דוד בן גוריון

שמות: אושרי איידה, איתי פטל, שגיב אהרוני, מאי לוין

דוד בן גוריון 

דוד בן גוריון היה ראש הממשלה הראש של מדינת ישראל, איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר במפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה, מזכירה הכללי הראשון של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ומנהיגה הראשון של מפא”י.

בן-גוריון נולד בשנת 1886 בשם דוד יוסף גרין לשיינדל ואביגדור גרין, בעיירה פלונסק שבפולין. הוא למד מגיל 5 אצל מלמד בחדר מסורתי, ובגיל 7 עבר למלמד “מודרני”. בגיל 11 אמו נפטרה כתוצאה מסיבוכי לידה.

בשנת 1900 ייסד עם כמה נערים בני-עירו אגודה ציונית בשם ‘עזרא’ למטרתה לחזק את מעמד השפה העברית. החברים התחייבו לדבר עברית ואף יסדו קבוצות לימוד עברית לנערים יהודיים עניים בעיירה. למרות התנגדות ההנהגה הדתית השתתפו בפעילות כ-200 נערים.

ב-1904 עבר לוורשה ובמרץ 1905 חזר בן-גוריון לפלונסק. ב-1906, בגיל 20, עלה לארץ ישראל כחלק מגל העלייה השנייה. עלה לארץ-ישראל.

ביום עלייתו הלך ברגל לפתח-תקווה. נבחר לחבר הועד המרכזי של מפלגתו “פועלי ציון” בארץ והיה שותף לכתיבת מצע המפלגה בישראל. ב-1910 בוועידת פועלי ציון נבחר כחבר מערכת השבועון “האחדות”, כתב העת של “פועלי ציון” בארץ. בכתב עת זה נתפרסם מאמרו הראשון בחתימה: בן-גוריון.

בן גוריון עבר לאיסטנבול, עיר הבירה של טורקיה ששלטה אז בארץ, ולמד בה משפטים במטרה לייצג את היהודים בארץ ישראל במוסדות השלטון התורכי.

בקיץ 1914, כשהגיע בן-גוריון לחופשה בארץ, פרצה מלחמת העולם הראשונה.
התורכים גרשו את בן-גוריון יחד עם יצחק בן-צבי חברו לאלכסנדריה בגלל פעילותם הציונית. מאלכסנדריה עברו בן-גוריון ובן צבי לארצות הברית. הם נדדו ברחבי ארצות הברית וגייסו יהודים למפלגתם “פועלי ציון”. בהיותו בארה”ב פגש את פולה מונבז ונשא אותה לאישה. הוא חזר לארץ בשנת 1917.

בן-גוריון וחבריו הקימו מפלגה חדשה – ‘אחדות העבודה’, איחוד של מפלגתו עם כוחות נוספים. ב-1931 מפלגתו, אחרות העבודה, התאחדה עם מפלגת “הפועל הצעיר” וביחד הקימו את מפא”י – מפלגת פועלי ארץ ישראל וב-1933 נבחר לחבר ההנהלה הציונית – הגוף העליון של התנועה הציונית.

ב-1937 הציעו לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית. בן גוריון שהיה בקונגרס הציוני הוביל את ההחלטה שקיבלה את תוכנית החלוקה. ב-1942 בעודו בארה”ב, יזם את “ועידת בילטמור”, שאישרה את “תוכנית בילטמור”: הכרזה שמטרת הציונות היא הקמת קהילה יהודית בארץ ישראל.

בשנת 1946 קיבל גוריון את תפקיד שר הביטחון. ב-14 במאי 1948, ה’ באייר תש”ח, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. עם הכרזת המדינה, עמד בראש הממשלה הזמנית וכיהן בתפקיד שר הביטחון. ב-1949 בבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל זכתה מפלגתו של בן-גוריון, למספר הקולות הרב ביותר והוא הרכיב את הממשלה, וגם המשיך לכהן גם כשר ביטחון. ב-1953 התפטר ועבר לחיות בשדה בוקר בנגב. בשנת 1959 הוביל את מפלגתו לניצחון גדול בבחירות – 47 מנדטים. ב-1961 התפטר מרשות הממשלה. אחרי הבחירות חזר לכהן כראש ממשלה ושר ביטחון, וב-1963 התפטר מהממשלה, אך הוא המשיך בפעילותו הפוליטית. ב-1970 התפטר מחברותו בכנסת, פרש כליל מפעילות פוליטית.
ב-1 בדצמבר 1973 ו’ בכסלו ה’תשל”ד בגיל 87 נפטר דוד בן-גוריון ונקבר ליד רעייתו, פולה, בחלקת הקבר שבמדרשת שדה בוקר (מדרשת בן-גוריון).