עולמה של נטלי: הסאטיר

פרק 1

נטלי בת האחת עשרה, קראה ספר בשם ‘העולם החדש’ שריתק אותה מאוד. היא שכבה על הספה בביתה שבאילינוי, בארצות הברית. לפתע שמעה ריצה בחצר של ביתה. נטלי  הייתה בטוחה שזה רון אחיה הקטן, אבל אז נזכרה שהוא הלך לחבר. נטלי הניחה את הספר בצד באי רצון ויצאה החוצה כשהיא נעלי בית וחלוק נגד הקור ששרר בחוץ, וכך  יצאה למבואה. הפעם שמעה את הקול מחוץ לחצר. כאשר החליטה לחזור הביתה ולהתעלם מהרעשים המוזרים חשבה שסתם יצאה החוצה. נטלי הסתובבה ופנתה לחזור לביתה כאשר פתאום נשמע רעש בין השיחים. נטלי אף פעם לא הייתה ילדה פחדנית, אבל היא הרגישה צמרמורת בגבה כאשר הסתובבה לבדוק מהו הרעש המוזר. כשהתכופפה לכיוונו לקחה נשימה עמוקה וסגרה את עיניה. כאשר פקחה אותן ניצב מבטה מול נער בערך בן גילה, עם עיניים כחולות ושיער חום-שחור. היא הסתכלה עליו והוא הסתכל עליה. לרגע שרר שקט, ואז נטלי צרחה. “ששש!!!” היסה אותה הנער. היה משהו מוזר בגופו ובעמידה שלו. כאשר נטלי הסתכלה עליו מלמעלה למטה. מבטה נפל על רגליו, היה לה דחף לצרוח שוב. רגליו של הנער נראו כמו רגלי תיש! פרווה חומה-שחורה תואמת לשיערו ופרסות לבנות כשלג. הנער שם לב לתדהמתה וגלגל את עיניו. “אפשר לחשוב שאף פעם לא ראית סאטיר!” אמר הנער. “סא-טאס-סאטיר?” גמגמה נטלי. “סאטיר,” חזר הנער. “ולסאטיר הזה קוראים טיר,” גיחך. 

פרק 2

“למה אתה כאן?” שאלה נטלי והחווירה קצת כשהבינה שמולה עומד סאטיר אמיתי, חי ונושם. נטלי ידעה מה זה סאטיר. בבית הספר שלה למדו שהיוונים העתיקים האמינו שסאטיר הוא חצי בן אדם חצי תיש ואפילו היה להם אל סאטיר, פאן. “אני במשימה,” ענה טיר. “ולא הייתי אמור להיתפס. לא על ידי בת אנוש.” הוא הזעיף פנים כאשר אמר את המילה. נטלי הסמיקה. להיות מופלת לרעה על ידי סאטיר בגלל גזעה… מעצבן.  “בכל מקרה,” אמר טיר. “בגלל שממילא מצאת אותי אין טעם שלא תבואי איתי למשימה: לתפוס את קאן.” “קאן?” שאלה נטלי.  “קאן זה הבן המרושע של פאן, אל הטבע.” אמר טיר. “אני מכירה את פאן,” אמרה נטלי, ברצון להפגין קצת ידע. “כל הכבוד לבתי הספר האנושיים!” התפעל טיר. “הם מלמדים אותכם דברים מלפני אלפי שנים, אותנו ללמד משהו מלפני ארבעים שנה זה עניין מעורר התפעלות! וכל הכבוד לך שזכרת את זה,” מיהר להוסיף כשראה את המבט הזועף שעל פניה.  נטלי גלגלה את עיניה. “טוב, תחליפי בגדים ונצא.” אמר טיר. נטלי הייתה המומה מכדי להתווכח ונתנה לטיר להוביל אותה לחדרה. היא החליפה בגדים לחולצה ורודה ומכנסים כחולים. היא ארזה מזוודה עם בגדים ושני ספרים: העולם החדש ו-סרדיניה, העולם שמתחת. נטלי היתה המומה מספיק לתת לטיר להוביל אותה עד סוף הרחוב ואז התעשתה. “למה אני? לאן אנחנו הולכים? אני אחזור פעם?”  “אולי, כנראה שלא,” ענה לה טיר.

“אבל את חייבת לבוא.” הוא החווה תנועה בידו ושניהם הופיעו בשדה התעופה J.F. Kenedy. 

פרק 3

נטלי ישבה במושבה במטוס ליוון ועיכלה את הארועים של הימים האחרונים. היא ידעה שהוריה ורון ישתגעו מדאגה למרות ששלחה להם הודעה, כי התלבטה מה לשלוח להם ובסוף החליטה לספר את האמת. נטלי ידעה שהם יאמינו. הוריה היו ארכיאולוגים שחקרו את  המיתולוגיה העתיקה. טיר ישב במושב שלידה ונחר. הוא לא הבין כמה קשה לה, לעזוב הכל, כנראה לתמיד… 

האל פאן, הסאטיר האגדי

נטלי, גיבורת הסיפור ובת אנוש