שרון אנה יעקבי

על מפתן יומך
צעצועים אלפיים
ויונה צחה
ושיר עד לב שמיים
וילדה ברוכה
עם אודם בלחיים
על מפתן יומך

בחצי היום
מדי הקרב עליך
בשערך מקום
לאלף נשותיך
ובנחלה
תינוק עגול בעגלה

הקשב
אחי שלי הקט, הקשב
הקשב אל העולם הזה, שלך, לך
קורא הוא בשמך
מחר
יסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל

בערוב יומך
מבט שותק לערב
נוכח מלכתך
ועל ליבך החרב
זוהי שעתך
ברכות קבל מקרב
לב אלוהיך

אלו הם ימי
ואלו הם ימיך
אלה תפילותי
ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני
עוברים חייך וחיי

רוצה לשמוע את אותו שיר

לחזור למקום המוגן

רעמים זה דבר מפחיד

ולפחד זה מסוכן

אז מחברת מספרים בראש

כמו אנשי הגשם שסופרים טיפות

רק העיניים לא נרטבות

ובזמן שכולם שוחים עם הזרם

את לא שוחה בכלל

איך הם לא רואים כמה את זוהרת

כמו כל הכוכבים מעל

את מושלמת

את מושלמת

ככה כמו שאת בדיוק

זה רק העולם, את מבינה

לפעמים הוא קצת דפוק

ולפעמים ברור שאת כועסת

ולא ברור בכלל על מה

רוצה להציל אותך

להסביר לך שאת לא אשמה

שרה שוב את אותו שיר

חוזרת על אותו פזמון ממש

הוא נשמע לי אחרת כל פעם מחדש

ובזמן שכולם רוקדים ביחד

את רוקדת בצד

איך הם לא רואים שטוב לך ככה

את מושלמת

את מושלמת

ככה כמו שאת בדיוק

זה רק העולם, את מבינה

לפעמים הוא קצת דפוק

את מושלמת, את מושלמת

ככה עם המבט המשונה

את מושלמת, מושלמת

עם שתי גומות של צחוק

והפה שלא עונה

אבל אני

אני שומעת כל הזמן

גם כשאת שם

אני כאן