תוכן עניינים

מבוא………………………………………………………………………………….עמ’ 1

פרק ראשון – אני ומשפחתי

אני…………………………………………………………………………………….עמ’ 2

שנות חיי……………………………………………………………………………..עמ’ 3

משפחתי ואני………………………………………………………………………..עמ’ 4

אירועים היסטורים במהלך חיי……………………………………………………עמ’ 5

אנו מתבגרים………………………………………………………………………..עמ’ 6

שם משפחתי………………………………………………………………………..עמ’ 7

פרשת השבוע שלי…………………………………………………………………עמ’ 8

המשפחה הגרעינית

אבא שלי – רועי……………………………………………………………….עמ’ 9-10

אמא שלי – גלית ……………………………………………………………עמ’ 11-12

איך הכל התחיל…………………………………………………………………עמ’ 13

אחותי הגר……………………………………………………………………עמ’ 14-15

אחי יואב……………………………………………………………………..עמ’ 16-17

הכלב שלי אוסקר…………………………………………………………..עמ’ 18-19

המשפחה המורחבת

סבא מצד אמא………………………………………………………………..עמ’ 20

סבתא מצד אמא……………………………………………………………..עמ’ 21-22

סבתא מצד אבא……………………………………………………………..עמ’ 23

סבא מצד אבא……………………………………………………………….עמ’ 24

פרק שני- המשפחה כחוליה בשרשרת…………………………..עמ’ 25

אילן יוחסין משפחת מלוק…………………………………………………עמ’ 26

אילן יוחסין משפחת זלינגר……………………………………………….עמ’ 27

מסלול העליה של משפחתי……………………………………………….עמ’ 28

גלגולו של חפץ…………………………………………………………עמ’ 29-30

נספח היסטורי- הקהילה היהודית בחאלב………………………..עמ’ 30-36

סיכום ורפלקציה……………………………………………………………עמ’ 37

ביבליוגרפיה………………………………………………………………..עמ’ 38

מבוא

עבודה זאת באה להציג את השושלת והשורשים שלי ושל בני משפחתי.

בעבודה אני אספר על הדורות האחרונים במשפחתי ואציג את השורשים שלהם.

במהלך העבודה אני אספר על עצמי מיום היוולדי ועד היום.

אני אספר על בני ביתי, על האנשים שגרים יחד איתי ועל משפחתי היותר רחוקה.

אני אספר עליהם ועל מה שעברו בחייהם, מה המאורעות החשובים, המשמחים והעצובים שעברו ואיך התמודדו איתם.

האנשים שעזרו לי במהלך העבודה, הם משפחתי הקרובה אשר סיפרו לי על חייהם ועל חיי האנשים מהשושלת הרחוקה.

את הסיפור המשפחתי, אני אציג ואספר בשלבים, בעזרת תמונות ואמצעי המחשה שונים.

פרק ראשון- אני ומשפחתי

אני:

נולדתי בד’ בניסן תשס”ז 23.03.07 בשעה 12:12 אחרי חצות, בבית החולים תל השומר במשקל 3.400 ק”ג.

נולדתי בלידה רגילה, הלידה הייתה קצרה, תוך שעתיים מהרגע שהורי הגיעו לבית החולים יצאתי לאוויר העולם.

שמי הפרטי הוא נעמה . השם נעמה מגיע מין התנך . נעמה היא ביתו של המלך בן מתושאל ומוזכרת בספר ברשית.

דמות נוספת בשם נעמה המוזכרת בתנך, היא אישתו של רחבעם מלך יהודה. כמו כן השם נעמה לקוח מין השורש נ.ע.מ המבטא עונג נועם הנאה וטוב.

הורי קראו לי בשם זה מכיוון שאהבו אותו ואת משמעותו וגם בגלל שרוצו לתת לכל הילדים שמות מהתנך (אחי יואב ואחתי הגר).

הורי התלבטו בין השמות נעומי, נטע-לי ונעמה. יש לי הרבה שמות חיבה וכינויים: נמש, נמצ’ה, נמצ’ולה, בייבי וסוכי.

הורי חושבי עלי שאני ילדה טובה, חברותי, מצחיקה, אינטיליגנטית, אחראית, דעתנית ויפה.

מאז שהייתי קטנה תמיד הייתי מוקפת חברות, עושה שטויות ועומדת על דעתי. חברות שלי חושבות אלי שאני מצחיקה, משוגעת ורוקדת יפה.

אני חושבת על עצמי שאני ילדה שאוהבת לבלות עם חברותיה, אני מאוד אוהבת לעזור, קשובה ואמפטית.

שנות חיי

אני זוכרת שהייתי קטנה גרנו ברעננה והייתה לי מטפלת שקראו לה עינת היא הייתה מאוד חמודה ואהבתי אותה מאוד. אני זוכרת שהיינו הולכות לגינה בכל יום, עינת הייתה רושמת בכל יום ובכל שעה ביומן מסודר מעשיתי ומה אכלתי.

אני זוכרת שבגיל שלוש עברנו להוד השרון, ושם התחלתי ללכת לגן נוף ילדותי, המעבר לגן החדש היה לי קשה ובהתחלה הייתי בוכה המון וסירבתי לאכול ולישון בגן אבל לאט לאט התרגלתי הכרתי הרבה חברים וחברות והיה לי ממש כיף.

אני זוכרת שהייתה לי חברה שקראו לה שירה והיינו משחקות ביחד בבובות ועוזרות לאמא שלה באפיה.

בגן טרום חובה הייתי בגן חלמונית עם הגננת אילנה, ושם הכרתי את יעל ועוד חברים וחברות שעד היום אנחנו בקשר טובאת כיתה א’ התחלתי בבית ספר רבין עם המחכנת מירי צברי, בכיתה היו איתי חברים מהגן כך שהתעקלמתי מהר.

אני זוכרת את בית הספר היסודי כחוויה מאוד טובה, המורות היו טובות והלימודים היו קלים.

בבית הספר הכרתי הרבה חברים וחברות חדשים גם מבתי ספר אחרים.

הייתי הולכת להמון חוגים שבאף אחד מהם לא התמדתי כמו: התעמלות קרקע, התעמלות אומנותית, פסנטר, גיטרה ועוד….

מכיתה ד’ ועד היום אני בחוג היפ הופ בסטודיו “אלג’אם” הריקוד עוזר לי להוציא אנרגיה וגורם לי להנות.

משפחתי ואני

בייני לבין משפחתי יש קשר חזק מאוד, אנחנו משפחה שאוהבת לעשות שטויות, להצחיק ולצחוק, אנחנו אוהבים לטייל ויוצאם לטייל כמעט כל סוף שבוע.

חלק בילתי נפרד מהמשפחה שלנו הוא הכלב שלנו אוסקר, אוסקר הגיע אלינו לפני קצת יותר מחמש שנים אחרי שכנועים רבים אבל זה לדמרי היה שווה את זה כי מהרגע שהוא נכנס לבית כולנו התאהבנו בו.

משפחתנו נוהגת לעשות ארוחות משפחתיות בערבי שישי אצל המשפחה מצד אמא ובשבת מצד אבא. בארוחות אלה אנחנו נפגשים עם כל הדודים והבני דודים שלי, מספרים את הדברים שקרו לנו השבוע משחקים ואוכלים מאכלים מסורתיים כגון: קוסקוס, חריימה, מפרום, לובייה ועוד…

בקיץ אני ומשפחתי נוסעים הדרך כלל לחופשה משפלתית בחול, כבר הספקתי להיות באיטליה, הולנד, גרמניה, יוון, תורכיה, אנגליה, תאילנד, ועוד..

אני אוהבת את החופשות האלה כי יוצא לנו לבלות אחד עם השני הרבה זמן, חווים חוויות משותפות בלי הסחות דעת, לימודים, מבחנים ועבודות

אירועים היסטורים שקרו במהלך חיי

ביוני 2007 יצא לאוויר העולם מכשיר האייפון הראשון ששינה לחלוטין את העולם.

ספטמבר שנת 2008 ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט הגיש מכתב התפטרות לנשיא המדינה שמעון פרס עקב החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד.

אוגוסט 2012 ניל ארמסטרונג הלך לעולמו. ניל ארמסטרונג היה האסטרונאוט הראשון שנחת והלך על הירח בשנת 1969.

ב26.11.2013 נפטר אריק אינשטיין מהזמרים האהובים בישראל אי פעם. אינשטיין השאיר אחריו שירים רבין ואהובים כגון: “עטור מצחך”, “אני ואתה”, “סע לאט” ועוד.

נובמבר 2016- בניגוד לכל התחזיות, דונאלד טראמפ מנצח את הילארי קלינטון והפך לנשיא ה-45 של ארצות הברית.

מאי 2018 הזמרת נטע ברזילי מנצחת את תחרות האירוויזיון שהתקיימה בליסבון, עם השיר “טוי”. זהו הנצחון הרביעי של ישראל בארוויזיון. נטע הביאה לישראל גאווה גדולה ומהווה מודל נשי חזק.

2019 לראשונה מאז קום המדינה התבקשו אזרחי ישראל לגשת לקלפי ולהצביע בבחירות לכנסת פעמיים תוך שישה חודשים ויאלצו להגיע להצביע שוב בפעם השלישית בתוך שנה.

אנו מתבגרים

בת מצווה בשבילי מסמלת מעבר מילדות לבגרותולקיחת אחריות. אני מרגישה שהשתנתי מאוד בשנה האחרונה ואני מתחילה להבין דברים שלא הבנתי לפני כן. האמת היא שאני קצת חוששת להתבגר והייתי רוצה להשאר ילדה.

את הבת מצווה שלי חגגתי בכמה דרכים שונות דרך אחת בא חגגתי את בת המצווה שלי היא עם חברתי יעל במועדון “פסק זמן” שברמת השרון בתאריך ה4.3.19 היה לי מאוד כיף לחגוג את הבת מצווה.

הדרך השניה שבא חגגתי את הבת מצווה שלי היא אירוע משפחתי בתאריך ה12.4.

הזכרנו מקום עם חזר גדולה ולשם הזמנו משפחה וחברים קרובים.

לאחר כמה זמן אני ואימי נסענו לעיר ברצלונה וחגגנו שם את גיל המווצה שלי.

כל החגיגות שלי עשו לי ממש טוב צברתי המון חוויות ולא אשכח זאת לעלם.

שם המשפחה שלי

שם המשפחה שלי הוא זלינגר. למילה זלינגר אין פירוש. מניחים כי השם זלינגר

מגיע מהמילה זליג שפירושה בגרמנית שמחה.

סברה נוספת היא שמקור השם היה שלמה (סלומון בלועזית) שהוא שם יהודי נפוץ. על מנת שהשם ישמע פחות יהודי, ניסו הסבים של של סבא שלי בגרמניה שלא רצו שידעו שהם יהודים, לשנות את השם שישמע כמו שם גרמני, והפכו אותו מסלומון לסלינגר ומסלינגר לזלינגר.

פרשת השבוע שלי

 פרשת השבוע שלי היא פרשת “מצורע” בספר ויקרא. פרשה זו נמצאת בבספר ויקרא פרק י”ד עד פרק ט”ו.

הפרשה מתחילה במילים הבאות וידבר ה’ אל משה ואומר: זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן”.

המשפחה הגרעינית

אבא שלי- רועי

שמו הפרטי של אבי הוא רועי.  מקור השם הוא מהתנ”ך ספר תהילים פרק כ”ג , פסוק ה’: ה’ רועי לא אחסר (מיזמור לדוד).

משמעות השם רועי היא רועה. אדם מנהיג , דואג ומוביל, כשם שרועה מוביל את העדר ודואג לו.

הוריו של אבי בחרו בשם זה מכיוון שחשבו שזה שם יפה עם משמעות חיובית.

שם החיבה של אבי בקרב חבריו הוא “זלינגר” זאת מאחר ונאלצו להבדיל בין ארבעה חברים בשם רועי. בבית היום אנחנו קוראים לו “אבא” או “אבוש”.

אבי נולד בפתח תקווה בבית החולים בלינסון . לאבי יש אח גדול בשם תומר (בן 55) ואחות גדולה בשם מרב (בת 52).  אבי הוא הצעיר מבין האחים וביולי השנה יחגוג יום הולדת 49.

אבי גדל ברמת אביב עד גיל 4 ואז מישפחתו עברה לשכונת “רמות צהלה” בתל אביב. אבי אומר שבשכונה התגוררו הרבה אנשי צבא ומכאן בא שמה- “צהלה”. אבי היה ילד שובב. היו לו הרבה חברים שעד היום הוא שומר איתם על קשר. חלק מחבריו הוא מכיר מגיל 4 . רוב היום אבי לא היה בבית הוא היה מבלה עם חברים בחוץ, במשחקי כדור, ויוצא לבלות בערבים יחד עם חבריו.

בסופי שבוע ובחגים היו אבי ומשפחתו יוצאים לטיולים.

אבי למד בבית הספר היסודי “צהלה” שבשכונת צהלה, ובתיכון עירוני י”ד במגמה הביולוגית . באוניברסיטה הוא  למד תואר ראשון במדעי ההתנהגות ואח”כ המשיך לתואר שני במינהל עסקים. כיום אבי עוסק בתחום של פיתוח עיסקי בחברת תוכנה.

אבי אהב בתור ילד לנגן על תופים ואף היתה לו מערכת תופים בבית , עליה ניגן מספר שנים ועד היום יש לו חלום לקנות מערכת תופים ולחזור ולנגן כמו בעבר. כמו כן אבי היה חבר בלהקת צופי תל אביב במשך שלוש שנים.

בצבא שירת אבי בלהקה צבאית (להקת פיקוד צפון) אבי הופיע בכל הארץ מול חיילים וגם בטלביזיה.

שפת הדיבור בבית אבי היתה עברית והחינוך היה חינוך חילוני ,למרות שסבו של אבי היה רב גדול של יהדות לוב.

את בר המצוה חגג אבי בחגיגה משפחתית מצומצמת בבית. העלייה לתורה היתה בבית הכנסת בשכונת צהלה והנחת התפילין בכותל המערבי בירושלים. לבר המצווה היתה משמעות גדולה עבור אבי, בעיקר בשל העובדה שסבו שכבר לא היה בחיים, היה רב וסבו השני היה חזן בבית הכנסת.

כיוון שאימו של אבי מטריפולי ואביו עם שורשים מגרמניה, התקיימו בבית מנהגים משתי העדות והכינו מאכלים גם טריפוליטאים וגם אשכנזיים. החג שאותו בדרך כלל חגגו על פי המסורת הטריפוליטאית היה חג הפסח, שבו סבתי היתה מכינה מאכלים מיוחדים לחג, המסמלים את המטבח הטריפוליטאי כגון: מעי ממולא של פרה, כבש בתנור ועוד מיני מטעמים.

לפי דעתי אבא שלי מאד מצחיק וחכם. חוץ מזה הוא אחראי הבישול אצלינו בבית והוא אלוף בהכנת מאפים טעימים (מאפה קינמון שאני אוהבת במיוחד).

אבא שלי- רועי

שמו הפרטי של אבי הוא רועי.  מקור השם הוא מהתנ”ך ספר תהילים פרק כ”ג , פסוק ה’: ה’ רועי לא אחסר (מיזמור לדוד).

משמעות השם רועי היא רועה. אדם מנהיג , דואג ומוביל, כשם שרועה מוביל את העדר ודואג לו.

הוריו של אבי בחרו בשם זה מכיוון שחשבו שזה שם יפה עם משמעות חיובית.

שם החיבה של אבי בקרב חבריו הוא “זלינגר” זאת מאחר ונאלצו להבדיל בין ארבעה חברים בשם רועי. בבית היום אנחנו קוראים לו “אבא” או “אבוש”.

אבי נולד בפתח תקווה בבית החולים בלינסון . לאבי יש אח גדול בשם תומר (בן 55) ואחות גדולה בשם מרב (בת 52).  אבי הוא הצעיר מבין האחים וביולי השנה יחגוג יום הולדת 49.

אבי גדל ברמת אביב עד גיל 4 ואז מישפחתו עברה לשכונת “רמות צהלה” בתל אביב. אבי אומר שבשכונה התגוררו הרבה אנשי צבא ומכאן בא שמה- “צהלה”. אבי היה ילד שובב. היו לו הרבה חברים שעד היום הוא שומר איתם על קשר. חלק מחבריו הוא מכיר מגיל 4 . רוב היום אבי לא היה בבית הוא היה מבלה עם חברים בחוץ, במשחקי כדור, ויוצא לבלות בערבים יחד עם חבריו.

בסופי שבוע ובחגים היו אבי ומשפחתו יוצאים לטיולים.

אבי למד בבית הספר היסודי “צהלה” שבשכונת צהלה, ובתיכון עירוני י”ד במגמה הביולוגית . באוניברסיטה הוא  למד תואר ראשון במדעי ההתנהגות ואח”כ המשיך לתואר שני במינהל עסקים. כיום אבי עוסק בתחום של פיתוח עיסקי בחברת תוכנה.

אבי אהב בתור ילד לנגן על תופים ואף היתה לו מערכת תופים בבית , עליה ניגן מספר שנים ועד היום יש לו חלום לקנות מערכת תופים ולחזור ולנגן כמו בעבר. כמו כן אבי היה חבר בלהקת צופי תל אביב במשך שלוש שנים.

בצבא שירת אבי בלהקה צבאית (להקת פיקוד צפון) אבי הופיע בכל הארץ מול חיילים וגם בטלביזיה.

שפת הדיבור בבית אבי היתה עברית והחינוך היה חינוך חילוני ,למרות שסבו של אבי היה רב גדול של יהדות לוב.

את בר המצוה חגג אבי בחגיגה משפחתית מצומצמת בבית. העלייה לתורה היתה בבית הכנסת בשכונת צהלה והנחת התפילין בכותל המערבי בירושלים. לבר המצווה היתה משמעות גדולה עבור אבי, בעיקר בשל העובדה שסבו שכבר לא היה בחיים, היה רב וסבו השני היה חזן בבית הכנסת.

כיוון שאימו של אבי מטריפולי ואביו עם שורשים מגרמניה, התקיימו בבית מנהגים משתי העדות והכינו מאכלים גם טריפוליטאים וגם אשכנזיים. החג שאותו בדרך כלל חגגו על פי המסורת הטריפוליטאית היה חג הפסח, שבו סבתי היתה מכינה מאכלים מיוחדים לחג, המסמלים את המטבח הטריפוליטאי כגון: מעי ממולא של פרה, כבש בתנור ועוד מיני מטעמים.

לפי דעתי אבא שלי מאד מצחיק וחכם. חוץ מזה הוא אחראי הבישול אצלינו בבית והוא אלוף בהכנת מאפים טעימים (מאפה קינמון שאני אוהבת במיוחד).

אבא שלי- רועי

שמו הפרטי של אבי הוא רועי.  מקור השם הוא מהתנ”ך ספר תהילים פרק כ”ג , פסוק ה’: ה’ רועי לא אחסר (מיזמור לדוד).

משמעות השם רועי היא רועה. אדם מנהיג , דואג ומוביל, כשם שרועה מוביל את העדר ודואג לו.

הוריו של אבי בחרו בשם זה מכיוון שחשבו שזה שם יפה עם משמעות חיובית.

שם החיבה של אבי בקרב חבריו הוא “זלינגר” זאת מאחר ונאלצו להבדיל בין ארבעה חברים בשם רועי. בבית היום אנחנו קוראים לו “אבא” או “אבוש”.

אבי נולד בפתח תקווה בבית החולים בלינסון . לאבי יש אח גדול בשם תומר (בן 55) ואחות גדולה בשם מרב (בת 52).  אבי הוא הצעיר מבין האחים וביולי השנה יחגוג יום הולדת 49.

אבי גדל ברמת אביב עד גיל 4 ואז מישפחתו עברה לשכונת “רמות צהלה” בתל אביב. אבי אומר שבשכונה התגוררו הרבה אנשי צבא ומכאן בא שמה- “צהלה”. אבי היה ילד שובב. היו לו הרבה חברים שעד היום הוא שומר איתם על קשר. חלק מחבריו הוא מכיר מגיל 4 . רוב היום אבי לא היה בבית הוא היה מבלה עם חברים בחוץ, במשחקי כדור, ויוצא לבלות בערבים יחד עם חבריו.

בסופי שבוע ובחגים היו אבי ומשפחתו יוצאים לטיולים.

אבי למד בבית הספר היסודי “צהלה” שבשכונת צהלה, ובתיכון עירוני י”ד במגמה הביולוגית . באוניברסיטה הוא  למד תואר ראשון במדעי ההתנהגות ואח”כ המשיך לתואר שני במינהל עסקים. כיום אבי עוסק בתחום של פיתוח עיסקי בחברת תוכנה.

אבי אהב בתור ילד לנגן על תופים ואף היתה לו מערכת תופים בבית , עליה ניגן מספר שנים ועד היום יש לו חלום לקנות מערכת תופים ולחזור ולנגן כמו בעבר. כמו כן אבי היה חבר בלהקת צופי תל אביב במשך שלוש שנים.

בצבא שירת אבי בלהקה צבאית (להקת פיקוד צפון) אבי הופיע בכל הארץ מול חיילים וגם בטלביזיה.

שפת הדיבור בבית אבי היתה עברית והחינוך היה חינוך חילוני ,למרות שסבו של אבי היה רב גדול של יהדות לוב.

את בר המצוה חגג אבי בחגיגה משפחתית מצומצמת בבית. העלייה לתורה היתה בבית הכנסת בשכונת צהלה והנחת התפילין בכותל המערבי בירושלים. לבר המצווה היתה משמעות גדולה עבור אבי, בעיקר בשל העובדה שסבו שכבר לא היה בחיים, היה רב וסבו השני היה חזן בבית הכנסת.

כיוון שאימו של אבי מטריפולי ואביו עם שורשים מגרמניה, התקיימו בבית מנהגים משתי העדות והכינו מאכלים גם טריפוליטאים וגם אשכנזיים. החג שאותו בדרך כלל חגגו על פי המסורת הטריפוליטאית היה חג הפסח, שבו סבתי היתה מכינה מאכלים מיוחדים לחג, המסמלים את המטבח הטריפוליטאי כגון: מעי ממולא של פרה, כבש בתנור ועוד מיני מטעמים.

לפי דעתי אבא שלי מאד מצחיק וחכם. חוץ מזה הוא אחראי הבישול אצלינו בבית והוא אלוף בהכנת מאפים טעימים (מאפה קינמון שאני אוהבת במיוחד).

אמא שלי – גלית

לאמא שלי קוראים גלית. ההורים שלה קראו לה בשם זה בגלל שחשבו שזה שם יפה וגם בגלל שהוא היה מאד פופולרי בזמן שנולדה. אין לו משמעות כלשהי. שמות החיבה של אימי הם “גליה” ו”גל”.

שם המשפחה של אימי הוא “מלוק”. שם המשפחה המקורי של סבא וסבתא שלה מצד אביה היה “טוואשי” אך בגלל שמשפחתם חיה חיים טובים ועשירים מאד בחאלב שבסוריה, הכינוי שלהם היה “מלוק” כדי לציין שחיו כמו מלכים. הכינוי דבק במשפחה וברבות הימים הפך לשם המשפחה שלהם.

אימי נולדה בתל אביב בתאריך 24.07.1972 והשנה תחגוג 48 שנים. אימי היא הבת השנייה מבין ארבעה אחים. מיכל הבכורה (בת 51 ), קובי (בן 45), ויעל האחות הקטנה (בת 44).

סבתי מספרת שהלידה של אימי היתה קשה מאד וארכה המון שעות. משקל הלידה של אימי היה מעל 4.500 ק”ג וכדי ליילד את סבתי נאלצו לשבור את עצם הבריח של אימי התינוקת. לאחר הלידה אימי סבלה מבצקות ונשארה להשגחה באינקובטור למשך כמה ימים. סבתי מספרת שאימי היתה תינוקת מאד קשה. היא היתה ערה בלילות וישנה כל הימים. היא בקושי אכלה וירדה מאד במשקל.

כשאימי היתה בת שנה בערך הם עברו לגור ברמת השרון, שם גדלה עד שהתחתנה עם אבי. לפני 43 שנה רמת השרון היתה מושבה מאד לא מפותחת ואימי מספרת שסבתי היתה נוהגת לקטוף את הירקות והתותים בשדות שהיו מסביב לביתם.

אימי למדה בבית הספר היסודי “הדר”, בחטיבת הביניים “קלמן” ובתיכון “אלון”, במגמה הביולוגית.

אימי היתה מבלה הרבה עם האחים שלה בבית וגם עם חברות. את החגים היו חוגגים בקרב המשפחה הקרובה ואת חג הפסח עם המשפחה המורחבת.

לאימי הרבה בני דודים והם היו נוהגים לבלות יחד את חופשת הקיץ ולישון אחד אצל השני. ביום יום היו נוהגים לשחק הרבה בחוץ בשכונה עם החברים ועם השכנים.

סבי היה נוסע הרבה לחוץ לארץ במסגרת עבודתו וסבתי היתה בעבודה הרבה שעות, כך שאימי ואחיה ואחיותיה היו מבלים הרבה זמן ביחד, דבר שגרם לקשר מיוחד בינהם ועד היום הם בקשר חברי ומשתף מאד.

סבי מצד אימי שומר מסורת ואימי מספרת שיש לה הרבה זכרונות וחוויות מבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים.

שפת הדיבור בבית היתה עברית, אך מכיוון שסבי וסבתי שניהם הגיעו מחאלב, הם לפעמים היו נוהגים לדבר בינהם בערבית (במיוחד כשלא רצו שהילדים יבינו אותם).

לכבוד בת המצווה של אימי היא נסעה יחד עם הוריה לאיטליה ושוויץ. זו היתה הפעם הראשונה שהיא טסה לחו”ל והיא מאד התרגשה מהחוויה.

אימי שירתה בצבא בתפקיד סודי במשרד הבטחון. היא עברה להתגורר בדירת חיילות באשקלון יחד עם עוד 3 בנות במשך שירותה הצבאי. היא זוכרת את השירות כחוויה מאד כיפית.

אחרי הצבא אימי למדה לתואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב. אחרי שעבדה בתחום כשלוש שנים היא החליטה לעשות הסבה מקצועית ומזה כ-20 שנים

שהיא עובדת בתחום של מחקר רפואי. כיום היא עובדת בחברת ביוטק סטארט-אפ שמפתחת תכשיר חדשני לטיפול בתופעות לוואי של סרטן.

אמא שלי היא אמא מאד תומכת ואוהבת, היא תמיד מחבקת ומנשקת, מקשיבה ועוזרת לי בלימודים.

אני חושבת שאני ואימי דומות, גם במראה החיצוני וגם בכל שאר הדברים.

אני אוהבת לבלות עם אמי ולעשות איתה דברים כמו ללכת לים ולקניון או סתם לשבת ולדבר איתה על דברים טובים ורעים.

  איך הכל התחיל…

הורי נפגשו כשהיו בני 23-24. אימי הייתה עדיין סטונדטית לפיזיותרפיה ואבי בדיוק חזר מטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה וארצות הברית.

חברה טובה של אימי (תמר) הייתה חברה באותו זמן של מיקי, שהוא חבר טוב של אבי (היום גם הם נשואים וחיים בקנדה עם ארבעת ילדיהם). לכבוד חזרתו של אבי לארץ ארגנו לו כל החברים מסיבה אליה גם אימי היתה מוזמנת, ושם הם נפגשו לראשונה. אחרי אותו מפגש הם נפגשו עוד מספר פעמים יחד עם החברים של אבי ואחרי שהכירו קצת יותר, אבי יזם מפגש רק של שניהם ביחד, ומשם התפתחה בניהם חברות אמיצה ואהבה גדולה.

אימי מספרת שכשאבי חזר מהטיול היה לו שיער ארוך בקוקו עם מלא צמידים עגילים ושרשראות, וכשאבא שלה ראה את “החבר” החדש הוא מעט הזדעדע…

הורי יצאו במשך שלוש שנים עד שהחליטו להתחתן. אימי סיימה בנתיים את הלימודים ועבדה בתור פיזיותרפיסטית מוסמכת בקופת חולים מאוחדת ואבי היה באמצע התואר הראשון שלו במדעי ההתנהגות ותקשורת. הוריו של אבי לא כל כך שמחו מהרעיון ש”הילדים” רוצים להתחתן כל כך מהר וחשבו שעדיף שקודם יסיימו את הלימודים שניהם וימצאו להם עבודה של “גדולים”. למרות זאת הורי החליטו להתחתן בעיקר כי כבר רצו מאד לעבור לגור ביחד ולהתחיל את חייהם המשותפים.

הורי התחתנו במקום שנקרא “גני שרונית” בקיבוץ העוגן במסיבה גדולה אליה הוזמנו כל החברים שלהם והמשפחה המורחבת. אימי היתה מאד נרגשת ובגלל זה כנראה הייתה ממש חולה ביום החתונה, אבל למרות זאת היתה מסיבה כיפית ומרגשת. אחרי החתונה ההורים שלי נסעו לירח דבש באיטליה.

לאחר החתונה הורי עברו לגור בדירה שקנו בקריית אונו ואחרי שש שנים עברו לרעננה ,כשאחותי הגדולה נולדה. ברעננה גרנו בשכירות כחמש שנים ובשנת 2010 עברנו לגור בהוד השרון בבית שבו אנו גרים היום. הורי מספרים שלקח המון זמן מאז שקנו את השטח של הבית עד שהתחילו לבנות ועד שאפשר היה לעבור לגור בו.

הורי ניסו כמה שנים להביא ילדים לעולם ואחרי מספר טיפולי הפרייה אימי נכנסה להריון עם אחי הגדול. שניהם מאד התרגשו כשגילו את הבשורה המשמחת אבל גם קצת חששו. כשאחי נולד הם שמחו מאד שהפכו להיות הורים. הורי מספרים שהשינוי היה מאד משמעותי בחייהם ולקח להם זמן להתרגל למצב החדש של ההורות.

אחרי כמה שנים ,כשרצו להביא עוד ילד לעולם שוב, הם ניסו מספר טיפולים אבל בסוף אימי נכנסה להריון באופן טבעי בין הטיפולים. כשאימי נכנסה להריון בפעם השלישית (איתי) הם בכלל לא ידעו ושמחו ממש שזה הלך כל כך חלק ובלי מאמץ.

אחותי הגר

אחותי הגר נולדה ב-05.11.2004. היא גדולה ממני בשנתיים וחצי והיום היא בת חמש עשרה. אחותי לומדת בכיתה י’ בתיכון הדרים.

אחותי מדריכה בצופים ומבלה הרבה שעות בשבט, בלימודים ובילויים עם חברות.

אני ואחותי רבות לפעמים, בעיקר כשהיא מגלה שלבשתי לה את הבגדים. אבל בסה”כ אנחנו מסדרות די טוב ואני יכולה לדבר איתה על הכל.

אני ואחותי דומות בזה ששתינו אוהבות לרקוד ולהיות עם חברים, אך בשונה ממני היא פחות דעתנית דרמטית.

להגר שמות חיבה רבים ובבית קוראים לה גורה או גולי ובגלל שהיא הרבה בצופים אנחנו קוראים לה “הגרה בשטח”.

אחי יואב

אחי יואב נולד ב- 10.11.2000 הוא גדול ממני בשש שנים. היום יואב בן 19 וחצי חייל ביחידת מיט”ב בתל השומר. אחי נמצא הרבה שעות בצבא ומאז שהתגייס אני רואה אותו הרבה פחות. אחי ילד מאד מוסיקלי והרבה שנים הוא ניגן בחצוצרה. וכשלמד בתיכון הוא למד במגמת מוזיקה וניגן בהרכבים שונים מטעם בית הספר למוסיקה.

אחי הוא ילד מצחיק, חברותי וחכם. בזמנו הפנוי הוא אוהב לשחק במשחקים בטלפון ולראות סרטים בטלוויזיה. אבל הכי הכי הוא אוהב לישון.

אחי ואני היינו רבים הרבה כשהיינו יותר קטנים אבל עכשיו קצת פחות. אנחנו אוהבים להציק אחד לשני וללכת לאכול המבורגר ביחד.

הכלב שלי אוסקר

אוסקר נולד ב- 29.9.2014 והוא בן חמש שנים. אימצנו את אוסקר לאחר מסע שכנועים של הרבה שנים בהם קיבלנו במקום כלב- אוגר, ארנב והרבה הבטחות שווא.

מאז שאימצנו את אוסקר הוא הפך להיות חלק גדול מהחיים שלנו ומהמשפחה וכולנו התאהבנו בו.

אוסקר הוא כלב מצחיק ומפונק, וחרדתי במיוחד. הוא אוהב לשחק איתנו ולאכול מהאוכל שלנו.

בהתחלה כשהגיע אלינו כגור הוא היה שובב מאוד ועשה לנו המון נזקים בבית היום הוא קצת יותר רגוע אך עדין שובב ואוהב להשתולל.

המשפחה המורחבת

סבא שלי מצד אמא – רחמים מלוק

לסבא שלי מצד אמא קוראים רחמים הוא קרוי על שם סבו מצד אמו, אבל כולם קוראים לו סבא מוני. שם המשפחה המקורי של סבי היה טוואשי, אבל בגלל שסבו חי חיי עושר והיו לו משרתים וכסף רב שינו את שמו ל”מלוק”  מהמילה מלך.

סבי נולד בשנת 1940, והוא גר עם הוריו וחמשת  אחיו- יום טוב (טוביה), סימה, ויקטור, משה ובלה.

סבי גר בחאלב שבסוריה בבניין 3 קומות שכולו היה שייך למשפחה של אימו. בבניין היו שש דירות ובאחת מהן התגוררה משפחתו של סבי.

הבית היה נראה כך: שני חדרי שינה, חדר אוכל, פרוזדור עם פינת אוכל ןמטבח ואמבטיה קטנה עם שירותים ערביים (בור באדמה).

בחאלב סבי חי בתנאים כלכליים טובים, למד עברית בבית הספר היסודי וגם תלמוד תורה. בימי חופשת החגים היו נופשים עם המשפחה ובחופש הגדול היה סבי נוסע לבירות לבקר את דודו.

כאשר התחילו הפרעות של הערבים ביהודים בזמן הקמת מדינת ישראל, שרפו את חנות הסדקית (כלי תפירה) שהיתה שייכת לאביו של סבי, זאת בגלל שמצאו בחנות גרביים מתוצרת ישראל.

בהמשך תפסו את אביו של סבי והכניסו אותו לכלא. אמו של אבי נאלצה לשלם הרבה מאד כסף כדי לשחרר את בעלה מהכלא וכך הם נותרו ללא כסף וללא פרנסה.

אחרי שאביו של סבי השתחרר מהכלא, הם ברחו עם כל משפחתם ללבנון, שם שהו כשנה וחצי.

במשך הזמן שחיו בלבנון עשו נסיונות רבים לעלות ארצה , הם היו מגיעים לנמל ומנסים לתפוס סירה שתיקח אותם לישראל אבל כל פעם מצב הים  לא איפשר את הנסיעה, מאחר והיה גלי מידי.

בפעם ה-11 שניסו לתפוס את הסירה הסכימו לקחת רק אותו ואת אחיו כי כבר לא נשאר מקום ליותר אנשים בסירה.

סבי עלה לארץ, כשהיה בן 11 בערך יחד עם אחיו הגדול טוביה שהיה אז בן 12.5.  הם יצאו מלבנון בשעה 21:00 כשרק תיק גב קטן על גבם ושני מערכות לבוש לגופם (שאמא שלהם הלבישה אותם בשכבות כדי לחסוך מקום בתיק הגב).

סבי ואחיו  ישבו בסירה נגררת עם כל המזוודות של הנוסעים, שהיתה קשורה בחבל לסירת הנוסעים. החבל של הסירה נקרע כמה פעמים במהלך הנסיעה בגלל עומס המזוודות ונאלצו כל פעם לעצור ולקשור אותם בחזרה. סבי ואחיו היו רטובים לחלוטין בגלל הגלים שיצרה סירת הנוסעים והשפריצה עליהם כל הדרך. היה פחד מאד גדול גם מהמסע אבל בעיקר פחדו שיעברו סירות של משמרות המשטרה הלבנונית ויתפסו אותם. במהלך הדרך המנוע של הסירה כבה לפתע כשעברו ליד העיר צור בלבנון. בדיוק אז עברה לידם סירה של המשטרה הלבנונית. כל הנוסעים השתטחו על הרצפה והתחבאו מתחת לדפנות הסירה, עד אשר הסכנה חלפה.

אבי ואחיו הגיעו לישראל ב05:30 בבוקר לראש הנקרה, שם קיבלו את פניהם נציגי הסוכנות היהודית וצה”ל. כשהגיעו , דבר ראשון ריססו אותם מכף רגל ועד ראש בדי.די.טי (חומר חיטוי) כדי שלא יעבירו מחלות וחיידקים.

כשהגיע סבי לארץ הוא גר בבית דודו בתל אביב במשך חצי שנה עד שהוריו ואחיו חברו אליו ולאחיו הגדול.

בארץ המשיך את לימודיו, אך בכיתה י’ הוא נאלץ לעזוב את בית הספר ולעזור להוריו בפרנסת המשפחה. משפחתו של סבי חיו חיים מסורתיים והם היו נוהגים ללכת לבית הכנסת בחגים ובערבי שבת.

החג שהיה אהוב במיוחד על סבי היה חג הפסח.

המאכל האהוב עליו היה שעועית וגם “לחמה עג’ון” (כמו פיצה עם בשר). השירים שאהב באותה תקופה היו שירים בערבית במיוחד של עבדל וואב ואום כולתום.

סבי רואה חשיבות גדולה בשמירה על היהדות. הוא מקפיד לעשות קידוש בכל יום שישי ושומר על מנהגי השבת.

כשגדל, עבד סבי בליטוש יהלומים ובהמשך קיבל לידיו בלעדיות של יבוא המותג האיטלקי  למוצרי ילדים “CHICCO”. אבי ניהל את העסק העצמאי במשך למעלה מעשור יחד עם כמה מאחיו עד שהעסק הועבר לבעלות אחרת ביוזמת בעלי צ’יקו באיטליה.

כחלק מעבודתו היה סבי נוסע באופן תדיר לאיטליה.

סבי הכיר את סבתי באירוע חתונה של אחותו. הכירו בינהם בגלל ששניהם היו מחאלב.

הם התחתנו ביולי 1967 בבית הכנסת “אוהל שם” בתל אביב.

היום הם גרים ברמת השרון. סבי היום כבר בן 78 הוא עדיין עובד ומנהל עסק עצמאי ליצור ארונות חשמל.

סבא שלי הוא סבא מצחיק, מאד אוהב לשחק עם הנכדים ואני מאד אוהבת אותו.

סבתא שלי מצד אמא – נורמה (דישי) מלוק

סבתי נולדה ב- 22.11.1941 בחלאב שבסוריה. שמה הפרטי נבחר על שם שחקנית הקולנוע הידועה נורמה ג’ין (מרלין מונרו). שם המשפחה בנעוריה היה דישי  שהוא שם משפחה יהודי חלבי נפוץ. הכינוי שלה היה נורם או נורמיה.

לסבתי היו עוד 5 אחים: אלברט ז”ל, מרגו, מרק ,רוזי ז”ל ומואיז.

סבתי היא הבת הקטנה.

סבתי גדלה בחלב עד גיל שש ואז גורשה משפחתם לטורקיה, שם אביה נולד. סבתי למדה בקולג’ צרפתי והלימודים שם היו מאוד נוקשים. סבתי זוכרת שהיו מכים אותם בסרגלי מתכת על אצבעות הידיים, אם תלמיד לא היה עונה תשובה נכונה.

בזמן שסיימה את לימודיה, אחיה עזבו את טורקיה והשתקעו במדינות אחרות. חלק הגיעו לברזיל, וחלק באנגליה וארצות הברית.

בגלל שסבתי  הייתה הילדה הקטנה היא זאת שנשארה עם הוריה ויצאה לחפש להם מקום לחיות בו.

סבתי נסעה לבקר את אחיה שהיה בלונדון באותו זמן נשארה לחיות שם שנתיים. היא עברה שם תאונת דרכים קשה ועברה ניתוחים והלכה לטיפולים פיזיותרפים אינטנסיביים במשך חצי שנה.

אחרי שנתיים סבתי החליטה לעלות לישראל יחד עם הוריה.

בארץ היא הכירה את סבי והם התחתנו.

בגלל המעברים שעשתה בחייה, סבתי יודעת לדבר הרבה שפות: צרפתית, ערבית, טורקית ואיטלקית. לכן כשהגיעה לישראל עבדה תקופה בחבר המתרגמים.

אחרי שהתחתנה עם סבי היא נשארה בבית לגדל את ארבע הילדים שלהם, בזמן שסבי היה עובד עד שעות מאוחרות, או נעדר בשל שירותו הצבאי או בשל נסיעות העבודה שלו לחו”ל.

כשאימי הייתה בכיתה ב’ סבתי חזרה למעגל העבודה ועבדה במשך הרבה שנים בחברת “ארדו ספנות” שהייתה חברה לשילוח ימי.

לפני שלוש שנים סבתי יצאה לפנסיה.

סבתי מבשלת אוכל סורי מסורתי מצוין וזמינה אותנו ואת כל המשפחה בימי שישי בערב לארוחות.

ליום ההולדת ה70 של סבתי הכנו לה ספר עם כל המתכונים שלה שנדע לשמור על מסורת הבישול ונדע גם אנחנו להכין אותם אם נרצה כשנהייה גדולים לילדים ולנכדים שלנו.

סבי זאב זלינגר – סבא מצד אבא

הוריו של סבי, נולדו בעיר לייפציג שבגרמניה. בגיל 21 הם עלו לארץ באישור הבריטים (סרטיפיקט). כל חייהם הם חונכו לציונות ומאוד רצו לעלות לארץ. כאשר היטלר, עלה לשלטון בגרמניה, הם הבינו שמשהו הולך לקרות וביקשו מאוד מהוריהם, שיעלו יחד איתם ארצה. אך הוריו של ישראל והוריה של ברכה היו אופטימיים, וקיוו שהכל יהיה בסדר ולא רצו לעלות עם בניהם ארצה. הוריו של ישראל ניהלו רשת חנויות נעליים גדולה בגרמניה ולא רצו לעזוב את העסקים והכל. הם עלו באונייה והתיישבו בקיבוץ תל יוסף. הם גרו מעל לרפת

ישראל ושלושת אחיו, התיישבו במקומות שונים בארץ. אחיו הצעיר של ישראל פנחס, התגייס לצבא הבריטי וישראל עבד כאזרח בצבא הבריטי. לכן, כשהתנדב לצה”ל, מאוחר יותר קיבל מייד דרגת סמל.

בצה”ל, ישראל שרת בצריפין.

מכיוון שהתנדב לצבא ולא התגייס במסגרת גיוס החובה, הוא לא עבר את כל הרישומים ותהליכי הגיוס הרגילים ולכן מבחינת רשויות הגיוס הוא אינו נחשב כחייל. יום אחד, הגיעו מגייסים, לבית של סבי ומשפחתו בראשון לציון, שחיפשו “משתמטים” מהצבא ועצרו את ישראל, (אביו של סבי) כי נחשב בעצם “משתמט”. כולם בבית היו לחוצים מאוד ולא ידעו מה יהיה, רק קיוו לטוב. ואז ישראל אמר למגייסים: “תנו לי להתקשר למפקד שלי, כדי שאוכל להוכיח לכם שאני חייל”. ולבסוף נתנו לו להתקשר למפקדו. המפקד הורה למגייסים, לשחרר מיד את ישראל ואף כעס מאוד.

בהמשך שירותו הצבאי, (28 שנה) הגיע לדרגת רב סמל בחיר מאוד.

בהמשך, נולדו לישראל וברכה שלושה ילדים: סבי זאב ושני אחיו דני ושרגא. סבי נולד בקיבוץ תל יוסף וכשהיה בן שנה עזבו הוא ומשפחתו את הבית בקיבוץ תל יוסף, מכיוון שהיה להם קשה להתרגל לתנאי הקיבוץ ועברו לגור בדירה בראשון לציון. החיים בראשון היו מאוד לא פשוטים. הם היו משפחה ענייה והמקלחות והשירותים היו מאוד רחוקים מהדירה עצמה. סבי למד אז בבית ספר יסודי “חביב”. הוא היה ילד מאוד בעייתי ששנא לאכול.

את כיתה ד’ הוא עבר בנהרייה. בכיתה ד’ הוא עבר לגור אצל דודיו בנהרייה, מכיוון שלהוריו, היה מאוד קשה איתו ועם בעיית חוסר האכילה שלו. דודו של סבי, בנהרייה, הציע להוריו של סבי, לשלוח אותו לגור אצלם לאיזה שנה.

הוריו של סבי, שלחו אותו לנהרייה ושם סבי גר במשך שנה אצל דודיו,ומאוד אהב את הסידור הזה. לאחר שנה חזר סבי לראשון, להוריו בראשון לציון.

שם בראשון, הם גרו 12 שנה בערך וכשסבי היה בן 13 עבר עם משפחתו לגור בדיור צבאי, שקיבל אביו במסגרת שירותו הצבאי, בצריפין. המעבר לצריפין, היה נפלא.

לכל אחד מהאחים, היה חדר משלו בבית והחיים נעשו הרבה יותר פשוטים.

את בר המצווה של סבי, הם חגגו בראשון לציון.

זה היה באמצע מלחמת השחרור מספר סבי. באמצע הדרשה של סבי, נשמעה אזעקה. כולם היו כל כך מרותקים לקריאה היפה של סבי, שאף אחד לא זז ממקומו.

כשסיים את לימודיו בבית הספר היסודי (סוף כיתה ח’), החל לעבוד בחיל הנדסה בצריפין ולמד לימודי ערב בבית ספר מקצועי. הוא למד מזכירות מכנית וחרטות. סבי לא למד בתיכון.

בדיור הצבאי, בצריפין, לא היו ילדים בגילו וחבריו היו מהשכונה הגובלת שכונת המזרח, בראשון לציון. בדיור הצבאי, היה קולנוע במחיר מאוד מוזל ובריכת שחייה ענקית, שבימי שבת עד הצהריים, הייתה סגורה לחיילים וכו’ ופתוחה רק למשפחות בצריפין. (בראשון לציון לא הייתה אז בריכה, ולכן זה היה מאוד מיוחד.) סבי, היה מזמין חברים והיה הולך איתם לבריכה ולקולנוע.

בתור ילד, זה היה מאוד מיוחד לגור במחנה צבאי והרבה ילדים, רצו להיות בקרבתו של סבי, בגלל זה.

אחיו של סבי, דני, היה הילד הראשון שנולד במחנה צבאי.

גם ברית המילה שלו, הייתה ברית המילה הראשונה במחנה צבאי.

את כל הקניות, לבית, הם עשו בשק”ם ובסך הכל היה מאוד כיף לגור בצריפין. אך בעיה אחת הייתה שם בצריפין. למקום, היו שלושה שערים והשער הקרוב לביתו של סבי, היה נסגר ב12 בלילה. השערים האחרים, היו מאוד רחוקים מביתו של סבי.

כשסבי גדל, וניהייה נער, הוא רצה לצאת בערב עד שעות מאוחרות,אבל זאת הייתה בעיה. סבי לא יכל בעצם לחזור אחרי 12 כי השער היה סגור.

הרבה פעמים, הוא היה חוזר מאוחר ונכנס דרך פרצות בגדר ובפעמים אחרות טיפס על הגדרות כדי להיכנס פנימה.

יום אחד, חייל טירון שמר על יד השער וסבי חזר מאוחר וטיפס על השער. החייל ששמר, תפס אותו, ואמר לו שירד. סבי לא הסכים לרדת.

הוא אמר לחייל שהבית שלו כאן, שהוא רוצה להגיע הביתה והחייל אמר לסבי שאם שהוא יורד עכשיו, אז הוא יורה בו. החייל בא לירות, וסבי בעט בו בפניו. החייל נפל והכדור עף מהרובה למעלה וסבי, לא נפגע.

מגיל 16, היה לסבי רובה משלו והוא היה יורה בתור תחביב.

הוא היה יורה במטווחים צבאיים והיה יורה סתם עם חברים והם היו מנסים לפגוע בציפורים. סבי התגייס לצה”ל, באיחור של שנה בגלל חוסר משקל.

יום אחד, סבי, שכח לחדש את הרישיון של הרובה.

באה משטרה, לביתו של סבי והגישו תלונה נגדו. סבי זומן לתחנת המשטרה והגיע לתחנה, בשמחה רבה. בגלל שהעדיף ללכת למשטרה, מאשר להיות בשטח עם כל הלכלוך עם הצבא.

בתחנת המשטרה עצרו את סבי ושלחו אותו למעצר. סבי נכנס בשמחה לחדר המעצר וזה לא הפריע לו בכלל. הוא הרגיש שם כמו בבית והעדיף להישאר במעצר מאשר לחזור לשטח עם הצבא. כאשר השוטרים, ראו שזה ממש לא מפריע לסבי שהוא במעצר, הם אמרו לו שהוא יכול להתקשר למישהו שישחרר אותו בערבות ושאלו אם יש מישהו כזה שיכול לבוא ולשחרר. אותו סבי אמר שאולי אבא שלו יוכל. השוטרים אמרו לו להתקשר לאביו ולהגיד לו שיבוא, וסבי אמר שאביו בצבא ולא יכול לבוא עכשיו ולכן סבי נשאר עוד זמן במעצר. זה לא הפריע לו בכלל.

ואז בא אחד השוטרים ואמר לסבי שצריך לארגן מישהו שיבוא לשחרר אותו בערבות ולמרות שזה היה הדבר האחרון, שעניין את סבי באותו הרגע הוא חשב דקה, ואז נזכר שיש לו דוד ניצב בצה”ל, “ניצב זלינגר” ואמר לשוטרים שידברו איתו כדי שיבוא לשחרר אותו. כשהשוטר שמע, שהדוד של סבי, זה הניצב זלינגר, הוא כל כך פחד ואמר לסבי שהוא יכול ללכת עכשיו.

סבי חזר לצבא.

הגיע יום המשפט וסבי הגיע לבית המשפט עם מדי צבא ועם הרובה ואז אמרו לסבי, להוריד את הרובה ולהיכנס לבית המשפט וסבי לא הסכים להוריד מעליו את הרובה הוא אמר שבצבא אסורו עליו להוריד מימנו את הרובה. בצבא אמרו לו, לא להיפרד אף פעם מהרובה שלו. השופט ראה, שסבי לא מסכים להיכנס בלי הרובה, יצא אליו ואמר לו להיכנס עם הרובה. סבי נכנס לבית המשפט ובסוף השופט החליט לתת לו קנס של לירה ושיחרר אותו.

פתחו לו תיק במשטרה, אך זה אף פעם לא הפריע לו לקבל עבודה, לא הפריע לו אף פעם בחיים. סבי כמו כולם, ברח הרבה מהצבא בלילה, והיה חוזר מאוחר מאוד.

סבי החל קורס קצינים, ושלושה ימים אחרי שהקורס החל, פירקו את הקורס והחזירו כל אחד ליחידה שלו, בגלל מלחמה. סבי חזר ליחידה שלו לשריון והיה מפקד טנק בזמן המלחמה.

במהלך המלחמה, סבי והיחידה שלו, שהו במדבר.

יום אחד, הרופא, בדק את חיילי היחידה, וקבע שהם מלוכלכים מאוד.

אז הביאו להם “מקלחת שדה” (משאית שתשפוך עליהם מים).

זה לא עזר, הם נשארו מלוכלים מאוד, בעיקר השיער. אז הרופא והמפקד קבעו, שיעשו קרחת לכולם. סבי לא הסכים ושמו אותו במעצר.

אך לאחר כמה שעות חבריו, שכנעו אותו לעשות גם קרחת. החיילים עשו קרחת אחד לשני, וזה דיי כאב מספר סבי. לצה”ל, לא היה מספיק כסף כדי לקנות לכולם מדים. אז החיילים קיבלו הוראה, לקחת בגדים מתיקים של מצרים.

רוב החיילים, לבשו מדים מצרים.

במהלך המלחמה, לחיילים גדל זקן.

שלושה ימים אחרי שעשו לכולם קרחת, נגמרה המלחמה. סבי וחבריו לטנק, נעדרו עוד כמה ימים אחרי המלחמה כי הטנק שלהם ניתקע במקום כלשהו ולא היה מי שיעזור להם לחלץ את הטנק. בתום המלחמה, אימו של סבי ברכה אמרה לבעלה, ישראל, אביו של סבי  ללכת לחפש את סבי, כי הוא עדיין לא הגיע הביתה, וכבר חודשיים לא היה בבית. אביו של סבי, הלך וכשחזר הודיע לאשתו שסבי נעדר. לא עבר זמן רב, והשעה הייתה אחת וחצי בלילה. סבי הגיע לביתו עם קרחת, זקן ומדים מצריים לאחר שחודשיים לא היה בבית. הוא דפק בדלת ואימו פתחה לו. היא ראתה אותו והתעלפה על המקום. רק לאחר כמה זמן, כשקמה הוא הסביר לה שזה הוא והסביר את כל הסיפור של הקרחת והמדים המצריים.

סבי, חזר לקורס קצינים (שהמשיך בינתיים) ולמרות שהוא הפסיד את רוב הקורס הוא עבר אותו בהצלחה.

למרות הכל, סבי היה חייל מצטיין מאוד.

בצבא, הוא היה 8 שנים. רוב הזמן מדריך למפקדי טנקים.

הוא עבד במכון לפריון עבודה בתור רכז קורסים ותוך כדי עבודה למד הרבה. בגיל 26, התחתן עם סבתי דיה, וישראל אביו סידר להם דירה מאוד זולה.

4 שנים הם גרו בדירה הזאת.

אז הם עברו לחולון.

בחולון, אחיו הגדול תומר נולד.

לאחר שנתיים, עברו לרמת אביב שם אבי ואחותו נולדו.

סבי, היה אב מאוד קפדן לילדיו, קשוח ודרש מהילדים חינוך נוקשה מאוד.

מרמת אביב הם עברו לצהלה וכשלושת ילדיהם של סבי וסבתי עברו את גיל 18 הם התגרשו.

אחרי כן סבי התחתן בשנית עם אשתו ניצה, איתה הוא חי היום.

סבתי דיה – סבתא מצד אבא.

סבתי דיה, נולדה בשנת 1939 להוריה פורטונה וחי גביזון.

היא הייתה הקטנה מבין 11  אחים ואחיות.

בבית הם דיברו איטלקית וערבית מדוברת ולמדו בבית ספר איטלקי.

בבוקר, סבתי הייתה לומדת בבית הספר האיטלקי באיזור כמו כולם

ואילו אחר הצהריים הייתה לומדת בבית ספר עיברי.

בתקופת מלחמת העולם השניה, הגרמנים הנאצים, הגיעו גם ללוב אבל לשמחתנו משפחתה של סבתי, משפחת גביזון לא נפגעה.

משפחה של סבתי גרה ברחוב מרכזי בלוב מול בית הספר.

בגלל מעמדו של אביה של סבתי, מאוד כיבדו את משפחתם והם היו מקושרים לכל הדתות ולכל החברה המקומית.

בשנת 1949, עלתה סבתי ארצה עם אמה פורטונה ועם 6 מאחיה כאשר מפלדה, אחותה של סבתי, עלתה לפני כולם ארצה ותיפקדה במלחמת המפרץ בתוך אחות ואחיה אליאב עלה עם עליית הנוער לפני סבתי ומשפחתה.

אחותה של סבתי תקווה אחותה נעמי ואחיה אלפונסו עלו לישראל דרך איטליה ותיקווה כבר נשארה לגור באיטליה ולא עלתה בסוף לישראל.

אביה של סבתי נישאר בלוב כי הרגיש מחוייבות להישאר עם הקהילה היהודית, עד שאחרון היהודים עלה ארצה, למרות שהיה ראשי לעלות מהתחלה עם אשתו וילדיו.

הדרך לארץ הייתה קשה, סערה התחוללה בים וכולם היו בטוחים שהם עומדים למות.

וכשהגיעו לבסוף ארצה לאחר שבוע של שייט נוראי במקום להרגיש מדהים הם הרגישו נורא בגלל כל מה שקרה באונייה.

מנמל חיפה שיכנו את סבתי ומשפחתה במקום שנקרא שער העלייה, שהיה בעצם מחנה מעבר. שבועות ספורים הם גרו בשער העלייה ואז הועברו למעברה.

:פרק שני

המשפחה כחוליה בשרשרת

גלגולו של חפץ-הפסנתר המשפחתי

החפץ עליו בחרתי לספר הוא הפסנתר המשפחתי אשר עבר שלושה דורות במשפחתי.

מדובר בפסנתר שמקורו ברוסיה אשר קנתה סבתי דיה שחלמה בצעירותה לנגן בפסנתר ושנים לאחר שהגיעה לארץ ישראל הגשימה את חלומה ורכשה את הפסנתר בו למדה לנגן שנים רבות. למידת מוזיקה בכלל ונגינה בפסנתר בפרט, היו דבר שאינו בשיגרה באותם ימים. גם השקעת הכסף הרב (שכמעט ולא היה) ברכישת הפסנתר נתפסה כ”בזבוז” ונחלתם של עשירים בלבד.

כשנולדה  דודתי מירב,  סבתי מאוד קיוותה שגם בתה תנגן בו יום אחד כשתגדל. תקוותיה של סבתי התממשו ובמשך למעלה מעשר שנים ניגנה בו דודתי מירב מנגינות ויצירות רבות ויפות.

שנים לאחר מכן, כשנולדו לסבתי נכדים , כבר בגיל צעיר היינו באים לביתה של סבתי ומתנסים בנגינה חובבנית ורועשת במיוחד על הפסנתר.

לפני ארבע שנים בערך כשעברה משפחתי מרעננה להוד השרון החליטה אימי להגשים את חלומה וללמוד גם היא נגינה בפסנתר. לצורך כך בקשנו מסבתי להעביר אלינו את הפסנתר. לקח הרבה זמן והמון שיכנועים עד שסבתי נעתרה לבקשתינו והסכימה לוותר על הפסנתר לטובת הדורות הבאים במשפחה.

עד לפני שנתיים אני ואחותי היינו לוקחות שיעורים פרטיים ומנגנות על אותו הפסנתר. בהתחלה אני התחלתי ללמוד ובשנתי האחרונה הצטרפה אחותי הקטנה לשעורים.

כיום אני כבר לא מנגנת בפסנתר אבל אולי יום אחד אולי עוד אחזור לזה….

מצבם של היהודים בחאלב לאורך הדורות השתנה בהתאם לשלטון בעיר. בתקופות מסוימות כמו במאה ה-10 ומאוחר יותר, בעת השלטון העות’מאני, זכו היהודים

למעמד טוב, ובתקופות אחרות כמו בעת השלטון הממלוכי, הוטלו עליהם גזרות.

בשנת 1943 מנתה הקהילה היהודית בחאלב  כ-17,000 איש.

עם החלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל, פתחו הערבים בחאלב במהומות נגד יהודים. המהומות נמשכו יום בודד, ועוצמתן בעיר לא הייתה קשה כבמקומות אחרים, ככל הנראה בשל הפסיפס האתני של אוכלוסיית העיר. בתי הכנסת בחאלב הועלו באש, אך לא נגרמה פגיעה בנפש בשל כך שהיהודים הסתגרו בבתיהם במשך שלושה ימים. יהודי העיר החלו לעוזבה. כמחצית מהמהגרים עלו לארץ ישראל, והיתר היגרו לקהילות יוצאי חאלב ברחבי העולם. אולם מגבלות שהטילו השלטונות הסוריים על העזיבה, לא אפשרו לכל יהודי העיר לעזוב. ב-1976 הוערך מספר היהודים בעיר בכ-2,000. בשנות ה-90 התיר נשיא סוריה חאפז אל-אסד, לכ-4,000 מיהודי סוריה, ובהם גם יהודים מחאלב, להגר מהמדינה, ובלבד שלא יעלו לישראל. בשנת 2002 הוערך מספרם של כל יהודי סוריה בכמאה בלבד‏‏.

כיום נותרו בסוריה יהודים מעטים בלבד והם מוחזקים כבני ערובה בתנאים מחפירים, ומנהיגהם נעצרו ומוחזקים במעצר עד עצם היום הזה. הם אינם רשאים לנוע בחופשיות ואינם רשאים לצור מגע עם העולם החיצון. בעלי משפחות בישראל נתונים כל העת לסכנת רדיפה מטעם פקידים מקומיים, וגם המנהיגים היהודים עונו ונתלו במהלך השנים.

בית הכנסת הגדול בחאלב

בית הכנסת הגדול של חאלב, שכונה גם “בית הכנסת של יואב בן צרויה”, הוקם במאה ה-9 והושפע מהאדריכלות המוסלמית. על פי המסורת בסיס בית הכנסת נבנה על יד יואב בן צרויה קרוב ל-950 שנה לפני הספירה לאחר שצבאו של דויד כבש את העיר.

רבים מאמינים שזהו בית הכנסת הראשון שנבנה בעולם ולכן הוא מכונה גם “בית הכנסת העתיק”. בדצמבר 1947 נשרף בית הכנסת יחד עם כתר ארם צובא במהומות שארעו נגד יהודי חאלב ונוא ניזוק באופן קשה. ב-1992 שופץ בית הכנסת באוםן חלקי ע”י יהודי חאלב שעברו לניו יורק.

למרות שהמבנה קיים לא השתמשו בבית הכנסת שנים רבות.

כתר ארם צובא

כתר ארם צובא הוא כינוי ל כתב יד חשוב  של התנ”ך שנכתב לפי ההשערה בסביבות שנת 920. חוקרי המקרא רואים בכתר את הנוסח המדויק ביותר של התנ”ך, בגלל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו, ונוסח זה קבע את נוסח התנ”ך מאז כתיבתו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, ושכן בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן, לקראת סוף המאה ה-14, הופקד בידי יהודי בחאלב. במשך 600 שנה שכן הכתר בבית הכנסת הגדול בעיר, עד שנעלם ב-1947. בשנת תש”ח-1947, בזמן הפרעות ביהודי חאלב, נשרף בית הכנסת שבו היה שמור הכתר – וכתב היד נחשב אבוד.

בארץ התפרסמו ידיעות כי כתר ארם צובה עלה באש – ואיננו. בעקבות ידיעות אלו כתב הפרופ’ קאסוטו ב-2 בינואר 1948 בעיתון ‘הארץ’:
“אם הידיעות שנתפרסמו בעיתונות מתאימות לאמת, התנ”ך המפורסם שהיה פאר הקהילה היהודית בחאלב, התנ”ך שלפי המסורת השתמש בו רמב”ם בעצמו ובכבודו, היה למאכולת אש בפרעות שפרצו נגד יהודי חאלב לפני שבועות אחדים. ‘כתר ארם צובה’, כמו שהיו רגילים לכנותו, אבד ואיננו…”

מאוחר יותר הסתבר, שרובו של הכתר ניצל. היום מצויים בכתב היד 294 דפים מתוך 380 הדפים המקוריים שהיו בו, ועוד דפים נמצאים כנראה ברשותם של אנשים שונים.
כתב היד הוגנב לטורקיה בשנת 1957, הועבר ארצה בשנת 1958 ונמסר לידי הנשיא יצחק בן-צבי. כיום הוא שמור בהיכל הספר שבמוזאון ישראל  בירושלים.

מקורות מידע:

1. https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4452מט”ח הסיפריה הוירטואלי העיר חאלב
2. מט”ח הסיפריה הוירטואלית כתר ארם צובא https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3277
3. המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא (חלב)  https://aleppojews.co.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%9C%D7%91/

סיכום  ורפלקציה

נהניתי מאוד מהכנת עבודה זו. למדתי דברים חדשים שבכלל לא ידעתי על משפחתי. הבנתי כמה חייהם של הסבים והסבתות שלי היו קשים ושונים כל כך מהחיים שלנו כיום. סיפורי העלייה היו מרתקים והזויים. אני מבינה כעת מהי עצמאות ומהי המשמעות של אחריות משפחתית.

אני מעריכה ומוקירה את בני משפחתי על מאמציהם לעלות לארץ ישראל ולשמור על המשפחה והיהדות בתוך המשפחה.

למדתי על אופיים של בני המשפחה שלי והיום אני ודעת שאני יכולה לסמוך עליהם שתמיד יהיו שם בשבילי ואני מבטיחה להיות תמיד שם בשבילם.

דרך הסיפורים גם למדתי רבות על עצמי, ונזכרתי בסיפורי ילדות משעשים עלי כילדה.

ביבליוגרפיה

אתר האינטרנט ויקיפדיה – ערך נעמה

אתר חל”ד פרשת חיי שרה

אתר בית התפוצות- חקר שם המשפחה

אתר MYHERITAGE

ויקיפדיה- ערך יהדות סוריה

ויקיפדיה- ערך בית הכנסת הגדול וכתר ארם צובא

ויקיפדיה- ערך עלית יהדות חאלב

אתר יוצאי קהילת חאלב