עלילות כלבים – Dog Tales in Hebrew

פאדג’: מה קשור מוטיבציה לנביחות?

מל: אני רוצה ללמד אנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם, להתגבר על הפחד להיראות מטופש,

לקחת אחריות על החיים שלהם ו… לנבוח, לנבוח ולנבוח.

פאדג’: זה די טיפשי, אם אתה שואל אותי.

מל: היי, אתה שר כשאני מנגן בסקסופון. זה לא טיפשי לדעתך?

פאדג’: אחי, אני שר כי זה מה שבא לי.

מל: בדיוק! ואני רוצה שאנשים ינבחו כי בא להם לנבוח.

פאדג’: סורי. זה לא יעבוד עם בני אדם.

מל: מה אתה מבין בבני אדם?

פאדג’: אנשים זה עם מגוחך. הכל מביך אותם. הם מפחדים לרחרח אחד לשני את התחת.

הם מחרבנים בבית. שאני אמשיך??

מל: זה לא מתוך פחד. זה עניין של תרבות.

פאדג’: אז מה אתה בעצם אומר? שכלבים הם לא עם תרבותי?

מל: ברור שכן. אבל לפני שתרבתנו אתכם הייתם כלבי פרא וזאבים.

פאדג’: אז אתה אומר שאתם בייתם אותנו לפני 20 אלף שנה?

מל: פחות או יותר כן.

פאדג’: אז אני “מתורבת”? אתה קורא לי מתורבת?

מל: סוג של.

פאדג’: איזה מין תרבות זאת, אחי? אתם שמים על עצמכם בגדים כשבחוץ רותח, תראה אותי, בן אדם, קליל כמו נוצה, הכל חופשי, וכל אחד יכול לבדוק ת’סחורה.

מל: בוא לא נמרח פה אף אחד, אתה יודע שה”סחורה” שלך היא רק חלקית.

פאדג’: כן, באמת מה זה הקטע הזה? לא חשבת לשאול אותי קודם?

מל: תהיה תרבותי.

פאדג’: תרבותי ?אתה תהייה תרבותי. אתה המבוית בינינו. בוא נראה אותך הולך ערום ברחוב,

משתין על עמודי חשמל ומרחרח נשים.

מל: זה יהיה לעשות מעצמי צחוק. אולי אפילו עילה למעצר.

פאדג’: אתה רואה? אתה פוחד להשתחרר. אפילו בבית שלך. אתה צריך לנבוח מדי פעם.

מל: האו האו…

פאדג’: עם כל הלב, אחי.

פאדג’: יותר טוב. עכשיו תראה אותי, הנה, אני משתין על הרמקולים היקרים שלך. רואה את זה? עכשיו אני מחרבן על השטיח הפרסי שלך.

מל: אתה דוחה.

פאדג’: לזה אני קורא לנבוח!

פאדג’: היי, בעלים!

מל: מה, מתוקי?

פאדג: מתוקי? מתוק? פחחחח….

מל: מה, קטנצ’יק?

פאדג’: קטנצ’יק? בחיים אל תקרא לכלב קטנצ’יק. זה מעליב.

מל: סליחה.

פדאג’: היי דוקטור!

מל: כן?

פאדג’: זה כבר יותר טוב. תקשיב, יש לי רעיון גאוני לפטנט!

מל: כלבים לא יכולים לרשום פטנט.

פאדג’: נרשום אותו על שמך ונחלוק בתמלוגים, אף אחד לא צריך לדעת.

מל: אה, כן? ואולי גם נפתח חשבון בנק משותף?

פדאג’: מספיק עם הציניות. תקשיב רגע אחד לרעיון הגאוני שלי. סבבה? הנה זה בא: רמפה שכלבים יכולים לטפס עליה ולהגיע עד לאסלה ולחרבן, בדיוק כמוכם, בני אדם. אתה ואני נגלגל מזה מיליונים, מה ת’אומר?

מל: רעיון דוחה. אתה לא באמת חושב שאני אשב אתך על אותה אסלה?

פאדג’: טכנית אנחנו לא באמת נשב יחד על אותה אסלה. לטעמי זה ממש לא הגייני.

מל: לא הגייני? ומה בדיוק הגייני באופן שבו אתם מנקים את עצמכם?

פאדג’: לפחות אנחנו לא מורחים את הקקי עם נייר טואלט, כמוכם.

מל: אין סיכוי שבעולם שמישהו ירצה לקנות רמפה כזאת.

פאדג’: זה לא מקובל עלי! זאת אפליה.

מל: אתה בטח רוצה גם כיסא אוכל, כדי שתוכל להצטרף אלינו לקינוח.

פאדג’: תודה, זה יהיה נהדר!

פאדג’: חזרתם עכשיו ממסעדה?

מל: כן, היה מעולה.

פאדג’: ומה זה שם ביד שלך?

מל: אה, זה? זה דוגי בג.

פאדג’: דוגי בג? בשבילי?

מל: זה הקינוח שלנו. עוגת גבינה. כבר היינו מפוצצים.

פאדג’: אני לא.

מל: אתה לא מה?

פאדג’: אני לא מפוצץ בשביל עוגת גבינה.

מל: זה לא בריא לך.

פאדג’: זה לא בריא גם לך. מתי בפעם האחרונה הסתכלת בראי? בפרופיל.

מל: זה הכל שרירים.

פאדג’: שרירים מצחיקים, הם קופצים כשאתה הולך. זה נראה יותר כמו צמיגים.

מל: אני אעשה דיאטה כשיתחשק לי. אתה לא תקבל עוגה.

פאדג’: דוגי-בג בתחת שלי. בני-אדם כאלה צבועים.

שנות כלב

פאדג’: מה זה הקטע הזה של שנות כלב?

מל: לכלבים יש תוחלת חיים של 15 שנה בערך.

פאדג’: מה, אז שנה אחת שלכם זה כמו שבע שנים שלנו?

מל: פחות או יותר.

פאדג’: ואז מה? מתפגרים?

מל: כן.

פאדג’: קוברים אותי? מצבה? משהו?

מל: לא ממש.

פאדג’: יש דרך לעקוף את זה?

מל: כן. תפסיק לעשן.

על זחלים וציפורים

פאדג’: איך הולך המשל הזה, באנגלית, עם הזחל?

מל: אתה מתכוון פתגם, לא משל..

פאדג’: בסדר, אל תהיה קטנוני. איך זה הולך?

מל:  “הציפור המשכימה קום זוכה בזחל”.

פאדג’: בקיצור, מה נסגר עם הזחל הזה?

מל: אני מניח שטורפת אותו ציפור.

פאדג’: זחלים הם יצורים מגעילים.

מל: אבל ציפורים אתה אוהב, לא?

פאדג’: מה הקשר?

מל: אתה אוכל ציפורים, וציפורים אוכלות זחלים.

פאדג’: אז אם ככה, אתה בטח אוהב קקי, פיפי ובוץ.

מל: ממש לא. למה?

פאדג’: יא אהבל, ומאיפה לדעתך מגיע הבייקון?

אימוץ

פאדג’: תגיד, אני מאומץ?

מל: מה ז’תומרת?

פאדג’: אל תמרח אותי. תענה לשאלה: אתם באמת ההורים שלי?

מל: במובן מסוים.

פאדג’: אז מותר לי לישון במיטה רגילה, כמו אחי ואחותי?

מל: לא.

פאדג’: אני יכול לקבל דמי כיס?

מל: ברור שלא.

פאדג’: הנה, ידעתי שאתם לא ההורים האמיתיים שלי.

מל: ברור שלא. אתה כלב ואנחנו בני אדם.

פאדג’: זה מסביר את האוזניים הקטנות וחוש הריח הגרוע שלכם.

מל: היי, אנחנו הרבה יותר חכמים מכם.

פאדג’: זה רק בגלל שאתם אלה שכותבים את מבחני האייקיו.

מל: פאדג’, מתי תפנים, אתה חיית מחמד.

Thank you for reading my book! If you enjoyed it, you might also want to read

“אלביס המלך”

http://www.ourboox.com/books/%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A1-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A/

Read more about me and see ALL my books on Ourboox

http://www.ourboox.com/community/drmel/profile/edit/group/1/

Or even better, create a book of your own!!!