חיוכים בכל מיני צבעים

ג’ק לא עצם עיין כל הלילה. התגלגל במיטתו מצד אל צד, ולא מצא מנוחה.

כל היום הרהר וחשב, איך ימלא את משאלתה החדשה של המלכה.

אם לא יחזור תוך שלושה ימים עם פתרון, משפחתו תגורש למדבר שמעבר להר.

הזכייה במקום הראשון בתחרות הצחצוח הבינלאומית, לא תציל אותו הפעם.

הוד מעלתה חשקה בחיוכים בכל מיני צבעים.

איפה, לעזאזל, ימצא חיוכים בכל מיני צבעים?

לא היה לו שמץ של מושג.

לא שביב רעיון,

לא רסיס מחשבה.

נעליים בכל מיני צבעים יש,

גלימות יש ויש,

כתרים בוודאי,

אבל חיוכים?

איפה יש חיוכים בכל מיני צבעים?

סילבי, אשתו, מלמלה מתוך שנתה, “מה יש לך? למה אתה לא נרדם?”

סיפר לה ג’ק בקיצור כל מה שקרה.

סילבי החווירה וקצת רעדה. אחר כך חיבקה את בעלה.

“אל תדאג” הרגיעה.

“גם הפעם נמצא פתרון.

בוא נישן על זה.

בבוקר נהיה יותר חכמים.”

עם עלות השחר, ניערה סילבי את כתפו של ג’ק.

“נכון שאתה מצחצח נעליים עטור פרסים?”

“נכון. אז מה?”

“מצחצח הוא מצחצח הוא מצחצח.”

“כלומר?”

“במקום לצחצח נעליים, תצחצח שיניים.”

“ולמלכה יהיו חיוכים בכל מיני צבעים,”

התלהב ג’ק.

מיד אחרי ארוחת הבוקר אץ רץ לו ג’ק, והתייצב בפני מלכו.

“כבר מצאת חיוכים בכל מיני צבעים?” השתומם המלך.

“עדיין לא, מלכי הרם.

כדי למלא את רצון המלכה, ירום הודה,

יש לרכוש צבעים נדירים.”

“קופת הממלכה התרוקנה לגמרי אחרי המגפה.

תסתדר עם מה שיש.” פסק המלך.

לא היה מקום למיקוח,

לא היה מקום למשא ומתן.

אפילו תחנונים לא הועילו.

בדרך לדלת לחש לו המשרת,

“המלך קמצן גדול, לא תראה ממנו גרוש.”

ג’ק שב לביתו אבל וחפוי ראש.

אפילו סילבי לא הצליחה לרומם את רוחו.

במשך שעתיים שתקו השניים.

סילבי לא יכלה עוד לשאת את השתיקה וקראה:

“בסדר נשתמש במה שיש. תביא את משחות הנעליים.

אני ראשונה ואחר כך הבנים.”

“זה לא מסוכן?” היסס ג’ק.

“המדבר מסוכן יותר.” חרצה האישה.

המשפחה התכנסה במטבח, וג’ק מיהר להביא את כלי מלאכתו.

סילבי פתחה פה גדול, ואמרה “אה.”

“יותר גדול” ביקש ג’ק.

“המברשת לא נכנסת.”

סילבי פתחה את פיה קצת יותר.

הבנים התייצבו משני הצדדים,

ועזרו לאם לפעור את פיה.

ג’ק מרח על המברשת הכי קטנה משחה בצבע כחול,

שאהוב על אשתו, ומתאים לעיניה.

אחר כך צחצח בזריזות שינים טוחנות,

עליונות ותחתונות,

את הניבים משני הצדדים,

ומשח ביסודיות את השיניים החותכות.

כוחותיה של סילבי אזלו.

רגע לפני שהתעלפה פלטה:

“מרה כמוות המשחה.”

ג’ק והבנים מיהרו לשפוך על סילבי מיים.

מה רבתה השמחה,

כשהיא פקחה את עיניה התכולות.

“איך החיוך?” שאלה בהתרגשות.

“תראי בעצמך” הושיט לה ג’ק מראה.

חיוך כחול כים, האיר את פניה של סילבי.

“אימא את ממש יפה” החמיאו הבנים.

“יפה או לא, כך אי אפשר להמשיך.

צריך להקטין את המברשת,

ולהמתיק את רוע המשחה.”

“למה שלא נשתמש במברשות שיניים?” שאל בילי הקטן.

“וואללה, צודק הפספוס” פירגן תומי הבכור.

“אין צורך במברשת נעליים, כדי לצחצח שיניים.”

“ומה נעשה עם הטעם המר?” הקשה ג’ק.

“נותרו לנו פחות מיומיים,

כדי לספק למלכה חיוכים בכל מיני צבעים.”

התגייסו כולם במשנה מרץ למאמץ משותף.

תומי חרש את האינטרנט.

ג’ק הרים טלפונים לחברים מהקורס.

סילבי רקחה משחה מתוקה במטבחה הקט.

בילי הקטן לא אמר דבר. הלך בשקט לקופסת היצירה שלו,

ושלף ממנה פלסטלינה בכל מיני צבעים.

הוא לש אותה ואחר כך רידד.

מול המראה בחדר האמבטיה,

הדביק על כל שן פלסטלינה בצבע אחר.

אחר כך ציפה גם את הניבים.

את שאר השיניים ממילא לא רואים.

חזר בילי והתייצב בפני האם.

קשת של צבעים קרנה מפיו.

“הרי לך, מלכתי, חיוך בכל מיני צבעים.”

צהל ג’ק.

“יש לנו בעיה, יוסטון” אמר תומי.

“איך יאכלו עם פה מלא פלסטלינה?”

“הגענו למבוי סתום” צייץ ג’ק

“כדאי שנתחיל לארוז.”

“רגע,” התעקש תומי.

“ראיתי באינטרנט מכשיר עם מגנטים שמדביק ציפוי לשיניים.

לפני האוכל יסירו את המכשיר, ואחרי האוכל, יחזירו אותו.”

“המכשיר בטח יקר מאוד. אין לנו כסף, זוכר?”

“נעלה מימון המונים ונגייס את הכסף.”

“תוך יומיים?”

“נבטיח לתורמים חיוך בכל מיני צבעים,”

ענה תומי בחיוך צחור שיניים.

“מימון המונים? שטויות. אני אומר לכם – לא נצליח.

חבל שנתאכזב.”

“מה זאת התבוסתנות הזאת? אנחנו לא מרימים ידיים.

 בשביל כבוד צריך לעבוד,” המריצה סילבי את בני המשפחה.

“אין לנו מה להפסיד. קדימה, תומי, תגייס את ההמונים.”

תומי מיהר לנסח פוסט מרגש ומכמיר לב.

הוא הדגיש שגורל המשפחה,

גורל המלכה, ואפילו גורל הממלכה

תלויים בגיוס המשאבים לפיתוח המוצר.

אין לדעת אילו גורמים התערבו לטובת המשפחה.

תוך פחות מיומיים גוייסו המשאבים.

אנשי טכנולוגיה, פורצי דרך,

העמידו את כישרונם וזמנם לפיתוח המוצר.

דמו ראשון הוצג בפני בית המלוכה,

רגע לפני שפג המועד.

המלכה לא ידעה את נפשה מרוב שמחה.

בהוראתה, הוקמו מפעלים בכל רחבי הממלכה

לייצור מכשיר פלא,

שמפיק חיוכים בכל מיני צבעים.

ג’ק קודם, והיה לראש הסגל בחצר המלך.

סילבי נעשתה חברתה הקרובה של המלכה,

ותומי התמנה לשר החיוכים.

בלילה לפני שבילי נרדם הוא חשב לעצמו,

מי היה מאמין, שהכל התחיל מסתם פלסטלינה.

ממלכתינו זכתה לימים של רוגע ושגשוג,

עד המשאלה הבאה של המלכה.

סוף