חייה של זלדה המשוררת

שיינא זלדה שניאורסון מישקובסקי, המוכרת בשם זלדה, נולדה ב- 1914 .19.6

(כ”ו בסיוון תרע”ד) ונפטרה ב- 1984 .30.4  (כ”ח בניסן תשמ”ד).

זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב  שבאוקראינה, לרחל, בתו של הרב דוד צבי

חן (הרד”ץ) מחשובי רבני חב”ד ובנו של רבי פרץ חן, ולרבי שלום שלמה, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון. זלדה במהלך חייה, נהגה להצניע את שושלתה המפוארת. זלדה הייתה בת יחידה להוריה.

בשנת 1926 כשהייתה זלדה בת 11, עלתה משפחתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בארץ למדה זלדה בבית הספר לבנות “שפיצר”.

זלדה מתארת את שנות ילדותה בירושלים כעגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה של משפחתה והאווירה המחמירה בבית הספר.

בתום לימודיה בבית הספר, עברה ללמוד בסמינר למורות “מזרחי” ולאחר מכן התפרנסה מהוראה. קרובי משפחה ותיקים של זלדה, אשר אינם בחיים היום, זכרו את זלדה מילדותה כילדה חובבת ציור. שנים רבות חלמה להתמסר לציור וזכתה לעידוד ממכרים. היא התכוונה ללמוד ב”בצלאל” ואף להשתלם באיטליה. בשנת 1932 למדה אצל הצייר חיים גליקסברג בתל אביב.

זלדה החלה לכתוב שירה עוד מגיל צעיר, אך הצניעה את שיריה האישיים ביותר.

רבים משיריה פורסמו מדי פעם במספר כתבי עת כדוגמת “דבר הפועלת”.

לפעמים פורסמו השירים בחתימתה “ז-ה” בלבד, והיו כמעט נסתרים לגמרי עד שיצא לאור ספרה הראשון, בהיותה בת 53.

בשנת 1950 התחתנה זלדה עם חיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר מראשי. הוא היה בוגר ישיבת חברון שעבד כפקיד ורואה חשבון. השניים התגוררו בירושלים בדירה צנועה. הזוג היה חשוך ילדים, אך בין השניים בערה אהבה עמוקה ובלתי פוסקת. זלדה הזכירה את בן זוגה בקטעים שכתבה במהלך חייה ואף ציירה את דיוקנו לא פעם.

בשנת 1976, הלך לעולמו חיים אהובה, וזלדה עברה להתגורר בשכונת שערי חסד בעיר ירושלים.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי.

השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם בקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית.

שיריה של זלדה התפרסמו לאט לאט בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון “פנאי”, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

מלבד שירים, כתבה זלדה גם רשימות, סיפורים, אגדות, חלקי מחזות, הגיגים, רשמים מספרים, תרגומים וכן מכתבים נפלאים, שאת חלקם לא שלחה מעולם.

זלדה נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה’תשמ”ד (1984).

אחר מותה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה (“המשוררת זלדה”) בשכונת רמות שבעיר. רחובות נוספים נקראו על שמה גם בערים: פתח תקווה, כפר סבא ותל אביב-יפו.