מי אני ומה שמי

“נמאס לי מכל המשימות של המורה!” אמר ניסים ” ‘צריך לכתוב סיפור באורך 30 שורות. מעצבן!” אמו ניסתה להרגיעו “אני אעזור לך” “לא” צעק “אני לא כותב!”.

עבר כמעט שבוע וניסים לא התקדם במשימה…

יום לפני ההגשה התקיים משחק כדורגל. ניסים היה השוער. המשחק היה צמוד ולקראת הסוף התוצאה היתה תיקו. חברי קבוצתו של ניסים שיחקו במרץ. הקבוצה השניה הכניסה גול. הקבוצה של ניסים הפסידה. חבריו כעסו עליו ואמרו שבגללו הפסידו, הם לגלגו עליו ואמרו שהוא חולם בהקיץ. ניסים לא התייחס עד שילד אחד הגדיל לעשות ואמר: “ניסים ניסים היית צריך לארגן לנו נס שננצח ובמקום ארגנת לנו הפסד קשה!” כל הילדים צחקו. ניסים שלא אהב במיוחד את שמו והיה רגיש לכך נעלב עד עמקי נשמתו ורץ הביתה בתסכול וכאב. חבריו צחקו לו גם אחרי שהלך.

ניסים נכנס לביתו בתנופה ורץ לחדרו, שם בכה במיטה כשפניו בכרית.

אמו לא הבינה מה קרה. היא ניגשה אליו וניסתה בעדינות לברר את שהתרחש. ניסים צעק שהוא שונא את שמו וברגע שיוכל ייגש למשרד הפנים וישנה את שמו!

אמו הבינה לסערת נפשו והניחה לו להירגע.

למחרת ניגשו אליו הוריו ואמרו לו שהגיעה העת להסביר לו את שמו.

אביו התחיל: “לפני מספר שנים חי הרב יצחק ניסים. הוא היה רב חשוב ושימש כראשון לציון של מדינת ישראל. הרב שימש להרבה אנשים כדמות מופת…”

“למה לא קראתם לי יצחק?” התפרץ ניסים.

“כבר תבין” אמרה אמו.

“בשנת תשכ”ט התפוצצה מכונית תופת בשוק מחנה יהודה בירושלים. 52 יהודים נפצעו ו-12 נהרגו. עולמם של משפחות ההרוגים והפצועים השתנה ברגע אחד מהקצה אל הקצה…

הפיגוע השאיר רושם קשה על מדינת ישראל ובתגובה פשט צה”ל על נמל התעופה בבירות, ופוצץ 13 מטוסים. איש לא נפגע. 

האפיפיור, מנהיג הנוצרים בעולם, שלח מכתב הזדהות לעם הלבנוני והביע צער על הפגיעה במטוסים. “יום שחור לאנושות”, כתב. 

הרב נסים פרסם מייד הודעה וגינה בחריפות את מעשהו המחפיר של האפיפיור, שהגיב רק על פגיעה בחומר, ולא על הרג של ילדים וזקנים. 

תגובתו של הרב ניסים היתה ספונטנית כיוון שהרגיש הזדהות רבה עם הקורבנות ומשפחותיהם. בעיני כמה אנשים בממשלה זה לא מצא חן. הם כעסו שהוא לא התייעץ לפני שפרסם כזו אמירה חריפה והאשימו אותו שהוא מזיק מדינה.

הציבור לעומת זאת הביע הערכה ואהדה לדברי הרב ואף בתקשורת העולמית פרסמו את דבריו בנימה אוהדת. להפתעת המתנגדים – התנצלו בוותיקן על דברי האפיפיור וטענו שדבריו הוצאו מהקשרם. מסיפור זה אנו רואים את אהבתו הגדולה של הרב לכל אחד מעמ”י ועל כך שידע להביע את דעותיו ללא חת”.

“אבל” המשיך אבא “כאן לא ניגמר הסיפור. בין הפצועים בפיגוע היה סבא דוד…”

אביו של ניסים עצר את דמעותיו והתקשה להמשיך ולספר.

ניסים לא האמין.

“סבא נפצע בינוני. הוא הוקיר את הרב יצחק ניסים על כך שלא פחד להביע את דעתו. שנה לאחר הפיגוע אתה נולדת. היית הנכד הראשון שנולד לאחר הפיגוע וסבא ביקש שנקרא לך ניסים – על שם הרב ועל זה שהיה לסבא נס שנשאר בחיים”.

“עכשיו אני מבין למה קראתם לי ככה” אמר ניסים “יש לי רעיון! אני אכתוב את הסיפור במשימה שקיבלתי מהמורה!”

“רעיון מצויין!” אמר אבא.

למחרת ניסים הגיש את המשימה למורה בהתלהבות.

המורה קראה את הסיפור ואמרה לניסים שהתרגשה מאד.

ניסים ביקש מהמורה לספר לכיתה את סיפורו. “הסיפור מסביר את שמי ואני חושב שאחרי שאספר אותו הילדים יפסיקו לצחוק עלי!”

ניסים סיפר את סיפורו. הילדים היו מרותקים. 

לאחר השיעור ניגשו אל ניסים הילדים שהקניטו אותו וביקשו סליחה וניסים סלח בלב שלם.

מאז ניסים נושא בגאון את שמו וגאה להסביר את משמעות השם. 

אתם ודאי כבר הבנתם שהוא לא ישנה את שמו בגיל 18…