מה הייתה מרגלית בשבילי

ד”ר אורית דהן

הכרתי את מרגלית לאורך שנים רבות. דרכינו הצטלבו לא פעם במהלך העבודה במכללה האקדמית בית ברל. לשתינו היה מכנה משותף – אהבה לאנשים בלל ובמיוחד לאנשים עם צרכים מיוחדים. מרגלית הייתה מספרת לי על תשוקתה הגדולה לעבוד עם אנשים. היא ספרה על עבודתה במקומות שונים בארץ: בהדרכה ובליווי של אנשי מקצוע ועיניה היו תמיד בוהקות. לפני כ 6 שנים, הפכתי לראש יחידת “פורשים כנף” והתמזל מזלי שהפעם לא נפגשנו רק על השבילים, אלא הפעם פגישתנו הייתה עמוקה ולאורך זמן.

גיליתי עליה שאם רצתה משהו – אי אפשר היה לעצור בעדה….אם התבקשה לסייע…. מעולם לא אמרה לא…ההפך הוא הנכון…

תמיד נרתמה כל כולה. היו לה רעיונות ייחודיים שדחפה לא רק לאמרם, אלא לממשם. עבדה בסבלנות ובכבוד רב לתלמידים שלה. פתחה דגמי הוראה והתנסתה בהם. היא שמחה לשתף את הידע העצום שצברה אתי ועם עמיתיה. היא לא חסכה מעצמה יום ולילה כדי ללמוד ולהתפתח. היא לא עצמה עין עד שלא סיימה לטפל באדם זה או אחר.

הפסדנו משהי שעוד הייתה בשיא אונה, בשיא מרצה…משהי שהייתה שותפה אמיתית

רבים ביחידה נעזרו בה, בחכמתה, בעצותיה הפרקטיות….וכל זאת עשתה בדרך של צנעה וענווה.

יהי זכרה ברוך.

זיוה בלזברג

דברים לזכרה של מרגלית

מרגלית אישה אצילית, מלאת נתינה לכל סובביה.

אשת מקצוע רבת פעלים, וידע, שהשכילה להתגבר על קשיים, לצמוח מהם, לרכוש השכלה רחבה, לתרום בתחום החינוך לילדים, לנוער ולמורי מורים. הגדילה לעשות בקרב תלמידים בעלי מצוקות חברתיות.

חתמה את מפעל חייה באירוע מרגש מיוחד שהנחתה, שישאיר חותמו על קרוביה – השקת ספרה “פרשות השבוע ואקטואליה”. בספרה שזרה פרשות שבוע, אקטואליות מדיניות ואירועים משפחתיים.

לא אשכח את זוהר פניה באותו ערב, השמחה שהקיפה את כולנו והידע הרב שזכינו להיחשף אליו בזכותה.

וזו היתה חברתי מרגלית, שהלכה לעולמה בטרם עת.

לא נוכל יותר לממש את התכניות שרקמנו.

יהי זכרה ברוך.

ד”ר מרגלית עובדיה ז”ל

את מרגלית פגשתי במהלך שני דורות/מעגלים בחייה ובחיי. פגישתנו הראשונה היתה לפני כארבעים וחמש שנים בבית הספר העל יסודי בקרית מלאכי. הייתי אז מנהל צעיר , והיא היתה מורה צעירה, שהתחילה את הקרירה שלה בתחום החינוך.

פגישתנו השניה התרחשה עשרות שנים לאחר מכן, כאשר אני עבדתי במכללת בית ברל ביחידת פורשים כנף. יום אחד נעמדה לפני מורה חדשה, ד”ר מרגלית עובדיה, ושאלה אותי אם אני זוכר אותה. האמת היא שלא זכרתי, אבל היא מיהרה להזכיר לי את שנות עבודתנו המשותפת בבית הספר בקרית מלאכי. כך התחילה ביננו תקופת שותפות נוספת כעמיתים לעבודה שהצטיינה גם בידידות ובהערכה זה לזה.

מרגלית היתה עבורי מורה משקיעה ומסורה ללא גבולות. היא היתה מוכנה תמיד להעניק לתלמידיה וגם לחבריה לעבודה. זכור לי היטב, שיום אחד היתה פנייה מבית ספר ערבי ביפו לפתוח סדנה למורים מתמחים בבית הספר שם. על אף המרחק מביתה בראשון לציון היא לא הססה כלל לקבל עליה את התפקיד, ועשתה אותו בהתלהבות ובמסירות.

מרגלית היתה אשת מקצוע משכילה, עשירה בידע ובנסיון חינוכי ומחקרי, אך מעולם לא חששה ללמוד עוד בתחומים שהיו חדשים לה ביחידת פורשים כנף בבית ברל. היא נהגה להעלות שאלות, להתיעץ ולשקול את הנושאים  החדשים לה.היא עשתה זאת בבטחון מקצועי, אך תוך נכונות ללמוד.

בצד יחסה המכבד,זכורים לי ידידותה ויחסה האיכפתי כלפי. אני נזכר בהתרגשות בפניותיה שביטאו דאגה אישית לי. לצערי, נודע לי על פטירתה רק לאחר כחודשיים, ואני כותב דברים אלה שעות אחדות לאחר מכן. אני מתקשה להאמין שמרגלית איננה כבר עימנו. מרגלית הפעלתנית, המשקיעה והמסורה והדואגת לאחרים הלכה לעולמה. אני חש נסער ועצוב ומתקשה לבטא את תחושותי כלפיה ברגע זה.

יהי זכרה ברוך.

אשר עמיר

מרגלית האהובה,

לא מצליחה לקלוט שאת לא כאן יותר.

כל כך מדהימה, מוכשרת ורגישה.

זכיתי להכיר אותך בשנה האחרונה,

פיתחנו שיחות ארוכות על החיים ועל פדגוגיה.

ידעת להבחין כשלמישהו קשה וידעת להושיט יד בעת הצורך.

זכיתי להכיר את היצירתיות שבך וללמוד ממך על סדנאות שביצעת בחממות שלנו.

תודה על האוזן הקשבת, תודה על הדאגה והחברות,

מתגעגעת אליך מאוד,

שמרי עלנו מלמעלה,

מלאכית שלנו,

בלי לודמיר מרם

דר’ מרגלית

אבדה מאיתנו מרגלית שהפיצה את אור תורתה בכל פינה.

תמיד תמכה , עזרה, יעצה ועודדה.

חשך עלינו עולמנו ונותרנו כאובות ומתקשות לעכל את גודל האבידה.

יהי זכרה ברוך.

מרגלית העמידה דור שלם של מורות שתמשכנה את דרכה המיוחדת,

ובכך היא תהיה עימנו לעד.

בכל שלב גילתה מסירות והתמדה, אחריות והשקעה.

במהותה הציבה ערכים מוצקים להיות בשלווה , בכדי לחנך דור ישרים.

משאת נפשה הייתה לראותנו צועדות בדרכה, חינוך ילדי ישראל באהבה ואמונה.

כל אשר לקחנו באמתחתנו בהשראתה, יושם אי”ה בהמשך עבודתנו עם העוללים

ויזקפו לזכותה במרומים.

נכתב ע”י זיית שולמית יאסו מקורס המגשרים של מרגלית

דר’ מרגלית

אבדה מאיתנו מרגלית שהפיצה את האור תורתה בכל פינה.

תמיד תמכה , עזרה, יעצה, ועודדה.

חשך עלינו עולמנו ונותרנו כאובות ומתקשות לעכל את גודל האבידה.

יהי זכרה ברוך.

מרגלית העמידה דור שלם של מורות שתמשכנה את דרכה המיוחדת,

ובכך היא תהיה עימנו לעד.

בכל שלב גלתה מסירות והתמדה, אחריות והשקעה.

במהותה הציבה ערכים מוצקים להיות שלווה , בכדי לחנך דור ישרים.

משאת נפשה הייתה לראותנו צועדות בדרכה, חינוך ילדי ישראל באהבה ואמונה.

כל אשר לקחנו באמתחתנו בהשראתה, יושם אי”ה בהמשך עבודתנו עם העוללים

ויזקפו לזכותה במרומים.

קבוצת המגשרים, יוצאי אתיופיה,  תש”ף

פרידה ממרגלית

מרגלית נלקחת בחטף, בתקופה סוערת

כך שאפילו לא ניתן היה לנחם ולהיפרד כמקובל במקומותינו.

בפעם האחרונה בה נפגשנו ביחידת פורשים כנף, נראית חיונית, פעילה ונלהבת כתמיד,

כך שקבלנו בהפתעה גמורה את הידיעה כי נפלת למשכב, ועוד יותר מכך שלא הצלחת לקום ולהתאושש ממנו, שלא כהרגלך.

אני מבקשת להודות לך על עבודה ושיתוף פעולה פורה, על רצינותך והשקעתך הרבה בתלמידייך ועמיתייך לעבודה הן במשרד החינוך והן במכללה, היית מורה, מדריכה ומנחה מכל הלב ומכל הנשמה.

מבקשת לשלוח תנחומים לכל אוהבייך ניכר היה שהיית רעיה אמא וסבתא למופת. יהי זכרך ברוך.

אורלי אוריון ליור

כזו היתה מרגלית עבורי…. מאת ד”ר אילנה דרור

בחודש נובמבר האחרון 2019, הצטרפתי ליחידת כניסה להוראה,  למרות הותק הרב שיש לי בהכשרת מורים , ביחידה זו הרגשתי טירונית מבוהלת. באחד השבעות הראשונים לעבודתי  נפגשנו מרגלית ואני במסדרון  בהמתנה לתחילת השיעורים, התענינתי האם היא מלמדת קבוע בשעה זו והיא סיפרה בחיוך שהגיעה במיוחד שעתיים מוקדם יותר על מנת לתת מענה לסטאזרים הזקוקים לתמיכה אישית ומילה טובה, חשבתי לעצמי:  זן נדיר, לא שמעתי שום טרוניה קיטורים….

מרגלית פנתה בקול אוהד ומתעניין  וביקשה לדעת איך אני מסתדרת, התענינותה נסכה בי תחושה של כנות , אכפתיות אמיתית ומצאתי עצמי חולקת איתה, קשיים, לבטים, תהיות.  היו אלה דקות של חסד, תוך דקות ,  הציעה את עזרתה, שופעת חיוכים, נועם, ובטחון שהתחושות שלי אינן רק נחלתי,  אלא מאפיינות כל אחד  שנכנס לתפקיד חדש. היא סיימה את המפגש באמירה בוטחת שהיא משוכנעת שארגיש טוב יותר בשבועות הבאים ורגע לפני שנפרדנו הציעה עצמה כמקור לתמיכה והיועצות, למרות שזה לא היה תפקידה הפורמלי ביחידה. בסיום יום עבודתי שבתי להרהר  במפגש עם מרגלית , איך גרמה לי לשתף אותה אישה זרה באופן פתוח כנה בחששות,  בחוסר הבטחון המקצועי שחוויתי אז, וניסיתי להרהר בסוד הקסם שלה….לימים התבררה לי התשובה.

מפגש אקראי זה  פתח הזדמנות לקשר קולגיאלי משמעותי עבורי, בכל הזדמנות, קושי או צורך במומחיות לא הססתי לפנות אליה, טלפונית בשעות לא שעות ותמיד נענתי  בחיוב, בשמחה. בכל פעם מחדש  זכיתי בהצעות מועילות, ובשפע של חומרים בנדיבות ומעולם לא קבלתי תחושה שאני מכבידה או מפריעה.

כזו היתה מרגלית בעבורי: צנועה, נדיבה , מקצוענית, וקולגיאלית.   מצרה אני  על הקשר שנקטע בהפתעה אכזרית כל כך.

זכיתי להכיר  – ולו גם לזמן קצר –  מודלינג נפלא לנדיבות ואמפתיה נדירים.

אקרוסטיכון למרגלית מאת ד”ר רימונה כהן

מרגלית אהבה את הפיוט, את הספור ואת כוחן של המילים ולכן האקרוסטיכון מוקדש לה

מה נאמר מה נדבר על  מות מרגלית דלות הן המילים

רבים המעשים חלקם גלויים חלקם נסתרים שהיו מפעלותיה

גילויים יוזמות בתרבות ובחינוך ברוח ובחומר היא הגתה

לב מלא בחום ובאהבה היה לה

יפים אבל קצרים מידי היו דברי ימיה

תמו חייה על פני האדמה במרומים שוכנת

לד”ר מרגלית שלנו…                                                              20.5.20

צר לי שלא הצלחתי להיות עמך ולהיפרד. הותרת אותי במבוכה אדירה ללא מילים ובתחושת החמצה. לנגד עיניי נשתמרה תמונת מפגש, שבועיים לפני לכתך מאיתנו, בעת שנפגשו במרכז הפסג”ה בחולון ושוחחנו על תוכניותייך לעתיד.  היית שם עמי במלוא  השמחה, ההתלהבות והברק בעיניים. דיברת על תכניות, רעיונות, וכיווני עשייה חדשים ומלאי  יצירה והשראה. היית שם ברגעי השיא של חייך. הייתי שם כאילו רוצה את לחיות את החיים  ללא מחסומים, לפרוץ לעשייה חדשה. דווקא באותו שבוע, שבו תיכננו להיפגש באותו מושב בכנס במכללה.. נעלמת כהרף עין.  הכרזה מן הכנס, עליה שוחחת עימי בהתלהבות, נשארה  ביחידה ביתמותה. קשה היה לי בזמן הבידוד לעכל כיצד זה עברת בלי כל הזמנה, לעולם אחר. קשה היה להבין כיצד השארת את הכל, כך סתם, באמצע הדרך והותרת אותנו פעורים ומשתהים.. ללא יכולת להתחבק ולומר מילות  הערכה על פועלך ומסירותך הרבה.

ייתכן שעם תחילת הקורונה, משהוא עשה את חשבון הנפש לקטוף אותך בחשאי, כדי שתביאי למקום ולזמן אחר את האיכויות האדירות שלך. את האנרגיות הבלתי מתכלות שלך. ואני אזכור אותך בשיא יופייך. ואני אזכור אותך בתחושה שחיית את חייך בהרבה שלמות ותחושת מימוש, במעגל המשפחתי ובמעגל המקצועי. מעולם לא נתת לגיל להשקיט את התרמוסטט הביולוגי שלך.

זכיתי לבקרך חודש קודם בחממה של חוף השרון, ממש עם תחילת הזנה האזרחית 2020. זוכרת אני, כיצד הצלחת להפוך את המפגש המתועד בתמונות, לעוצמתי ומלא הרהורים על ההתחברות שלך למורים צעירים, להם תרמת כה רבות  מניסיונך ומגישתך הייחודית להוראה ובכלל לחיים. אין לי ספק שכל המודרכים שלך לא ישכחו את שהענקת להם בהדרכה עתירת כוח,  רגישות, חסד,  ונתינה ומקצועיות. היית את להם לעוגן  המפיג חולשות וחששות ופותח פתח להתנסויות  והזדמנויות  חדשות.  אני מלאת געגועים לרגעים שבהם רצינו לשנות מציאות וזו נקטפה בלי כל הזמנה בלכתך. היי שם חזקה בשביל כולנו ודעי שיש לך משפחה נהדרת שהיתה עמך ברגעים קשים עם קושי של ממש להבין עד כמה היית עוצמתית בעיניהם ובעינינו. היי ברכה אישה יקרה! הערכתי  ואהבתי אותך מאוד!                                       מד”ר דליה עמנואל-נוי                         (תמונות מחממת חוף השרון, 1.1.20)

לזכר מרגלית

הכרתי תקופה קצרה אבל תקופה קריטית

אשר הראתה את המקצועיות האנושיות המסירות למשימות החריצות לקדם מטרות וחזונות אישיים וקבוצתיים.

הימאת חג יחיא עיראקי

בס”ד

לא תמיד יודע אדם מתי מתחיל מעגל בחייו ובוודאי לא מתי ואיך יסתיים וכשהוא מסתיים .

לרוב תשומת הלב עסוקה במעגל הבא הנפתח מבלי לדעת שנפתח .

רק במבט לאחור אפשר אולי לראות את המפה ומסלולה ואת דרכי סיום של דברים אם יסתיימו בבת אחת .

קשה לי עד מאוד הפרידה ממך ,ולא אינני יודעת מה אומרים במקרים כאלה .

לא לימדוני כצד להיפרד מאנשים גדולים כמוך ,אנשים שלפיד האמונה ,השמחה ,האופטימיות ,השליחות והאמתיות  מהווה אותי בימים ובלילות .

נפגשנו במפת המרוץ החיים- גם שיחות לא רבות היו לי אתך לצערי ,אך מהמבט שזכרתי להכיר אישה מיוחדת בכל המובנים ,את נפשך העמוקה כים ,את ליבך הטוב ,את מידותייך הנשגבות ונפשך האצילה תכננתי לקבל ממך את המשוב המפרגן והמעודד ולא ידעתי בין לבין ,מנסה להתקשר מצפה לדבר אין קול ואין מענה ,חשבתי שיצאת לחול ומולה בחיים היפים הסתבר ממש לא אז עברה השמועה שאת חולה ,עד שיצאנו לחופשת סמסטר עוד רקמנו תוכניות על עתיד טוב יותר .

ד”ר מרגלית היקרה מכל, נוחי על משכבך בשלום .

יהי זכרך ברוך נשמתך בגן עדן  מתגעגעת הסטודנטית שלך,

אביבה מקונן .

מרגלית עובדיה
יחידת פורשים כנף

המכללה האקדמית בית ברל

אדם מיוחד מלאת מרץ, יוזמת, יוצרת ויצירתית, בעלת שייכות למקצוע ולמקום שבו עובדת, כך הכרתי את מרגלית ביחידת פורשים כנף.
הכרתי אדם המושיט יד תמיד בכל זמן ובכל מקום על מנת לסייע לאחרים.

הכרתי אדם רגיש מאד, ניסתה תמיד להבין  את האחרים, השקיעה שעות רבות בחשיבה, תכנון ויישום.
גם כשבקשתי ממנה לקחת על עצמה להנחות חממה  ביפו (בבית ספר קשה מאד) נרתמה למשימה והצליחה במהלך שנה שלמה להוביל את הקבוצה לחוף מבטחים. היא הבינה את התרבות והתאימה את עצמה לצורכי הקבוצה.

תכונה נוספת הייתה למרגלית, נדיבות ללא גבולות. תמיד שיתפה בידע שיש לה, בחומרים שמכינה. התנדבה לסייע למנחים אחרים שבקשו ללמוד ממנה ומניסיון שיש לה.

חסרה לנו

יהי זכרה ברוך

ספייה חסונה ערפאת

את מרגלית הכרתי כ 7 שנים במסגרת עבודתי במשרד פורשים כנף בבית ברל.

אישה נמרצת, אשת עבודה, תמיד שואלת ומתעניינת, דואגת למתמחים כאילו היו ילדיה, מטפלת באוכלוסיות ייחודיות עם המון סבלנות, מתקשרת אליי להיוועץ

ולפעמים מתנצלת אם היא מפריעה עם עוד שאלה לגביהם.

תמיד רצתה לתרום, לקחת חלק בימי עיון וכנסים, רצתה להוביל ולתת מעצמה עוד ועוד.

את מרגלית פגשתי במשרד יום לפני… היא הכינה כרזה לרגל כנס ארצי שהייתה אמורה לקחת בו חלק בבית ברל. הייתה כאן ישיבה ושוחחנו בחטף על עבודה, היא כרגיל הייתה מחוייכת וקצת התלוננה על כאבים בכתף, השאירה את הכרזה שהכינה וביקשה ממני לשמור עליה במשרד.

לכנס שהתקיים יומיים לאחר מכן, כאמור היא לא הגיעה. לכרזה שהכינה הוספנו את שמה, והיא הועברה לאחיה.

יהי זכרה ברוך.

עדי היימן שדה