רב סרן בניה שראל ז”ל

 – בניה שראל ז”ל

סיפור חיוו

ילדותו:

בן מיכל ושלום בניה נולד ביום כ”ט באב תשמ”ז (24.8.1987) בקריית ארבע, חברון.

ילד רביעי במשפחה, אח לחיה, יאיר, יעל, דוד, רחל, יצחק וטליה.

הוריו קראו לו על שם בניה בן יהוידע, מגיבורי ימי דוד המלך ושר הצבא של שלמה המלך. דמותו מסמלת חיבור בין שמים וארץ, בין אידיאלים נשגבים ועולם המעשה. ילד ברוך כישרונות היה, אמיץ לב ובעל תושייה יוצאת דופן.

לאחר שנות בית הספר היסודי המשיך בניה את לימודיו בחטיבת הביניים של

ישיבה תיכונית “אור מנחם”, בשכונת רמת ממרא שבקריית ארבע. את שנות הישיבה התיכונית עשה בישיבת “מקור חיים” שבכפר עציון, שם הכיר את חברו הקרוב אחיקם עמיחי. השניים הפכו לצמד בלתי נפרד. הלימודים לא היו בראש מעייניהם, והם הרבו לטייל ברחבי הארץ ולהכיר מקרוב כל פינה ומעיין, כפי שמספרים הוריו של אחיקם.

השרות הצבאי :

ב-5.1.2006 התגייס לקורס טיס בחיל האוויר. כמועמד מאותר סיירות,  בהמשך הודח בניה מהקורס והגיע לשייטת 13, בה שירת שנה וחודשיים. למרות שהגיע לשלבי ההכשרה המתקדמים ביותר, עזב את אחד ממסעות האימונים באמצע עקב חוסר הסכמה עם מפקדו, ובעקבות כך הודח מהשייטת.

בשנת 2007 הגיע לפלוגת הסיור של גבעתי, שם כבר חיכו לו החברים שהודחו אחריו מקורס הטיס. כשהיה בניה בקורס מפקדי כיתות, נרצחו חברו הקרוב אחיקם עמיחי ודוד רובין, חבר נוסף של השניים מישיבת “מקור חיים”. ב-28.12.2007, בעת שיצאו דוד ואחיקם, אז חיילים ביחידות מובחרות, לטייל בנחל תלם שבדרום הר חברון, הם נורו למוות על ידי מחבלים שנסעו ברכב שטח. לאחר הרצח ספד בניה לחבריו: “כל הג’ובניקים וכל המשתמטים עוד לא קמו משנתם בשעות שאתם הספקתם לעשות מסע, לטייל, להילחם ולמות”. הקרובים אליו מספרים כי הרצח הותיר בנפשו רושם עמוק, והוא ראה עצמו כממשיך גבורתם של חבריו, שהשיבו אש בהיתקלות עם המחבלים. זכר חבריו עמד לנגד עיניו גם כאשר הגיע לקורס קצינים.

בניה שאף לשרת ביחידת דובדבן ולהגן על מדינתו בלב שטח האויב, אך שובץ לפקד על מחלקה בגדוד “שקד” של חטיבת גבעתי. הוא הגיע לגדוד לקראת סוף שנת 2008, וכעבור זמן קצר נשלח עם חייליו לעזה במסגרת מבצע “עופרת יצוקה”. הם השתתפו באחד הקרבות החשובים ביותר במבצע, שהתרחש בתל אל-הווא, שכונה בדרום-מערב עזה. במשך מספר שעות, תוך כדי שהם נלחמים פנים אל פנים מול חוליית מחבלים חמושה ומאורגנת היטב, השתלטו חיילי גבעתי על בניין בן שמונה קומות, שהתברר כמפקדת ארגון חמאס. בניה הוביל את אנשיו להמשיך ולתקוף תחת אש בלתי פוסקת. לאחר מכן שחזר את תחושותיו: “הקפדתי תמיד להיות ראשון, להיות זה שסורק את הדירות לפניהם. שאם מישהו ימות זה יהיה אני. כל כך הרבה זמן חיכיתי לראות איך המחלקה הזאת תתמודד בהיתקלות אמיתית … והם באמת נלחמו כמו אריות … באחד הרגעים אמרתי להם ‘מי שרוצה למות, שיבוא איתי עכשיו’. כולם הלכו אחריי”. מפקדו, סרן דוד, המליץ על מועמדות בניה לקבלת ציון לשבח על תפקודו בקרב. כאשר שמו לא הופיע ברשימת המעוטרים, אמר בניה להוריו: “בהתחלה הייתי מבואס, אבל עכשיו אני ממש שמח, כי אני לא חייב שום דבר לאף אחד … מה שאני נותן לצבא, זה לא כדי שיעשו לי כבוד או כדי לשמש דמות מופת. אני עושה את זה באמת”.

בשנת 2011 הגיע בניה להישפט בפני מפקד חטיבת גבעתי דאז, אלוף משנה עופר לוי עקב אירוע ירי מול חייל מצרי. שם הכיר את גלי ששירתה כראש הלשכה. העובדה שהגיעו משני עולמות שונים, הוא ממשפחה דתית בקריית ארבע והיא חילונית משפיים, לא הפריעה לחיבור המיידי שהתרחש ביניהם. תוך שהוא ממשיך את דרכו במסלול הפיקודי, התעצבה דמותו של בניה כמפקד מצטיין ומוערך. הדעתנות והטלת הספק שהיוו אתגר בתחילת דרכו הצבאית, נוצקו לתוך עשייתו הפיקודית, כאשר מצד אחד היה מפקד קשוח וקפדן, ומצד שני חוו אותו פקודיו כמעין אבא דואג וחומל. הוא הקפיד על ביקורי בית אצל חייליו, מימן מכספו משלוחי מזון ומצרכים למשפחות חיילים שנזקקו לכך והשקיע שעות רבות בשיחות אישיות ובהקשבה לאנשיו בכל עניין. “הוא חשב על החיילים שלו כל הזמן, גם בבית, בסופי שבוע. הטלפון שלו היה זמין כל הזמן, כל מה שהם היו צריכים”, מספרת גלי. תכונותיו אלה הביאו את מפקדיו למנותו למפקד הפלוגה המסייעת של גדוד שקד, שנזקקה לעיצוב מחדש. התפקיד היה מאתגר והציב את בניה בלב דילמות פיקודיות מורכבות, שהגיעו אף לכדי מרד פלוגתי מתוקשר נגדו. הוא צלח את הקושי ולדברי מפקדיו העלה את הפלוגה על דרך המלך. כחודשיים לפני מבצע “צוק איתן” החל את תפקיד חלומותיו כמפקד פלוגת הסיור של גבעתי, בדרגת סרן.

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאההקרבות הקשים במבצע. אחד הקצינים מספר: “נכנסנו וכבשנו את הבתים הראשונים שהיינו אמורים לכבוש, בדרך מישהו בחוליה זיהה כמה דמויות במבנה קרוב אלינו. התחלנו לנוע לכיוון, והכוח התפצל אל שני צדי המבנה. בניה היה בצד האחר. ואז האירוע התגלגל: שמענו ירי, ואחריו שקט. כשהגענו בניה וליאל כבר היו מתים, והדר גולדין חסר”.

בניה נפל בקרב בפאתי מורג, על יד רפיח שבדרום רצועת עזה, במבצע “צוק איתן” ביום ה’ באב תשע”ד (1.8.2014). אתו נפלו סגן הדר גולדין וסמל ראשון ליאל גדעוני.

בניה היה בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות, שלושה אחים וארוסה. הוא נפל שלושה שבועות לפני המועד המתוכנן לחתונתו עם גלי.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סר

גורל אכזר !!!

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך גורר את

ישראל למבצע “צוק איתן” נגד החמאס באזור עזה.

המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע, בסוף חודש אוגוסט.

מתחילת הכניסה הקרקעית נמצא בניה עם פלוגתו בליבה של לחימה מורכבת ומתמשכת בעזה, מול מחבלים המגיחים מתוך מנהרות. במהלך ימי הלחימה הוא נפצע מרסיס ירי, וכשהגיע מאוחר יותר לטיפול רפואי סירב לעבור ניתוח שלו נזקק ודרש לחזור לפעילות בהקדם האפשרי.

הסוף הקשה והזכרונות המיוחדים…

ביום שישי 1.8.2014 יצאה היחידה לפנות בוקר למשימה שהפכה לאחד הקרבות הקשים במבצע. אחד הקצינים מספר: “נכנסנו וכבשנו את הבתים הראשונים שהיינו אמורים לכבוש, בדרך מישהו בחוליה זיהה כמה דמויות במבנה קרוב אלינו. התחלנו לנוע לכיוון, והכוח התפצל אל שני צדי המבנה. בניה היה בצד האחר. ואז האירוע התגלגל: שמענו ירי, ואחריו שקט. כשהגענו בניה וליאל כבר היו מתים, והדר גולדין חסר”.

בניה נפל בקרב בפאתי מורג, על יד רפיח שבדרום רצועת עזה, במבצע “צוק איתן” ביום ה’ באב תשע”ד (1.8.2014). אתו נפלו סגן הדר גולדין וסמל ראשון ליאל גדעוני.

בניה היה בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות, שלושה אחים וארוסה. הוא נפל שלושה שבועות לפני המועד המתוכנן לחתונתו עם גלי.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.