שלושה במסע אחד

הסיפור נכתב בשבוע הראשון לסגר, לכבוד יום הולדתו ה-90 של סבא שלי, חיים דסברג, ומסרתי לו אותו מעבר לגדר של בית האבות בו הוא מתגורר.

שלושה במסע אחד

מאת נעמי דסברג (בת 11)

פרק ראשון  ובו יסופר על הפגנות  סוערות בגן החיות

“נמאס מהפירות! נמאס מהעלים! רוצים ביסלי!!”

“נמאס מהפירות! נמאס מהעלים! רוצים ביסלי!!”

“נמאס מהפירות! נמאס מהעלים! רוצים ביסלי!!”

כך קראו הפילים ללא הפסקה לעבר פיל אחד ויחיד שלא השתתף בהפגנה, 

פיל ושמו קורונה.

כבר כמעט שבוע שאף אחד לא בא לגני החיות, כבר כמעט שבוע שאף ילד או ילדה לא זרקו לפילים ביסלי, כבר כמעט שבוע שהפילים צריכים לאכול רק פירות ועלים (המטפלים סבורים משום מה שאלה טובים ומזינים יותר).

כשנודע להם שזה בגלל הקורונה הם היו בטוחים שזה בגלל הפיל קורונה, הכבשה השחורה בעדר שלהם, הם החליטו לפתוח בהפגנה.

הם דורשים ביסלי!!

בינתיים, בקצה השני של גן החיות..

״שלוש קריאות הידד לכוביד 19!״

״הידד! הידד! הידד! ״

כך קראו הפינגווינים ללא הפסקה לעבר פינגווינית אחת ויחידה שלא השתתפה בחגיגה, פינגווינית ושמה כוביד 19.

כבר כמעט שבוע שאף אחד לא בא לגני החיות, כבר כמעט שבוע שאף ילד או ילדה לא דפקו לפינגווינים על הזכוכית, כבר כמעט שבוע שהפינגווינים חיים בשקט ובשלווה, בלי דפיקות מעצבנות.

כשנודע להם שזה בזכות קוביד 19 הם היו בטוחים שזה בזכות הפינגווינית כוביד 19, פינגווינית שקטה וביישנית שגם היא לא סבלה את הדפיקות האלה. הם החליטו לפתוח בחגיגה: הם דורשים שכוביד 19 תקבל את הכבוד הראוי לה!

 רק נראה שהם שכחו דבר אחד, כוביד 19 שונאת להיות במרכז העניינים.

קורונה נאלץ לספוג עלבונות ומבטים עוינים מחבריו הפילים במשך ימים רבים, 

לעומת זאת כוביד 19 נאלצה לסבול תשומת לב מרובה וחבטות כנף ידידותיות מחבריה הפינגווינים במשך ימים רבים.  

פרק שני  ובו נכיר את פנחסוב וקורונה יקבל החלטה חשובה

בשלב הזה של הסיפור הרגשתי שאני חייב להתערב. עפתי למכלאת הפילים וחיפשתי את ידידי הוותיק קורונה. מצאתי אותו בקצה המכלאה מנסה להתחבא מאחורי פרח חוטמית ללא הצלחה. כשהוא ראה אותי הוא יצא ממחבואו והתקדם בכבדות לעברי. עפתי אליו ונחתי על ראשו. 

״הי רוני, מה שלומך?״ שאלתי אותו, 

״לא כל כך טוב״ הוא ענה, ״ומה איתך, פנחסוב?״ הוא שאל ״איפה טיילת לאחרונה? לא ראיתי אותך הרבה זמן״. 

״האמת שלא מזמן חזרתי מטיול ארוך״ הסברתי,

 ״ומה גילית בטיול הזה?״ הוא שאל בסקרנות, 

״בדיוק על זה רציתי לדבר איתך״ אמרתי והתחלתי לספר לו את כל מה שאני יודע על הוירוס ששינה את העולם.

קורונה היה המום לשמע החדשות שסיפרתי לו. 

״אני לא מאמין״ הוא אמר, ״ בגלל זה לא זורקים לנו ביסלי, חייבים למצוא פתרון לדבר הזה, איך אמרת שקוראים למחלה הזאת?״

 גלגלתי עיניים בחוסר סבלנות ״קורונה!״ קראתי, 

״מה?״ הוא לא הבין,

 ״נו, ככה קוראים למחלה הזאת״ הסברתי. 

קורונה הביט בי בהבנה פתאומית ״בגלל זה הפילים כועסים עלי, הם חושבים שאני אחראי לזה שהם לא מקבלים ביסלי״. 

הכיתי במצחי בייאוש ״אנשים מתים, דמוקרטיות קורסות, כאוס עולמי ואתה חושב על ביסלי?״ הייתי מרוצה מפניו המתרשמות של קורונה והוספתי:

״ מילא אם היה מדובר על דרופ..  אבל ביסלי? ״

״חייבים למצוא תרופה למחלה הזאת״ אמר קורונה בפסקנות.

״איך אמרת שקוראים לה?״ הוא שאל ומיהר להוסיף: ״חוץ מקורונה אני מתכוון״, ״קוביד 19״ עניתי. 

״קוביד 19..״ הוא הירהר בקול ״למה השם הזה מוכר לי?״

״ יש פינגווינית פה בגן חיות שקוראים לה ככה, גם היא סובלת לאחרונה בעקבות המחלה״, ״היא חולה?״ התעניין קורונה,

נאנחתי ״ לא, לא, לא, לא, אוף. היא לא חולה. אבל הפינגווינים האחרים קצת מעצבנים אותה״. ״יש לי רעיון״ קרא קורונה ״אני וכוביד 19 נשלב כוחות ונחפש תרופה שתחסל את המחלה שגזלה מאתנו את שמנו.״ הוא נראה מרוצה מהרעיון ״רוצה להצטרף?״ שאל, 

״מממ… אולי נתחיל בזה שאעביר הודעה לכוביד 19״.

פרק שלישי ובו מתחיל המסע הגדול

״שלום פנחסוב, שלום כוביד 19״ קרא קורונה,

״אתה מאחר בשלוש דקות ועשרים ושמונה שניות״ נזפתי בו,

״סליחה, פשוט הלכתי לאיבוד, אף פעם לא יצאתי מגן החיות״ הסביר.

אני, כוביד 19 וקורונה קבענו להיפגש בחניה של הגן ב-20:53 ולתכנן מה לעשות עכשיו, זאת אומרת איך למצוא תרופה למחלה, איך לעשות את זה מהר ואיך לעשות את זה מבלי שישימו לב לפיל ופינגווין שהולכים ברחוב.

״קודם כל צריך לחשוב לאן אנחנו הולכים״ אמרה כוביד 19 בכוביד ראש

״מה? הולכים? אף אחד לא אמר משהו על ללכת.״ אמר קורונה בהפתעה

 ״ברור שהולכים!״ אמרה כוביד 19 ברוגז ״מה ציפית?! שנמצא את התרופה לקורונה פה? בחניה של גן החיות? ליד משאית מוזרה עם אנשים שכרגע עושים לנו מארב ומנסים לתפוס אותנו? אוף! חבל שהתרופה נגד הקורונה היא לא תרופה נגדך! ״ 

זוכרים שאמרתי קודם שכוביד 19 שקטה וביישנית? אז תשכחו מזה, היא לא שקטה, רק ביישנית.

״אממ.. חברים.. אני חושב שכדאי לנו לברוח..״ אמר קורונה בהיסוס, ״מה? למה?״ שאלה כוביד 19 ״אה, לא יודע, בדרך כלל כשמישהו רודף אחרי מישהו אז המישהו הזה בורח״ ענה קורונה, בשלב הזה כבר הסתכלתי אחורה וראיתי איש שמכוון אלינו רובה טעון בחיצי הרדמה ״לברוח!!!״ צעקתי. 

“הכל נראה כשורה” דיווח השוטר במכשיר הקשר שלו. לאחר שנייה וחצי מכשיר הקשר והלסת שלו נפלו לרצפה, כי מה שראה מולו היה פיל רץ ועל גבו יושבת פינגווינית ועל ראשה יושב יון שמצייץ במרץ וכל זה כמעט דרס אותו.

מבזק חדשות: 

״פיל ופינגווינית ברחו מגן החיות התנכ״י, 

נראו לאחרונה בשכונת מלחה ב-21:15.

המוצא הישר יקבל פרס כספי ותעודת הוקרה .״

פרק רביעי ובו יסופר כיצד גילו החברים תגלית מרעישה 

עצרנו מתנשפים, חשבתי שכוביד 19 עומדת להתעלף מרב מאמץ, למרות שזה קצת מוזר בהתחשב בזה שהיא כלל לא רצה. הסתכלתי אחורה וראיתי שהרחוב ריק. לא היה לי מושג איפה אנחנו. ״לאן עכשיו?״ שאל קורונה, ״איפה בכלל בני אדם מנסים למצוא תרופה?״ צייצה כוביד 19, ״יש פה לא רחוק בית חולים שיש בו בית ספר לרפואה, קוראים לו הדסה״ אמרתי בחשיבות, ״אז לשם נלך״ פסקה כוביד 19 ״ונעזור להם להזדרז קצת״. 

התחלנו לצעוד, חצינו את הרחוב, עלינו לרחוב האייל, ירדנו ברחוב הנמר לאותו מקום ממנו התחלנו וכך המשכנו לפי מיטב חושי הניווט שאין לי אל עבר יער אורנים שקיוויתי שמוליך להדסה.

בלילות הלכנו ובימים התחבאנו מאחורי חוטמיות ופרחים אחרים שפגשנו. 

אחרי שלושה ימים ראינו את בית החולים מרחוק. היינו מותשים ורעבים ולקורונה היו כל הזמן הזיות על ביסלי בטעם גריל. 

באחת ההפסקות שעשינו בדרך, לאחר טעות ניווט גדולה במיוחד שהביאה אותנו אל מה שחשבנו בהתחלה שהוא מפלצת עם שלוש לשונות אבל אז גילינו שהמפלצת לא מנסה לטרוף אותנו ונרגענו, שאלתי את כוביד 19 שאלה מתבקשת:״ למה בכלל קוראים לך בשם המוזר הזה״? 

כוביד 19 נאנחה והחלה לספר: ״הורי מאד לא יצירתיים, בגלל ששם משפחתי הוא כוביד הם קראו לכל אחד מהגוזלים בשם המשפחה בצירוף מספר הביצה שלו. אני הכי קטנה אז קיבלתי את המספר הכי מבאס, תשע עשרה בעע , איזה צליל מעצבן, לו יכולתי לבחור הייתי רוצה שיקראו לי קלינגו 3, שם עם צליל מנצח, לא כוביד תשעעעע עשרה״, סיימה כוביד 19 את סיפורה העצוב. 

המסע נמשך עוד זמן מה ולבסוף לילה אחד, לקראת עלות השחר, הגענו לשערי הדסה. היות והשעה הייתה מוקדמת מכדי לדפוק על הדלת של בית הספר לרפואה, החלטנו לעשות סיבוב קטן מסביב ולהציץ דרך החלונות.

עפתי מקדימה והצצתי בחלונות כשקורונה צועד מאחורי וכוביד 19 מתנדנדת על ראשו ומנסה לקרוא את השלטים התלויים בתוך המחלקות.

 ״הי, עצור רוני״ צייצתי בהתרגשות, ״מצאתי את מחלקת הקורונה״. התעופפתי ליד החלון כשהשניים נעמדו לצידי. 

״פנחסוב, תסתכל, אני לא מאמין״ אמר קורונה בהתלהבות, קורונה ראה את מה שחלם עליו כבר יותר משבוע: ממש מתחת לחלון היתה מיטה ועליה שכב אדם שנראה חולה מאד. פניו היו חיוורות והוא היה מחובר לכל מיני מכשירים מצפצפים, והאדם הזה, תאמינו או לא, אכל… ביסלי! 

קורונה החל לדפוק בהתרגשות בחדק שלו על חלון הזכוכית, ״ביסלי, ביסלי, אני לא מאמין, תן לי ביסלי!״. האיש הוריד לאיטו את שקית הביסלי, והצבע החל לחזור לפניו, הוא הזדקף במיטתו והוריד את רגליו לרצפה. 

המכונות החלו לצפצף לפי מנגינת הפיזמון :

״כן, כן, כן, כן,

לעולם בעקבות השמש 

לעולם בעקבות האור, 

השמש את יומי רושמת

 וליבי ציפור״

אנשים שנראו כמו וטרינרים בחלוקים לבנים, פרצו לחדר תוך כדי שהם קוראים: הוא הבריא, הוא הבריא!  והצטרפו בהתרגשות לשירה העולה והפורצת:

״כן, כן, כן, כן,… ״

הסתכלנו שלושתנו בפליאה על המחזה המשונה ואז הבחין בנו אחד הווטרינרים והצביע לעברנו. הוא ניגש ופתח את החלון, ועוד לפני שהספקתי לעצור מבעדו הושיט קורונה את חדקו דרך החלון ותלש את שקית הביסלי מידו של החולה הבריא. ״אתם עשיתם את זה? ״ שאל הווטרינר בתדהמה, וכוביד 19 הנהנה בביישנות בזמן שקורונה חיצרץ: ״ברור שזה אנחנו״, ״אבל איך״? הבטנו זה בזה, ״אממ… אנחנו לא יודעים, בסך הכל דפקתי על השמשה ופתאום כל זה קרה״ אמר קורונה.  הווטרינר הביט בהם בעניין, טיפס ויצא דרך החלון החוצה והוביל אותם אחריו למעבדה. במעבדה היה מדען רכון מעל מבחנה מלאה בנוזל מבעבע. ״תכירו״ אמר הווטרינר, ״זהו פרופסור חיים דסברג המדען המהולל בעל השם העולמי״. האיש נראה נחמד מאד, היו לו משקפיים, קרחת ומצח גבוה , ״כמו של ביצה מספר 4״  הרהרה כוביד 19 בקול רם למדי. 

הווטרינר סיפר לפרופסור חיים דסברג את החדשות המדהימות, הפרופסור הביט בהם מעל למשקפיו והמהם ״מעניין מאד, מעניין מאוד…

אני, קורונה, כוביד 19 והווטרינר (שאחר כך גילינו שהוא משהו שקוראים לו ‘רופא’) יצאנו מהמעבדה כדי לאפשר למדען לעבוד בשקט ולהבין איך החולה ההוא הבריא, ואם הוא יצליח אז זה כבר יהיה רשמי: מצאו תרופה לקורונה!

פרק חמישי ובו מבזק חדשות חגיגי

מבזק חדשות:

״גילו את התרופה לקורונה.  כרגע היא נוסתה על ארבעה אנשים חולים קשה ועבדה בכל ארבעת המקרים.

תכף נדבר עם אחד ממגלי התרופה, אבל לפני כן פרופסור חיים דסברג,  המדען המהולל, יספר לנו על התרופה.״

– ״שלום חיים, מה שלומך?״

– ״שלומי מצוין״.

– ״אז זה הזמן לספר לנו, מהי התרופה?״

– ״אולי זה ישמע לכם קצת מופרך. התרופה היא לאכול ביסלי 

ותוך כדי כך לדפוק על זכוכית.״

– ״וואו, איזו תרופה יוצאת דופן, אתה יכול להסביר לנו איך היא עובדת?״

– ״אז ככה, כרגע יש לנו שתי תיאוריות; לביסלי יש צורה מסולסלת והדפיקות על הזכוכית גורמים לסילסול שבתוכו לעשות פלונטר יחד עם הוירוס של הקורונה, הם מסתבכים לו בקרניים והוא לא יכול להתלבש על התא.

התאוריה השנייה היא שבתוך הביסלי יש חומר שמכיל נוגדנים לקורונה, הבעיה היא שההשפעה שלהם מאוד נמוכה וכמעט לא משמעותית בשביל להילחם בנגיף. הדפיקה בזכוכית שולחת גלי קול למוח  וזה מגדיל את ההשפעה של הנוגדנים״.

-״ תודה רבה לך חיים. ועכשו נעבור לראיון עם אחד ממגלי התרופה לקורונה שבאופן מאד מצחיק קוראים לו קורונה ״. 

– ״שלום לך קורונה, מה שלומך?״

– ״ אני בסדר״

– ״איך אתה מסביר את זה שאתם, פיל, פינגווינית  ויונה לאו דווקא חכמים (הפיל חיצרץ בחדקו במחאה), הצלחתם במקום שגדולי המדענים והאנשים המשכילים ביותר נכשלו בו?״

– ״כי אנחנו ידענו מהי ההשלכה החמורה ביותר של המחלה הזאת, וחווינו אותה על בשרנו, רק לנו היה אינטרס אמיתי למצוא תרופה.״

-״באמת? ומהי ההשלכה הזאת?״

– ״אי האכלת פילים בביסלי״..

לאחר חודש..

כאשר כוביד 19 חזרה לגן החיות היא כבר היתה הרבה פחות ביישנית והרבה הרבה פחות שקטה. היא החליטה לשנות את שמה לקלינגו 3 ולשבור את סדר הביצים. כל שאר הפינגווינים התלהבו מהרעיון ושינו גם הם את שמם לקלינגו 3. לאחר תקופה של אנדרלמוסיה בבריכת הפינגווינים, בה לא ניתן היה לדעת עוד מי קורא למי ומתי, החליטה קלינגו 3 המקורית לשנות את שמה בחזרה לכוביד 19. 

המבקרים לא חזרו עוד לדפוק על הזכוכית מחשש להידבק במחלה כלשהי ולהתחיל מגיפה חדשה. 

כאשר קורונה חזר לגן החיות הוא כבר לא היה הכבשה השחורה, הפילים קיבלו אותו בשמחה ובשלוש קריאות הידד וזרקו עליו קונפטי של ביסלי. אחד הפילים זרק בטעות ערימה של במבה וכשקורונה טעם מהבמבה הוא החליט בו במקום שמעכשו זה המאכל האהוב עליו ביותר. 

אני עדיין פנחסוב ולא שיניתי את המאכל האהוב עלי. אני עדיין הכי אוהב וופל בלגי וקרוי על שם סב סב סב סב סב סב סבי המנוח פנחסוב הגדול. אני מסתובב בעולם ושמח לראות כיצד התרופה שגילינו מבריאה אנשים בכל קצוות תבל. 

בכל יום שישי אחר הצהריים לאחר שגן החיות נסגר אני, קורונה וכוביד 19  נפגשים ליד בריכת הקופים, אוכלים במבה, משחקים רביעיות ומפטפטים בהנאה. לפעמים מצטרף אלינו גם פרופסור חיים דסברג. בהזדמנויות חגיגיות אלו אנו אוכלים וופל בלגי ומשחקים שבצ-נא ואז שמחתנו כפולה. 

פה מסתיים סיפורנו, אך אל דאגה, אני אשוב בשנה הבאה.