אברהם חלפי מגיש אדם בן שמעון

פרק ביומן הדמיוני של אברהם חלפי

אני כותב לכם את היומן הזה רגע לפני שאני עולה לשחק בתיאטרון הקאמרי בהצגת “עוץ לי גוץ לי” בשנת 1965 כשאני בן 61.5.

 לפני הכל, נספר לכם קצת על עצמי, נולדתי בשנת 1904 בלודז ‘בפולין ובשנת 1914 עם פרוץ מלמת העולם הראשון עברתי עם משפחתי למינסק ובהמשך לאומן. ב -1924 עליתי לארץ ועבדתי בעבודות בניין וחקלאות. תמיד אהבתי את עולם התרבות האלה לאחר שנה הצטרפתי לתיאטרון ה”אוהל “. למעשה זה מה שאני עושה מאז ועד היום – עוסק בליצור, לשורר, ולשחק בתיאטרון “האוהל” והקאמרי.

במהלך שנים חיי, כתבתי ספרים רבים, לקחתי חלק במספר מחזות ואף כתבתי

.שירים פופולאריים שנשמעים עד היום

אז חזרנו לעכשיו, יום ראשון, 6:51 בבוקר אני מגיע לחזרה גנרלית לקראת המופע היום בערב. למרות שלקחת חלק בהרבה הופעות בחיי, כל פעם אני מתרגש מחדש.

הגענו לשעה הגורלית, 21:00 יום ראשון, אני עולה למחזה “עוץ לי גוץ לי” הדבקתי תמונות בעמודים הבאים כדי לחלוק אתכם את הרגע המאושר הזה.

והנה נגמרה ההצגה, היה מהנה עד מאוד, ואני שוב ממשיך לעבוד במרץ על המחזה הבא. ואם יש לי מסר אליכם קוראים יקרים, תלכו אחר החלומות שלכם, תאהבו את מה שאתה עושה ואני מאחל לכם שכשתגיעו לגילי המופלג תכתבו פרק בימן חייכם ותזכרו בתקופות היפות בחייכם.

אינני מאמין שאחרי קצת פחות מעשרים שנה אני מוצא את הספר כמה ימים אחרי שהרופאים בישרו שאין לי הרבה ימים לשרוד אני מסתכל אחורה ונהנה לראות את כל הדברים שעשיתי וגאה בפרסי שהשגתי במיוחד בפרס אוסישקין, ואלנרוד ופרס הלוי.

תודה לכל מי שלווה אותי בדרך זו, מקווה שמישהו מצא את הספר וייקח ממני השראה.