המדורה ביער – סיפור חסידי ישן

אצל הסופר מצאנו רשום בפנקסו:

כשהרגיש הבעל-שם-טוב שצרה גדולה עומדת להתרחש על ישראל והגיעה השעה לחשבון נפש

  היה נוטל את מקלו, לובש את פרוות הכבשים הגסה שלו והולך ליער.

שם, במקום סודי, הדליק מדורה לרגלי עץ אלון עתיק ועמד שעה ארוכה בדממת היער בעצימת עיניים, מכוון את לבו בתפילה מיוחדת !!!

בקשתו של הבעל-שם-טוב פתחה את שערי השמים והרחמים. והתקבלה על ידי האל.

דור אחד אחרי הבעל-שם-טוב נתבקש צדיק אחר לפעול בעניין של פיקוח נפש גדול.

היה זה בימיו של המגיד ממזריץ זצ”ל. 

הוא לבש את הגלימה השחורה שלו ופנה אל היער.

 מצא את האלון העתיק ושם נעמד ואמר: “אין אנו יכולים עוד להדליק את מדורתו של הבעל-שם-טוב אבל יש בכוחנו לומר את אותה תפילה” !!!

עמד ואמר את התפילה וגם בקשתו התקבלה.

ושוב עבר דור אחד, והפעם נתבקש הרבי מסאסוב לפעול בעניין למען פיקוח-נפש גדול.

קם משה לייב מסאסוב ולבש את חלוק המשי החגיגי שלו, פנה ליער ובעמדו שם אמר: 

“אין בידינו להדליק את המדורה ההיא וכבר שחכנו את הכוונה המיוחדת של התפילה הקדושה, אבל עדיין זוכרים את המקום ששם אירע הדבר – ואולי זה יספיק.”

ואכן גם זה הספיק והגזרה נתבטלה.

חלף עוד דור, ורבי ישראל מרוז’ין נתבקש לפעול כדי למנוע צרה גדולה …

שמע הרבי את הבקשה והבין שהזמן השעה של חשבון נפש.

התיישב בכסא שבאמצע ארמונו, עצם את עיניו וכה אמר:

” בעוונותינו הרבים אין עוד בכוחנו ללכת אל אותו יער ולהדליק את המדורה , גם את התפילה הישנה כבר שכחנו ואפילו אין אנו יודעים היכן הוא המקום ששם אירעו הדברים . אבל את מה שאירע עדיין אנו יודעים לספר “!

והסופר ש”י עגנון מוסיף: והסיפור שסיפר הדור האחרון לא פחות ממעשי הצדיקים בדורות הקודמים.

סיפור החסידי שלפנינו – כמו לסיפורים חסידיים רבים אחרים, משמעויות רבות. חשיבותו של הסיפור שהוא משותף לכולנו. הוא המאפשר לבני ההווה להתקשר ולהתחיל עם הדורות הקודמים ולשאוב השראה מכוחם. הזיכרון להשתמש לנו להתקיים, לגדול ולהתקדם. כל למידה כרוכה בתוספת לזיכרון האישי שלנו. ללא זיכרון לא היינו יכולים לדבר, לקרוא, להכיר את אהובינו ועוד.

על מנת להתקיים עלינו לזכור את העבר. הזיכרון המשותף הוא אחד הגורמים החשובים ביותר המאחדים ציבור. הוא המחבר את הפרטים לקבוצה.

לאם היהודי לא היה שפת דיבור יומיומית, לא טריטוריה קבוצתית לא קשר שוטף בין קהילותיו השונות.

הסיפורים (הזיכרונות) ההיסטוריים המשותפים שלנו הם המעניקים לעם היהודי את כוחו.

חשיבותו של הזיכרון המשותף בולטת כאשר נפגשים אנשים שצמחו בסביבות וברקעים שונים והזיכרון הוא החוט המקשר והמלכד ביערן.

שאלות

1. סיפור הוא סוג של זיכרון. מה תפקידו של הזיכרון בחיי אדם, משפחה או עם?

2. האם חשוב לדעתכם שיהיה לכולנו זיכרון משותף מעבר לסיפור הפרטי שיש לכל קהילה ומשפחה? הסבירו