“סיפורו של עם – לזכור ולא לשכוח”

הספר מנציח את זיכרונם של יקירי קהילת תל”י, ע”ש יצחק נבון אשר נספו בשואה. 

לספר זה משמעות רבה בייחוד בימים אלו כשאנו הולכים ומאבדים את העדויות ממקור ראשון  ועלינו מוטלת החובה לספר את סיפורם.  ההיסטוריה היא משותפת לכולנו ולכן זוהי האחריות של כולנו לזכור, לשתף ולדבר. סיפורים אלו מעניקים רלוונטיות ומשמעות בהנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים.

קהילת תל”י ע”ש יצחק נבון היקרה,

בכ”ז ניסן חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום בו אנו  מתייחדים עם זכרם של בני עמנו שנספו. ביום הזה, אנחנו עוצרים, כדי לזכור בעצמנו, וכדי להזכיר ולהזהיר את העולם, מפני הזוועה ההיא, שלא תשוב עוד.

ביום זה עלינו לזכור ולהזכיר את גיבורי השואה שערך הגבורה היה נר לרגלם. מעשה גבורה הוא מעשה של בחירה ערכית. מעשה שבו האדם מתגבר על צרכים, ועל יצרים ופועל לטובת הזולת. ביום זה עלינו לזכור ולהזכיר את  אלו שלחמו וגם את אלו ששמרו על צלם אלוהים שבהם, ועל מידות טובות. הם הוכיחו  גבורה יום-יומית, גבורה לקיים מצוות, גבורה לחסוך קצת שמן ולהדליק נרות שבת, גבורה להמשיך ללמוד, להתפלל ולשמור על שבת, גבורה לעזור, לתמוך ולעודד את הזולת.

תלמידים יקרים, אתם דור העתיד. אתם תמשיכו לפתח את מדינת ישראל, להגשים את החלום הציוני ולהיות המנהיגים הבאים. זכרו כי אין עתיד ללא עבר! רק אם נזכור את השואה נדע עד כמה מדינת ישראל חייבת להתקיים.

קולם של מיליוני היהודים הנרצחים והניצולים קורא לנו להביט קדימה. לחיות, ליצור, לפתח, לקדם, לחלום, לממש ולהגשים. מוטלת עלינו החובה להפוך את העולם שאנו חיים בו  למקום טוב יותר, לאהוב את המדינה שלנו, את המולדת שלנו, לראות את האחר ולהתחשב בצרכיו-  זו צוואתם וזו חובתנו. היום הזה הוא סמל וזיכרון לשאיפה המתמדת שלנו ליצור חברה אנושית צודקת ובריאה.  חברה המוכנה לקבל את המיעוטים שבה ואת השונים שבה, ללא הבדל. חברה שתעמיד תמיד כנר לרגליה  את הערכים הבסיסיים של כבוד האדם, ערך החיים וקדושתם- זאת משימה נצחית, שמוטלת על כל אחד ואחד מאתנו, בכל דור ודור, בעם היהודי.

לכל אחד מאתנו יש סיפור על סבא, סבתא, דוד, שכן או  קרוב שיש לו קשר לשואה. בספר זה תפגשו חלק מהסיפורים שמטרתם להזכיר לנו את הנדר “לזכור – ודבר לא לשכוח”.

אסיים במילים מתוך השיר “הנדר” שכתב אברהם שלונסקי

קישור לשיר:     הנדר

“דבר לא לשכוח – עד דור עשירי,

עד שוך עלבוני, עד כולם, עד כולם,

עדי יכלו כל שבטי מוסרי

עד באו ימים שאיימו מלסלוח

קונם אם לריק, יעבור ליל הזעם”

קונם אם לבוקר אחזור לסורי

ומאום לא אלמד גם הפעם“