נעמי שמר – שופר קורא בהר הבית

“לחוף הכינרת, בין דשא לאבן, ברחש האקליפטוס וריח המלוח מובאת היום נעמי שמר למנוחות.

 נפלאה אהבתה של נעמי לארץ ישראל, לטבע שלה, לנופיה, לאנשיה. היא הכירה את הצומח והעוף, את הקבוע והנודד, את הישן ואת בן החלוף.

היא הצליחה במלל ובמנגינות נפלאות לחבר אותנו אל שורשינו, אל מקורותינו, לחבר אותנו אל ראשית הציונות ולהדביק אותנו בנכונות האהבה למכורתנו”.

זאת ועוד נאמר ע”י אריאל שרון כחלק מההספד אותו נשא לאחר מותה של שמר, ובכך מבטא את חשיבותה ההיסטורית עבור המוזיקה והתרבות הארץ-ישראלית  והיותה דמות שכל כך מזוהה עם האהבה לארץ ישראל ואנשיה

את דרכה המוזיקלית החלה שמר בגיל 8 , כאשר כתבה שיר תמים, חינני ושמח שמאפיין את האופטימיות הציונית שתלווה אותה לאורך השנים. בבגרותה תחווה את המלחמות הקשות ביותר של החברה הישראלית וכך גם התעצבה כתיבתה

“יש שתי שורות שלנו ב’אנחנו שנינו מאותו הכפר’ שהם בעיני תמצית ההווי הישראלית: “בתוך שדה ירוק אני עובר / ואתה מעבר לגדר” . אני חושב שאלה המילים שאומרות את כל מה שאנחנו” (אהוד מנור)

בשיריה, לאורך השנים הצליחה שמר להשפיע ואף לעצב את התרבות הישראלית ובאופן טבעי מזוהה גם עם לא מעט שירי מלחמות בעיקר בין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים.

תורגם ע”י נעמי…

לא הרבה יודעים, אך השיר לו יהי נכתב במקור כנוסח עברי לשירם של הביטלס: “Let it be” ולאחר שבעלה  טען כי”על מלחמה יהודית לא נבזבז את הזמן על מנגינה לא יהודית” שינתה שמר את הלחן וכך נכתב לו יהי. שיר מוכר נוסף שביצעה מיטל טרבלסי לזכר יצחק רבין “הו רב חובל” נכתב גם הוא בהשראת “Oh captain, my captain” שנכתב על אברהם לינקולן

לא הכל עצוב…

לצד הכאב והסבל שחוותה שמר כחלק מהחברה הישראלית, חלק משיריה השמחים שהחלה לכתוב אותם מילדות כפי שראינו, מלווים אותנו עד היום וכנראה שישארו לעד.

לצד הלהקות הצבאיות, זמרים רבים ומוכרים שעשייתם מהווה את הבסיס למוזיקה המודרנית שלנו שרו את שיריה לאורך השנים ולא בפעם היא נעמדה ‘מאחורי הקלעים’ של שירים יפים ומוכרים

שמרנו את הטוב לסוף!

אי אפשר לדבר על נעמי שמר בלי לדבר על רגעי השיא שלה. כנראה שהגדול מביניהם הוא השיר שכתבה לכבוד פסטיבל הזמר שנערך ב1967 בבנייני האומה. שלושה שבועות לאחר פרסום השיר פרצה מלחמת ששת הימים שבעקבותיה אוחדה ירושלים בשלטון ישראל ובעקבות כך

שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת “איכה יבשו בורות המים” ו”ואין פוקד את הר הבית” הכריז הבית החדש “חזרנו אל בורות המים” ו“שופר קורא בהר הבית“

ירושלים של זהב מהווה את השיר “הכי קרוב להמנון” שיש לנו בחברה הישראלית ועוד ציון דרך בבניין הארץ שעד היום ממשיך להיות תהליך מורכב ומלא באתגרים. את מסריה הציוניים נעמי שמר הצליחה להעביר דרך המוזיקה וכך גם את מסריה האופטימיים ומלאי התשוקה לראות את הארץ משגשגת. ניפרד מנעמי עם שיר של תקווה שבטוח שעוד הרבה לפנינו, שלא עשינו די ואף לא אהבנו די