עבודת שורשים

הקדשה

אני מקדישה את עבודת השורשים שלי למשפחתי האהובה.

הם מסייעים לי בכל צרה, תומכים בי בכל עת ואני חשה תחושה עמוקה שהם מעריכים ואוהבים אותי בדיוק כפי שאני.

תודה רבה לכולכם !

אוהבת אתכם,

דנה

תוכן עניינים 

מבוא ………………………………………………………………….3

כתיבה על עצמי ……………………………………………………2-23
כתיבה על משפחתי ……………………………………………….23-32
המשפחה המורחבת …………………………………………….. .33-47
אילן יוחסין …………………………………………………………….48
גלגולו של חפץ …………………………………………………….49-51
נספח הסטורי ………………………………………………………….52
נספח גאוגרפי………………………………………………………….53
סיכום ורפלקציה………………………………………………………..54
ביבילוגרפיה……………………………………………………………55

מבוא 

עבודת השורשים מאפשרת לנו לחקור את העבר וההווה של משפחתנו ושלנו. באמצעות חקר העבר וההווה לומדים להכיר טוב יותר את בני המשפחה ואת עצמנו. בנוסף, אנו מכירים סיפורים שלא שמענו קודם ונזכרים בזיכרונות ישנים. בעזרת עבודה זאת הדורות הבאים יוכלו ללמוד על העבר ועל השורשים המשפחתיים שלהם.

בעבודה אספר על עצמי, על תחביבי ועל חיי היום יום שלי. בהמשך אציג ראיונות עם בני משפחתי, פרטים על העבר ותולדות משפחתי, חפצים שעברו מדור לדור ומנהגים משפחתיים.

תהליך ההתבגרות, שאני נמצאת בעיצומו, הכולל מעבר לחטיבת הביניים, שינויים בתא המשפחתי, שינויים פיזיים ורגשיים וגיבוש תפיסותיי הערכיות.
עבודה זו מהווה עבורי גורם תומך ומסייע בתהליך ההתבגרות ובניית זהותי.

במהלך עבודתי אשתמש בראיונות, מסמכים, סיפורים וחוויות. דרכם אספר לכם על עצמי, על משפחתי, על הסובבים אותי ועל תהליך ההתבגרות שלי.

אני גאה מאוד בתוצר הסופי של עבודתי ומאחלת לכם קריאה מעניינת ומהנה.

דנה

על עצמי
היכן ומתי נולדתי
היכן – נולדתי בישראל, בבית החולים איכילוב שבתל אביב (נקרא גם בית חולים דנה).
מתי – ב29 בנובמבר 2007.

שם פרטי

מקור השם –
מקור השם דנה הינו מהתנ”ך. המילה: “דנה” מוזכרת בספר יהושוע.
בימי המקרא, דנה הייתה עיר ביהודה, דרומית לחברון. דנה היא גם צורת נקבה לשם דן שהוא חבל ארץ צפוני שהיה בעל משמעות בתקופת המלוכה הישראלית והיום שוכן בו נחל דן וקיבוץ דן.
פירוש השם –
דנה – שפטה, חרצה דין, פסקה.
מכאן כי השם “דנה” מסמל אסטרטיביות / החלטיות, שאיפה לצדק ולחברה הוגנת.

תכונות אופי לנשים בשם דנה 
מבדיקה שערכתי במקורות שונים, נשים בשם “דנה” הינן בעלות חשיבה אינסטינקטיבית, צורך חזק לשונות ומרחבים, מתקשות להסתגל במסגרות כובלות ומחפשות ניהול ועצמאות.
נשים אלה יאהבו התנסויות והפרסום יהיה בסביבתן.

בהתאם לניתוח נומרולוגי, דנה – עצמאית, ביקורתית, עקשנית, רגישה, יצירתית ואנליטית.

כינויים שונים 

דוני, דנדן, תותי, קטני, דנדוש, דונדון, דנוש, דנושקה, דנדון, דני.

תאריך הלידה העברי והלועזי 

תאריך הלידה העברי: י”ט בכסלו התשס”ח.

תאריך הלידה הלועזי: 29.11.2007

מקום הלידה

נולדתי בבית החולים לילדים “דנה” שבתל אביב (חלק מביה”ח איכילוב).

פרטים וסיפורים שקשורים ללידה 

משקל – 4.050 ק”ג

גובה – 53 ס”מ

נולדתי בניתוח קיסרי. בניתוח נכח גם אבי.

אמי הגיעה לבית החולים יחד עם סבתי שלא חשה בטוב. היא הרגישה בבית החולים שיש לה צירים ופנתה למיון יולדות שם בדקו אותה ומסרו לה שיש לבצע ניתוח קיסרי וכך הגחתי לאוויר העולם.

חושבים עלי ש …

ההורים שלי חושבים עליי ש –

אני ילדה אחראית, בוגרת, חכמה, טובת לב, אדיבה, כשרונית, בעלת חוש הומור, יפה, אוהבת לעזור לזולת, רגישה, חברה טובה, יודעת להגיד מילה טובה ועוזרת בבית.

לאבא שלי יש חוק – אם לא בטוחים במשהו אז שואלים את דנה והוא חושב שמה שאני אומר זו תמיד תהיה התשובה הנכונה. במקרה של התלבטות בין שתי חלופות – הוא תמיד יבחר את מה שאני אמרתי.

בני משפחתי חושבים עלי ש –

אחותי ליה בת השבע עשרה חושבת שאני אחות טובה וגם החברה הכי טובה שיכול אדם לבקש. אני תמיד עוזרת לה, מעודדת אותה, מבלה אתה, מוכנה לחלוק אתה בכל דבר (כולל הבגדים שאני הכי אוהבת), מייעצת ותמיד לצידה. בנוסף, היא מדגישה בפניי שאני הילדה הכי יפה בעיניה.

הסבתות שלי חושבות שאני נכדה מקסימה, טובת לב, מוכשרת, יודעת מה אני רוצה מעצמי ובעלת “עמוד שדרה”. הן תמיד אומרות כמה כיף להן להיות בחברתי.  

הדודים והדודות שלי חושבים שאני ילדה מקסימה, בת דודה טובה, אחראית, אוהבת לרקוד, חכמה, כשרונית ויש לי שמחת חיים מדבקת. 

אני מניחה שישנם דברים אחרים שבני משפחה חושבים עלי מטבע הדברים ואולי חלקם “פחות טובים” אולם כדרכו של עולם, הם הדברים שהם פחות אומרים לפני.

החברים שלי חושבים עלי ש –

חברים חושבים עליי שאני מצחיקה, נדיבה, תמיד מוכנה לעזור, קורעת מצחוק, יודעת להגיד מילה טובה ולפרגן, בעלת כושר ארגון וניהול ובעיקר שאני חברה טובה ואמיתית.
חברותי נוהגות להתייעץ אתי גם בדברים הרגישים וסבורות שאני יודעת לתת  עצות מועילות.

אני חושבת על עצמי ש –

אני חברה טובה, עוזרת לזולת, בעלת חוש הומור, נדיבה, רגישה, ביקורתית, תחרותית, נחושה, תלמידה שקדנית, בעלת שאיפות גבוהות ואוהבת את החיים.

שנות חיי – מינקות ועד היום

אני זוכרת את עצמי…

הזיכרונות הראשונים שלי הינם מגיל הגן.

אני זוכרת שהייתי הולכת לגן ברגל כל בוקר עם אבא ואמא. היינו שרים בדרך שירים שאבא לימד אותי (חלקם היו שירים של מבוגרים). פעמים רבות היינו פוגשים בדרך לגן את ראש העיר לשעבר, מר חי אדיב, המתגורר בסמוך לגן והוא תמיד היה מברך אותי בברכת בוקר טוב עם חיוך.

הפרידה בגן מההורים כל בוקר לא הייתה קלה לי. לעיתים אבא ואמא היו צריכים להיכנס איתי ולגן וצייר איתי ציור. רק אחר כך אפשרתי להם לצאת לעבודה.

זכור לי שבימי שבת, כבר בבית צעיר מאוד (גיל 3 לערך) הייתי רוכבת עם אבי על אופניים לנמל תל אביב. הייתי קטנה מאוד וצעירה וכל העוברים ושבים היו נפעמים על כך שאני כבר רוכבת ללא גלגלי עזר ומרחקים כאלה גדולים. 

לרוב הגענו עד יפו, אכלנו את הגלידה האהובה עלינו וחזרנו את כל הדרך חזרה.

היינו רוכבים על אופניים גם למסעות “קטיף פקאנים”. היו לנו מספר עצי פקאן סודיים ברמות השבים ובירקונה. היינו נוהגים בעונה לרכוב לשם, לאסוף ולפצח אגוזי פקאן וגם להביא “צידה” הביתה.

היום הראשון בבית הספר “לפיד” זכור לי היטב. בבוקר קמתי והתרגשתי ללבוש חולצה לבנה עם סמל בית הספר בפעם הראשונה. בבית הספר קבלו אותנו מאוד יפה יחד עם כל ההורים והיה טקס לכבודנו ועלינו על הבמה.

זיכרון נוסף הוא התחרות הראשונה שלי בהתעמלות אומנותית (בגיל שבע). התרגשתי מאוד. מהקהל הרב, השופטות, המאמנות, וההורים שלי שבאו לצפות. לאחר שהחלה המוזיקה של התרגיל, שכחתי לפתע את כל התנועות. כנראה שמהתרגשות. הפקתי את הלקחים, השתדלתי לבוא רגועה לתחרויות הבאות ואט אט למדתי פחות להתרגש מהמעמד ולהתמודד עם החשש שהקשה עליי פעמים רבות.

זכורים לי גם זיכרונות פחות טובים. בכיתה ג ‘אבי ואמי התגרשו. אני זוכרת את השיחה עמם בה הם סיפרו לאחותי ולי שהם החליטו להתגרש. השיחה התקיימה בסלון על הספה לאחר ארוחת ערב משפחתית. לא הבנתי בהתחלה מה מתרחש סביבי אך עם הזמן הבנתי את המצב והשלמתי עמו. 

יומי הראשון בחטיבת הביניים

כבר בתחילת החופש התרגשתי מאוד מהמעבר לחטיבה. ציפיתי וחיכיתי ליום הראשון ללימודים. שבועיים לפני תחילת הלימודים קניתי ציוד וארגנתי את כל הדברים. בלילה שלפני הכנתי את הבגדים לצד המיטה בהתרגשות רבה.
ביום הראשון קמתי מוקדם מלאת פרפרים והתרגשות. לבשתי חולצה לבנה וגינס כחול. ארגנתי את הדברים ויצאתי לבית הספר עם חבריי. כאשר הגענו לבית הספר חיכה לנו שער עשוי בלונים ובו היה כתוב: “ברוכים הבאים לחטיבה”. קבלת פנים נעימה ובהחלט כניסה ברגל ימין. בנוסף לכך אני זוכרת כי בתחילת יום הלימודים נכנסנו לכיתות, הכרנו את התלמידים בכיתה ואת המורים. היום הראשון הסתיים בהצלחה רבה ועם הרבה ציפיות לעתיד.

מפי ההורים 

דנה נולדה כתינוקת מדושנת (מעל 4 ק”ג) ושמחה. חייכנית ונעימה לכל הסובבים אותה. התפתחה מהר ובגיל תשעה חודשים כבר החלה ללכת.

אהבתה הגדולה ביותר הייתה – מזון. מי שלא ראה את חיוכה למראה בקבוק דייסה או ממתק בגיל יותר מתקדם – לא ראה חיוך ואושר מימיו.

מילותיה הראשונות היו: אבא, אמא ו … הם הם.

היה לו משפט שהיא הייתה חוזרת עליו: “אפשר משהו קטן …, משהו קטן”. הכוונה הייתה לממתק כמובן.

ההתאקלמות בגן הילדים לא הייתה מהקלות. זכורות לנו היטב סצינות הבכי ליד שער הכניסה.

בתור רוכב אופני שטח אחד האתגרים הראשונים היה ללמד אותה לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר.  דנה גלתה כשרון רב ובגיל 3 כבר גמעה מרחקים לאורך כל פארק הירקון, נמל תל אביב ועד לגלידה האהובה עלי ביפו (ד”ר לק.)

דנה התחילה להתעמל בהתעמלות אומנותית בגיל 3 בעקבות אחותה ליה.

מהר מאוד הפכה למתעמלת שקדנית ומחויבת והשקיעה בכך רבות.

היא הייתה מתארגנת בצורה מופתית ויעילה לכל אימון ותחרות וזה כולל סידור של השיער (הגולגול המפורסם), איפור ותלבושת. תמיד מגיעה בזמן ומסודרת.

דנה החלה להתחרות בכיתה ב ‘, מתאמנת ארבע פעמים בשבוע ובשנתיים האחרונות היא חברה ברביעייה תחרותית שהשיגה הישגים מצוינים בתחרויות רבות, כולל באליפות ישראל.

דנה נהגה להשתתף כמעט מדי שנה בתחרות כישרונות צעירים בבית הספר “לפיד” עם תרגיל התעמלות לתשואות הקהל.

בכתה א ‘דנה התחילה לנגן בפסנתר. היא התקדמה יפה ומדי שנה הופיעה בקונצרט השנתי. לאחר מספר שנים ולאור המחויבות להתעמלות, היא החליטה לוותר על הנגינה.

תכניות הטלוויזיה האהובות על דנה היו – גאליס, שכונה ו- נעלמים אולם התוכניות האהובות עליה ביותר הינן: “רמזור” ו- “צומת מילר”. זה כיף גדול לאבא שיכול לשבת עם הבת שלו ולהתפקע מצחוק בתכניות של אדיר מילר.

מאכלים משפחתיים והאוכל האהוב על דנה –

המאכלים המשפחתיים האהובים על דנה הנם: צ’ולנט בחורף, שקשוקה לארוחת בוקר בשבת ושניצל עם צ’יפס.

בכל יום שישי יש לנו ארוחת ערב לכל המשפחה המורחבת אצל סבתא רותי. דנה מאוד מחכה לארוחה הזאת מדי שישי שכוללת את המאכלים האהובים: מרק עוף זך, סושי, שניצל, דג סלמון ומקפא לימון.

דנה אוהבת מאכלים רבים ובהם אוכל אסיאתי, פלאפל (אצל כדורי המפורסם), שקשוקה, בשר ובעיקר קינוחים ודברי מתיקה – גלידה (במיוחד יוגורט ב “גולדה”), קרמבו, ביסקוויטים ושוקולד הרשיז.

משפחתי ואני

מסורות 

יש לנו במשפחה מספר מסורות שמלוות אותנו במהלך השנים והפכו לחלק קבוע משגרת החיים

לדוגמא: ארוחת ערב עם המשפחה המורחבת בכל יום שישי אצל סבתא רותי שכוללת קידוש ומפגש משפחתי מורחב.

אנחנו משפחה גדולה.לסבתא רותי יש 16 נכבדים. מעניין לשמוע את הסיפורים שלה כניצולת שואה שהגיעה לארץ לאחר השואה כילדה קטנה וברבות השנים הפכה לעורכת דין מצליחה ושופטת בבית המשפט המחוזי ששפטה בתיקים מורכבים וידועים ( לרבות בפרשת ה “אופנובנק” ).

לאחר הארוחה אנו נוהגים לערוך הופעות. כל הנכדים מופיעים כל אחד בתורו וכולם יושבים בסלון לצפות בהופעות.

בכל יום הולדת אנחנו חוגגים אצל סבתא. יש לנו מסורת במסגרתה כל אחד מקבל בלון, אומר ברכה לילד היום הולדת ומפריח את הבלון.

בעלי חיים 

קיבלתי את לונה כלבתי המקסימה בכיתה ד’ ומאז הפכה לחלק בלתי נפרד ממשפחתנו.

הבטחתי לאמי שאטפל בה ואטייל אתה ואני עומדת בהבטחתי מדי יום.

בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, לונה רצה אלי בנביחות שמחה. אני מרגישה כאילו יש לה “כמעט” תכונות אנושיות. כשאני עצובה היא מנסה לנחם אותי בכך שהיא מתקרבת אליי ומלקקת אותי ולעומת זאת כשאני שמחה היא צוהלת ומתרוצצת.

בילויים  

החלקה על הקרח

סרטים

רכיבה משותפת על אופניים

הליכה לים

טיולים עם המשפחה

מפגשים עם החברים

השתתפות בתחרויות בהתעמלות אומנותית

תחביבים והתנדבות 

התעמלות אומנותית– התחלתי להתעמל בגיל 3 וההתעמלות האומנותית הינה חלק חשב בחיי. ההתעמלות דורשת השקעה רבה- ארבע פעמים בשבוע כאשר כל אימון נמשך כ-4 שעות. אני מתחרה כבר 6 שנים במסגרת קבוצתית ואישית. זכיתי בתחרויות רבות (כולל אליפות ישראל ותחרויות בחו”ל) ובחלקן פחות הצלחתי אבל זה חלק בלתי נפרד מהספורט. ההתעמלות האומנותית הינה דרך חיים ולימדה אותי רבות: חברות, משמעת, סדר, דיוק, אחריות, עבודה קבוצתית וכן, גם ההתמודדות עם כישלונות שהינה חלק מהחיים.

ריקוד– במסגרת ההתעמלות, אני גם רוקדת סגנונות שונים של ריקוד ומיישמת אותם בהתעמלות האומנותית. סוג הריקוד המועדף עליי הוא היפ-הופ ואני עוסקת בו גם מחוץ למסגרת ההתעמלות.

נסיעות לחו”ל 

במהלך שנות חיי נסעתי מספר פעמים לחו”ל עם ההורים וגם עם המשפחה המורחבת (אנחנו מכנים זאת “השבט”).
בשנות ילדותי נסעתי למקומות רבים ומעניינים. נסענו לטייל באירופה (ליער השחור בגרמניה, להולנד, לאוסטריה), לסקי בצרפת שבו הצלחתי ללמוד לגלוש באופן עצמאי, טיול בדרום אפריקה ובבוטוצואנה שם ארחו אתנו בכבוד רב משפחה מקומית שאמי טפלה בבנם חולה הסוכרת וגם היינו בספארי בשתי שמורות, בתאילנד ולטיול מקיף בכל ארה”ב.
בקיץ האחרון נסענו לביקור אצל אח של אבי שמתגורר בקליפורניה ונסענו אתו להוואי. חוויה מיוחדת במינה.
בכל הנסיעות צברתי חוויות אין קץ ולמדתי דברים חדשים על עולמות ותרבויות אחרות שלא הכרתי.

אירועים היסטוריים משמעותיים במהלך חיי

בישראל:

1. השריפה בכרמל בה נהרגו מעל 70 אנשים – 2010

2. שחרור גלעד שליט משבי החמאס ב 2011

3. ישראלים זוכים בפרס נובל (פרופ ‘דניאל שוכטמן זוכה ב 2011 בפרס נובל לכימיה)

4. הנשיא קצב נידון לשבע שנות מאסר בגין אונס – 2011

5. המחאה החברתית – 2011

6. מבצע צוק איתן בעזה – 2014

7. גילוי מאגרי הגז תמר ולוויתן

8. רצח שירה בנסקי במצעד הגאווה בירושלים – 2015

9. מכירת חברת WAZE הישראלית למיקרוסופט

10. ניסיון השיגור של החללית בראשית לירח

11. שלוש מערכות בחירות בשנה וחצי בישראל – 2019 – 2020

בעולם :

1. רעידות אדמה וצונאמי בהאיטי, צילה יפן ובתאילנד

2. הקמת ארגן הטרור דאעש וההוצאות להורג האכזריות שביצע

3. מהפיכת הסמארטפון ברחבי העולם כמו גם מהפכת האינטרנט והרשתות החברתיות

4. כלי רכב היברידיים וחשמליים

5. חיסול מנהיג ארגון אל קאעידה, אוסמא בן לאדן

בת המצווה

משמעות בת המצווה עבורי
משמעות בת המצווה הינה מעבר מילדות לבגרות. היא מסמלת את תחילת תהליך ההתבגרות האישי גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית.  

חגיגת הבת מצווה שלי

חגגתי את בת המצווה שלי עם חבריי ומשפחתי. 

חגגתי במועדון אימג’ן בהרצליה והיו נוכחים כ-130 ילדים. 

הייתי אחראית על ארגון בת המצווה, בעזרת ליווי משפחתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי אחראית על דבר כל כך משמעותי ודאגתי לרוב בעצמי. זו הייתה חוויה מעצימה שגרמה לי להבין מהי אחריות וכיצד להתמודד איתה.

אבי – רן

הי אבא,

היום אני מראיינת אותך.

קצת שאלות בסיסיות

תאריך לידה: 15.6.1969

ארץ לידה: ישראל.

עיר לידה: פתח תקווה (בית חולים השרון).

השכלה: עורך דין, תואר ראשון במשפטים.

שירות צבאי: נח”ל (נוער חלוצי לוחם) וכן שנת שירות.

מה משמעות המושג בר מצווה בשבילך : משמעותו מעבר מילדות לבגרות וקבלת עול מצוות.

שפת הדיבור בבית ההורים הייתה עברית.

שאלות מעניינות על אבי – 

אני: מהי משמעות השם רן? אבי: משמעות השם: שר ומזמר.

אני: מי בחר את שמך ומדוע?

אבי: אבי (סבא שלי) כיוון שהטונציה של השם ומשמעותו מצאו חן בעיניו.

אני: מהם זיכרונות הילדות והבגרות שלך ?

אבי: אומנם ילדותי לא היתה לפני כל כך הרבה שנים ועדיין העולם של ילדותי היה שונה מאוד מהעולם היום.

יראה לך קצת מוזר ילדתי ​​אבל בילדותי לא היו מחשבים, טלפונים סלולרים, אינטרנט וגם לא היו רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם.

התקשורת הייתה בשימוש במכשיר טלפון ביתי (וגם מכשיר כזה לא היה לכולם) ומכתבים.

נהגנו לשחק בחוץ להסתובב בטבע, היתה לנו רפסודה שנהגנו לשוט בה בירקון.

יש לי זכרונות מקסימים מילדותי.

אנשים נוהגים להתרפק על הנוסטלגיה.

יחד עם זאת אני סבור כי העולם של ילדותי היה טוב יותר.

האם היו לך אוספים ?

אבי: כן, בולים, מדבקות, תקליטים ואלבומי קלפים (העולם המופלא).

משחקים שנהגו לשחק בילדותך

אבי: חלק מהמשחקים שנהגנו לשחק כבר לא מוכר היום. נהגנו לשחק בגולות, גוגואים (חרצנים של משמש) מחבואים, קלאס, גומי, חמש אבנים, דוקים, רביעיות קלפים, מונפול, חבילה הגיעה, מחניים, משיכת חבל ועוד.

מה היו המנהגים בביתך אבי ? 

הליכה לים ולברכה. בנוסף לכך היה מנהג שבכל בוקר של יום הולדת אחד האחים הכין ארוחת בוקר חגיגית לכל המשפחה שכללה מיץ תפוזים טרי סחוט. 

קצת מידע שאבי ספר על עצמו בגילי – 

כאשר אבי היה בגילי הוא התגורר בשיכון הוותיקים ברמת גן ולמד בבית הספר “ניצנים”.

אבי הוא בן אמצעי במשפחה גדולה ובה חמישה ילדים.

הוא היה תלמיד מצטיין וילד אחראי מאוד.

תחביביו היו:

שחקן כדור-יד בקבוצת מכבי ארזים רמת גן.

חניך פעיל בצופים (ברבות הימים נסע לארצות הברית במשלחת של תנועת הצופים, התנדב לשנת שירות וכיהן כמרכז שבט הצופים “קהילה”).

נגינה בגיטרה.

בילוי עם חברים ושיט ברפסודה בירקון.

אמי – שרון

היי אמא,

היום אני מראיינת אותך.

שאלות בסיסיות על אמי

תאריך לידה: 3.8.1970

ארץ לידה: ישראל

עיר לידה: תל אביב

השכלה: ד”ר לרפואה (רופאת ילדים ומומחית באנדוקרינולוגייה לילדים)

שירות צבאי: מדריכת סימולטור טיסה בחיל אוויר

מה משמעות המושג בת מצווה בשבילך ?
מעבר לשלב בחיים של בגרות. אחריות ורצינות.

שפת הדיבור בבית ההורים הייתה עברית וערבית.

שאלות קצת יותר מעניינות

אני: מהי משמעות השם שרון ?

אמי: משמעות השם: שמו של אזור בישראל, החלק המרכזי של מישור החוף.

אני: האם נקראת על שם מישהו ? אמי: נקראתי על שם סבתא שרינה.

קצת מידע על אמי:

כאשר אמי הייתה בגילי היא התגוררה בגבעתיים ולמדה בבית הספר “שמעוני”.

אמי היא הבת הקטנה במשפחה בת שלושה ילדים.

היא הייתה תלמידה שקדנית ומצטיינת ואובחנה כמחוננת.

תחביביה היו:

רקדנית בלט מקצועית בלהקת “בת דור”

מתעמלת באתלטיקה קלה.

מנהגים בבית משפחת אמי: שמירת שבת, שמירה על כשרות, הקפדה על מנהגי החגים דוגמת יום הכיפור.

משחקים ששיחקת אמי:

5 אבנים, גומי, חבל, מחבואים, מחניים, חיי שרה, הקפות, מונפול ועוד.

זכרונות מילדות ובגרות:

הריקוד מילא חלק גדול מעולמי. התאמנתי כמעט כל יום בלהקה מקצועית.

בצבא הייתי חיילת מצטיינת וטסתי במטוס קרב עם המפקד שלי.

היו לך אוספים ? כן, ניירות כסף וניירות מכתבים.

חקר שמות המשפחה

משפחת אליעז –

שם המשפחה “אליעז” הוא לא שם המשפחה המקורי של בני משפחתי. השם הקודם היה “קאופמן”. שם זה שונה על ידי שושנה אליעז, סבתא רבא שלי.

זמן קצר לפני שהתחתן סבי עם סבתי, נפטר אליעזר דודה של שושנה, שהיה קרוב אליה במיוחד. שושנה רצתה להנציח את דודה והיא שינתה את שם המשפחה לשם: אליעז.

קאופמן- שם משפחה שמקורו בגרמנית ופירושו סוחר (איש מסחר).

אליעז- לשם המשפחה שתי משמעויות:

1. קיצור של השם אליעזר.
2. האל שלי עז, חזק.

משפחת דמול –

שם המשפחה דמול הוא שם שמקורו במצרים.

אחים ואחיות

יש לי אחות אחת ושמה: “ליה”

ליה בת 17

תאריך לידתה 1.1.2003

משמעות השם: לי אלוהים. הוריי בחרו את השם הזה כיוון שהם חיפשו שם קצר וקליט. הטונציה של השם ומשמעותו מצאו חן בעיני.

אני נוהגת לבלות עם אחותי הרבה מאוד.

כל שבוע אנו בוחרות לעשות משהו אחר ביחד.

אנחנו שומרות על הקשר החזק שלנו כאחיות.

אבל כמובן שהחיים הם לא תמיד “תותים” ולפעמים גם יש בינינו מתחים אבל תמיד אנחנו זוכרות היטב שאנו רק 2 אחיות ואנחנו אוהבות אחת את השנייה.

אני מבלה איתה בדרכים מגוונות כמו לראות סרט יחד, באולולינג,  הכנת ארוחה יחד, צילום סרטו7נים משותפים ועוד.

הוריי נפגשים והופכים להורים

בשנת 1997 הוריי נפגשו לראשונה בבית קפה בתל אביב,

אמי הייתה בת 26 ואבי היה בן 27,

הם הכירו דרך חבר משותף ולאחר כמה מפגשים החליטו לעבור לגור יחד.

לאחר כמה שנים הוריי החליטו להתחתן.

אבי הציע לאמי נישואין וכנהוג כרע ברך, שלף את הטבעת והציע לה להתחתן וכצפוי היא כמובן אמרה כן וכל השאר הסטוריה…

סתם אני לא אשאיר אתכם במתח אז לאחר כמה שנים הוריי הביאו לעולם את אחותי הגדולה ליה (האחות הבכורה),

ארבע שנים לאחר מכן הם החליטו להביא גם אותי לעולם וליה אחותי בחרה לי את השם “דנה” משום שמצד אחד היא אהבה את השם הזה ומצד שני לבית החולים בו נולדתי קוראים “דנה”.

הם סיפרו כי המעבר מבני זוג להורים היה לא קל. בנוסף הם סיפרו שתשומת הלב שנתנה לי לאחר לידתי הפריעה לליה. היה קשה לה להסתגל ללכך שיש ילדה נוספת במשפחה שזוכה לתשומת לב.

ברבות השנים גדלתי והפכתי למי שאני היום.

סבי עמנואל אליעז ז”ל –

אני כבר דור תשיעי בארץ מצד סבי. הדורות הקודמים במשפחתו של סבי התגוררו בווילנה, שהייתה חלק מרוסיה, עד לשנת 1809.

בשנת 1809 הם עלו ארצה.

מווילנה הם הפליגו לחיפה ושם הלכו ברגל עד לצפת, שם התיישבו.

סבתי רות אליעז –

סבתי נולדה בעיירה “זלשציקי” שבפולין בשנת 1935. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השני, משפחתה ברחה מן הנאצים. מסעם החל ברכבות ובהליכה רגלית אל צ’רנוביץ ‘שברומניה. הם עברו מעיר לעיר בתוך רומניה בסיוע משפחה שלא רצתה להסגירם לנאצים. בשנת 1944 הם הגיעו לקונסטנצה שהיא עיר נמל ברומניה. באותה שנה הם הפליגו לאיסטנבול שבטורקיה באוניית המעפילים “קזבק” ומשם המשיכו ברכבת לצפת. הם התיישבו בבני ברק.

סבי דורי דמול ז”ל –

סבתא רבתא שלי, אמו של סבי, עלתה יחד עם משפחתה לישראל מאלכסנדריה שבמצרים ברכבת בשנת 1914. הם התיישבו בתל אביב.

סבתי ריקי דמול –

אני כבר דור שישי בארץ מצד סבתי. הדורות הקודמים במשפחתה של סבתי עלו מהעיר “חלב” שבסוריה ברכבת בשנות החמישים של המאה התשע עשרה.

ציר זמן משפחתי
בשנת 1935, נולדה סבתי רות בעיירה זלשציקי שבפולין. עיירה זו הינה אזור שנקרא גליציה והייתה בה קהילה יהודית ענפה. בתחילת המאה העשרים, פרחה התנועה הציונית שם. באזור זה שלטה התרבות הגרמנית שהשפיעה גם על היהודים. כתוצאה מכך משפחתי נוהגת לאכול מאכלים שמקורם בגרמניה ובפולין ונוהגת על פי קוד התנהגות של מזרח אירופה. חינוך הילדים במשפחתנו מבוסס על ערכי הציונות.

סבתי רות אליעז ברחה מן הנאצים בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השניה. בשנת 1944 עלתה משפחתה של סבתי לישראל באוניית המעפילים “קזבק”. המשפחה הגיעה לאונייה באיחור בזמן שהאנייה כבר עמדה להפליג ולא היה מקום פנוי על האונייה. סבתא רבא שלי, פניות שטרנברג ז”ל, התעקשתה לעלות על אונייה והשאירה את כל החפציה על רציף. האונייה הבאה, בה אמורים היו להפליג, הופצצה על ידי גרמנים והוטבעה. מעשה זה משמש לנו דוגמא לסמוך על עצמנו ועל תחושות הבטן שלנו .
סבי עמנואל השתתף במלחמת העצמאות בשנת 1948. הוא לחם בחטיבת “אלכסנדרוני” ונטל חלק בפעולות הפריצה לירושלים ואף נפצע באורח קשה והוכר כ נכה צה”ל. האירוע השפיע על המשפחה בחינוך לתרומה ונתינה למדינה. משפחתו הייתה חברה בארגון נכי צה”ל ומדי שבת היו מבלים ב          “בית הלוחם “.  הדבר חיזק את המעורבות והחשיבות של תרומה למדינת ישראל. החינוך שקיבל הועבר גם לדור הבא ואני בטוחה שחינוך לתרומה לקהילה ימשיך לעבור לדורות רבים במשפחתנו.
סבי עמנואל היה מהנדס מים בתה”ל (תכנון המים לישראל) והיה אחראי על תכנון וביצוע פרויקטים בתחום הנדסת המים בארץ ובעולם.

תמונה משפחתית מספרת …

תמונה זו צולמה ביער השחור שבגרמניה בשנת 2011.
התמונה ממחישה את האהבה והקשרים החזקים במשפחתי.
משפחתי המצומצמת, אני אחותי אמי ואבי, טסנו לבקר ביער השחור בגרמניה. סבתי ודודי טסו באותה עת לזלצבורג שבאוסטריה. הם נסעו כשמונה שעות במכונית כדי לפגוש אותנו. לבסוף, אחרי שכנועים רבים, הם דחו את טיסתם חזרה לישראל ונשארו איתנו עד לסוף הטיול.
זה היה טיול מהנה, מעניין, מלכד וחוויתי במיוחד.

מילון משפחתי:

 
“כל הכבוד לארי” – סבתא רבתא שלי, פנייה, הייתה מייחסת כל דבר שנעשה לדודי ארי, גם אם מישהו אחר עשה זאת והייתה נוהגת לומר: “כל הכבוד לארי”. מאז מקובל אצלנו שלא משנה לי מעורב אמתייה תמיד אומרים: “כל הכבוד לארי”.

“פצ’נגה” – ביטוי שהמציא אבי לדבר לא ברור וחסר משמעות. אנחנו משתמשים בביטוי זה במשפחה המצומצמת כאשר ברצוננו להגיד דבר מה חסר חשיבות.
“מלשינון” – כינוי למלשינים במשפחתנו. אני ואחותי משתמשות בביטוי זה בעיקר כשאנקן מלשינות אחת על השנייה להורינו.

“מירב” – נודניק. לסבתי, ריקי דמול, הייתה חברה בשם מירב שתמיד היתה מתקשרת ומנדנדת כאשר רצתה עזרה ממשפחתה של סבתי. מאז מקובל במשפחה של אמי לכנות בשם “מירב” אדם שמנדנד.

“סבתא תותים”
“כשאחותי הייתה קטנה ורצתה לקבל ממתק היא נהגה להגיד “רק משהו קטן”. משפחתי תמיד צחקה כאשר אמרה זאת ובלית ברירה נתנו לה ממתק. היום, כולנו משתמשים בביטוי הזה כשאחנו בחיק המשפחה.

סיפורים על אירועים חשובים של המשפחה:
מדי שנה, בחג השבועות, המשפחה המורחבת של אבי נוסעת לבקר בקיבוץ “ניר דוד” להשתתפות בטקס חג השבועות ולפגוש את חברינו המתגוררים בקיבוץ זה. לאחר הטקס, אנחנו אוכלים ארוחת ערב חגיגית יחד עם חברי הקיבוץ.
בשנת 2011, סבי מצד אמי, דורי דמול ז”ל, נפטר. סבי נפטר באופן פתאומי ואירוע זה השפיע על משפחתי עד מאד. יחד, כמשפחה, התגברנו על הטראומה הקשה הזאת.
בקיץ 2015, דודי יוני אליעז התחתן עם בחירת ליבו, דנה רסנר. לחתונה הגיעו בני משפחה ממדינות שונות בעולם – ארה”ב, אוסטרליה ואנגליה. דודי יוני הינו  האח הצעיר ביותר במשפחה של אבי והיה האחרון להתחתן. זמן רב חיכינו לחתונתו והתרגשנו מאוד לקראתה.
בשנת 2014 חגגנו יום הולדת שבעים לסבתי ריקי דמול.יום ההולדת היה למעשה יום שלם של חוויות בו השתתפה כל המשפחה המורחבת כולל דודי ומשפחתו שהגיעו מלונדון. לכבוד יום ההולדת הדפסנו חולצות שנשאו תמונה של סבתי עמנו, נכדיה. האירוע החוויתי ביותר באותו היום היה טיסה משותפת בכדור פורח מעל עמק יזרעאל.
מעבר לביתנו החדש בקיץ 2014 – את הבית בו אנו גרים בנו אבי ואמי. תכננו זמן רב את בניית ביתנו. במקום בו נמצא הבית שכן לפני כן מבנה ישן וקטן. המבנה נהרס ובמקומו בנינו בית חדש. המבנה הפך לנו במהרה לבית חם ונעים.

בשנת 2015 הוריי החליטו להתגרש.

הדבר לא היה לי קל משום שלא כל כך הבנתי מה קורה אבל עם השנים הצלחתי להסתדר עם זה.

בתמונה חלק מבני דודי מצד אבי

בתמונה השנייה חלק בני דודי מצד אמי

סיפורים על השגרה של משפחתי:

בכל ערב במשפחתי המצומצמת אוכלים ארוחת ערב ביחד. לאחר מכן אנחנו צופים יחד בחדשות בערוץ 12.
בכל יום שישי אנו נוסעים לביתה של סבתי ושם אוכלים ארוחת ערב ואבי עורך קידוש ביחד עם כל המשפחה המורחבת.
בכל שבת בבוקר משפחתי המצומצמת רוכבת על אופניים משיכון הוותיקים ברמת גן עד ליפו.
בשבתות חורפיות משפחתי המצומצמת נוהגת לאכול צ’ולנט (חמין). ביום שישי בצהריים אבי ואני מתחילים בהכנת המעדן. את הסיר אנחנו מכניסים לתנור ביום שישי בערב עד לצהרי שבת. בשבת בבוקר, הבית מתמלא בריח התבשיל ובצהריים אנו מתיישבים לשולחן לאכילתו.
אני ואחותי מתעמלות בנבחרת ההתעמלות האומנותית של הוד השרון, ארבע פעמים בשבוע. האימונים והתחרויות שמתקיימות מדי שבועיים הם חינם חלק משגרת משפחתנו.

סיפורים על השגרה של משפחתי:

אנחנו נפגשים בכל יום שישי
אנחנו חוגגים את כל החגים יחדיו – לפעמים עם המשפחה שלך לאמי ולפעמים עם המשפחה שלי. בפסח ובראש השנה, להגיע דודי אלון ומשפחתו מלונדון כדי לחגוג עמנו את החג. גם דודי יצחק, מגיע למת לעת עם משפחתו מקליפורניה כדי לחוג איתנו.
אנחנו חוגגים את כל ימי ההולדת של בני המשפחה ביחד.
מה אתם אוהבים במפגשים האלה? אז הם חשובים?
אני אוהבת במפגשים אלה את האווירה המשפחתית, החמה והמזמינה. בחיק משפחתי, איני צריכה להתאמץ לראות מקבלים ואוהבים אותי בדיוק איך אני. אני מרגישה שייכת למשפחתי ואני יודעת שתמיד אתקבל בה ברצון ובאהבה. המשפחה שלי היא כמו המקלט המוגן שלי, בה אני מוגנת מכל צרה. אני אוהבת להיפגש עם בני משפחתי, לשוחח איתם, לרקוד, לצחוק וליהנות.
מפגשים אלה חשובים כיוון שהם שומרים על הקשרים בין בני המשפחה. משפחה היא מקום נעים, בטוח, חם ותומך וחשוב שלכל אחד מבני המשפחה יהיה את המקום הזה. שתהיה לו משפחה תומכת. המפגשים האלה עוזרים קשר משפחה תומכת ומאוחדת.

מאכלים ומנהגים מיוחדים שעוברים במשפחה שלי מדור לדור
בכל יום שישי משפחתי המורחבת נפגשת אצל סבתי רותי לארוחת ערב וקידוש. המנהג הזה התחיל במשפחתי בפולין כשהיו בגולה והוא נמשך עד היום.        בארוחת ערב סבתי מגישה מאכלים קבועים שחלקם היא זוכרת מילדותה בגולה:  צלי בקר בליווי רסק תפוחים, דג סלמון, סלט חסה משובח, מרק עוף עם קניידלך,  כיסונים, ברוקולי, תפוחי אדמה בתנור ועוד … בדרך כלל, אנחנו מקנחים את הארוחה עם מקפא מנגו האהוב על כולנו. לאחר הארוחה, הילדים נוהגים לקיים הופעה מול כל המשפחה ולהציג את כישרונותיהם.
אנחנו מבצעים מסורת מיוחדת בימי הולדת. אנו יוצאים לאוויר הפתוח וכל אחד מבני המשפחה מברך את חתן יום ההולדת ומפריח בלון אל השמיים.

מאכלים אופיניים למשפחת אמי:

מרק ירקות, “סופריטו”, סלט חצילים, סלט מטבוחה, פלפל כבוש ועוגת קוקוס לקינוח.

גלגולו של חפץ

החפץ בו בחרתי הוא מכתש ועלי מזהב.

החפץ עבר במשך כמה דורות במשפחה עד שהגיע לאמא שלי. היא קיבלה אותו מהסבתא רבתא שלה, אשר התגוררה במצרים. החפץ נמצא במשפחתי כבר יותר ממאה חמישים שנה ועשוי משני חלקים: 1. מעין כוס מנחושת כבדה. 2. מקל (עלי).

החפץ נשמר בחדר העבודה של אמי ובכל יום שישי אני מנקה אותו.

מניחים בתוך המכתש את התבלינים או עשבים ובעזרת העלי (המקל) כותשים וטוחנים את התבלינים או את העשבים. בעבר לא היו מכשירים חשמליים והחפץ היה בשימוש יומיומי במטבח המצרי כדי לטחון תבלינים.

למכתש יש משמעות רבה במטבח של סבתא רבתא שלי, אך כיום הוא משמש בעיקר כקישוט ומזכרת במטבח בביתי. כל יום כשאנו רואים את המכתש ועלי נזכרים בשפע שהיה ומודים על כך ומצד שני על הקידמה וההתפתחות מאז אותה תקופה.

מחפץ זה ניתן ללמוד על עברה של משפחתי במצרים וחייהם שם.

נספח היסטורי

האירוע:מלחמת העצמאות – קרבות הפריצה לירושלים – חטיבת אלכסנדרוני

סבי מצד אבי, עמנואל אליעז ז”ל, השתתף כלוחם בחטיבת אלכסנדרוני ב “מבצע נחשון” שנערך במהלך מלחמת העצמאות בחודש אפריל 1948 שמטרתו הייתה לפרוץ את הדרך לירושלים שהייתה מנותקת מאז פרוץ המלחמה. 
סבי נפצע במבצע זה מאש צלפים  ושכב פצוע בבית החולים “הדסה” בירושלים מעל שנה.
לימים היה סבא עמנואל ממתכנני המוביל הארצי ועמד בראשות פרויקטים חובקי עולם בתחום ההנדסת המים והחקלאות.
מידע לגבי מבצע נחשון:

מבצע נחשון היה מבצע שהתקיים במלחמת העצמאות, החל בליל 6-5 באפריל 1948 והסתיים ב- 15 באפריל. מטרתו הייתה לפרוץ את הדרך לירושלים, אשר הייתה מנותקת מאז פרוץ המלחמה, באמצעות יצירת ציר מאובטח, לפי ארגון, ביצוע, העברת ואבטחת שיירות אספקה ​​ותגבורת.
מטרת המבצע הייתה פריצת הדרך לירושלים והסרת המצור מעליה.
השיטה אשר התקבלה הייתה מתקפה יזומה וגיוס 1,500 חברי “הגנה” וחטיבת אלכסנדרוני מכל החזיתות.
במבצע נכבש הכפר הערבי קסטל ונהרג עבד אל-קאדר אל-חֻסייני, מפקד הכוח הערבי באזור ירושלים.
בימי המבצע הותקפה שיירת “הדסה” – שיירה של רופאים, אחיות ועובדים של בית הספר “הדסה” בהר הצופים. 77 מאנשי השיירה נרצחו.

תכנית ד’ היוותה חלק מהמבצע ושנתה את המצב מקצה לקצה. למרות מיעוט בלוחמים, התבססות בעיקר על מתנדבים ומחסור בציוד צבאי, עברה היוזמה ללחימה לצד היהודי באמצעות העברת כוח ממקום למקום לפי הצורך. ממפקדת ההגנה יוצאת הפקודה לחטיבות השונות ובהתאם להחלטה מתבצע המבצע.  תוך זמן קצר יחסית הצליחו הכוחות היהודים להביא לשינוי המצב. ערים מעורבות נכבשו, הושם מאמץ מוגבר על פתיחת הדרך לירושלים ומצב העיר השתפר מעט. אחת התופעות הבולטות היתה בריחה המונית של אוכלוסייה ערבית בתמיכת ההנהגה המקומית ומדינות ערב השכנות. השינוי הזה באמצעות הכוח היהודי אפשר את הכרזת העצמאות ב 14 במאי 1949 והקמת מדינת ישראל.

סיכום ורפלקציה

הכנת עבודת השורשים הייתה מאוד חווייתית ומרגשת. היקף העבודה והעומק שנדרש ממני לצורך הכנתה, לימדו אותי רבות על שורשיי והמקורות שמהם באתי, על מורשתי ועל המסורת הנפלאה של משפחתי.

למרות המאמץ בליקוט, איסוף, הדפסה, סריקה ועריכת העבודה, נהניתי מאוד מעשייתה ואני מלאה סיפוק וגאווה.

רוצה אני להודות להוריי ולמשפחתי אשר עזרו לי בעריכת העבודה ובעמידה במשימה המורכבת בהצלחה. הם ביצעו פעולות רבות כולל הסעות, ייעוץ, עריכה לשונית ובדיקת ההגהה.

עבודה זו חשובה מאוד לחיבור והקשר הבינדורי ולשימור הידע ההיסטורי והמורשת המשפחתית.

אני חייבת להודות שמעולם לא הייתי יכולה להגיע לידע רב שכזה על שורשי, המקורות שמהם באתי, על מורשתי ועל המסורת הנפלאה של משפחתי, לולא  הכנת עבודת שורשים זו. על כך מודה אני.

הכנת עבודת השורשים הייתה מאוד משמעותית גם לכל משפחתי. נהנינו מאוד מכתיבתה. הרגשנו כמי שיוצא למסע מאתגר של חיפוש ידע מעניין, חשוב וקשור למקורותינו שלנו. איסוף החומר כלל, בין היתר, קריאה במקורות, שיחות בינינו ועם בני משפחה נוספים, שיתוף המשפחה המורחבת בנושאי העבודה ועוד…

כך מצאנו את עצמנו יושבים ומקשיבים בהתעניינות רבה לסיפורי סבתות,  דודים ודודות שאף הם שיתפו בידע שנצבר אצלם.

פעמים רבות, במפגשים משפחתיים, נושא העבודה היה לשיח של כל המשפחה. זאת מהסיבה שבשלב מוקדם מאוד, עוד בתכנון ההתחלתי של העבודה, שיתפנו הרבה אנשים מהמשפחה. שאלנו שאלות, שמענו סיפורים והצלבנו גרסאות, נברנו באלבומים רבים וראינו הרבה תמונות, יחד עם כולם ולחוד.

כל אחד מהמשפחה נזכר בשנות ילדותו והעלה זיכרונות שחלקם משותפים. צחקנו והתרגשנו יחד. הרגשתי באופן אישי שהתקרבתי יותר לכולם. לא פעם העלאת זיכרונות טובים מהעבר גרמה להתרגשות עד כדי דמעות ולגעגועים כי חלק מיקירנו אינם איתנו.

מבחינה טכנית זו התנסות שלנו כמשפחה בהכנת עבודה בסדר גודל כזה ובנושא חשוב זה ולכן שיתוף הפעולה של כולם תרם לסיום מוצלח של המשימה.

דרך החקר האישי שעשינו ובשיתוף המשפחה, תרם רבות לידע אודות שורשי המשפחה, המקורות שמהם באנו, המורשת והמסורת הנפלאה של המשפחה,  על הסבים והסבתות, ארץ מוצאם, מנהגיהם, חייהם שם בארץ הולדתם וסיפור עלייתם ההיסטורי לארץ ישראל.

עבודת חקר השורשים תהווה מזכרת ייחודית ואישית עבור משפחתי לדורות.

ביבילוגרפיה

1. הספר “מסע שורשים – תשעה דורות בארץ ישראל – צאצאי גבריאל שטטישקלובר ויהודה לייב חסיד דיסקין” מאת מאירה אליעז

https://carmonia.net/files/FamilyBook.pdf

2. ראינות אישיים עם אמא, אבא ובני משפחה.

3. מפה פיזית אגן הים התיכון

4. אינציקלופדיה יהדות אשכנז

5. אתר צה”ל, מבצע נחשון