הברווזון המכוער

טינה הברווזה ציפתה בקוצר רוח להולדת אפרוחיה. כשהגיעה השעה, בקעו האפרוחים
בזה אחר זה מקליפת הביצה. רק הביצה הגדולה מכולן השתהתה
ולא הצליחה לבקע את הקליפה. כעבור זמן-מה, בקע מן הביצה הגדולה אפרוח
מוזר ואפור. הוא היה כהה יותר משאר האפרוחים. הוא ישתנה, ”
חשבה לעצמה אימא ברווזה והביטה ברוך ב צאצא החדש שלה.

הימים חלפו,
והברווזון המוזר לא השתנה בדרך כלל. כל חיות החווה לעגו לו וכינו אותו “הברווזון
המכוער”. הברווזון המסכן, שלא היה מסוגל לסבול את ההצקות, החליט לעזוב את
החווה. הוא שוטט ושיטט ללא מטרה עד רדת הלילה. הוא
היה פעיל יותר. יותר דומה היה רעב ועייף. לבסוף, נרדם ליד גזע עץ ושקע בשינה עמוקה. במהרה
מצא הברווזון חווה חדשה להתגורר בה. אשת איכר אכילה שם אותו ונתן
לו לישון ליד אח בוער וחמים אבל, מאוד צלם התגעגע לאגם הוא ולכן
החליט שליחה לחפש אגם חדש הוא לצורך מידע בלבד בו.
י

ימים על ימים שוטט בודד וחסר מנוחה עד שנקרה בדרכו אגם. שם למד לחיות
ממה שהיתה לו הטבע. ידידינו הקטן גדל במקצת מדי יום בבלי שהרגיש בכך
מראהו השתנה. כשהביט בברבורים שעפו מסביבו, לא יכול היה שלא לחוש
קנאה. הם היו יפים ואציליים.

עם בוא האביב, הגיעה להקת ברבורים יפהפיים
להתגורר באגם. עד מהרה התקרבו אל הברווזון ובקשו לשוחח עימו. “הברווזון
המכוער” לא האמין כי היצורים הנהדרים האלה רוצים להיות ידידיו. הוא, שהיה
כה מכוער וכה מגושם. לפתע השתקפה אליו דמותו מתוך מימי האגם ונותר
פעור פה. לבסוף הבין – הוא עצמו היה אחד מאותם ברבורים נהדרים. הוא
הצטרף ללהקה וחי עמם באושר לנצח.