ההתגיירות

 “אני כל כך מתרגש. היום אפגש עם סבא והוא יספר לי עוד סיפור מילדותו. מרגש או עצוב אדע רק כשהוא יבוא” אמרתי. סבא הגיע ואמר:” בוא נלך לגן משחקים ושם אספר לך סיפור. הגענו התיישבנו וסבא הוציא מתיקו מים כיחכך בגרונו והתחיל לספר:

“אספר לך סיפור שאני לא הכי מתגאה בו. הסיפור מספר על לפני שהתגיירתי כשהייתי איש לא הכי נעים. אספר על איך התגיירתי.” הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך: “הכול היה לפני שנים רבות כשהייתי בן 17. האפיפיור שלח שליחים וביניהם אותי, ללכת לבית הרב יצחק ניסים. ברגע שהגענו בבית הרב נשמע קול בנו של הרב ממלמל משהו. אחרי שצלצלנו, משה, בנו של הרב, פתח את הדלת וקרא: “אבא מישהו צריך אותך”. הרב יצחק ניסים אמר: “בואו למשרד שלי”. נכנסנו לחדר ושתקנו. אשתו של הרב הביאה לכולם מיץ תפוזים סחוט ואפילו לא אמרנו תודה. הרב אמר: “לא שכחתם להגיד משהו לאשתי?” אחד מאיתנו (איש גדול ושרירי) אמר: “לכי! אנחנו והרב צריכים לדבר לבד”. 

הרב אמר בנועם: “אם אתם מוציאים מפה את אישתי, שרק הביאה לנו לשתות אתם יכולים לצאת”. קמנו אחד-אחד וראש החבורה אמר: “אתה תצטער על זה מאוד”.

פתחנו את דלת היציאה בתנופה ועל הדרך אחד מאיתנו דחף את משה ואמר: “כדאי לך מאוד להיזהר!” “אל תאיים על בני”, אמר הרב. לא ידענו מה לעשות. “הרי האפיפיור אמר לנו: ‘אל תחזרו בלעדיו'”. אמר ראש החבורה. סוף סוף ידעתי מה המשימה, כי לא הודיעו לי מה לעשות חוץ מלבוא איתם. ואז תהיתי: “למה האפיפיור צריך שנביא את הרב לשם, אם יש עוד המון רבנים?” שאלתי את השאלה בקול, והפנתי אותה לכולם והם אמרו: “לא יודעים, תהיה בשקט ותבוא כבר עצלן אחד”. די נלבתי ואמרתי: “אני חוזר לבית של הרב ושואל אותו אם אני יכול לישון אצלו הלילה ואדאג להשתמש במילה הזאת רק כשזה מתאים. אבל אני עדיין לא מבין את המילה הזאת, תו..תו..דה”. “אתאמן על זה עד שאגיע” חשבתי. “ביי!” צעקתי בקול רם, כי התקדמתי בזמן שחשבתי. הגעתי לרבי ושאלתי בחשש: “אוכל לישון כאן הלילה?” “אני מבטיח להגיד תודה” הוספתי. 

הרבי שאל: “איפה הוריך? מה רציתם להגיד לי קודם? בן כמה אתה?” עניתי מיד: “הוריי עוד בביתי. רצינו שתבוא איתנו לאפיפיור שקרא לך. ואני בן 17.”

באותו לילה חלקתי חדר עם משה ואחיו הגדולים. חלמתי על הורי ועד כמה אני מתגעגע אליהם ואז חלמתי סיוט שבו הורי מתו. “סבא הפסיק את הסיפור שתה מים והמשיך: “בנתיים בביתי שברומא הורי נילקחו לבית המשפט וגזר הדין היה מוות”, אמר סבא ובכה בכי תמרורים. “כשחלמתי את החלום האפיפיור הניף את חרבו והרגם. ואחיי היו בכלא 8 שנים. ורובם מתו. בנתיים כשהתעוררתי בבוקר, הרב לימד אותי להניח תפילין, ומאז היתגיירתי. וזהו סוף הסיפור”. שאלתי: “מה ההמשך?”  הוא אמר: “טוב אז בסוף צחק הרב ואמר: “אין צורך להסביר בואו נלך לאפיפיור!” הם הגיעו לאפיפיור והרב גייר אותו ואת עמו. עשה מה שהאפיפיור ביקש.

סבא אמר תוך שהוא מציץ בשעונו: “אוי לא כבר מאוחר. ביי ביי. נתראה” אמרתי: “ביי סבא. נתראה בפעם הבאה”.