השועל והכרם

בין עצי היער לתיקון לו השועל, עייף וחלש רזה אמת. ברכיו כשלו, שניו נקשו

ומחשבותיו עצובות בליבו עלו. זה זמן רב לא אכלתי ארוחה דשנה, אפילו לא

תרנגולת קטנטנה, לד זה כך ?! למה אסבול ?! הלוואי שכבר יהיה לי מה

לאכול! “צעד השועל ופתאום, בלי משים, היכה בנחיריו ריח נעים.” מה זה? זה

ריח של ענבים! “השועל עמדה מלכת, נחיריו רטטו במרץ.” הוי, כמה שאני אוהב

ענבים! “ליקק השועל הרעב את שפתותיו,” אבל איפה, היכן הם עכשיו? “

מיהר לצעוד בעקבות הריח ואחר דקות ספורות הגיע אל מקור הניחוח.

הוא

מיקום מול גדר עשויה מאבנים גדולות שמאחוריה הציצו אשכולות. “אלה ענבים,

תאווה לעיניים! “ילל השועל המורעב,” הוא רק הייתי יכול לדלג פנימה! “חשב.

אבל לא, הגדר הייתה גבוהה מאוד והשועל לא יכול בשום פנים לעבור. מאוכזב

ומתוסכל הסתובב השועל סביב הכרם ועיניו חיפשו אחר פתרון קסם. לפתע

פתאום אורו עיניו, בחומה הגבוהה היה סדק צר. הנה, אולי מכאן יהיה מעבר?

ניסה השועל להשתחל פנימה, אבל רק בקושי הצליח במשימה. הסדק היה צר

מאוד ובעדו כמעט אי אפשר היה לעבור. אבל השועל המסכן שזמן רב לא אכל

היה דקיק ורזה למדי. את גופו המצומק דחף ודחף ולבסוף, כל כולו נכנס

פנימה.

והנה הוא בפנים, בכרם הענבים אל מול האשכולות העסיסיים. “כמה טוב,

כמה נפלא” צווח השועל בקול ומן הענבים החל לאכול. הוא טרף וזלל ואת

בטנו מילא בענבים סגולים, ירוקים וגם אדמדמים. “האח, כמה טוב”, בקול רם

גיהק ועל הקרקע השתרע והחל לפהק. וכך חלפו להם ימים ולילות כשהשועל

בכרם עושה שמות! הוא אכל וזלל בכל שעה ושעה ומן הענבים המשובחים

ערך סעודה אדירה. אך לא שם לב שבטנו תופחת וגופו משמין והופך עגלגל,

הוא שמן למדי ובכלל אינו רזה ואיך יצליח לצאת בעד הפתח הזה? אבל

השועל הזללן כלל לא חשב מה יעשה ביום המחרת. “העיקר שעכשיו יש מה

לאכול ומה אכפת לו ומה אכפת לי ממחר או מאתמול?”