שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים – נופר חן

כיום כבר כולנו מסכימים שהעתיד הטוב שלנו תלוי בחינוך. כאשר נגיע למצב שבו הילדים גדלים בצורה נכונה, לא נצטרך לדאוג להמשך ההתפתחות האנושית כי בטוח שנתקדם נכון. ההתדרדרות שלנו מדור לדור היא תוצאה של כישלון בחינוך. כלומר, שהדור לא מצליח לתת חינוך נכון ראוי לילדיו.

“בכל איש ואישה גנוזים כוחות אדירים ויש רק לדעת להגיע לגלותם ולהפעילם”, כך אמר דוד בן גוריון אשר קבע בחוק חינוך חובה וחינם לכל ילדי ישראל ללא יוצא מן הכלל. שנה לאחר קום המדינה, בתקציב זעום, אבל החיבור בין הילדים לחינוך היה הדגל – העתיד.

כיום, כמעט בכל בתי הספר יש כיתות של חינוך מיוחד המשלבות תלמידים עם לקויות למידה, בעיות התנהגותיות, רגשיות, תקשורת ועוד..

וכן, ישנם תלמידים המשולבים בכיתות רגילות.

ישנם שני מסלולים לשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בבית ספר רגיל: שילוב בכיתה רגילה יחד עם מורת שילוב, או למידה בכיתה קטנה עם מורה לחינוך מיוחד.

ישנן גישות שונות לגבי תוכנית השילוב- יש הטוענים שחשוב לשלב ילדים בעלי מוגבלויות בבתי ספר רגילים כדי לתת להם כלים להתמודד עם כלל האוכלוסייה.

ולעומת זאת, יש הסבורים ששילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות הרגילות יכול רק להזיק. יכול לפגוע בביטחון העצמי של הילד כי ירגיש שאינו מצליח כמו שאר הכיתה אך מצד שני, כן יחווה הצלחה והזדהות בכיתות מיוחדות מכיוון שהסביבה דומה.

אז מהי הסביבה הנכונה בסופו של דבר? באיזו סביבה כל מבוגר וכל ילד באמת ירצה להיות?

שני חוקרי חקרו את מעמדם החברתי של תלמידים לקויי למידה ששולבו באופן מלא בכיתות רגילות.

בכיתה היו בעלי ליקויי למידה קלים, והם היוו שליש מסך מספר התלמידים בכיתות. התלמידים האחרים תפקדו בהתאם לנורמה לגילם ובחלקם גם מעבר לכך. בכיתות היו עד ל24 תלמידים, בקבוצת הביקורת היו תלמידים ליקויי למידה שטופלו בכיתות טיפוליות.

התוצאות הראו שהמעמד החברתי של התלמידים הלקויי למידה נחות באופן משמעותי מזה של תלמידים רגילים. אולם הילדים שהוכללו בכיתות רגילות מעמדם החברתי היה גבוהה יותר מאלה בכיתות הטיפוליות.

מסקנתם היא שהתלמידים בעלי לקויות למידה המשולבים בכיתות רגילות זוכים למעמד חברתי גבוהה יותר מאשר התלמידים הלקויי למידה שנמצאים בכיתות טיפוליות.

באמצעות שילוב ילדים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך הרגילה ניתן למנוע מצב שבו מקשים על הילד להתמודד עם אוכלוסייה אחרת. הבידוד של הילד ממערכת החינוך המיוחד לא רק משחרר את מערכת החינוך מאחריות, אלא גם פוגע בתחושת העצמית של הפרט.

הרי באופן טבעי אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו טובים לחברה, יוותרו ויתנהגו באכפתיות ודאגה לאחרים. כיוון שאנו מבינים שזהו הכוח ההגנתי הטוב ביותר שיעזור לילד לא לרכוש שונאים ולהמעיט ככל האפשר סביבה מאיימת כלפיו.

לסיום, בואו במקום לעסוק בפירוד ובידול בינינו לגבי הישגים ורמות, נתעסק בבניית הקשרים בינינו ובחיבור.