,

אז האריה בא וקורץ לי בקמץ.

הקרנף עוזר עם החטף,

ואצל הפיל אני רואה רק אף.

(למרות שקוראים לזה חדק)

אחרי בית הספר, הביתה אני חוזר.

לאימא ואבא את הכל מספר וגם עוזר.

אימא סיפרה לי שיש אנשים,

שכנראה הם מאד חכמים.

כמו משחת השיניים ששומרת על הפה,

הם המציאו תרופה שאת המצב תרפא.

זה בטח היה אחי הגדול יובל.

הוא כזה חכם אבל האמת מבולבל.

אם רק היה אומר לי שיש לו פתרון,

הייתי מוציא את כל החיות מהארון.

ביחד, אנחנו כוח מיוחד.

אני הוא והחיות לא נשאיר אף אחד,

שיצטרך להישאר בבית בבידוד

וכל היום נשמע רק עידוד.

 אימא אומרת לי: רגע, חכה, אתה רק בן שש,

תן למבוגרים במצב לטפל ואל תתרגש.

אבל אני יודע את האמת ואת הסוד

אצלי בדמיון החיות רוצות עוד.

בערב, אחרי המקלחת השוקו וגם הבגדים,

שאני לובש כבר לבדי, אתם יודעים.

אני מקשיב לסיפור שאימא מקריאה

 ואח”כ חולם על היום שהיה.

לא היום הזה של כל הגדולים,

שקמים, הולכים ותמיד עסוקים.

היום שלי, היום הסודי

היום שקורה בדמיון בראשי.

אני יושב בשדה בלי מסכה.

אני ואריה מספרים את החידה.

איך ביחד ניצחנו את המכשפה היחידה

ועכשיו היא לא תעבור שוב בסביבה.

האריה מעביר לי עוגייה ללא גלוטן

ובתמורה ליטוף לרעמה אני נותן.

ככה בלילה אני חולם ומחייך,

עם החיות וכוס שוקו ערב לחך.

כי אולי יש לה כתר והיא גם מזיקה,

אבל לדמיון שלי למכשפה אין כניסה.

הסוף.