שני אחים

שְׁנֵי אַחִים 

אֵי-שָׁם  בִּכְפָר  רָחוֹק  חַיוּ  לִפְנֵי  שָׁנִים  רַבּוֹת  שְׁנֵי  אַחִים.  אֲבִיהֶם  הוֹרִישׁ  חֶלְקַת  שָׂדֶה  לְכָל  אֶחָד,  וְהֵם  עָבְדוּ  אֶת  הָאֲדָמָה.  הָאַחִים  שָׁתְלוּ  בֵּין  שְׁתֵי  חֲלָקוֹת  הַשָׂדֶה  בְּצָלִים  שֶׁל  חָצָב ,  כְּדֵי  שֶׁתִהְיֶה  שָׁם  גָדֵר  שֶׁל  חֲצָבִים  פּוֹרְחִים.  הַשׁוֹרָשִׁים  שֶׁל  הֶחָצָב  עֲמוּקִים  וַחֲזָקִים, 

 הֶעָלִים  שֶׁלוֹ  רְחָבִים  וְעָבִים,  וְגִבְעוֹלָיו  גְבוֹהִים  וּזְקוּפִים  כְּעַמוּדֵי  גדר

הָאָח  הַבְּכוֹר  הָיָה  רַוָוק,  לֹא  הָיְיתָה  לוֹ  אִישָׁה,  וְלֹא  הָיוּ  לוֹ  בָּנִים.  הָאָח  הַצָעִיר  הָיָה  נָשׂוּי,  וְהָיוּ  לוֹ  שְׁלוֹשָׁה  יְלָדִים  קְטַנִים.  הַיְחָסִים  בֵּין  הָאַחִים  הָיוּ  שֶׁל  שָׁלוֹם  וְשֶׁל  אחווה.

לַיְלָה  אֶחָד  נָדְדָה  שְׁנָתוֹ  שֶׁל  הָאָח  הַבְּכוֹר,  וְהוּא  חָשַׁב  בְּלִבּוֹ:  “לְאָחִי  הַצָעִיר  יֵשׁ  מִשְׁפָּחָה  גְדוֹלָה,  וְעָלָיו  לְפַרְנֵס  אִישָׁה  וִילָדִים,  עָלָיו  לִדְאוֹג  לְבִגְדֵיהֶם  וּלְחִינוּכָם,  וְאִילוּ  אֲנִי  יְחִידִי,   עָלַיי  לִדְאוֹג  רַק  . לְעַצְמִי  זֶה  לֹא  הוֹגֵן  שֶׁהַשָׂדוֹת  שֶׁלָנוּ  שָׁוִוים  ! בְּגוֹדְלָם  אָחִי  הַצָעִיר זָקוּק   לְשָׂדֶה  גָדוֹל  יוֹתֵר  מֵהַשָׂדֶה  שֶׁלִי.”  יָצָא  הָאָח  הַבְּכוֹר  בַּחֲשֵׁכָה,  עָקַר  אֶת  צִמְחֵי  הֶחָצָב   ושָׁתַל  אֶת  הַבְּצָלִים  בְּתוֹךְ  הַחֶלְקָה  שֶׁלוֹ,  וְכָךְ  הוּא  הִגְדִיל  אֶת  הַשָׂדֶה  שֶׁל  אָחִיו  הַצָעִיר.

בְּאוֹתוֹ  הַלַיְלָה  נָדְדָה  גַם  שְׁנַת  הָאָח  הַצָעִיר,  וְהוּא  חָשַׁב:  “לִי  יֵשׁ  בָּנִים  שֶׁיִדְאֲגוּ  לִי  לְעֵת   זִקְנָה,  אֲבָל  אָחִי  הַבְּכוֹר  רַוָוק  . וּבוֹדֵד  מִי  יִדְאַג  לוֹ  כְּשֶׁהוּא  יִהְיֶה  ? זָקֵן  זֶה  לֹא  הוֹגֵן    שֶׁהַשָׂדוֹת  שֶׁלָנוּ  שָׁוִוים  בְּגוֹדְלָם,  הֲרֵי  הוּא  צָרִיךְ  לַחֲסוֹך  לִימֵי  ! זִקְנָה”  יָצָא הָאָח  הַצָעִיר  בַּחֲשֵׁכָה,  עָקַר  אֶת  צִמְחֵי  הֶחָצָב  ושָׁתַל  אֶת  הַבְּצָלִים  הַרְחֵק  בְּתוֹךְ  הַחֶלְקָה  שֶׁלוֹ,  וְכָךְ  הוּא  הִגְדִיל  אֶת  השָׂדֶה  שֶׁל  אָחִיו  הַבְּכוֹר.

לְמָחֳרָת  בַּבּוֹקֶר  יָצְאוּ  שְׁנֵי  הָאַחִים  לַעֲבוֹדָה,  וְהִנֵה  הַשָׂדוֹת  שָׁוִוים  בְּגוֹדְלָם!  הִתְפַּלְאוּ  שְׁנֵיהֶם  מְאוֹד,  אַךְ  לֹא  אָמְרוּ  דָבָר.  בַּלַיְלָה  הַבָּא  קָמוּ  הַשְׁנַיִים  לַעֲשׂוֹת  שׁוּב  כְּמַעֲשֵׂה  הַלַיְלָה  הַקוֹדֶם  –  לְהַגְדִיל  אִישׁ  אֶת  חֶלְקַת  אָחִיו  –  וּפִתְאוֹם  הֵם  נִפְגְשׁוּ  בְּאֶמְצַע  הַדֶרֶךְ.  הִתְרַגְשׁוּ  הָאַחִים,  הִבִּיטוּ  זֶה  בַּזֶה,  וְלֹא  אָמְרוּ  דָבָר.  הֵם  הִנִיחוּ  אֶת  הַבְּצָלִים  בְּמָקוֹם  שֶׁבּוֹ  הֵם  נִפְגְשׁוּ,  וְחָזְרוּ  אִישׁ  לְבֵיתוֹ.  וְכָךְ  מִדֵי  שָׁנָה,   מִזְדַקֵף  גִבְעוֹל  הֶחָצָב  וּמוֹצִיא  פְּרָחִים  לְבָנִים,  סֵמֶל  האַהֲבָה,  הָרֵעוּת  וְהַיְדִידוּת  בֵּין  אָח   לְאָח  וּבֵין  אָדָם  לְאָדָם.