Bob dylan

תחילת דרכו:

נולד בשם רוברט אלן צימרמן,בדולות שבמינסוטה, ארצות הברית למשפחת מהגרים יהודית.
בשנת 1959 החל דילן ללמוד באוניברסיטת מיניאפוליס, ולנגן עם נגני הפולק המקומיים, אז גם החל לכנות את עצמו “בוב דילן” על שם דודו דילון.
דילן עזב את הלימודים הפורמליים בתחילת שנת 1961 ונדד לניו יורק.
לא עבר זמן רב והוחתם בחברת קולומביה רקורדס.

בשנת 1963 כבר היה דילן פעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח.
בתחילת 1963 הוציא דילן את האלבום “The Freewheelin’ Bob Dylan” שהצליח מאוד.
השיר, שהוא שיר המחאה הראשון של דילן, אינו מוחה נגד אירוע ספציפי אלא כנגד תופעות כלליות, והוא היה להמנון חצי רשמי של התנועה לזכויות האזרח.
עד היום השיר נחשב לאחת הדוגמאות הקלאסיות ביותר לשיר מחאה.

באלבומו “The Times They Are A-Changin” הציג דילן השקפה פוליטית, מתוחכמת וצינית יותר על החיים.

אלבומו “Bringing It All Back Home” ממרץ 1965 היה קפיצה נוספת קדימה. אלבום זה הושפע רבות מהביטלס (שהושפעו בעצמם מדילן), מצ’אק ברי וממוזיקת הרוק. באלבום כבר ניתן לשמוע את המעבר של דילן לגיטרה חשמלית ושירים קצביים ומהירים.
האלבום התחלק ל-2 החלק הראשון עם גיטרה חשמלית והחלק השני עם אקוסטית.

דילן המשיך ליצור בקצב מהיר במהלך 1965 ו-1966.
הסינגל “Like a Rolling Stone” היה להמנון נוער ולהיט רדיו בארצות הברית. הצליל הייחודי היה לסימן ההיכר של אלבומו הבא, ” Highway 61 Revisited”, שנקרא על שם כביש 61 המוביל ממינסוטה מולדתו אל ערש המוזיקה של ניו אורלינס.
אורך השיר הוא מעל לשש דקות ונחשב כאבן יסוד ביצירת ז’אנר הפולק רוק. האלבום עצמו מייצג את המעבר של דילן לגיטרות חשמליות, מעבר שזכה לביקורות רבות בקרב אוהדי הפולק שראו בדילן באותה תקופה משיח ולאחר המעבר ראו בו בוגד, אך זכה גם לביקורות מהללות מצד מבקרי המוזיקה ונחשב לאחד מהאירועים שהשפיעו בצורה ניכרת על המוזיקה במאה ה-20.

בשנת 1966 האלבום “Blonde on Blonde” יצא ביחד עם להקת ״The Band״
דורג האלבום במקום התשיעי ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרולינג סטון.

אוגוסט 1971 הופיע דילן במופע הצדקה הקונצרט למען בנגלדש שאורגן על ידי ג’ורג’ האריסון, שאף הוקלט על ידי פיל ספקטור ויצא על גבי אלבום משולש בשם “המופע למען בנגלדש”. דילן ביצע חמישה שירים, בליווי האריסון, רינגו סטאר ולאון ראסל. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית אלבום השנה.

בשנת 1972 יצר דילן את הפסקול לסרטו של סם פקינפה, “Pat Garrett and Billy the Kid” ואף השתתף כשחקן משנה כאחד מחברי הכנופיה. השיר מתוך הפסקול, Knockin’ on Heaven’s Door זכה לעשרות גרסאות כיסוי במשך השנים, הותיר רושם גדול יותר מהסרט עצמו, והיה לאחת מהקלאסיקות של הרוק האמריקאי.

בתחילת 1975,יצא האלבום “Blood on the Tracks” וקיבל ביקורות מעורבות.
למרות זאת, נחשב לאחד ההישגים הגדולים של דילן.

בשנות ה-80 דילן חזר ליהדות והחל ללמוד במרכז של חסידי חב”ד בברוקלין.
ויצא בגלוי בעד ישראל באחד משיריו ובעטיפה הפנימית של האלבום נראה דילן כורע בהר הזיתים.

 האלבום ״Time Out of Mind” שיצא ב1997, כלל שירים על אהבה נכזבת והרהורים על המוות והצליח הרבה מעבר לצפוי, במיוחד בקרב הדור הצעיר. אלבום זה זיכה את דילן לראשונה בפרס גראמי בקטגוריית האלבום הטוב ביותר של השנה. השיר “Make You Feel My Love” הניב יותר רווחים מכל שיר אחר של דילן מאז שנות ה-60 וזכה לגרסאות כיסוי של גארת’ ברוקס ובילי ג’ואל.

בשנות ה-2000 דילן המשיך להופיע ולכתוב שירים.
זכה בפרסי גלובוס הזהב ובפרס אוסקר.
בשנת 2005 יצא סרט על חייו של דילן ״No Direction Home” ע״י  מרטין סקורסזה.
וגם בשנת 2007 יצא סרט בהשראת חייו – “I’m Not There”.
ב-2008 זכה דילן בציון לשבח מטעם ועדת פרס פוליצר, “על תרומתו הגדולה למוזיקה הפופולרית ולתרבות האמריקאית על ידי המילים ליצירותיו וכשרונו הפואטי יוצא הדופן”.
דילן הוציא שני ספרי ילדים, עוסק גם בציור ב-40 השנים האחרונות, ותערוכות מציוריו הוצגו ברחבי העולם.

באוקטובר 2016 הודיעה ועדת פרס נובל על זכייתו בפרס נובל לספרות, על מילותיהם של שיריו. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמן מעולם המוזיקה מקבל הכרה על ידי פרס נובל.