עבודת שורשים- יונתן שחר

עבודת שורשים

פרק ראשון – ׳׳ אני ומשפחתי׳׳

מגיש: יונתן שחר

לפני 13 שנים ושלושה חודשים נולדתי במועד מיוחד – ביום כיפור.

תאריך הולדתי: 2.10.2006 והעברי הוא י׳ בתשרי התשס״ז.

נולדתי בבית חולים איכילוב שבתל – אביב ומקום מגורי בזמן הולדתי הוא מושב שדי חמד.

שמי הפרטי הוא יונתן ויש לו משמעות גדולה בעיני אמי ואבי, יונתן מגיע מיו׳ – אלוהים, נתן – נתינה, ופרושו אלוהים נתן.

יש לי כמה כינויים כגון – יונה, צ׳ון צ׳ון, יוני שאמי לא אוהבת שקוראים לי כך, וחברי הקרובים קוראים לי יונה שלא יודעת לעוף.

אמי עברה ניתוח קיסרי מפני שניסיתי לצאת וכשניסו להוציאני לא הצליחו.

נאלצנו לנסוע ביום כיפור, ומאחר שלא נהוג לנסוע ביום זה אנשים בכביש הסתכלו במבט שהם אינם מבינים למה אנחנו נוסעים ביום כזה מיוחד.

הורי חושבים עלי שאני ילד נבון ופיקח, נחוש ואמיץ ושכל מעשי מגיעים מרצוני האישי. הם מאוד אוהבים אותי ואני אותם ואני רוצה שישאר כך לעד.

הוריי חושבים שאני מאוד אחראי, עצמאי, יצירתי, יפה תואר, חבר נאמן, רגיש ובעל חוש הומור מאוד מפותח.

דודתי קרן, אחות של אבא שלי, כתבה כך: ׳׳יונתן, אני מכירה אותך מאז שנולדת.

תינוק יפה תואר ומלא חיים עוד כשהיית בן יומך. כל תקופת ינקותך זכיתי להכיר תינוק  סקרן, שובב וחכם, מתפתח במהירות, שובה לב. פעמים רבות בילינו בטבע ואתה מצידך התמסרת לנמלים קטנות, לאדמה שמבצבצת בין רגליך וידיך, לטרקטורים בשדות לעצים ולפרחים.

בשנתך הראשונה ביליתי איתך כל יום שישי בבוקר בתל אביב. אלה היו ימי שישי קסומים בהם היינו מטיילים בין הבניינים הגבוהים ובתוך הפארקים העירוניים.

היה לנו מנהג קבוע, בו טיילנו בעגלה לירקן השכונתי שם בחרנו פרי טעים (בדרך כלל הייתה זו נקטרינה) ובמשך שעה שלמה היית מתענג עליה. תמיד היית רגוע, שמח, לא מתלונן, מתעניין בכל הסביבה ועושה חנדעלך לעוברים ושבים.

כשגדלת הפכת לבן דוד אהוב והנערץ על דן – דן בני הבכור ומאז אתם חברים – בני דודים בנפש. יודעים ונהנים לבלות ביחד וגם להתגבר על מהמורות ועל ריבים.

כיום אתה נער חזק, אמיץ ומלא נוכחות. בעל חיוך ממיס, לב רחב ולא מפחד להעיז ולעמוד על דעתך.

תמיד חש לעזרה כשצריך ורגיש לצרכים של אחרים.

אני אוהבת אותך ומאחלת לך שתמיד תמשיך להיות מי שאתה כי אתה יחיד ומיוחד״.

דודתי יעל (אחות של אמי) חושבת עלי את הדברים הללו: ״ילד טוב, אוהב, מנומס, חכם, מקסים, נאהב, אוהב בעלי חיים, ואח מקסים לאורי ומיכלי גם אם אתה ואורי רבים לפעמים (בכל זאת אחים) וככה זה אחים. מוכשר ואני הכי שמחה ומאושרת שאני דודה שלך״.

דודתי טליה (אחות של אמי) כתבה: ״נער מאוד מצחיק, ציני, נבון, שאפתן, יפה תואר מבפנים ומבחוץ, כשרוני – פשוט נער נסיך״ ואני פשוט אוהבת אותך הכי בעולם.

אלייה דודי (אח של אמי) כתב: ״יונתן יקר, אתה ילד מיוחד, אתה אומן, אתה גאון, אתה מוכשר, אתה חתיך, אתה מקסים, אתה אוהב, אתה נשמה טובה, שתמיד דואג לאחר ורוצה שכולם יהיו שמחים ומאושרים יחדיו.

בקשה קטנה ממני אלייה ומאיתנו ככלל הוא שוב, תישאר אתה״.

סבתא דורית, מצד אימא כתבה: ״יונתן נכדי נולדת עם חיוך על הפנים ומאז הינך רב הזמן מחייך. ילד עם נתינה אינסופית ילד שמוכן לעזור לכל אחד. אוהב את הזולת תמיד עונה בתודה ובבקשה. נשמה טובה וטהורה, אוהבת אותך מאוד מאוד נכד יקר״.

חברי חושבים עלי שאני מצחיק, חכם, חזק וחברותי.

אני חושב שכל מה שאני מאוד רוצה אוכל להשיג במהרה.

אני זוכר את עצמי בגן של אמי מגיל  2- 4.5 ואני זוכר הנאה רבה מאוד בקרבת אמי ולצד כל חבריי וכמובן הגננות האחרות.

היום הראשון בכיתה א׳ היה יום מרגש במיוחד מפני שאני ממש זוכר אותו.

אני זוכר שנכנסתי לשערי בית הספר הענקיים והייתי בטוח שאני נכנס לגן עדן מכיוון שיש מתקני שעשוע ענקיים, מגרש כדורגל וכדורסל מאוד גדולים ובכלל כל שטח בית הספר היה עצום ויפהפה.

כשנכנסתי לכיתה פגשתי את המורה של כיתה א׳4. הכרתי שם חברים ודיברתי, וההורים שלי דיברו עם המורה ולפתע ממש לפני שהורי הלכו לביתם, ואני הייתי אמור להישאר בבית ספר המורה אמרה להוריי: ׳׳קיבלה הודעהֿ, שבנכם יעבור לכיתה א׳3 עם שאר חבריו ממושבו״ (מקום מגורי הקודם) – הוריי רצו זאת מאוד, אז כשנודע להם שאני אלמד בכיתה א׳3 הם שמחו מאוד, וחזרו הביתה.

תחביבי הם כדורעף, מתח, אמנות, אילוף כלבים ועוד…

אני מאוד אוהב את המקצועות: מדעים, מתמטיקה, ספרות, אנגלית וערבית מפני שאני מתחבר אליהם בנפשי ובנוסף על כך המורים של מקצועות הללו מרשימים ונחמדים מאוד.

יומי הראשון בחטיבה היה דווקא פחות טוב מאשר ביסודי מפני שכבר הכרתי את החטיבה ולא היה הרבה ממה להתפעל, אך תמיד היום הראשון במקום שידוע לך שתהיה בו לאורך תקופה ארוכה מרגש וממלא פרפרים בבטן.

היה מאוד כיף לפגוש חברים שאני מכיר ולא מכיר בחטיבת ירקון (חטיבתי הקודמת).

נשארתי בחטיבה זאת ארבעה חודשים וכבר הרגשתי בבית.

זה היה בית ספר חם ואוהב (כמעט כמו השחר)…

מפי ההורים – הייתי תינוק מאוד ארוך, והתפתחתי מוקדם בהרבה משאר הילדים בני גילי גם בשלב העמידה, ההליכה ואפילו בשלב הגמילה (כבר בגיל שנה וחודשיים נגמלתי מטיטול).

מילותיי הראשונות הן – אמה, אב׳א, אטור (טרקטור), אוו (נביחה של כלב), אור.

התחלתי ללכת בגיל עשרה וחצי חודשים.

הברקותיי הלשוניות הן: שולחנים, כיסאים, ספגזר (ספגטי וגזר).

תחביבי הם: לעבוד עם סבא במכסחת דשא ישבתי עליה והוא הסיע אותי, להתחפש, לקרוא סיפורים עם אמי, ולראות הרבה הצגות מגיל מאוד צעיר (גיל שנתיים הצגה ראשונה, עוץ לי גוץ לי).

מאכליי האהובים: רגיל (מרק עם אורז ובשר), מרק כתום (מרק בטטה, דלעת, גזר), נוקידס ועריסה.

הווי המשפחתי: כל ערב שישי אוכלים ארוחת ערב מפנקת ביותר, יוצאים לטיולים בשבתות.

משפחתי מאוד אוהבת להכין אוכל ולאחר מכן לאכול אותו.

אוהבת מאוד לארח ולהיפגש עם חברים קרובים, מאוד אוהבת לשים שירים ביוטיוב ולרקוד כל המשפחה ביחד.

רגעיים הסטוריים שקרו במהלך חיי הם זכייה בתחרות השירה הכי גדולה בעולם (אירוויזיון) שהזמרת נטע ברזילי זכתה בתחרות זו עם ביצוע השיר ׳׳Toy׳׳.

עוד אירוע אך מצער מאוד שקרה במדינת ישראל במהלך חיי הוא שריפת הכרמל שפרצה בשניים בדצמבר 2010 ונהרגו בשריפה זו 44 בני אדם ועוד אלפים שאיבדו את בתיהם ומקום מגורם. שריפה זאת בערה כחמישה ימים.

הפעם חדשות משמחות במיוחד:

בחודש דצמבר 2017 נשא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נאום אשר זכה לכינוי “נאום ירושלים” ובו הודיע על ההכרה של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ועל כוונתו להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, הצהרה זו התקבלה בברכה ובשמחה גדולה בישראל ואף היוותה פריצת דרך כאשר גם גואטמלה ופראגווי הלכו בדרכו של טראמפ והעבירו את שגרירויותיהן לירושלים. ואכן, גם טראמפ מילא את התחייבותו וב14 למאי בשנת 2018 נחנכה שגירירות ארצות הברית בירושלים.

עתה נעבור לנושא קצת אחר ובו נדבר על הבר מצווה שלי אני חגגתי בר מצווה בתאריך 10.10.19 ובתאריך זה הגיעו דודי מקנדה וכל המשפחה המורחבת והגרעינית לחגוג איתי את האירוע המרגש הזה אני מאוד התרגשתי בכל השבוע לפני הבר מצווה מפני שאתה מרגיש שאתה הופך לנער מתבגר מילד קטן וזה בעייני מאוד מרגש וחשוב לתת לזה את תשומת הלב שלנו.

אז ככה האירוע התנהל בחצר של סבי וסבתי מצד אבא מכיוון שיש להם חצר מאוד מאוד גדולה ובריכה, חגגנו במסיבת בריכה האירוע התחיל בשבע וחצי עד השעה אחת עשרה בלילה מאוד שמחתי ונהניתי מהאירוע גם שכרנו שף שיכין בשרים סלטים ועוד…

מאוד שמחתי שהורי האדיבים הסכימו לארגן אירוע זה מפני שלא כל הורה מסכים לשלם ולשמוח כך בשביל הבן שלו.

פרשת השבוע שלי הייתה ׳׳האזינו׳׳ ומאוד התרגשתי כשעליתי לתורה.

אז לסיכום בר המצווה שלי: אני מאוד נהניתי מהאירוע ושמח שעברתי את שלב זה בחיי.

תחומי העניין שלי הם מדע, כלכלה, תורת הכלב.

יש לי שאיפה אחת עיקרית ויחידה לעתיד: כל רגע נתון להיות מאושר.

המשפחה הגרעינית

אבי אומר ש: ״שמי הפרטי הוא אסא (שם מהתורה- אסא היה מלך יהודה).

כשהייתי קטן קראו לי אסונצ׳וק, וחברי קוראים לי אסי.

פעם כשהיינו צעירים ויפים בגילך אז שיחקנו בקלפים כאלה שכתוב את שמינו וחרוזים על שמינו ושלי היה אסי בולפסי.

שם המשפחה שלנו הוא וייסטנשטרן אבל זה עוברת לשחר.

אנחנו דור שישי בארץ, נולדנו למשפחה שבעצם השתכנה ונולדה בירושלים.

גם אני נולדתי בירושלים אך עברנו למושב (שדי חמד) כשהייתי בגיל 3.

נולדתי בישראל בבית חולים הדס עין כרם.

בבית הספר למדתי במגמת כלכלה וסוציולוגיה, סיימתי תעודות בגרות מלאה לאחר מכן בלימודים אקאדמיים עשיתי תואר ראשון במנהל עסקים, וניהול בתי מלון.

ותואר שני בהתמחות בשיווק בנוסף על כך עשיתי את הבחינות של הרשות לניירות ערך בכדי שאני אוכל להיות מנהל תיקי השקעות.

התגייסתי במרץ 1995 התנדבתי לחטיבת הצנחנים בכדי להתקבל היינו צריכים לעבור גיבושון עוד לפני הצבא לאחר מכן עשיתי קורס מכי׳׳ם מוקדםזה אומר שהייתי מפקד של אותם חיילים שעשיתי את הטירונות ובנובמבר 1996 נפצעתי בםעילות מבצעית בדרום לבנון מכדור שפגע לי בברך מרובה m-16.

יש לי שלושה אחים, שתי אחיות גדולות ממני ואח קטן.

הראשונה – איילת נולדה ב- 1971 ב-31 בינואר.

השנייה- קרן נולדה ב-31 במרץ 1974.

השלישי (אסי)- נולד ב- 13 ליוני 1976.

הרביעי- עומר נולד ב-17 לאוקטובר 1985.

בגיל שלוש עברתי למושב מירושלים, אני לא זוכר כלום מירושלים ומהמושב יש לי הרבה מאוד זכרונות, עברנו למושב שדי חמד יש לי הרבה זכרונות ששיחקנו במגרש כדורגל ועוד…

שכני הם: הייתה אחת בגיל שלי שקרו לה מאיה שהיא הייתה השכנה הכי קרובה אלינו, והיו לי את חברי שי כרמונה וערן הוז כשהיינו חבורה כזאת (החנונים)נגד שלושה ילדים שהם הקולים.

הזכרונות הכי טובים שלי הם מהטיולים של תנועת הנוער ששם פגשנו חברים ממושבים אחרים.

קיבלנו חינוך חילוני וזה למרות שהמשפחה שלנו מצד אבא (סבא יהושוע) בעצם הקימו את ניטורי קרטא- יהודים חרידים מאוד מאוד שהם לא ציונים להפך הם נגד מדינת ישראל והם בעד לכך שהמדינה תקום רק אחרי שהמשיח יגיע אבל סבא שלי ואבא שלי ברחו משם.

והחינוך שקיבלנו גם מהסבא והסבתא היה חינוך חילוני לגמרי.

תחבייבי הם: לשחק טניס, גם אספתי בולים ומטבעות ושטרות של כל מיני מדינות.

לגבי חיזורים הייתה מישהי שמאוד רצתה להיות חברה שלי אז באחד מהטיולים בתנועה היא שלחה את חברה שלהלשאול אם אני רוצה להיות חבר שלי והסכמתי ואז היינו חברים שנתיים ושנה לאחר מכן הייתה מישהי שמאוד רצתה ובטיול אחר של התנועה היא שאלה אותי והסכמתי.

את ליאת, אישתי הכרתי כבר בגיל 16 היא הייתה חברה של החבר בכי טוב שלי בתיכון וקוראים לו רני הוא גר בהרצליה וגם ליאת הייתה בהרצליה ויצאנו ביחד מלא פעמים שלושתנו כחבורה כזאת. ואף פעם לא חשבנו שניהיה חברים ופתאום אחרי שש שנים שהיינו כל הזמן כידידים טובים. ואז קרה איזה משהו ואחרי זה נפגשנו והבנו שאנחנו אוהבים אחת את השנייה ומאז אנחנו ביחד.

את הבר מצווה שלי חגגנו במושב, עליתי לתורה בבית הכנסת הישן במושב.

את המסיבה עשינו בבריכה של הבית.

הוריי שאלו אותי מה אני רוצה מסיבה בבריכה או טיול לחו׳׳ל?

ואמרתי כמובן מסיבה מפני שאני אוהב מסיבות.ֿ

לדעתי יש שני דברים שחשוב לשמור עליהם מבחינת הסמלים היהודיים שהם בעצם כמו מנהגים: לשמור על המפגשים המשפחתיים בראש השנה ופסח וכל יום שישי ארוחה משפחתית.

יש מאכל שאני מאוד אוהב שזה הפסטה של סבא יהושוע וגם את המרק עוף שלו.

ואת המאכלים של אמא של אישתי- ליאת שכל מאכל שלה זה מעדן בפני עצמו״.

אמי אומרת ש: …״ שמי ליאת כי הוריי אהבו את השם ושמי השני הוא יוהנה על שם דוד של אבי שהיה רופא במלחמת העולם השנייה ונרצח על ידי הנאצים במלחמה, לו קראו יוהן.

כינויי בפי בני המשפחה הוא אמא, מאמו, ליאתוש, מאלמו (יונתן קורא לי ככה).

שם המשפחה המקורית שלי הוא אלוורס- וגה, והוא עוד לפני גירוש ספרד. השם הזה קיים כרגע כמעט 650 שנים המשמעות שלו בספרדית היא כוכב לבן: אלווה- לבן וגה- שם של כוכב.

נולדתי בישראל בכפר סבא בבית החולים מאיר.

יש לי תואר בחינוך והוראה והנחייה חינוכית התנהגותית ולמדתי גם הנחיית אימוני חשיבה יצירתית לילדים ופסיכולוגיה חיובית.

שירתתי בצב׳׳א בתור סמבצי׳׳ת בחיל רגלי ובתור מדריכת קצינים בתצ׳׳א ובניווט.

שירתתי גם בצפון על הגבול ולאחר מכן בדרום.

יש לי שלושה אחים.

שתי אחיות ואח קטן אחד.

טליה- 41.

יעל-33.

אליה-29.

אני זוכרת שהייתי כיאלו מנהיגת השכונה וכלם באו לבית שלי לחצר ושיחקנו במשחקי כדור וחשיבה.

למדתי ביסודי בבית ספר ששמו יגאל אלון, תחבייבי העיקריים הם המון שיעורי ספורט. שיחקתי בנבחרות כדורעף וכדורסל.

הכרתי את בן זוגי- אסי דרך חבר משותף היינו הרבה שנים ידידים ואחר כך פתאום זה קרה כשהוא התקשר אלי בשביל לאחל לי מזל טוב ובדיוק נפרדתי מחבר שלי, ואז פתאום הבנתי שיש לי רגש כלשהו כלפי אבא ולפני כן הוא חיזר אחרי בקטנה פה ושם, ולאחר מכן החלטתי לשאול אותו אם הוא רוצה שניצא ביחד.

כל יום שישי וחגים נפגשים כל המשפחה המורחבת (80 אנשים) ועושים קידוש ומברכים ושרים שירים ועושים כיף חיים.

אני מאוד אוהבת את המסורת היהודית ואת הסממנים והסמלים, ואת החגים ואני חושבת שזאת מאוד חשוב שאנחנו נשמר את המסורת שלנו ובנוסף על כך זה מאוד מהנה.

היום כשאני רואה בר מצווה אז אני חושבת שמתייחסים אליו כאל בוגר וכיאלו שעבר שלב חשוב בחיים ופעם זה היה פחות חשוב בקטע הזה, אבל כמובן שעשיתי בת מצווה וחגגתי באולם גדול והיה מהנה מאוד״.

אחי אורי אומר ש:…״ שמי הוא אורי שחר אמי קרתה לי כך מפני שהיא חושבת שאני אור בשבילה.

כינויי בפי המשפחה הם גוגי, וחברי קוראים לי אורי ציפורי.

נולדתי בתאריך 9.5.2010, נולדתי בישראל, בשדי חמד ונולדתי בבית החולים איכילוב שבתל אביב.

אני נוהג ללכת עם אחי לפארק ארבע עונות/ רעננה/ הרצליה ולשחק שם כדורגל או שלוש מקלות ועוד…

אנחנו עושים הרבה כושר וריצות ביחד.