הילד השקוף

היה היה ילד שנולד שקוף, כולם חשבו שהוא חולה ולא ישרוד.

הוריו אהבו אותו מאוד והלכו לרופאים רבים לבדוק איך אפשר לשנות את מצבו על

מנת שלא יהיה שקוף.

הם ניסו לטפל בו אך ללא הצלחה ולבסוף החליטו לוותר.

כאשר הילד היה מגיע לגן, אף אחד מן הילדים לא שיחק איתו וכולם שיחקו עם ילדים אחרים.

הגננת אף היא לא התייחסה אליו וניחמה ילדים אחרים בגן.

בבית הספר, הילד היה מנסה לענות על שאלות וגם המורה לא התייחסה אליו.

גם קולו היה שקוף.

הילד רצה לשחק עם חבריו בכדורגל, רץ וניסה לבעוט בכדור, אך אף אחד לא מסר לו את הכדור. 

 בהצגה הכיתית הילד רצה להיבחר לתפקיד המלאך, המורה הביטה בו, התעלמה ובחרה בילד אחר. כאילו היה שקוף.  

בכל זאת, הילד היה עצוב מאוד וניסה להעלים את השקיפות שלו במגוון דרכים שונות: 
ניסה לצבוע את עצמו, להשתזף בשמש, לאכול מאכלים בעלי צבעי מאכל.

כאשר ראה כי כל הדרכים לא עובדות, המשיך הילד להיות עצוב והיה בטוח כי יישאר שקוף לנצח. 

כאשר הילד הלך לגינה, נתקל בילד אחר אשר ניסה לתפוס פרפר. 

הילד השקוף צעק “שחרר אותו!” 

הילד הגדול הביט בו כאילו לא ראה את הילד השקוף מימיו וניסה להרביץ לו. 

הילד השקוף החל לפתע לראות את צבעי ידייו ואת עצמו. 
בסופו של דבר כל הילדים עמדו סביבו והביטו בו בפעם הראשונה.
ניגש אליו ילד ושאל אם הוא מרגיש בסדר, והזמין אותו לשחק עם כל הילדים.

הילד השקוף כבר לא היה שקוף בכלל!