by ariel
Artwork: אריאל
Copyright © 2020
זה התחיל כמו יום רגיל שהנרי טובסון קם לבית הספר. הוא קם מאוחר ואף איחר וזה בגלל שאף אחד לא היה בביתו כדי להאיר אותו הוא מיד קם להתארגן ורץ לבית הספר שהגיע לא ראה אף אחד בלבד חברו הטוב ג’ימס ולפון שהם פגשו אחד את השני הם ראו מחלון בית הספר חלק ממשפחותיהם בהיכר הורים בתוך רכות הם מיד הלכו לבית של הנרי ליתר דיוק בית העץ ושמה דיברו והשקיפו על העיר ופתאום ראה ג’ימס חבורה של זומבים הולכים לכיוון כיכר העיר שהם ירדו לחפש אוכל הם נדהמו ליראות שיש להם מתכת לבית העץ מפלצת כלב ענקית שהייתה דפקה ידידותי והם רחבו עלה בזמן שהם חפשו אוכל.
שהם הגיעו לקניון הוא היה הרוס אבל ראו לידו את דרק ביריות בית ספר שהיה נירא לגמרי כמו מפלצת גדול ושרירי דרק לא רצה להיצרף הלאם אבל אחרי שהם חפרו לו והציקו לו הוא הסכים. אחרי שדרק הצטרף הלאם הם חיפשו אוכל וחזרו הביתה ויחלו ליראות שעל חלון בית הספר יש סוודר של לונה ילדה שהנרי קצת(הרבה) מחבבו הם עלו על דיגו שזה השם שהנרי בחר למפלצת שהם ראו מקודם. מהר מאוד הם הגיעו לבית הספר הנרי וג’ימס עלו במדרגות בזמן זה דרק עיכב את המפלצות מלהגיע למדרגות. בחדר שהם ראו את הסוודר. וראו שמה את לונה שהצטרפה הלאם בשמחה בטענה שאין לה אפשרות אחרתה הם חזרו לבית העץ
ג’ימס בזמן שהם בבית העץ הוא בנה מכונה שמרחיקה זומבים אבל לא היה לא מרקיב אחד דם של דרקון נדיר מעוד הנרי מהר להתנדב ולקח איתו דיגו והם רחבו רחוק לפתה הם ראו בית נתוש אבל מה שהוא לא ידע זה שהוא לא היה נטוש! היה שמה מפלצת סיח שפשות התחילה להסתובב בסביב הנרי כמו נחש ותפס אותו פתאום הגיעו גם זומבים למזלו של הנרי שמפלצת טובה הגיע והמיפלצת שולתת ברוח הוא הגיע לשמה באביר והאיף את הסיח והזומבים היו יותר מידי ולא הצליח יותר להאיף את הזומבים לפצה הנרי רעה מקל עצמה כזה ומהר רץ לקחת את זה ומהר הרביץ לזומבים הוא לא הספיק להאיף את כולם כי הם פשות ברחו בסתבר שהעצם הזות היתה של הצרקון הנדיר והיה שמה דם שלו מהר הם לקחו כמה עצמות ורחבו על העיר
המפלצת הרוח גלתה להם שיש עיר מפלצות גדולה ושלה תיפגע בהם אבל גם השתחררה לעולם גם את רזוק אמא של כל המפלצות אבל של הרעים והיה משמידת עולמות והוא אמר להם להיזהר ממנה כל הקבוצה בפה אחד אמרה שהם יכולים לבוא תמיד
Published: Nov 12, 2020
Latest Revision: Nov 12, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-933042
Copyright © 2020