אַלוֹן צָרִיךְ כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת גַרְזֶן קֶרַח

אַלוֹן צָרִיךְ כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת גַרְזֶן קֶרַח בְּמִשְׂחַק הַמַחְשֵׁב שֶׁהוּא אוֹהֵב וְלִהְיוֹת אַלוּף. 

؟ אֲבָל אֵיךְ יֶלֶד בְּגִילוֹ יָכוֹל לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף

הַהוֹרִים שֶׁל אַלוֹן הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁהֵם “סוֹגְרִים אֶת הַבֶּרֶז”، וּכְמוֹ הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁמְבֻגָרִים אוֹמְרִים، לֹא הָיָה לְזֶה קֶשֶׁר לֹא לְמַיִם וְגַם לֹא לְבֶרֶז . הֵם הִתְכַּוְנוּ שֶׁהֵם לֹא מוּכָנִים לָתֵת לוֹ כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַשִׁדְרוּגִים שֶׁהוּא צָרִיךְ בִּשְׁבִיל מִשְׂחַק הַמַחְשֵׁב הָאָהוּב עָלָיו . וְזֶה הָיָה חֲבָל מְאוֹד כִּי כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת שָׁלָב מִסְפַּר אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ בַּמִשְׂחַק “אַלוּף הָהָר” הוּא הָיָה חַיָב לִקְנוֹת צִיוּד טִפּוּס בְּ -200 שְׁקָלִים לְפָחוֹת.

אַתֶם יְכוֹלִים לִקְרֹא לוֹ אַלוֹן، אֲבָל רֹב הַזְמַן קָרְאוּ לוֹ “הָאַלוּף” – צֵ’אמְפּ 11 בְּאַנְגְלִית. זֶה הָיָה הַשֵׁם שֶׁלוֹ בְּמִשְׂחַק הַמַחְשֵׁב. כָּל יוֹם הָיָה חוֹזֵר מִבֵּית הַסֵפֶר، אוֹכֵל מַשֶׁהוּ בִּמְהִירוּת וְרָץ לַמַחְשֵׁב בַּחֶדֶר שֶׁלוֹ כְּדֵי לַעֲבֹר עוֹד שָׁלָב.

“אוּלַי תַזְמִין אֵלֶיךָ חָבֵר؟” הִצִיעָה לִפְעָמִים אִמָא שֶׁלוֹ، אֲבָל אַלוֹן אָמַר לָה שֶׁיֵשׁ לוֹ הֲמוֹן חֲבֵרִים בַּמִשְׂחָק.

“אֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל הָעוֹלָם הָאֲמִתִי” אָמְרָה אִמָא. אַלוֹן אָמַר לָה שֶׁהָעוֹלָם הָאֲמִתִי שֶׁלוֹ נִמְצָא בַּמַחְשֵׁב. שָׁם לֹא צָרִיךְ לְהִתְעַסֵק עִם יְלָדִים מְעַצְבְּנִים מֵהַכִּתָה.

“בּוֹא נֵצֵא לְטִיוּל” הִצִיעַ לוֹ אַבָּא. אֲבָל אַלוֹן אָמַר שֶׁהוּא מְטַפֵּס עַל הָהָר הֲכִי גָבוֹהַ בָּעוֹלָם، מָה הוּא צָרִיךְ אֶת שְׁבִיל יִשְׂרָאֵל؟

“אֲבָל הָהָר שֶׁלְךָ נִמְצָא בַּמַחְשֵׁב، הוּא לֹא אֲמִתִי” אָמַר אַבָּא، וְאַלוֹן עָנָה שֶׁהוּא אֲמִתִי יוֹתֵר מִכָּל שְׁבִיל כֻּרְכָּר מְצֻ’קְמָק שֶׁצָרִיךְ רַק לָלֶכֶת בּוֹ، בְּלִי לְהִלָחֵם בְּמִפְלְצוֹת שֶׁלֶג، בְּלִי לִשְׂרֹד מַפּוֹלוֹת וּסְעָרוֹת، בְּלִי לְהִשְׁתַלֵט עַל בְּקָתוֹת. אֶת כָּל זֶה הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּמִשְׂחָק שֶׁלוֹ. אֵיזֶה מָקוֹם אֲמִתִי יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת בְּזֶה؟

אֲבָל כְּשֶׁהִגִיעַ לַצוּק בְּשָׁלָב אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ גִלָה שֶׁהוּא חַיָב לִקְנוֹת גַרְזֶן קֶרַח וְצִיוּד נוֹסָף בְּכֶסֶף אֲמִתִי כְּדֵי לַעֲבֹר אוֹתוֹ. וְלָזֶה הַהוֹרִים שֶׁלוֹ לֹא הִסְכִּימוּ

הָעוֹלָם הָאֲמִתִי

“יֵשׁ לְךָ מֻשָׂג אֵיךְ יְלָדִים בְּגִילֵנוּ יְכוֹלִים לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף؟” שָׁאַל אַלוֹן אֶת אֲרִי שֶׁיָשַׁב לְיָדוֹ בַּכִּתָה לִפְנֵי שֶׁאֲרִי רָץ לְשַׂחֵק כַּדוּרֶגֶל בַּהַפְסָקָה כְּמוֹ תָמִיד. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם לֹא דִבְּרוּ הַרְבֵּה، אֲבָל אַלוֹן הָיָה צָרִיךְ עֵצָה.

“אוּלַי תִשְׁטֹף מְכוֹנִיוֹת؟” הִצִיעַ אֲרִי. אַלוֹן עִקֵם אֶת הָאַף. לֹא הִתְחַשֵׁק לוֹ לְהֵרָטֵב בַּיָמִים הַקָרִים שֶׁל הַחֹרֶף. חוּץ מִזֶה، הַגֶשֶׁם שָׁטַף אֶת הַמְכוֹנִיוֹת וְלֹא נִרְאָה לוֹ שֶׁיִהְיוּ לוֹ הַרְבֵּה לָקוֹחוֹת.

“אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל הַיֶלֶד שֶׁל הַשְׁכֵנִים שֶׁלָנוּ” הִצְטָרְפָה הִילִי לַשִׂיחָה.

“אֵין לִי כֹּחַ לִילָדִים קְטַנִים” מָשַׁךְ אַלוֹן בִּכְתֵפָיו.

הַכִּתָה הִתְרוֹקְנָה מִילָדִים וְאַלוֹן נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת לְבַד, זָעוּף וּמְמֻרְמָר. לָמָה הַהוֹרִים שֶׁלוֹ לֹא מְבִינִים שֶׁהוּא חַיָב כֶּסֶף כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת שָׁלָב אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ

כְּשֶׁנִשְׁמַע הַצִלְצוּל לַשִׁעוּר, הַיְלָדִים חָזְרוּ לַכִּתָה. אֲרִי הֶחְזִיק בַּקְבּוּק מַיִם רֵיק, כִּוֵן אוֹתוֹ לַפַּח, זָרַק וְקָלַע. חֵלֶק מֵהַיְלָדִים הֵרִיעוּ לַקְלִיעָה הַמְדֻיֶקֶת, אֲבָל נָעֳמִי קָרְאָה: “מָה אַתָה זוֹרֵק אֶת הַבַּקְבּוּק? אֶפְשָׁר לְמַחְזֵר אוֹתוֹ וּלְקַבֵּל עָלָיו כֶּסֶף!” בִּשְׁלוֹשָׁה צְעָדִים נֶחְרָצִים הִיא הָלְכָה אֶל הַפַּח וְהוֹצִיאָה מִמֶנוּ אֶת הַבַּקְבּוּק.

כֶּסֶף? הוּא שָׁמַע נָכוֹן? אַלוֹן אַף פַּעַם לֹא דִבֵּר יוֹתֵר מִדַי עִם נָעֳמִי. אוּלַי פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁהָיוּ בְּצֶוֶת מַדָעִים בְּיַחַד, אֲבָל הַפַּעַם נִגַשׁ אֵלֶיהָ בִּמְהִירוּת לִפְנֵי שֶׁהַמוֹרָה תִכָּנֵס לַכִּתָה.

“אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כֶּסֶף עַל הַבַּקְבּוּק הַזֶה?” שָׁאַל אוֹתָה.

“אוֹסְפִים בַּקְבּוּקִים קְטַנִים אוֹ פַּחִיוֹת וְנוֹתְנִים לַמִינִימַרְקֶט שֶׁל שׁוּקִי. הֵם מְשַׁלְמִים 30 אֲגוֹרוֹת עַל כָּל בַּקְבּוּק, וְזֶה גַם טוֹב לַמִחְזוּר,” עָנְתָה נָעֳמִי.

30 אֲגוֹרוֹת נִרְאוּ לוֹ מַמָשׁ קְצָת וְלֹא עִנְיֵן אוֹתוֹ הַמִחְזוּר הַזֶה, אֲבָל מָה הַבְּעָיָה לֶאֱסֹף בַּקְבּוּקִים רֵיקִים? הוּא יָכוֹל לֶאֱסֹף הֲמוֹן! הוּא צָרִיךְ לְחַשֵׁב כַּמָה בַּקְבּוּקִים הוּא צָרִיךְ כְּדֵי לְהַגִיעַ לְ-200 שֶׁקֶל, אֲבָל בֵּינְתַיִם…

“אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַבַּקְבּוּק הַזֶה?” שָׁאַל, וְנָעֳמִי נָתְנָה לוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק בְּלִי לְהַסֵס. דַוְקָא נֶחְמָדָה.

אַלוּף הַבַּקְבּוּקִים

כְּשֶׁחָזַר הַבַּיְתָה חִשֵׁב כַּמָה בַּקְבּוּקִים וּפַחִיוֹת יִצְטָרֵךְ לֶאֱסֹף כְּדֵי לְהַרְוִיחַ 200 שֶׁקֶל. הַתוֹצָאָה הָיְתָה קְצָת מְיָאֶשֶׁת: 666 בַּקְבּוּקִים. לֹא מְעַט. אֲבָל מִמֵילָא לֹא הָיָה לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת אַחַר הַצָהֳרַיִם. הֲרֵי אֵין לוֹ בִּשְׁבִיל מָה לְהִכָּנֵס לַמִשְׂחָק בְּלִי הַצִיוּד שֶׁהוּא צָרִיךְ.

אַלוֹן לָקַח שַׂקִית גְדוֹלָה שֶׁל זֶבֶל, שָׂם בְּתוֹכָה אֶת הַבַּקְבּוּק הָאֶחָד שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ וְיָצָא לְסִיבוּב בַּשְׁכוּנָה כְּדֵי לְחַפֵּשׂ בַּקְבּוּקִים רֵיקִים.

כְּבָר בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן שֶׁלוֹ רָאָה בַּקְבּוּק מַיִם חֲצִי מָלֵא מֻנָח עַל חוֹמַת הָאֶבֶן הַנְמוּכָה. הוּא רוֹקֵן אוֹתוֹ וְהִנִיחַ בַּשַׂקִית. אַחַר כָּךְ מָצָא שְׁתֵי פַּחִיוֹת מֻשְׁלָכוֹת לְיַד פַּח אַשְׁפָּה. הוּא אָסַף אוֹתָן וַאֲפִלוּ שָׁלַח יָד מְהֻסֶסֶת לְתוֹךְ הַפַּח כְּדֵי לְהוֹצִיא בַּקְבּוּק שֶׁהֻנַח בּוֹ. בַּפַּעַם הַבָּאָה יֵצֵא לְסִיבוּב עִם כְּפָפוֹת. אֲבָל אַחַר כָּךְ הוּא הָלַךְ בָּרְחוֹבוֹת בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה וְלֹא מָצָא אֲפִלוּ בַּקְבּוּק אֶחָד.

“הֵי, מָה אַתָה עוֹשֶׂה?” שָׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל. לְיָדוֹ הָלַךְ אֲרִי, לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי ג’וּדוֹ. אַלוֹן הִסְמִיק בִּמְבוּכָה. הוּא קִלֵל אֶת הָרֶגַע שֶׁהִתְרַחֵק מֵהַמַחְשֵׁב. עַכְשָׁו אֲרִי יִצְחַק עָלָיו שֶׁהוּא אוֹסֵף זֶבֶל.

“אֶמְמְמְ… אֶמְמְמְ…” גִמְגֵם, “אֲנִי צָרִיךְ כֶּסֶף לְשִׁדְרוּגִים לְ’אַלוּף הָהָר’, אֶמְמְמְ… בַּקְבּוּקִים…”

וַואי, מַגְנִיב!” הִתְלַהֵב אֲרִי. “אַתָה אוֹסֵף בַּקְבּוּקִים בִּשְׁבִיל הַפִּקָדוֹן? הָיִיתִי מִצְטָרֵף וְעוֹזֵר לְךָ אֲבָל אֲנִי חַיָב לָרוּץ לַג’וּדוֹ.”

“זֶה בְּסֵדֶר,” מִלְמֵל אַלוֹן, עֲדַיִן נָבוֹךְ.

לְמָחֳרָת הֵבִיא אֲרִי לַכִּתָה אַרְבַּע פַּחִיוֹת וּבַקְבּוּק.

“תִרְאֶה, אָסַפְתִי בִּשְׁבִילְךָ,” אָמַר לְאַלוֹן וְהוֹשִׁיט לוֹ אוֹתָם.

“מָה זֶה?” הִתְעַנְיְנָה נָעֳמִי.

“אַלוֹן אוֹסֵף בַּקְבּוּקִים רֵיקִים בִּשְׁבִיל הַפִּקָדוֹן,” עָנָה לָה אֲרִי לִפְנֵי שֶׁאַלוֹן הִסְפִּיק לְהַשְׁתִיק אוֹתוֹ.

“אָה,” חִיְכָה נָעֳמִי, “זֶה מָה-זֶה קָשֶׁה! נִסִיתִי פַּעַם, אֲבָל צָרִיךְ הָמוֹן. גַם אֲנִי אָבִיא לְךָ אִם אֶמְצָא.”

בַּהַפְסָקָה הַבָּאָה אַלוֹן כְּבָר לֹא נִשְׁאַר בַּכִּתָה. כַּמָה יְלָדִים גָרְרוּ אוֹתוֹ לְסִיבוּב אִסוּף בַּקְבּוּקִים בְּבֵית הַסֵפֶר. הֵם הָיוּ צְרִיכִים לַעֲצֹר אֶת לִיהִי, שֶׁרָצְתָה לִצְלֹל לְתוֹךְ הַפַּח הַיָרֹק הָעֲנָקִי שֶׁבֶּחָצֵר. אַחַר כָּךְ הֵם מָצְאוּ רַק בַּקְבּוּק אֶחָד בַּפַּח שֶׁל חֲדַר הַמוֹרִים, אֲבָל הָיָה מַמָשׁ כֵּיף לְהִסְתוֹבֵב עִם כֻּלָם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַלוֹן שָׂנֵא אֶת הַהַפְסָקוֹת וּבִלָה אוֹתָן לְבַד בַּכִּתָה, אֲבָל הַפַּעַם הַהַפְסָקָה עָבְרָה מַהֵר מִדַי. גַם הַמוֹרִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֲבוּרָה הָרוֹעֶשֶׁת וְשָׁמְעוּ עַל הַמִבְצָע שֶׁל אַלוֹן הִבְטִיחוּ שֶׁיְחַפְּשׂוּ בִּשְׁבִילוֹ בַּקְבּוּקִים.

בַּיוֹם לְמָחֳרָת כְּבָר חִכְּתָה לְיַד הַכִּסֵא שֶׁלוֹ בַּכִּתָה שַׂקִית גְדוֹלָה עִם בַּקְבּוּקִים וּפַחִיוֹת. אֲרִי שָׁאַל אוֹתוֹ מָה הוּא עוֹשֶׂה אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם וְהִצִיעַ שֶׁיָבוֹא אֵלָיו וְיֵצֵא אִתוֹ לְסִיבוּב בַּשְׁכוּנָה. אַלוֹן הִסְכִּים בְּשִׂמְחָה

בַּדֶרֶךְ אֶל הָהָר

אַלוֹן סָפַר אֶת הַבַּקְבּוּקִים הָרֵיקִים שֶׁהִצְלִיחַ לֶאֱסֹף עַד עַכְשָׁו. הָיוּ לוֹ 37 בַּקְבּוּקִים וּפַחִיוֹת. לֹא מְעַט, אֲבָל גַם רָחוֹק מִלְהַסְפִּיק. אַלוֹן שָׂם לֵב שֶׁאִמָא שֶׁלוֹ הָיְתָה מַמָשׁ מְרֻצָה כְּשֶׁאֲרִי בָּא אִתוֹ הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵפֶר. זֹאת הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הַשָׁנָה שֶׁחָבֵר מֵהַכִּתָה בָּא אֵלָיו. לְמִי הָיָה זְמַן לַחֲבֵרִים כְּשֶׁטִפֵּס עַל הַר הַשֶׁלֶג? אֲבָל עַכְשָׁו הוּא גִלָה שֶׁכְּדֵי לַעֲבֹר אֶת שָׁלָב אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ וְלַחְזֹר לָהָר הָאָהוּב שֶׁלוֹ הוּא צָרִיךְ חֲבֵרִים גַם בָּעוֹלָם הָאֲמִתִי.

אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם הִצִיעַ אֲרִי לָלֶכֶת לַפָלָאפֶל שֶׁל אִיתַי בַּשְׁכוּנָה. “אוּלַי יֵשׁ לוֹ בַּקְבּוּקִים רֵיקִים,” אָמַר. זֶה הָיָה רַעְיוֹן מַדְהִים. אֵיךְ אַלוֹן לֹא חָשַׁב עָלָיו בְּעַצְמוֹ? אִיתַי נָתַן לָהֶם לֹא פָּחוֹת מֵ-11 בַּקְבּוּקִים וְאָז כִּבֵּד אוֹתָם בִּשְׁתֵי פַּחִיוֹת מַשְׁקֶה בְּחִנָם. “כָּל הַכָּבוֹד לָכֶם, יְלָדִים,” הוּא אָמַר. אַלוֹן קְצָת הִתְבַּיֵשׁ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה יוֹתֵר בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף וּפָחוֹת בִּשְׁבִיל הַמִחְזוּר, אֲבָל הָיָה כֵּיף לִשְׁתוֹת מִיץ תַפּוּחִים עִם אֲרִי וְאָז לִזְרֹק לַשַׂקִית גַם אֶת הַפַּחִיוֹת שֶׁלָהֶם.

בְּאוֹתוֹ יוֹם הֵם הֵבִיאוּ 50 בַּקְבּוּקִים לַמִינִימַרְקֶט שֶׁל שׁוּקִי וְאַלוֹן קִבֵּל 15 שְׁקָלִים רִאשׁוֹנִים בַּדֶרֶךְ אֶל הָהָר. בְּחֵלֶק מֵהַכֶּסֶף הֵם קָנוּ קַרְטִיבִים, וּכְשֶׁיָשְׁבוּ עַל הַסַפְסָל מוּל הַמִינִימַרְקֶט וְצָחֲקוּ עַד שֶׁכְּבָר לֹא יָכְלוּ לִנְשֹׁם, אַלוֹן הֵבִין שֶׁזָכָה גַם בְּחָבֵר טוֹב.

שְׁבוּעַ אַחֲרֵי תְחִלַת הַמִבְצָע אַלוֹן לֹא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת בְּמִסְדְרוֹן בֵּית הַסֵפֶר בְּלִי שֶׁמִישֶׁהוּ יִתֵן לוֹ בַּקְבּוּק אוֹ שַׂקִית עִם כַּמָה בַּקְבּוּקִים אוֹ פַּחִיוֹת. מוֹרִים, תַלְמִידִים, אַב הַבַּיִת – כֻּלָם הִכִּירוּ אֶת הַמִבְצָע שֶׁל אַלוֹן וְכֻלָם נִרְתְמוּ אֵלָיו בְּשִׂמְחָה; כְּאִלוּ כָּל הַבַּקְבּוּקִים הָרֵיקִים הָאֵלֶה רַק חִפְּשׂוּ יֶלֶד שֶׁרוֹצֶה לֶאֱסֹף אוֹתָם. אַלוֹן גַם לֹא סֵרֵב לְקַבֵּל בַּקְבּוּקִים גְדוֹלִים, אַף עַל פִּי שֶׁיָדַע שֶׁלֹא יְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פִּקָדוֹן. הוּא פָּשׁוּט עָצַר בַּמִחְזוּרִית, הִשְׁלִיךְ אוֹתָם לְתוֹכָה וְהֶחְלִיט שֶׁזֹאת הַתוֹדָה שֶׁלוֹ לְכָל הָאֲנָשִׁים הַטוֹבִים שֶׁעוֹזְרִים לוֹ. מִדֵי יוֹמַיִם הוּא וַאֲרִי הִמְשִׁיכוּ לַפָלָאפֶל שֶׁל אִיתַי, אֲבָל הַסִיבוּב שֶׁלָהֶם כָּלַל גַם אֶת בֵּית גִיל הַזָהָב בַּשְׁכוּנָה, שֶׁהִצִיב עֲבוּרָם פַּח מְיֻחָד לְיַד מְכוֹנַת הַמַשְׁקָאוֹת בַּלוֹבִּי. הָיוּ גַם שְׁתֵי פִּיצוּצִיוֹת שֶׁכְּבָר הִכִּירוּ אוֹתָם וְשָׁמְרוּ עֲבוּרָם פַּחִיוֹת וּבַקְבּוּקִים. אַלוֹן חִכָּה לְסִיבוּבֵי הַשְׁכוּנָה הָאֵלֶה. פִּתְאוֹם הִכִּיר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים!

עֶרֶב אֶחָד, אַחֲרֵי שֶׁחָזַר מֵהַסִיבוּב הָרָגִיל מֻתָשׁ וְשָׂמֵחַ, קָרְאוּ לוֹ הַהוֹרִים שֶׁלוֹ לַמִטְבָּח.

“נוּ, כַּמָה כְּבָר אָסַפְתָ? הִגַעְתָ לַסְכוּם שֶׁרָצִיתָ?”

“לֹא,” הוֹדָה אַלוֹן, “אֲנִי בְּעֵרֶךְ בַּחֲצִי הַדֶרֶךְ.”

“רָאִינוּ שֶׁאַתָה רְצִינִי וּמַשְׁקִיעַ,” אָמְרָה אִמָא, “וְהֶחְלַטְנוּ לְהַשְׁלִים בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַסְכוּם.”

הַהוֹרִים שֶׁלוֹ הִבִּיטוּ בּוֹ בְּחִיוּכִים גֵאִים. אַלוֹן הֵבִין שֶׁאִם יִרְצֶה, יוּכַל לַעֲזֹב אֶת סִיבוּבֵי הַשְׁכוּנָה הַמַתִישִׁים וְלַחְזֹר לְהַר הַשֶׁלֶג שֶׁלוֹ כְּבָר מָחָר. אָז לָמָה הוּא לֹא מַרְגִישׁ אֶת הַשִׂמְחָה שֶׁצִפָּה לָה? הוּא חָשַׁב עַל אֲרִי, עַל אִיתַי שֶׁיְחַכֶּה לוֹ עִם הַבַּקְבּוּקִים וְלֹא יָבִין מָה קָרָה, עַל הַדַיָרִים הַמַקְסִימִים בְּבֵית גִיל הַזָהָב שֶׁקִבְּלוּ אוֹתוֹ בְּכִּיפִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהִגִיעַ לֶאֱסֹף אֶת הַפַּח. הוּא בֶּאֱמֶת מוּכָן לְהַחְלִיף אוֹתָם בְּמִשְׂחַק מַחְשֵׁב? פִּתְאוֹם לֹא הִצְלִיחַ לִזְכֹּר לָמָה שָׁלָב אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ הָיָה כָּל כָּךְ חָשׁוּב לוֹ.

“אַתֶם יוֹדְעִים מָה, תוֹדָה, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַמְשִׁיךְ לֶאֱסֹף בַּקְבּוּקִים,” אָמַר לְבַסוֹף.

“בָּא לְךָ פָלָאפֶל?” שָׁאַל אֶת אֲרִי לְמָחֳרָת כְּשֶׁעָבְרוּ אֵצֶל אִיתַי.

“בָּרוּר!” הִתְלַהֵב אֲרִי. “אֲבָל מָה יִהְיֶה עִם גַרְזֶן הַקֶרַח שֶׁאַתָה צָרִיךְ לְ’אַלוּף הָהָר ؟”

“הוּא יְחַכֶּה עוֹד קְצָת” הֵשִׁיב אַלוֹן