נגבי דמעתך
.
גם אם במקום אחר
אשן ואתעורר.
הכיסופים ישארו
והמילים נאמרו,
פרחים שנשתלו
יפרחו וילבלבו.
.
נגבי דמעתך,
הן אני בליבך
ואת בליבי.
נגבי דמעתך
וחייכי.
תמיד חייכי !
על כל אלה
.
על צער שחווית
ודמעה שבכית.
על כאב שכאבת
ואהבה שאהבת.
.
על נפש אצילה
ונשמה יתרה.
על כל אלה
אני אוהב !
אל תבכי
.
אל תבכי ילדה, אל תבכי.
את יודעת, החיים לא תמיד הוגנים.
אל תבכי ילדה, אל תבכי.
עוד יבואו ימים טובים יותר לאוהבים.
.
חייכי ילדה, חייכי.
השמיים מקלעת כוכבים.
חייכי ילדה, חייכי.
חיוך השמור לאוהבים.
.
אל תבכי ילדה, אל תבכי…
חייכי ילדה, חייכי.
דמעה
.
ראיתי דמעה בזוית עינה,
דמעה גדולה ועגולה.
במורד לחייה התגלגלה,
נחתה על לוח לבי.
שבעה
.
אל תשבי עליי שבעה,
חיסכי לך את הדמעה.
דמעת תנין בודדה
שיבשה טרם זלגה.
.
אל תשבי עליי שבעה,
חיסכי לך את הדמעה.
די לי בדמעה אחת שלה
אותה תבכה באהבה רבה.
מסתור
.
מצאה לה מסתור בפינת החדר,
כשבלול בקונכייתו.
אין בה כוח, אין בה כמיהה,
מסתתרת מפני עצמה.
.
בפינת החדר מצאה לה מסתור,
רועדת בשקט את רעדיה,
בוכה בשקט את דמעותיה,
נעלמת לעצמה מעצמה.
.
בפינת החדר היא בוחרת לחדול,
שק דמעותיה יבש זה מכבר.
רק אני בר המזל ואסיר התודה
עת מתירה לי לבקר בקונכייתה.
כבר יומיים…
.
כבר יומיים היא בוכה,
לא יבש מאגר דמעתה.
משקפי שמש כהות
את עיניה מסתירות.
על פניה מוטל צל.
מה שווה כל האהבה הזו לעזאזל…
.
.
.
שיר זה מוקדש לך !
את שרקדת עימי בחושך את
” ריקוד סוף המאה “.
מבעד לעננים אפורים
.
לא הלכתי,
טרם שקעה האהבה,
את כבר נזכרת .
.
לא הלכתי,
מעיין דמעותייך מרטיב חולצתי,
את כבר מתגעגעת.
.
עוד לא הלכתי,
מבעד לעננים אפורים
את כבר כואבת.
דמעות מתוקות
.
טרם שכחתי פניה הכאובות,
שפתיה הרוטטות ועיניה הכואבות.
עוד בזכרוני ידיה הרועדות,
טעם דמעותיה המלוחות.
.
עוד מעט היא תשוב
בגופה החם תעטוף אותי שוב.
חיוכה המשובב ועיניה הבורקות
לי ישירו דמעות מתוקות.
הייתה ואינה
.
פעם הייתה כאן אהבה,
ניתן לראות בתמונות,
אפשר להבין מהסיפורים,
האהבה הייתה כאן.
.
נותרו שביבי זכרונות,
טמיונות וענבי בוסר,
אכזבות, דמעות וכאב,
הייתה ואינה…
עכשיו את בוכה
.
עכשיו את בוכה,
נעלבת ופגועה,
נבגדת וזנוחה,
בוכה…
.
אל תבכי,ילדה, אל תבכי !
מחר הוא ירצה להציע כתפו,
אך אף אישה לא תרצה
לנגב בו דמעותיה…
דמעות
.
היו ימים, היו לילות,
הייתי בוכה לך נהר.
דמעות גדולות, מלוחות,
זולגות בדממה,
זולגות בנשמה.
.
אני כבר לא בוכה.
יבשות לי הפנים,
הכל נשאר בפנים.
בכי לי את עכשיו, ילדה.
אני כבר בכיתי לך נהר.
.
.
Julie London – Cry Me A River
שדה רקפות
.
אם תרצי לחלוק הרגשות אפורות,
אם תרצי לבכות דמעות עצורות,
אקח אותך לשדה רקפות.
אציע לך כתף וידיים מלטפות,
חיבוק חם ומילים עוטפות.
.
חרש נעמוד בשדה רקפות,
אפיח בקרבך תקוות חדשות.
שמש תזרח מבעד שמי עננה,
תביא איתה אהבה חדשה,
ביישנית ורעננה.
המקום בו מתחילות הדמעות
.
אמרה מילה אחת של נימוסין
ועוד מילה אחת של חולין.
חייכה חיוך נוגה, שלא אבין.
סיפרה בדיחה, שלא אבחין.
.
רואה בעיניי עיניה הכבויות.
אוספת בידיה גפרורים לקופסאות.
יודע, תיכף תתעטף בין כריות,
תלך למקום בו מתחילות הדמעות.
בלילות הקרים
.
בלילות הקרים
שומע דמעותייך החמות,
על לוח לבי מכות
כטיפות של גשם ברכות.
לי הן מזכירות
עוד לא תמו אהבות.
במיטה הישנה שלך
.
את ישנה במיטה הישנה שלך.
כואבת כאבים ישנים
בכל ערב מחדש.
חולמת חלומות ישנים
בכל לילה מחדש.
רק הדמעות טריות וחמות
בכל פעם מחדש.
שיעור מאוחר
.
מבט אחד ונגיעה אחת.
כוס קפה, שיחה וחיוך.
יד מונחת בכף יד,
רגל נוגעת ברגל.
חיבוק, דמעה ונשיקה.
שיעור מאוחר באהבה.
מאוחר מידי…
אילו
.
אילו יכולתי לעולמך לחדור,
את המבט הכואב שבעינייך לשבור.
ביד רכה הייתי מנגב דמעתך,
בשמחה ושחוק מחליף כאבך.
.
כאומן המצייר אהובתו בנפש,
כאן מחליק קמט ושם לא רואה קפל.
רואה בעיניה את כאבה
וביד עורגת מצייר בה אהבה.
דמעות של אהבה
.
הבטתי בעינייך, ראיתי לתוכך,
ים של דמעות ראיתי בלבך.
בנימי נפשך הכמוסים
כאב ורגשות עצורים.
.
לו רק תזכרי תשוקות נסתרות,
לו רק תהרהרי באהבות עלומות,
יהיו אלה דמעות ברכה ואושר,
דמעות של אהבה .
זמן אהבה
.
ימים עוברים בקצב שעון,
אדוות שפיות חודרת אט אט
בגופך הכואב ובלבך השבור,
חיוך מתגנב אט לעין דומעת.
.
ודומה שאולי בשלה השעה
לימי מנוחה ונחלה.
אולי סוף סוף באה העת,
הגיע זמן אהבה.
בכיו של גוף
.
בכל פעם שאת מחייכת אליי חיוך אחרון
וגופך נצמד לגופי בחיבוק ארוך של פרידה,
דעי, מספר הוא לי, רוטט הוא אליי,
בכיו של גוף.
.
בכל פעם שאת מנופפת לי לשלום
מהאוטובוס המחליק לאיטו מהרציף,
דעי, רואה אני היטב דמעה מחליקה
אצלך בגרון.
זוהר כחלחל
.
גשם על כתפייך מגשש,
מעינייך דמעות זולגות,
בזרזיפי המים נמהלות.
פוסעת לך רטובה מגשם,
מדמעות.
.
בואי, פנייך אנגב,
אמרי את שעל לבך.
יחד נחפש אהבה אבודה,
אולי גם נמצא
אותו זוהר כחלחל.
הדמעות היו שם ראשונות
.
הדמעות היו שם ראשונות.
עוד מטרם…
עוד מימי התפוח ההוא,
עוד מימי “בצער תלדי בנים”…
הדמעות היו שם תמיד.
.
אחר כך באו אהבות
ואהבות אחרות.
מארמון חול שהתמוטט
עד נשיקה ראשונה על החוף.
הדמעות היו שם תמיד.
.
הדמעות היו קודם,
הדמעות היו שם תמיד,
הדמעות תהיינה שם גם לעת
“דע מאין אתה בא
ולאין אתה הולך…”
.
הדמעות היו ותהיינה
תמיד.
בחשכת ליל
.
שחור הליל שותק דמעותיו
כטל הנאסף חרישית
על עלי פרחים,
כדמעותייך הזולגות בדממה
אל כר בחשכת ליל.
כעת בוכים
.
נטיף וזקיף,
כעת בוכים.
זה אל זה,
זה מול זה.
.
אולי יפגשו,
בעוד אלף שנים.
נטיף וזקיף אוהבים,
כעת בוכים !
נסע…
.
הלילה הוא נסע.
חיבוק אחד אחרון,
לב חושב להיפקע,
שתיקה ארוכה
ודמעה חנוקה.
.
הלילה הוא נסע,
הלב זועק: בוא
ההגיון שותק.
שני אלה שוב רבים בה
מתעתעים בה.
הלילה הוא נסע,
היא בדרך לביתה.
דמעותיה כמעיין שוצף.
אוהבת אותו,
עוזבת אותו…
בדרכי חיים
.
צער בדרכי חיים
כמהמורות בדרכים.
יש העוקפים
ויש המקצרים.
רק לא לנחות במהמורה,
רק לא בקצה הקרוב.
.
חריקת דמעות
כחריקת בלמים לעתים,
כבלימת פתע בתוך מהמורה.
.
זו כבר לא חניית ביניים.
דבר הלב
.
מביט בעינייך,
מקשיב לשפתייך.
עיניים דוברות
את דבר הלב.
.
מקשיב לעינייך,
לדמעות על ריסייך.
עיניים תמיד דוברות
את דבר הלב.
.
גם אם חיוך בשפתייך
מביט אני בעינייך.
עיניים דוברות תמיד
את דבר הלב.
דמעה עיקשת
.
ושוב דמעה עיקשת
נתלית על קצה אישון.
עוד חזיון ישן
צץ ועולה מנבכי זכרון.
.
כאן רוקדת, במפגש חברים
ושם, ברגע שקט מן החיים.
תמונות שקפאו בזמן,
הבזקים של חיים.
.
ושוב דמעה עיקשת…
בלב, עוד תעתוע
ולצידו כבר געגוע.
השכל הישר יודע
גם יודע…
.
.
.
איילה שלוחה !
לי היית
נותנת אמרי שפר,
חברה של חיים.
היי שלום, חברה !
דמעה שעל פנייך
.
מדמעה אחת שעל פנייך
מבין אני הרבה.
ככל שחולפים חודשים
יודע מה הייתי בעולמך.
.
חיוך ומבט
מספרים לי בסוד
שאהבתיני
ועודך.
.
וככל שחולפים ימים
יודע את שלא ידעתי
אך לא תמצאי איש
שיאמר לך כמותי
Published: Jan 20, 2016
Latest Revision: Jan 20, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-98027
Copyright © 2016
“הדמעות היו קודם,
הדמעות היו שם תמיד,
הדמעות תהיינה שם גם לעת
“דע מאין אתה בא
ולאין אתה הולך…”
.
הדמעות היו ותהיינה
תמיד.”
“לכי למקום בו מתחילות הדמעות”
והדמעות של דודו בר נמצאות בכל מקום.
על כתפי האושר, בשדות הלב הבודד, באתמוליו המתרפקים,
וביום של תקוה למחתרת.
הן זכות!
וכי יש טהורות מאלו שהלב מייצר?
אוסף שירים על דמעות , ותתפלאו כמה שירים כאלה אפשר לכתוב,
ותתפלאו באיזה מקומות ובאלו רגעים תמצאו אותם.
ספר מזוקק- אין בו טיפה אחת של מים לתמהיל.
אתה מקבל אותו נטו כפי שהוא.
אתה מקבל אותן כפי שהן חמות, שקופות, אינן מסתירות דבר
ומספרות כל אחת את סיפורה.
אהבתי!
זה טיבן של דמעות, שנמצאות הן בכל מקום
ברגעי אושר וברגעי צער, מהקצה ועד הקצה
וכמה שירים אפשר לכתוב בין הקצוות הללו
בוקר טוב ותודה רבה לך, שולי
אהבתי את המבט הזה שלך
קוראת בשורות וחשה בעומקן
ומי כמוך לראות בתמהיל הזה
במבט מזוקק ומזוכך