העלייה מעירק

ערב אחד אבא אסף את כולנו לחדר המשפחה. ישבנו נינוחים על הספות עור הגדולות. אמא היתה לבושה בשמלה חגיגית שהיתה לובשת אותה רק בשבתות וחגים ועם זאת על פניה היתה ארשת מתוחה… אבא נכנס לחדר עם קומקום מים רותחים והכין לכולנו תה מתוק ומהביל. ניסיתי לתת שם לאווירה ששררה אז בחדר ולא הצלחתי. אמא עוברת ביננו עם עוגיות תמרים השמורות רק לחגים והיום אין זה יום חג למיטב ידיעתי. אבא מחייך כל הזמן אבל לא נראה רגוע במיוחד. האחים הגדולים שלי גם הם נראים לא מבינים, האחים הקטנים אינם מוטרדים, הם עסוקים בעוגיות תמרים המתוקות ונרגשים שאמא אפתה אותם ביום שאיננו חג, ככה סתם.. ואז אבא התחיל לדבר. “משפחה יקרה, הרגע לו חיכינו הגיע. זוכרים כמה סיפרנו לכם על ארץ ישראל”? “