טיול שכבת י”א

תיכון מור מטרווסט רעננה

רמת הגולן

נכתב ע”י

רינת ברקוביץ
עמית חלוואני

דניאלה לוין

אופיר עמרני

היסטוריית רמת הגולן

התיישבות אנושית התקיימה ברמת הגולן כבר לפני מאות אלפי שנים. ממצא ידוע מתקופה זו הוא ונוס מברכת רם, הנחשב לממצא העתיק ביותר של דמות אנוש בתיעוד הארכאולוגי. מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה הקדומה פזורים ברמת הגולן מאות דולמנים, מבנים מגליתיים מבזלת, שהגדול שבהם הוא גלגל רפאים.

על פי התנ”ך, בני ישראל ישבו בגולן מאז כיבוש האזור מידי עוג מלך הבשן במסגרת כיבושי משה בעבר הירדן^[4]. עם חלוקת הארץ לשבטים בתקופת יהושע בן נון, חבל הבשן ככלל, ובתוכו גם הגולן, נכלל בנחלת חצי שבט מנשה^[5]. שלמה המלך הציב בגולן מושלים מטעמו: “בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד – לוֹ חַוּ‍ֹת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד, לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן; שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת, חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת“^[6]

האזור היה בשליטת הארמים תקופה ארוכה ובדרומו הייתה ממלכת גשור, עד השתלטות ממלכת אשור^[7]. אחד הקרבות בין אחאב מלך ישראל לבן הדד מלך ארם דמשק נערך ליד העיר “אפק“^[8], שמרבית החוקרים מזהים עם פיק או אפיק^[9]. במאה השנייה לפני הספירה התיישבו באזור היטורים. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את הגולן במאה הראשונה לפנה”ס, ויישב את העיר גמלא וערים נוספות ביהודים. בתקופה זו הוקמו יישובים רבים בגולן, וצפיפות האוכלוסייה בו גדלה. בתקופה זו הוקמה בדרום הגולן העיר ההלניסטית סוסיתא, שהשתייכה לברית ערי הדקאפוליס של עבר הירדן.

בשלהי תקופת בית שני נכלל הגולן, כמו גם הבשן, הטרכון והחורן, בתחום ממלכת אגריפס השני, נינו של הורדוס, והוא נחלק ל”גולן תחתון” ול”גולן עליון“^[10]. בימי המרד הגדול התחולל קרב חשוב, המתואר בפירוט על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים, בין הרומאים ליהודים בגמלא, והעיר חרבה.

בימי המשנה והתלמוד התקיימו בגולן ובבשן יישובים יהודיים רבים, כפי שמעידים מקורות חז”ל והממצאים הארכאולוגיים. תחום הגולן, לרבות אזור סוסיתא הנכרי, נכלל בתחומי הארץ המצומצמת לפי ברייתא דתחומין שבתלמוד ובכתובת רחוב. העיר המרכזית של יהודי האזור באותה התקופה הייתה העיר נווה, כיום העיירה נווא שבגולן הסורי. בעקבות רעידת האדמה הגדולה שפקדה את האזור באמצע המאה ה-8 ובשל אי היציבות המדינית הנמשכת, התדלדלה באופן נמשך והולך האוכלוסייה היהודית באזור עד המאה ה-10.

במאה השביעית התחולל באזור דרום רמת הגולן קרב הירמוך, הקרב המכריע בין האימפריה הביזנטית לבין האימפריה המוסלמית. קרב זה נחשב אחד המכריעים בהיסטוריה^[11], ובעקבות ניצחונם השתלטו הערבים על האזור.

מתחילת השלטון העות’מאני ועד לאמצע המאה ה-19 היה הגולן אזור ספר בו התגוררו מעט תושבי קבע, והשולטים בפועל היו שבטים בדווים. בצפון רמת הגולן הוקמו יישובים דרוזים (הקיימים עד היום).

במהלך המאה ה-19 התיישבו ברמת הגולן צ’רקסים, עקב כיבוש מולדתם בקווקז בידי האימפריה הרוסית. האימפריה העות’מאנית קלטה רבים מהצ’רקסים ויישבה אותם באזורי ספר בהם שליטתה הייתה רופפת. החל מ-1878 עודדו השלטונות העות’מאניים את התיישבותם בגולן והקצו להם קרקעות. הם הקימו כ-13 יישובים בנפת קונייטרה, לרוב על גבי חורבות של יישובים נטושים. היישובים הצ’רקסים תוארו על ידי החוקר הגרמני גוטליב שומאכר, שהיה מהאירופאים הראשונים שסיירו באזור, אשר תיאר אותם כיישובים השונים במראיהם משאר היישובים הערביים ברמת הגולן ונבדלים בזכות הניקיון והסדר שבתוכם. על פי שומאכר היו בגולן ב-1888 19,500 תושבים מתוכם 8,300 בדווים וצוענים החונים דרך קבע באזור. התיישבות הצ’רקסים עודדה קבוצות אחרות להקים יישובי קבע בגולן, כדוגמת הטורקמנים ובדווים.

בסוף המאה ה-19 נעשו ארבעה ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן. ב-1886 הייתה ההתיישבות הראשונה בגולן של תושבי צפת שהתיישבו ברמת’ניה; התיישבות זו וההתיישבות מאירופה ומאמריקה, שהתיישבו בקרקעותיו של הברון רוטשילד, שרכש 100,000 דונם בחורן, חוסלו בפקודת ואלי דמשק, שגירש את תושביהם. ב–1888 הוקמה המושבה בני יהודה בכפר ביר א-שכום (ממזרח לעין גב של ימינו), אך ננטשה לאחר פרעות שעשו בה בדואים בראשית המאה ה-20. בספרו “אלטנוילנד” (1902), כלל בנימין זאב הרצל במדינה היהודית האוטופית שלו את “מחוז הגולן“^[12]. ב–1905 החלו יהודים מחצי האי קרים שרוסיה להתיישב בבקעת הבטיחה, אך ההתיישבות במקום קרסה בגלל פגעי הקדחת.

עד כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה, היה אזור הגולן קשור מבחינה מדינית לגליל, כחלק מוולאית דמשק. בשנת 1923, עם תום מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי בסוריה, ובהתאם להסכם סייקס-פיקו, נקבע קו הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי. הוחלט כי הגולן יהיה בשטח הסורי, עם מגבלות מסוימות שקשורות למים (המנדט הבריטי כלל גם 10 מטר מקו הכנרת ואת מי הבניאס

מלחמת יום כיפורים

במלחמת יום הכיפורים, חרף מאמציו, לא הצליח הצבא הסורי לכבוש מחדש את הגולן, ולאחר כמה ימי לחימה ותוך קרבות קשים, ובראשם קרב עמק הבכא, הוא נהדף. בשלביה האחרונים של המלחמה אף הצליחו כוחות צה”ל להיכנס לשטח הסורי ולהתקדם עד למרחק של כארבעים קילומטרים מדמשק. סיום הקרבות היה בקרב על החרמון. ב-1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות, שבמסגרתו פינתה ישראל את השטחים החדשים שכבשה וכן 60 קמ”ר שהיו בידיה בגולן מאז 1967, ובהם העיר קוניטרה ומספר כפרים. אזור חיץ של האו”ם הוקם בשטח המפונה, ואזור דילול כוחות הוקם משני צדדיו. אף על פי שהעיירה קוניטרה חזרה לידיים סוריות, הרי שהמשטר הסורי העדיף שלא להשיב אליה את תושביה הסוריים ולהשאיר אותה בחורבנה, כאות ל”המשך הכיבוש הישראלי בגולן”, לתפיסתו.

מאז 1974 מוצבים לאורך קו הפרדת הכוחות כוחות שמירת שלום של האו”ם, .הממונים על שמירת השקט באזור

  גאוגרפיה

רמת הגולן והר החרמון הם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביות

שבשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן. גובה האזור אינו אחיד לכל אורכו: במזרח הרמה מתרוממים הרים בודדים, ולהם יש צורה של חרוט קטום – אלה הם הרי געש (לא פעילים); בחלקה המערבי של הרמה יש מדרונות גבוהים ותלולים ומצוקים, היורדים אל עמקי הצפון.

החי והצומח

הצמחייה בגולן מגוונת ומשתנה בהתאם לגבהים השונים. חברת הצומח השולטת בגולן העליון, מגובה של 500 מטרים ומעלה, היא חברת האלון המצוי ואלון התולע. חברת צמחים זו, המלווה באלה ארצישראלית, יוצרת חורשים מפותחים ביותר באזור יער מסעדה והר אודם. אל עצים אלה נלווים עוזרר קוצני, שזיף הדוב, אגס סורי ולבנה רפואי. בין העצים מצוי שפע של צמחים שונים, שהבולטים בהם סיסנית הבולבוסין ורקפת יוונית, הנדירה בשאר אזורי הארץ וכאן פורחת בחורף בשפע, סביב גזעי האלון. בגולן ניתן למצוא גם כלניות רבות.

רובו של הגולן התחתון, עד לגובה של 500 מטרים, היה מכוסה בעבר ביער עשיר של חברת אלון התבור. כיום שרדו מיער זה רק גושים גדולים אחדים – בעיקר בנחל מיצר שבדרום הגולן ובאזור יהודייה שבמרכזו. לעצי אלון התבור נלווים פרטים רבים של אלה אטלנטית, לבנה רפואי, וכן שיזף השיח ושיזף מצוי. החוקרים מעריכים ששני מיני השיזף השתלטו על שטחים שבהם נפגע היער המקורי, בעיקר בחלקיו הנמוכים של הגולן.

באזורים בהם שולטים שני מיני השיזף – בגולן המערבי ובמורדות הפונים אל עמק החולה והכנרת – הם יוצרים נוף דמוי סוואנה.

בתי גידול מעניינים נוספים בגולן הם מעיינות, ביצות ומאגרי מים, הנפוצים מברכת רם שבצפון, דרך מעיינות ושקעים טבעיים על פני מרכז הגולן, ועד נחלי האיתן הרבים שבמערבו. חברות הצומח השולטות בגדות נחלי האיתן הן חברת שיח-אברהם מצוי, חברת פטל קדוש וחברת הרדוף הנחלים. בגדות המעיינות ובמקומות לחים רבים אחרים גדלים עצי צפצפה איטלקית, שהובאו על ידי תושבי הגולן כמקור לעצה משובחת.

שני צמחים בעלי ייחוד אסתטי גדלים אף הם בגולן: אירוס הגלבוע, הגדל בשוליים הדרומיים, ואירוס הגולן, הגדל במרכז הגולן וברכס בשנית.

הגולן אינו מיושב בצפיפות ולכן עולם החי בו עשיר למדי. אמנם הדובים והנמרים, שחיו בו בעבר, הוכחדו, אבל עדיין אפשר למצוא זאבים וצבועים מפוספסים ואת הצבאים^[42]. כמו כן משמש האזור כמקום חיות לנמיה, לחתול הבר, לשועל המצוי, לסמור, לגירית, לחזיר הבר, לשפן הסלעים הסורי, ולשלושה מיני מכרסמים, הגורמים נזק לחקלאות – הדרבן, המריון המצוי ונברן השדה. עולם העופות של הגולן עשיר ביותר, בעיקר במינים של ציפורי שיר קטנות, כמו כן מקננים באזור שלושה מיני בז – בז מצוי, בז אדום ובז העצים. ריכוזים גדולים של עופות אפשר למצוא בנחל דליות, שם יש מושבה גדולה של נשרים, ובאל-חמה, שם מדי חורף נאספים המוני זרזירים מבקעת הירדן והגולן ללינה על עצי הפיקוס.

כמו כן אפשר למצוא בגולן מינים רבים של דו-חיים, כמו קרפדות וצפרדעים, וזוחלים רבים, כמו צבי יבשה ומיני לטאות (מניפנית הסלעים, עינחש, לטאה ירוקה ועוד). מאחר שרמת הגולן עשירה בבזלת ודלה בסלעי גיר החלזונות נדירים בה, שכן הם זקוקים לסביבה גירנית על מנת לבנות את הקונכייה שלהם.

התולעת השטוחה Dugesia golanica, הקרויה על שם רמת הגולן, היא מין אנדמי המצוי במעיינות עין דן ועין בניאס בלבד.

נחלי הגולן

נחלי הגולן מתחלקים לשתי קבוצות: נחלי איתן ונחלי אכזב. מלבד הנחלים המזרחיים שזורמים לירמוך (מיצר ונוב), כל הנחלים זורמים לאגן הכנרת. בנחלי הגולן קיימים מפלים רבים.

האקלים השורר בנחלי דרום הגולן הוא אקלים צחיח למחצה, ועל כן הצומח בו הוא בעיקר בתה ים תיכונית, ובמקומות מסוימים אף צומח ספר המדבר. הזרימה מועטה, וכמות המשקעים לא גדולה ועל כן האזור יבש מאוד.

נחלי מרכז ודרום רמת הגולן מתאפיינים בקניונים מרשימים. הפעילות הגעשית באזור זה פסקה לפני כמה מיליוני שנים ובזמן זה הספיקו הנחלים להתחתר וליצור קניונים עמוקים. בנחלי מרכז הגולן התפתחה צמחייה סבוכה מאוד, ובעלי חיים המתאימים לאזורים סבוכים כמו חזירים הגיעו לסביבתם.

נחלי צפון הגולן התחתרו בבזלת צעירה יחסית ולכן הם זורמים בערוצים רדודים יחסית. האקלים בצפון הרמה הוא אקלים קריר ים תיכוני ועל כן התפתח באזור חורש ים תיכוני בעבר, שכיום ניתן לראות שרידים ממנו שהשתקמו לאחרונה לאחר הפגיעה של הסורים בחורש בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים

אתרי הביקור

1.

נַחַל זָוִיתָן (בערבית: ואדי זוואתי) ןהוא נחל איתן באזור רמת הגולן שאורכו כ־26 ק”מ. הנחל ניזון ממעיינות קטנים שזורמים לאפיקו בחלקו העליון ומתחיל ברכס בשנית באוכף שבין הר חוזק לבין הר קורטם. לכל אורכו מפלים קטנים ובריכות מים. מבריכת מים בראש מפל הזוויתן, בריכה שבה משושים גדולים. הנחל נשפך בסופו לנחל משושים.

בראשית המסלול המטויל שתי בריכות ענק בגובה של כ-8 מטר שתיהן, ולאחר כמה מאות מטרים נופלים מימי הזוויתן מגובה של כ־25 מטרים לבריכת מים נוספת עמוקה יותר. לאחר מכן מתחתר הנחל בקניון עמוק, הקרוי “הנקיק השחור” ובו חובבי הסנפלינג גולשים. בתחתיתו ממשיך הנחל עם מספר בריכות עד לחיבורו עם נחל משושים, בחלקו האחרון והמתון יותר של הנחל ישנו מעיין שכבה הקרוי “עין נטף” על שם שמימיו מטפטפים ויורדים בצורת חצי גורן, ומהם נשרכות שערות שולמית ועוד.

המצולעים האופייניים נוצרו תוך כדי התקררות זרמי לבה לאחר התפרצות געשית. צורת המצולע המשוכלל מתקבלת כאשר פני הלבה מתקררים ומתכווצים, לעומת פנים הלבה אשר עודו לוהט ומוסיף לנוע. הבדלי הטמפרטורה בין החלק החיצוני והפנימי של הלבה גורמים לסידוק המעטה החיצוני. בהמשך, מהתפתחות סידוק זה נוצרת צורת המצולעים המשוכללים הנחשפים בערוצי הנחלים. גובה העמודים מגיע לכ־5 מטרים, כאשר רובם בעלי חמש, שש, ולעיתים אף שבע צלעות. קוטרו של כל עמוד בין 30 ל־40 ס”מ.

במדרונות נחל זוויתן צומחים אלון תבור, אלה אטלנטית, אשחר רחב עלים, דנדנה רפואית, הרדוף הנחלים, חשפונית עדינה, לבנה רפואי, עבקנה שכיח, שיח אברהם, שערות שולמית, שקד קטן-עלים, שרכרך ריחני ותאנה.

בסמוך לאפיק הנחל אותרו שרידים רבים של בתי כנסת מתקופת התלמוד, בין היתר בחורבת זוויתן, בחורבת זמימרה, בחורבת עסליה ובחורבת קצביה.

2.

קרב תל פאחר הוא קרב שנערך בשעות אחר הצהריים ב-9 ביוני 1967, במסגרת ההבקעה של צה”ל ברמת הגולן בחזית הסורית במלחמת ששת הימים. בתל פאחר היה מוצב מבוצר של צבא סוריה, והוא נכבש על ידי יחידות מחטיבת גולני בסיוע כוח שריון. הקרב התפרסם בעיקר בגלל מיתוסים אחדים שהוליד, שהתבססו על אירועים אמיתיים, ובהם: הלוחמים ששכבו על גדרות התיל כדי שחבריהם יעברו על גבם; קרב פנים אל פנים בין שני קצינים; הגרסה השגויה, שטעות בניווט גרמה לשינוי בדרך ההגעה ליעד; דבקותם במטרה וגבורתם של מפקדים זוטרים ולוחמים, לאחר שכל קציני הגדוד הבכירים נפגעו.

שמו של האתר כיום הוא מצפה גולני. בחפירות הצלה שנערכו בשנת 2005 נתגלו ממצאים המעידים שהתל היה מיושב בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל. כמו כן, נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית

3.

נַחַל חֶרְמוֹן

(מכונה גם בָּנְיַאס (הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.
מסורות ואגדות רבות סובבות סביב נהר אל-בניאס, הלא הוא נחל חרמון, הבוקע מצוק סלע אדמדם למרגלות הר החרמון, ונישא ומתפתל בין שדות ומטעים עד שהוא נשפך לנהר הירדן. בדרכו הוא מאפשר לנו הצצה לעתיקות מלפני אלפיים שנה, צמחיית נחלים עבותה ומפותחת, טחנות קמח שפעלו עד לפני כמה עשורים ובעיקר אווירת נהר אמיתי, שכאילו הודבק כאן היישר מאירופה הקרה.

אגדה מקומית מפורסמת מספרת שיום אחד קמו שלושת נחלי החרמון והחלו לריב ביניהם למי צריכה להינתן הבכורה. החצבאני (נחל שניר), שנובע ממורדותיו המערביים של החרמון, טען לבכורה היות והוא הארוך ביותר. הדן, שנביעתו היא בעלת הספיקה הגדולה ביותר במזרח התיכון, טען לבכורה היות והוא הגדול ביותר. ואילו הבניאס (נחל חרמון), המזרחי ביותר, טען לבכורה היות והוא היפה ביותר. ירד האלוהים ממקומו במרומים בכדי ליישב את המחלוקת, והחליט לאחד את שלושת הנחלים לכדי נהר אחד גדול – נהר הירדן.

4.

שְׁמוּרַת תֵּל דָּן

היא שמורת טבע בצפון עמק החולה, הכוללת את מקורות נחל דן וחלקו העילי, ואת תל דן. שטחה 481 דונם. תל דן, התל הגדול בתחום שמורת דן נקרא בערבית תל אל-קאדי (تل القاضي) – (תל השופט).

     המעיינות
מעיינות דן שבתחום השמורה מספקים לנחל דן כ-250 מיליון מ”ק בשנה, מחצית ממי נהר הירדן. הנביעה העיקרית שלו היא עין דן אשר נמצאת באזור המערבי של תל דן, והוא נחשב למעיין הגדול ביותר בישראל. בהמשך מצטרפים עוד מעיינות קטנים (מעיינות התל ועין לשם) אשר יוצרים זרמים בפלגים שקטים בין העצים בשמורה. מקור כל המים בשמורה הוא ממעיינות בלבד, הנובעים בטמפרטורה קבועה של 14.5 מעלות צלזיוס. איכות המים מעולה והם מכילים רק 10 מ”ג כלור לליטר.

היסטוריה של פיתוח השמורה
השמורה החלה להתפתח לפני מלחמת ששת הימים, אך מיקומה, במפגש גבולות עם לבנון וסוריה (רמת הגולן), היה נידח ומסוכן. כבר ב-1966 החלו משקי הסביבה לדרוש את תפיסת מי הדן והזרמתם לצורך שימוש חקלאי. המאבק הציבורי נמשך שלוש שנים, במהלכן זכתה השמורה לפופולריות גואה, עקב תפיסת רמת הגולן על ידי ישראל וזרימת המטיילים לאזור ו”גילויו”. רק ב-1969, לאחר התערבותם של אברהם יפה ועזריה אלון, הוסכם שמי הדן יתפסו לחקלאות ולהזרמה בצינורות רק לאחר צאתם משטח השמורה

תיאור החי והצומח בשמורה

השמורה מהווה מפגש אקולוגי של עולמות חי וצומח רבים מבית הגידול המדברי, דרכו הגיעו במסדרון השבר הסורי-אפריקני נציגים כקוצן מצוי, דרך בית הגידול הים תיכוני ועד נציגים מהאקלים הסיבירי כמריון מצוי ושמיר קוצני. השמורה היא בית הגידול הדרומי ביותר של שרכית הביצה.

לאורך הנחל צומח יער של עצי מילה סורית, דולב מזרחי, צפצפה, ער אציל ועוד. על העצים גדלים מטפסים רבים. השילוב של הצמיחה המרהיבה, המנגינה והצליל של המים הזורמים בין העצים, נותן לאזור יופי ייחודי ופסטורלי. בצד מסלולי הטיול נמצאות משוכות פטל קדוש.

הנחלים מצויים בעלי חיים כגון שחריר הנחלים, שטצד סורי, סלמנדרה כתומה ו”פשפש ישו” וכן דגים כחפף ישראלי, עגלסת הירדן ובינון הירדן.

ביקור בשמורה

בשטח השמורה ישנם מספר מסלולי הליכה קצרים. חלק מן המסלול נגיש לנכים. המסלול הארוך משלב בין ביקור בשמורה לביקור באתר הארכאולוגי.

בשל עושר בעלי החיים, רגישותו האקולוגית של האתר ונדירותו, אסורה הכניסה למים בכל שטח השמורה, למעט בריכת שכשוך ייעודית.

ב-12 ביולי 2008 התחוללה בשמורה שרפה, ככל הנראה כתוצאה מהצתה, שכילתה צמחייה בשטח של 50 דונמים. עבודות השיקום הסתיימו בסוף חודש ספטמבר 2008. במהלך השרפה נשרף עץ אלה אטלנטית בת 2000 שנים. שרידיה נמצאים כיום באתר.

שכבה יקרה
מקווים שנהנתם בטיול
נתראה בטיול הבא

הנהלת בית הספר והמחנכות

2020