תומר שנקמן-עבודת שורשים

הקדמה

עבודה זאת מדברת על שורשי משפחתי שהגיעו מכל קצוות העולם שלבסוף הגיעו לארץ ישראל ותרמו רבות למען הקמת ולמען ההגנה על מדינת ישראל.

במהלך כתיבת העבודה למדתי רבות על אורך החיים של משפחתי בזמן מלחמות ועל דברים חשובים שהם עשו במהלך חיים.

אני מקדיש את עבודתי לכל בני משפחתי שנתרמו לעזרתי במהלך כתיבת העבודה.

על עצמי

אני

מתי ואיפה נולדתי:  נולדתי ב10.9.2007 בגרמניה בבית החולים Martin Luther.

שמי הפרטי: תומר, האחיות שלי בחרו את השם מכיוון שהוא מסמל עץ חזק, גבוה ויפה שאופייני לארץ וגם חלק מעליו הם הלולב ששייך לארבעת המינים בסוכות.

כינויים: הכינויים שלי הם בעיקר שנקמן וג’וניור.

תאריכי הלידה: תאריך הלידה הלועזי הוא: 10.9.2007 והעברי הוא: כ”ז באלול תשס”ז.

מקום הלידה: נולדתי בגרמניה בבית החולים Martin Luther .

פרטים מעניינים על הלידה: נולדתי באיחור של שבועיים, נולדתי 3860 גרם ו52 סנטימטר.

חושבים עלי ש…

ההורים שלי חושבים עלי ש:

אמא:  הקטנצ’יק של המשפחה. נסיך שהגיע אחרי 3 בנות גדולות. ילד שאוהבים אותו כולם . סקרן, אוהב לחקור נושאים חדשים (מפוליטיקה ועד מדעים) ,חכם, חתיך וחברותי.

קפטן קבוצת הכדורסל, חבר בצופים, תלמיד בחוג מתמטיקה של בר אילן, לומד אנגלית בדוברי אנגלית בעל קליטה מהירה לשפות זרות.

עוזר במטלות ביתיות , רגיש וחושב שהצדק תמיד איתו…

אוהב לאכול בעיקר סטייקים וחובב את המנות הטובות ביותר במסעדות יוקרה.

אוהב לטייל בארץ (שביל ישראל) ובעולם ורוצה להגיע יום אחד גם ליפן ואוסטרליה.

הילד הכי מקסים בעולם!!!

אבא: אני חושב שתומר הוא ילד נבון, רגיש, אחראי, רציני, סקרן, רודף צדק, ומגלה כישורי מנהיגות.

תומר בעל כישוריים חברתיים טובים, משתתף בהרבה חוגים, אוהב ספורט ובעיקר כדורסל, מתמיד בצופים ואוהב לטייל בשביל ישראל ובעולם.

בני משפחתי חושבים עלי ש:

סבא: סבא שלי חושב עלי שני נכד מדהים, חכם, ספורטאי, עוזר לסביבה ושהוא גאה  להיות סבא שלי והוא בטוח שעתיד טוב מחכה לי.

סבתא: סבתא שלי חושבת עלי שאני יכול לשמש דוגמה לסובבים אותי, שאני ילד חכם, נבון, אינטליגנט ותלמיד מצטיין.

נטע (אחותי): נטע חושבת עלי שאני האח הכי טוב במשפחה! , מתוק , תומך, אוהב, תמיד מוכן לעזור שצריך, חכם מאד, ספורטיבי וחברותי ואין כמוהו.

ענבר (אחותי): ענבר חושבת עלי שאני ילד חכם, שקדן, חרוץ  ומעורר השראה בהשקעה ובהתמדה בכל מה שהוא מתעסק בו.

יסמין (אחותי): יסמין חושבת עלי שאני אח מדהים, משתף פעולה, מתעניין יחד איתה בסרטי מד”ב , ספורטאי מתמיד ומנהיג, מתעמק ולוקח חלק גדול בכל החוגים, מתלהב מטיולים בשביל ישראל ובחו”ל ואחראי על הווי טוב ומשמח בבית.

אילת (דודתי): אילת חושבת עלי שאני ילד מקסים, חכם אינטליגנט בעל ידע רב בהרבה תחומים, אוהב לטייל בארץ ובעולם, כדורסלן מצוין, והיא אוהבת אותי מאד ושתמיד כיף לארח אותי.

חברי חושבים עלי ש: שאני חבר טוב, חברותי, חכם, מצחיק וטוב בכדורסל.

אני חושב על עצמי: אני חושב על עצמי שאני חברותי, חכם, חבר טוב, מצחיק וטוב בכדורסל.

אני חושב על עצמי גם שאני סקרן, אוהב לטייל הרבה בארץ ובעולם, אני גם חושב על עצמי שאני תמיד יהיה שם כדי לעזור לחברים שלי.

אני חושב על עצמי שאני חרוץ, אני עושה את כל שיעורי הבית בזמן.

אני גם חושב על עצמי שאני אוהב חוגים, אני הקפטן בחוג הכדורסל, אני גם בבר אילן, בצופים ובאנגלית פרטי.

שנות חיי

אני זוכר את עצמי: מאז גיל חמש עם חברים בגן ובבית הספר, אני גם זוכר את עצמי הרבה באימוני כדורסל ובמשחקי כדורסל.

אני זוכר את יומי הראשון בבית הספר היסודי כמלחיץ כי לא הכרתי הרבה ילדים מהכיתה החדשה, את יומי הראשון בחטיבה אני זוכר כפחות מלחיץ מכיוון שיצאתי הכיתה עם הרבה ילדים מהכיתה הקודמת שלי.

אני זוכר את עצמי בצופים עם חברים שלי נהנה בפעולות.

ההורים שלי זוכרים אותי:

תומר נולד בבית חולים גרמני בברלין, כבן למשפחה של דיפלומטים ישראליים. כשהוא נולד זה היה בשבילינו כמו נצחון אישי של סבתא חווה שאיבדה את משפחתה בשואה.

תומר לא רצה לצאת מהבטן כל כך מהר ובשבוע 42 אמא עברה זירוז… סוף סוף הוא יצא .

תינוק מלא חיוניות , גבוה ובריא.

תומר הלך וצמח במהירות גבוהה והיה תינוק “סומו” מלא קפלי שומן, תלתלים בלונדיים וגבוה.

תומר הלך בגיל 10 חודשים לגן חב”ד בברלין שהגננות בו גרמניות דוברות גרמנית בלבד.

וכך תומר פטפט קלות עד גיל שנתיים בגרמנית , התפלל לפני האוכל, לפני השינה, אחרי השינה ועוד. ואפילו צעק על סבתא חנה:NEIN TATA (לא להתקרב סבתא) בכל פעם שהוא הגיע לביקור בישראל והיא רצתה לנשק אותו. תומר אהב לשחק בשלג (שאותו הוא לא זוכר) והרבה להתגלש באומגות בגן השעשועים .

תומר היה ממציא מילים מצחיקות שרק הוא הבין . PIA = ציפס.

לתומר היה טכס לפני השינה, שבו עבר בין כל בני המשפחה (אמא , אבא ו 3 אחיות) , הושיט את ידו ונישקנו לו את היד . כמו נסיך אמיתי. ואת הבקבוק דיסה ששתה במיטה היה מעיף מעבר למיטה בקשת גדולה עד שנחת לרצפה בקול גדול וככה ידענו שהוא סיים והולך לישון.

תומר עלה לארץ בגיל שנתיים, הלך לגן פרטי, התאקלם נהדר בארץ ותמיד היו לו חברים בכל מסגרת, הלך לחוג התעמלות לגיל הרך  ושם בלט כספורטאי לעתיד. היה בחוג רובוטיקה, בבה”ס יסודי ואוהב להרכיב מכונות מורכבות ורובוטים מלגו.

תומר אוהב לאכול כל מה שאמא וסבתא מבשלות. לא בררן באוכל ואוהב בעיקר בשר ומאכלי פסח אופיינים למשפחה.

אוהב לראות תוכניות טלוויזיה אמריקאיות: SNL , משפחה מודרנית, הגולדברגים.

ולכן המקום האהוב עליו בבית זה הממ”ד מכיוון ששם יש לו טלוויזיה מחוברת לכבלים לנטפליקס ולפלייסטישן.

תומר קורא כמעט בכל יום . הסדרה האחרונה שקרא היתה 39 רמזים המשלבת מתח ומדע בדיוני.

משפחתי ואני

משפחתי ואני נוהגים להתאסף כל יום שבת או שישי בבית של סבתא וסבא שלי לאכול ולדבר.

אחרי הארוחה אנחנו מתיישבים בסלון כדי לדבר, לאכול קינוח ולשתות  משקאות חמים, בדרך כלל הילדים בשאר החדרים בזמן שכולם מדברים בסלון.

בדרך כלל בימי שבת בבוקר אנו נוהגים לטייל בארץ, לפעמים עם עוד קרובי משפחה ולפעמים רק המשפחה הגרעינית.

בימי שישי שאנחנו לא אצל סבא וסבתא שלי, אני אחותי יסמין ואבי נוהגים לראות סרטים ביחד.

אירועים היסטוריים שקרו במהלך חיי בארץ ובעולם

2007:

13.6.2007 – שמעון פרס נבחר להיות הנשיא התשיעי של מדינת ישראל.

29.6.2007- חברת אפל מוכרת לראשונה את האיפון הראשון.

6.9.2007- חייל האוויר הישראלי משמיד כור גרעיני שנבנה בסוריה.

2008:

1.2.2008 – אל קאעידה מבצע פיגוע ירי לעבר שגרירות ישראל ביר נואקשוט בירת מאוריטניה.

5.2.2008- התפרצות טורנדו גדולה ברחבי ארצות הברית.

27.12.2008 – בתקיפה נרחבת של חיל האוויר הישראלי מתחיל מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה.

2009 :

20.1.2009- ברק אובמה מושבע לנשיא האפרו-אמריקאי הראשון בארצות הברית.

14.9.2009 – נשלחה קטלת ראשונה מהחייל החטוף גלעד שליט.

2010:

14.4.2010- התפרצות הר געש באיסלנד גורמת למשבר התעופה הגדול

בהיסטוריה.

2.12.2010- פריצת השרפה בכרמל, השרפה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

2011:

15.3.2011- מלחמת האזרחים בסוריה פורצת

2.5.2011- אוסמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור אל קאעידה האחרי לפיגועי ספטמבר 11 ולעוד הרבה פיגועים בעולם חוסל על ידי ארצות הברית.

18.10.2011- גלעד שליט חוזר לישראל מרצועת עזה בעסקת שבויים.

2012:

14.11.2012- תחילת מבצע עמוד ענן.

2013:

20.3.2013- נשיא ארצות הברית ברק אובמה מבקר בישראל בפעם הראשונה כנשיא.

2014:

13.1.2014- אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל האחת עשר נפטר.

10.6.2014- ראובן ריבלין נבחר להיות נשיא המדינה.

8.7.2014- צה”ל פותח במבצע צוק איתן.

2015:

14.7.2015- נחתם בווינה הסכם המעצמות עם איראן על תוכנית הגרעין האיראנית.

2016:

24.3.2016- פרשת החייל אלאור אזריה.

13.4.2016- שחקן הNBA  קובי בראיינט, שחקן לוס אנג’לס לייקרס שיחק את משחקו האחרון בליגה בו קלע 60 נקודות.

8.11.2016- דונלד טראפ נבחר לנשיא ארצות הברית.

2017:

6.12.2017- נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נואם את נאום ירושלים בו הכיר בירושלים כבירת ישראל.

2018:

26.1.2018- הפרלמנט בפולין מאשר חוק האומר שלפולין אין אחריות על הפשעים נגד האנושות שביצעה גרמניה הנאצית ומי שיגיד אחרת יהיה בשלוש שנות מאסר.

8.5.2018- נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מודיע על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין האיראני בעקבות הצגת המסמכים המוברחים מאיראן על ידי המוסד והצגתם על ידי בנימין נתניהו ב30 באפריל.

2019:

22.2.2019- שיגור החללית בראשית.

11.4.2019- החללית בראשית התרסקה על אדמת הירח.

15.4.2019- קתדרלת נוטרדאם בפריז נשרפת.

27.10.2019- חיסול מנהיג דאע”ש בגדדי על ידי הכוחות האמריקנים.

2020:

3.1.2020- חיסול קאסם סולימני על ידיד הכוחות האמריקנים.

26.1.2020 – תשעה אנשים נהרגו בהתרסקות מסוק, בניהם קובי ברייאנט ובתו.

בר מצווה

המשמעות בעיני של בר מצווה היא אירוע שבו אתה הופך מילד לנער, להתבגר נפשית ופיזית ולעשות זאת כאשר אתה מוקף בחבריך ובמשפחתך.

אבא שלי:

חגיגת בר המצווה שלי התקיימה בשנת 1979 בתל-אביב. עליתי לתורה בפרשת ואתחנן בספר דברים פרק ג פסוק כ”ג עד פרק ז פסוק י”א. ההפטרה של פרשה זו נקראת בשבת נחמו ומופיעה בספר ישעיה פרק מ פסוקים א-ט ואשר נפתחת במשפט :” נחמו נחמו עמי…”.

העלייה לתורה הייתה בבית הכנסת בו נהג להתפלל סבי זכרונו לברכה ונקרא בית כנסת “מרמורק” ושכן בפינת הרחובות מרמורק והוברמן בקרבת היכל התרבות בתל-אביב. הפרשה עוסקת בקריאת הנביא לבני ישראל לחזור ולהכיר בגדולתו של אלוהים ובחזרה לאמונה בו.

 מסיבת בר המצווה נערכה באולמי בית ז’בוטיסקי בתל-אביב ונכחו בו משפחה מורחבת , חברי משפחה ומכרים. כמו כמו כן השתתפו בה כל חברי וחברותי  הקרובים אשר עמם גדלתי ועימם נשארתי בקשר קרוב עוד שנים רבות.

ההרגשה שזכורה לי מאירוע הבר מצווה כולו הייתה של גרימת גאווה לכל המשפחה מחד ושל התחברות וחיזוק הקשר עם כל חברי מאידך.

תחומי העניין שלי הם ספורט וטכנולוגיה.

 שאיפותיי לעתיד הם שהיו לי משפחה טובה, הרבה חברים ועבודה בהיי-טק

אמא

• משמעות השם: השם שרית בא מלשון שרה, דמות מהתנ״ך, האם הראשונה. בנוסף, סבתא חווה ( שהייתה סבתה של אמי מצד אביה) ביקשה מההורים לקרוא לאמי על שם אמה שנספתה בשואה. ההורים רצו שם מודרני יותר ולכן קראו לה שרית.

• כינויים: חברותיה נוהגות לקרוא לה ״שורקה״, וחברותיה מהעבודה נוהגות לקרוא לה ״שריתה״, אך היא מעדיפה את שמה האמיתי.

• שם משפחה: השם המקורי הוא מזרחי, שם המשפחה נפוץ בקרב הישראלים, מקורו בסבא ניסים, אביו של סבי, אשר הגיע ממשפחת מזרחי בירושלים.

• תאריך לידה: אמי נולדה בישראל ב- 9.11.1968, ביום שבת עשר בבוקר. היא בת בכורה ונכדה בכורה למשפחתה מצד האמא. נולדה בבית החולים ״השרון״ בפתח תקווה, אותו בית החולים בו הוריה נולדו. אמא נחשבת כדור הילדים שנולד אחרי מלחמת ששת הימים.

• השכלה: למדה בביה״ס יסודי ״הס״ בפתח תקווה כמחזור כד׳ (על שם משה הס). בחטיבה למדה בחטיבת ״בן צבי״ גם כן בפתח תקווה, מחזור ד׳ ובתיכון למדה בתיכון ״ברנר״ במגמת סוציולוגיה/ ביולוגיה. לאחר הצבא למדה באוניברסיטה תואר ראשון החברה, וסיימה כמצטיינת דיקנית. מאוחר יותר, המשיכה לתואר שני בסוציולוגיה ועבדה באוניברסיטה כמצטיינת המתרגלת שיטות מחקר. כמו כן, אמי הוציאה תואר שני באוניברסיטה של צפון לונדון בניהול תיירות בינלאומית.

כיום היא עובדת כראש ענף תכנון הדרכה ופיתוח ארגוני במרכז ההדרכה של אל על, בתחום העבודה של אמא היא מנהלת תציב ותכנון שנת הדרכה לכל עובדי אל על. התחום האהוב עליה ביותר הוא כלכלה בשילוב הדרכה.

• שירות צבאי: טירונות במחנה 80 ליד פרדס חנה, בהמשך עברה קורס סמבציות חיר, אשר היה הקורס השני בצה״ל שפתוח לבנות.

 אמי סיימה כחניכה מצטיינת של הקורס. בשירות הצבאי שירתה כמפקדת פיקוד העורף ברמלה, עבדה משמרות בחדר מבצעים.

חוויה מהשירות – היא זוכרת שדיווחה לאלוף הפיקוד בזמנו (אהוד ברק) את הידיעה שמשאית עם פועלים ערביים נקלעה לתאונה ליד אשקלון וכולם נפצעו, חלקם נהרגו, וכך. התחילה האינתיפדה הראשונה.

• שפת הדיבור: שפת הדיבור בבית ההורים הייתה עברית.

• אחים/אחיות: לאמי יש אחות אחת בשם אילת, היא נולדה ב-21.4.1974 , ולכן היא נחשבת כדור של ילדי מלחמת יום הכיפורים. כיום היא נשואה עם שלושה ילדים, ושם משפחתה הוא דוידוביץ׳.

• תאור מקום הולדתך: נולדה בפתח תקווה ברחוב שפירא, לא רחוק מסבא וסבתא של אמי. בילדותה למדה בגן “עדנה”, וכשהייתה בת חמש עברה דירה לרחוב קיטרוני 7. שם היו לה שתי שכנות, שאחת מהן חברתה עד היום, לאחת מהן קראו רז ולשנייה שלי, אשר כיום גרה בשכונת גרינפארק. היא אהבה לשחק בחצר השכונה יחד עם חברות אלו כל היום. בגיל 12 עברה דירה לרחוב ילין 19, גם כן בפתח תקווה, שם הוריה גרים עד היום. היא זוכרת שהלכה המון ברגל, גם לכל החוגים הלכה לבד. בנוסף, היא מספרת שתמיד, כאשר חזרה מהבלט היא קנתה חצי מנה אצל “פלאפל אלי”.

• אמא שלי אהבה לרקוד בלט ולנגן על הפסנתר, התחילה לרקוד בגיל 3 בסטודיו “ריתמוסיקה. לאחר מכן רקדה בלט קלאסי אצל “מרים קופמן” וכל שנה נבחנה לבלט המלכותי של לונדון. בסוף החטיבה עברה אימי, לרקוד ג’אז בסטודיו של “אתי פולישוק”, והופיעה בלהקת נוער עירונית בשירה וריקודים. בנוסף, היא רקדה בלהקת “כרמון”, אשר הייתה להקה של כיאורגרף צרפתי שהגיע לארץ. לאחר כשנה, התפרקה הלהקה ואמי חזרה לרקוד אצל “אתי פולישוק”.

בקשר לפסנתר, התחילה ללמוד בגיל 5 והמשיכה עד כיתה ז’.

• אמא שלי קיבלה חינוך חילוני.

• אוספים- היה לה אוסף ניירות מכתבים, שעד היום הקופסא נמצאת אצלנו. כמו כן, היה לה אוסף מחקים ואוסף בובות שנשמרו בארונות זכוכית.

• כיצד הוריי הכירו: אמא הכירה את אבא בשדה התעופה. היא ביקשה ממנו להשאיל לה שני שקלים למכונת קפה, למרות שאמי מעולם לא שתתה קפה אז.

אבא

• שם פרטי- מקור השם משה הוא מהתנ”ך, נקרא על שם סבו מצד האב שנפטר.

• כינויים- המשפחה נוהגת לקרוא לו מוישלה, החברים – מוסא או מושיקו.

• שם משפחה – שנקמן, הוא מקורי ולא שונה בעבר.

  מקורו בפולין ומשמעותו “איש מוזג” . הפועל schenken בגרמנית משמעותו מזיגה או למזוג.

• תאריך לידה – 27/7/1963 מקום הלידה תל אביב.

• השכלה -למד בביה”ס “דובנוב” שליד הקריה בתל אביב, כיתות א׳- ג׳ בכיתה ד’ עבר לבבלי, שם היה המחזור הראשון של בית הספר בבלי. ובכיתה ז’ עבר לחטיבת ביניים ותיכון עירוני ד’. תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה. תחום הדעת האהוב עליו הוא פילוסופיה ומשלח היד שלו הוא משרד ראש הממשלה.

• שירות צבאי- שירת כקצין בתותחנים, היה מפקד סוללת תותחים ושהה בלבנון פרק זמן גדול ממהלך השירות הצבאי, היה מדריכו פקד בקורס קצינים תותחנים.

חוויה מיוחדת מהשירות היה סיוע פינוי פצועים והרוגים באסון צור השני.

• שפת הדיבור בבית ההורים בבית ההורים- עברית.

• אחים ואחיות – יש לו אח שמו רפי, בן 60 ואחות שמה ישראלה בת 56. נולד במרכז תל אביב, גדל באזור הבימה ומפעל הפיס של תל אביב, רחוב ביקורי העתים, נחשבת לתל אביב הישנה. לאחר מכן המשפחה עברה לשכונת בבלי בצפון תל אביב בסביבת פארק הירקון.

• ילדות ונעורים -למד גוגל כילד בכיתה ד-ה ואחר כך שיחק כדורגל בקבוצת מכבי תל אביב בתפקיד שוער מכיתה ‘ז – ט’ ולאחר מכן הקדיש את כל זמנו לצופים- רוב ילדותו ועד גיל 18 היה בצופים, כחניך ,מדריך, רשג”ד ורכז צעיר.

בסוף התיכון המשיך לשנת שירות מטעם הצופים ובה עבר לגור בקומונה בדרום תל אביב בשכונת נווה אליעזר/ כפר שלוו, שם ריכז את שבט הצופים .

• קיבל חינוך חילוני מסורתי.

• בר מצווה- משמעות המושג בר מצווה הוא בעיניו מעבר מילדות לתחילת הבגרות. הוא חגג אותו בעלייה לתורה בבית כנסת ממורק שברחוב ממורק ליד הבימה, אותו בית הכנסת בו עלה לתורה בחתונה, בית הכנסת כבר לא קיים. כמו כן הייתה מסיבה באולם לכל בני המשפחה והחברים, אולם בבית ז’בוטינסקי בתל אביב. תחושתו הייתה שמחה והתרגשות.

• בחיק המשפחה- שפת הדיבור עברית, יחסי ההורים והילדים היו טובים מאוד, נהג לשחק הרבה בחוץ, בחצרות, בפארק ים והרבו לשחק במשחקי קופסא כמו מונפול.

• הבית היהודי- בית ההורים של אבי לא היה בית דתי אבל היה בית מסורתי חילוני שבו שמרו על כשרות, הפרדת בשר וחלב, הדלקת נרות בערב יום שבת, הליכה לבית הכנסת בחגים ומועדים וצום ביום כיפור. הוא חושב שיש משמעות רבה מאוד לסמלים היהודיים כמו טקסי בת מצווה, עלייה לתורה , קביעת מזוזה בבית, גם אם לא גרים בארץ כי הם מסמלים מאמץ לשמור את מרבית העם היהודי מאוחד ומאפיין אותו.

אחיותי

יסמין:

נולדה ברומא, איטליה בתאריך 7.10.2000

כחלק משליחות המשפחה בברלין בין השנים 2005-2009 למדה בבית ספר בינלאומי הנקרא: Berlin Brandenburg International School.

וכאשר חזרנו לאץ התחילה את כיתה ד בבית ספר לפיד , המשיכה לחטיבת בניים השחר וסיימה במגמת ביוטכנולגיה בתיכון הדרים וכיום משרתת בצה”ל בחיל המודיעין.

תחביבים: בשעות הפנאי יסמין אוהבת למוד ולרקוד בלט קלאסי ומודרני.

יסמין ואני אוהבים לראות סרטים ביחד בסופי שבוע.

התכונות של יסמין הם: מצחיקה, חכמה, מוכשרת ומתולתלת.

ענבר:

 נולדה בישראל ב- 27 לנובמבר 1996, היום היא בת 23.

הייתה בגן סתוונית שבהוד השרון, לאחר מכן עלתה לבית ספר לפיד. כאשר סיימה את כיתה ג’, משפחתי עברו  לגור בגרמניה, שם המשיכה את בית הספר היסודי במקום שנקרא Berlin Brandenburg International School, והתחילה באותו מקום גם את החטיבה. כשהתחילה את כיתה ח’, חזרנו לארץ ולכן למדה בחטיבת השחר, למדה בבית הספר הדרים במגמת תיאטרון וכיום לומדת משחק באוניברסיטת תל אביב .

 תחביביה הם ריקוד ועיסוק בתיאטרון.

 ענבר היא חכמה, רגישה, טובת לב.

 ענבר מקווה להיות שחקנית בעתיד.

 אני מתעייץ הרבה עם ענבר.

נטע:

 נטע נולדה בשנת 1994 בישראל, בתאריך ה- 13/7.

 היא התחנכה בגן ברומא, מכיוון שמשפחתי גרה שם בזמנו, ושם גם התחילה את כיתה א’. כשהייתה בכיתה ב׳ המשפחה חזרה לארץ ולכן המשיכה את היסודי בבית הספר לפיד. כשגמרה את כיתה ה’ נסעה המשפחה לשליחות בגרמניה, שם המשיכה את היסודי והחטיבה בבית ספר שנקרא Berlin Brandenburg international school. כאשר התחילה תיכון, חזרנו חזרה לארץ.

היא למדה בתיכון הדרים בכיתת ביוטכנולוגיה, שירתה בצבא בחיל המודעין וכיום לומדת משפטים ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

כיום היא גם מאורסת.

מאפיינים: אחראית ובעלת ביטחון עצמי.

  היא תרצה לעסוק במשהו שקשור בחו”ל, יחסים בינלאומיים או כל הקשור לביוטכנולוגיה.

  מה אני עושה עם נטע: אני רואה איתה סרטים ומתעייץ איתה.

 משפחתי המורחבת

סבתא חנה מזרחי – מצד אימי

 היא נולדה ברמת גן, ב”רמת מרפא” בשנת 1948, לשם המשפחה כהן, שלאחר חתונתה, שונה למזרחי.
סבתי נולדה במלחמת השחרור בעוד אביה היה מגויס. היא גרה יחד עם סבתה ושמעה מפיה סיפורים על החיים בצפת לפני קום המדינה, בה היא ומשפחתה נולדו, חיו וגרו שם שנים רבות. סבתי למדה בבית ספר עממי בפתח תקווה, שם גרה, וגדלה בסביבה של פרדסים וביצות, בתי אריזות ורכבות מסע שהובילו את התפוזים לאזורים מרוחקים.
למדה בתיכון מקצועי בתל אביב. בתקופה זו הייתה גם חניכה
ב”מכבי צעיר”, שם הכירה את סבי בנימין שהיה בזמנו רשג”ד בתנועת הנוער, ולאחר שלוש שנים התחתנו. הם ילדו שתי בנות – שרית שזו אימי ואחותה אילת, יחד גדלו בפתח תקווה.
סבתי עבדה במשרד נסיעות בפתח תקווה בבעלותה.

סבא של סבתי היה ראש העיר בצפת לפני כ -75 שנה, בזמנו הוא נקרא “מוכתר העיר”. הוא היה מחתן זוגות ועד היום יש לסבתי מסמכים וחותמות מהתקופה ההיא, הרבה ממעשיו מתועדים כיום במוזיאון צפת.

סבא בנימין מזרחי  –מצד אימי

נקרא על שם אח של אביו שיצא בגיל 30 לחלק לחם עם עגלה וסוס לנזקקים, ובדרך נרצח על ידי הפורעים הערבים, בעקבות שוד.

שם המשפחה מהבית הוא מזרחי, שם זה כבר עובר במשפחה דורות רבים.

נולד בארץ ישראל בשנת 1943, בעיר פתח תקווה, בית חולים בלי סון.

תקופת הצבא: השתייך לחיל השריון, היה טכנאי צריח. במשך שירותו ההצבאי נבחר כחייל מצטיין, תעודתו הוענקה על ידי בן גוריון.

היה בין הטנקים הראשונים שהגיעו לתעלת צואץ במלחמת ששת הימים, השתתף כאיש מילואים במלחמת יום הכיפורים ושירת במשך שישה חודשים רצופים.

למד בבית הספר נצח ישראל ולאחר מכן למד בבית ספר מקצועי ״עמל״, דאגתם של ההורים הייתה שיהיה לו מקצוע בחייו הבוגרים, ולאחר שירותו הצבאי המשיך לעבוד במקצוע אותו למד בבית ספר עמל כחרט, וכעבור מספר שנים, הפך להיות עצמאי בנושא חידוש בלמים לרכבים.

בנעורותיו, לקח חלק בתנועת הנוער מכבי צעיר, עבר קורס מגדים בווינגיט ולאחר מכן הפך לרשג״ד.במסגרת תפקידו במכבי צעיר הדליק בקברות המכבים את הלפיד שהועבר בכל רחבי הארץ, למירוץ הלפיד שנעשה כל חנוכה.

מאז ילדותו עד גיל 30, שיחק כדורגל וכדורסל ומאוחר יותר, בצעירותו החל לאמן את מכבי פתח תקווה מחלקת הנוער לאחר ששיחק שם, ולאחר מכן, משחקן במכבי בתים ובהמשך הפך למאמן קבוצה זו.

אחיו הבכור דיקן פקולטה, פרופסור שמעון מזרחי, הוא שימש במשך שנים רבות כדיקן הפקולטה מזון תעשייתי בטכניון בחיפה.

אחיו השני מרדכי מזרחי עסק בחינוך במסגרת עליית הנוער. במסגרת עבודתו בעליית הנוער, התעסק בעיקר במוסיקה.

לסבי היה אח תאום שעסק בליטוש יהלומים ולפני מספר שנים נפטר ממחלת הסרטן.

סבתא דרורה שנקמן ז”ל (2018-1931) – מצד אבי

שמה המלא הוא דרורה שקלנובסקי שלאחר נישואיה הפך לשנקמן.

סבתא נולדה בשנת 1931 בתל אביב, לסבתי יש אח אחד שמו עמירם שגר בבני ברק. בילדותם הם גרו בדירה בעלת שני חדרים.

סבתי התחתנה עם סבי צבי בשנת 1950, 14 במרץ בתל אביב. הם פגשו אחד את השני באמצעות חברים משותפים.

סבתי למדה בבית ספר ממלכתי דתי לבנות, שנקרא ״תלפות״. לאחר מכן היא עברה הבית ספר תיכון דתי ״מוריה״, שבהמשך הפך ל״ציטלין״.

בזמן נעוריה, סבתא הייתה חברה בתנועת הצופים הדתית, כעבור זמן קצר שירתה בארגון ״ההגנה״, במסגרתם עברה קורסים שונים. עוד לפני קום המדינה, התגייסה גם ל״גדנא״- גדודי הנוער, שמאוחר יותר הפך לצה״ל.

בתקופה מסוימת עבדה במשרד התעשייה והמסחר ולאחר נישואיה עבדה במשרד לעורכי דין בתל אביב.

סבא צבי שנקמן ז”ל (1993-1928) – מצד אבי

סבא צבי (אבא של אבא שלי) נולד בשנת 1928 בעיר ראדום, פולין.

בשנת 1935 עלה אביו של סבא צבי לארץ ולאחר חמש שנים עלתה אמו (של סבא צבי) ושלושת ילדיה ארצה באונייה ששמה “פולינה”. זה היה ערב פריצת מלחמת עולם השנייה. כאשר הם הגיעו הם עברו לתל אביב הישנה ושם גרו בבית סמוך לים. ליד ביתם פתח אביו של סבא בית חרושת לנעליים. סבא למד בבית ספר יסודי ממלכתי דתי “בילו” ובנערותיו עבד עם אביו בבית החרושת לנעליים. סבא צבי נפטר ב- יא’ בניסן, שנת 1993 תשנ”ג.

חברות באצ”ל

סבא הצטרף לגדוד האצ”ל בתל אביב, בתחילה, כמו מרבית חבריו הצעירים, כמדביק כרזות של האצ”ל ומאבטח. בהמשך מצא דרכו ליחידות הלוחמות, עבר אימוני נשק במחתרת והשתתף בפעולות רבות. במהלך הפעולה הידועה כ- “ה- 31 מבת ים” במסגרת תנועת המרי, תקפו במשולב כמה יחידות את גשרי הרכבות בדרום. סבא נעצר לאחר קרב יריות עם הצבא הבריטי. הכוח של סבא, בפיקודו של דב כהן הידוע גם בכיניו המחתרתי “שמשון”, הגיע לאשדוד ונתקלו בהתנגדות שומרים שהתבצרו בגשר. שניים מהשוטרים נהרגו והשלישי נמלט. אחרי שהניחו את מטעני החבלה על הגשר, התקדמו למסילת הרכבת. הכוח השתלט על השומרים ששמרו על המקום וכן על עובדי התחנה והניחו מטעני חבלה במתקנים שונים. הכוח השתלט גם על הקטר שהגיע במקרה ופוצצו אותו יחד עם המתקנים. לאחר סיום המשימה החלו הלוחמים לצעוד דרומה. ההליכה בחולות הייתה קשה והאטה את נסיגת הכוח. כאשר הם הגיעו לבת ים כבר האיר השחר ומטוס סיור בריטי גילה אותם. לאחר זמן קצר כוחות צבא בריטי הגיעו לאזור, הקיפו את הכוח והתחיל קרב יריות שבו נהרג איש אצ”ל אחד וארבעה נפצעו כולל סבא שלי. בסיום הקרב נעצרו 31 לוחמי אצ”ל (כולל סבי).

תפיסה זו של חיילי האצ”ל הייתה  מכה קשה לחיל הקרב של האצ”ל, תפיסה זו אף גרמה להד נרחב בתקשורת המקומית והבינלאומית. בין העצורים היה איתן לבני שהיה קצין המבצעים הראשי של האצ”ל. מרבית הלוחמים נשפטו ל-15 שנות מאסר, אבל איתן ונוספים ברחו לחופש כעבור שנתיים בפריצת כלא עכו.

סבא, לאחר מעצרו הועבר לחקירה (למרות שעדיין היה פצוע) במגרש הרוסים בירושלים, משם הועבר לכלא לטרון לתקופה קצרה ולאחר מכן לכלא  עכו, שם היה עד ששוחרר עם יציאת הבריטים מהארץ.

בזמן תפיסתו ע”י הבריטים היה סבא בן 17.5 בלבד אך הוא הצהיר בפני בית המשפט כי הינו בן 18 על מנת להישפט ביחד עם חבריו הלוחמים שנעצרו עמו.

לאחר מותו של סבי, סיפרה סבתא כי הכרית שסבא ישן עמה כל חייו ניתנה לו ע”י דב גרונר העולה לגרדום, חברו הטוב של סבא, בבוקר שבו הוצא להורג. סבא שמר על כרית זו עד ליום מותו.

(סבתא יונה שקלנובסקי (2000-1905)(אמה של סבי מצד אבא

• שמה המלא יונה זילברברג מהבית שקלנובסקי, אז עברתו את השם לשקל.

• נולדה בעיר אלכסנדרבפולין, על יד לודג׳, בשנת 1905

• כשעלתה ארצה הייתה בת 16, יחד עם שתי אחיותיה ואביה מפולין בעלייה לגאלית. המשפחה התיישבה בתל אביב, בשכונת נווה שאנן, ברחוב מירון 8, אך היה זאת לפני שתל אביב הוקמה רשמית. לאחר חתונתה עברה לרחוב בורוכוב, ומשם לברדצ׳בסקי 13, עד היום עומד הבניין. בהמשך נולדו לה שני ילדים- בתה דרורה, שהיא סבתי, ובנה עמירם.

• היא עבדה בבית חרושת לוד׳זיה של טקסטיל בתל אביב.

• משפחתה הייתה ציונית דתית.

השואה:

• היו לה שתי אחיות ואח, עם בני משפחותיהם שנספו בשואה, אך היא הייתה בארץ ישראל בתקופה זו.

(סבא מנחם אהרון שקלנובסקי (1999-1905) (אביה של סבתי מצד אבא

• שמו המלא היה מנחם אהרון שקלנובסקי, שלאחר מכן קיצר לשם המשפחה- שקל.

• נולד בעיר קאליש, פולין, בשנת 1905.

• הוא עלה ארצה כשהיה בן 16, כחלוץ בעלייה לגאללית. הוא עלה יחד עם אחיו יהודה, שהיה מבוגר ממנו בכשנה.

כשעלה ארצה, התיישב בתל אביב, ברחוב ברדצ׳בסקי, שנקרא בזמנו שכונת שפאק ( ליד הבימה, בשדרות רוטשילד).

התחתן עם יונה זילברברג בשנת 1929 בתל אביב.

• תחילה הייתה עבודתו בסלילת כבישים, הוא סלל את כביש תל אביב – פתח תקווה.לאחר מכן, כאשר התחילו לבנות את תל אביב היה קבלן אינסטלציה.

• היה ציוני חלוץ, וכאשר עלה ארצה, התגייס לארגון ההגנה.

• הוא עצמו לא היה בשואה, מכיוון שכבר עלה ארצה, אך משפחתו ברחוקה נספתה בשואה.

סבתא יוכבד ז”ל (1979-1905) (אמה של סבי מצד אבי)

שמה היה יוכבד. היא נולדה בפולין, בראדום, בסביבות שנת 1905.

היא עלתה ארצה בשנת 1932 בעלייה לגאלית, על האונייה האחרונה שיצאה מפולין, אוניית ששמה פולוניה. היא עלתה יחד עם ילדיה צבי, ניסן ופנינה והם התיישבו בתל אביב, רחוב הרב קוק 6.

היא לא נחשבה ניצולת שואה, מכיוון שעלתה לישראל עוד לפני זה, אך איבדה רבים ממשפחותיהם.

(סבא משה ישראל ז”ל (1955-1904)  (אביו של סבי מצד אבא

אבא של סבא צבי, נולד בפולין בעיר ראדום בשנת 1904

הוא היה בן למשפחת בורסקאים (התעסקו בעורות).

התחתן עם יוכבד בפולין בראדום.

עלה ארצה והתיישב בתל אביב, וכאשר הגיע ארצה, הוא פתח מפעל לנעליים.

הוא נפטר בתל אביב בגיל 48 בשנת 1955

סבתא אסתר כהן ז”ל (2014-1924) (אמה של סבתי מצד אמא

שמה הפרטי הוא אסתר מטולה, שלאחר חתונתה שונה לכהן.

היא ילידת איסטנבול, טורקיה בשנת 1924.

היא עלתה לארץ ישראל בגיל 18, עם הוריה, בשנת 1941. הם עלו ממצרים שם שהו במשך ארבע שנים, אליה ברחו מטורקיה. במצרים, היא למדה בתיכון ״אליאנס״.

כשהמשפחה הגיע ארצה, היא התיישבה בפתח תקווה.

לפרנסת המשפחה, היא עבדה בבית חרושת לחוטים, שמו ״כותניה״.

בהמשך, היא התחתנה עם ניסים כהן בשנת 1942, ונולדה לה שלושה ילדים, האמצעית היא סבתי.

משפחתה הייתה ציונית. לאביה היה בית חרושת לטקסטיל בטורקיה. באותו הזמן, מצב פרנסתם היה לא טוב, תקופה זו הייתה תקופה קשה בחייהם, אך עברו אותה בשלום.

ההספד של סבתא אסטר אותו כתבה אימי 

סבתא ואימא אסתר היקרה והאהובה

סבתא אהובה שלנו, בת לאימא עליזה ואבא יצחק ממשפחת מוטולה הענפה.

היום את מצטרפת לאחיך שאליהם התגעגעת כל-כך:

יום-טוב, אלברט, מרקו, קלרה ומשה.

כמה אהבנו לשמוע אותך מספרת סיפורים על ילדותך ונערותיך, ילדות שהתחילה באיסטנבול , בת למשפחה ציונית עם אב בעל בית חרושת לטכסטיל בתורכיה. החיפוש אחר פרנסה, הוביל את סבתא עם משפחתה לאלכסנדריה במצרים , שם התחנכה בביה”ס אליאנס הצרפתי, הקשיים החזירו אותם לאיסטנבול ובהיותה בת 18 שנים עלתה ארצה עם משפחתה.

כאן נכנס לתמונה, סבא ניסים היקר והאהוב, מרגע שראה את הצעירה, הגבוהה והיפה עם רעמת השער הגולשת והעיניים הכחולות הצלולות הוא ידע שאיתה יקים בית בישראל, או יותר נכון בצריף ברחוב פינסקר.. שם התחילה שושלת כהן.

סבא וסבתא היו כזוג יונים עד נשמת אפם האחרונה. דאגו אחד לשני וגידלו משפחה לתפארת: מאיר, חנה ועליזה.

סבתא – זכית לגדל 3 דורות:  3 ילדים, 6 נכדים, 14 נינים.

עד לעצם היום הזה, זכרת בע”פ את כל תאריכי ימי ההולדת של כולם ובירכת את כולנו בבריאות ואושר. כמו שתמיד אמרת לנו: “האושר שלי זה לראות אותכם בריאים ,מצליחים ומאושרים” . אז אנחנו מבטיחים לך, נמשיך להיות משפחה מלוכדת, שמחה, ונשמור על עצמנו גם למענך.

סבתא, היית אישה מיוחדת במינה, דוברת יותר מ 3 שפות כאשר הספניולית והצרפתית היו האהובות עליך ביותר, את ההגדה שרת לנו בספניולית, את הטלויזיה ראית בצרפתית ואף  שירי הילדות שלנו שרת לנו בצרפתית ( פרפה פרפה) אך איתנו דיברת בעברית.

 המאכלים  שלך,שכה היטבת לבשל ימשיכו וילוו אותנו כנכס צאן ברזל,

 לעולמי עד בין הדורות: הסופריטו, הבוריקיטס ( עם הגבינה של קדוש מצפת), הבורמוליקוס של פסח, הקוקליאט, מאפה החצילים, הממולאים העדינים ועוגת הסולת  שאין שני לה בעולם הקינוחים.

כל אלה ועוד רבים אחרים , אנחנו נמשיך לבשל בכל חג ומועד ונזכור אותך בכל פעם ופעם מחדש.

סבתא – נוחי על משכבך בשלום, היי גאה בשבט שאת וסבא הקמת כאן בישראל,

מבטיחים לנצור את זכרך לעד

אוהבים אותך מאוד!!!!

סבא ניסים כהן ז”ל (2005-1910) (אביו של סבתי מצד אמא)

קטע מתוך הספד אותו כתבה אימי

בן למשפחת כהנים מצפת. נצר למשפחת סט צדיקים ששורשיה עתיקים וקורותיה שזורים בדפי ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל.

בן למאיר כהן חללה שהיה המוכתר של העדה הספרדית בצפת ואמו חנה בת אביכזר שלימים שלימים נודעה במשפחתנו כ״סבתא פרח״.

סבא בילדותו גדל והתחנך בחדר בצפת ואף על פי כן ידע מספר שפות: גרמנית, יידיש, ערבית ואף ספניולית.

בצעירותו פגש בחורה צעירה, עולה חדשה מתורכיה, חיננית ויפה – אסתר מוטו

לה שמה, שלימים נהפכה לסבתא שלנו.

יחדיו הם הקימו משפחה ברחוב פינקסר  בפתח תקווה והולידו שלושה ילדים: מאיר, חנה ועליזה שבהמשך התחתנו והוסיפו לסבא את דליה ככלתו, ואת בני ואלון כחתנו שסבא אהב עד מאוד.

את פרנסתו הראשונה כחייט מצא סבא בל אביב, לשם רכב על אופניו הלוך וחזור בכל יום ואת הסיפור שנאחז עם אופניו באחוריו של אוטובוס אנחנו זוכרים עד היום.

סבא היה עובד נאמן ומסור בבי החרושת ״עץ לבוד״ שם עבד עד הפנסיה, אבל אהבתו האמיתית הייתה ״החייטות״. סבא היה חייט לעילא ולעילא, כולנו זוכרים אותו רכון על מכונת התפירה, במרפסת של המטבח שנהפכה לממלכה הזעירה של סבא, תופר ומתקן בגדים לכל הדורש. קופסת העץ הגדולה ובה הכפתורים בשלל צבעים הייתה מקור משחק לכל הנכדים.לסבא ולסבתא יש 3 ילדים, 6 נכדים ו6 נינים (כיום יש לסבתי הרבא שניים עשר נינים) שלמרים היה נמס כהרף עין. זוכרים אותו בימי קיץ לוהטים, יושבים על המרפסת ברחוב ההסתדרות ואם במקרה אחד הנכדים רמז לו שהוא רוצה ענבים או תאנים, אבטיח או ממתק, סבא היה אומר ״רק רגע״ רץ עד השוק וחוזר במהרה עם מלוא סל הפירות ודברים טובים.

ושרו הגופני וחוזק שריריו הדהים את כולנו גם בערוב ימיו.

הוא היה ״צפתי״ בכל רמ״ח אבריו, את הגבינה הצפתית דאגו להביא לו בכל ביקור בצפת, מקרוני עם גבינה מגוררת מעל, אבטיח עם בוריקיטס וגבינה בולגרית בכל שבת בבוקר, כמובן גם כוס קפה שחור לידו, עם לפחות ארבע כפיות סוכר.

סבתא חווה מזרחי ז”ל (2003-1914) (אמו של סבי מצד אמא)

נולדה בוורשה, פולין בשנת 1914 ועלתה ארצה, בשנת 1934,למזלה, היות אחרי שנים ספורות, נספתה משפחתה בשואה, שנים עשר אחיה, אחיותיה, הוריה וכל בני משפחתם. נשלחה על ידי ההורים הציוניים לעלות ארצה, אך האנגלים לא אפשרו בזמנו את עליית היהודים, לכן עלתה אני בדרך בלתי לגאלית ללא סרטיפיקאט, ארצה.

כשהגיעה לארץ, היא התיישבה בתל אביב, וגרה אצל אחותה אשר עלתה לפניה.

מצב הכלכלה היה קשה מאוד בארץ, משמע לא היו הרבה מקומות עבודה, ולכן עבדה בבית אריזה.

גדלה בבית ציוני, ולכן נשלחה ארצה.

שמה המקורי היה חווה מינסקה, ולאחר שהתחתנה בשנת 1935, הפכה להיות חווה מזרחי.

סבא ניסים מזרחי ז”ל (1987-1910) (אביו של סבי מצד אמא)

שמו ניסים מזרחי.

נולד בארץ ישראל בשנת 1910, בעיר יפו.

למד בתיכון אליאנס, בבית ספר יהודי ערבי בזמנו, הקיים עד ימינו.

ניסים נתן כסף לשלוש לשם קניית אדמות.

הוא לחם למען ארגון ״ההגנה״ ולקח חלק פעיל בלחמת השחרור.

מעט לפני קום המדינה, עבד בבנק אנגלו פלסטינה, ולאחר קום המדינה, הפך הבנק לבנק לאומי, שם תפקד כמנהל סניף, עד צאתו לפנסיה.

היה איש מסורתי שפעל למען בית הכנסת, בהיותו גבאי.

אירוע היסטורי

אירוע היסטורי שהשפיע על חיי המשפחה הוא מלחמת יום הכיפורים, בה סבי מצד אמי נלחם. הוא נלחם במלחמה זו כאיש מילואים, לאחר שכבר היה נשוי. הוא שירת במשך שישה חודשים רצופים בסיני, מה שהשפיע על אורח חייהם של המשפחה בעת המלחמה. בתום מלחמת יום הכיפורים, נולדה דודתי אילת.

גלגולו של חפץ

גביע יין מכסף

• סבתי דרורה מצד אבי ירשה את גביע היין מכסף מסבא אליקים אלתר שהיה סבא של סבתא דרורה. היא קיבלה את החפץ לכבוד חתונתה.

• גביע הכסף יוצר בשנת 1890 בלוד’ג שבפולין. הגביע עשוי כסף וחרוט בעבודת יד. הוא קיים כבר 122 שנים.

• במקור, הגביע נועד לקידוש בימי שישי, זו הייתה מתנה שעברה מדור לדור.

• החפץ נשמר בארון זכוכית בסלונה שבביתה של סבתי.

• ניתן ללמוד שמקורות המשפחה הם מפולין, מלוד’ג. לסבא אלתר היה מפעל גרביים בעיר זו. המשפחה הייתה דתית ולכן חפצי הקידוש היו יקרים להם. סבא אלתר עלה לארץ בתחילת המאה ה -20 והקים נגרייה בתל אביב. לאחר שהשתקע כאן שלח סרטיפיקטים לאשתו ולילדות לעלות אחריו, בשנת 1922. גביע כסף זה היה אחד מהחפתים שנארזו והגיעו לארץ ישראל.

רפלקציה

• למדתי מהעבודה שמשפחתי לקחה חלק במלחמות במדינת ישראל ושירתה במחתרות שעזרו לשמור על מדינת ישראל כגון : האצ”ל וההגנה .

• אני גאה להיות חלק ממשפחה שלוקחת חלק בהיסטוריה של מדינת ישראל.

• אני למד מן העבודה שמשפחתי חוותה קשים כאשר עלו לארץ ומכך אני יותר מעריך את הדברים בחיי.

• למדתי על משפחתי שהם היו חלוצים ולוחמים לפני הקמת מדינת ישראל וגם אחריה ואני גאה בכך.

• למדתי המון על חפצים חשובים ויקירי ערך שהועברו מדור לדור בהיסטוריה של משפחתי.

• למדתי מן העבודה להעריך את המסורות של משפחתי כמו להיפגש כולם ביום שישי אצל סבתא שלי, לא משנה איפה כל אחד גר ועוד…

ביבליוגרפיה

• קטע מידע מתוך עיתון “דבר”, מיון 4.4.1046.

  • עיתון מעריב לנוער מהתאריך 29.12.39.

  • תעודות מאסר והשתתפות באצ”ל של סבי.