הקדמה

הלו? שומעים אותי? איפה אני? מה אני? מי אלה? מה אני שומעת? זה הצחקוקים האלה? למה הכול חשוך? מי כיבה את האורות? מה אני בכלל עושה פה? שמישהו יציל אותי !!!!! הצילוו !! מה אתה עושה עזוב אותי !!! אהה הצילו בבקשה שמישהו יעזור לי

פרק 1

כריס חכי … אמר לאו את לא חייבת לעשות את זה

וככה הכל התחיל

 ,כריס הייתה ילדה צעירה ויפה ושיערה היה ארוך ובלונדיני שהחליק במורד גבה עייניה היו ירוקות כברקת ועורה צח כשלג. כריס נולדה במעבדה, בכול חייה לא ראתה שמיים פתוחים. מה שהיה במעבדה היה דימוי לשמיים. כריס רצתה לראות עולם אחר, פתוח וחופשי שבו לא יעשו עליה ניסויים, כריס חלמה שביום מין הימים תפגוש את נשמת התאומה. זה היה כשכריס הייתה ילדה קטנה מאוד, עכשיו כבר אין לה תקוות. אבל עכשיו לכריס יש מטרה, לברוח מהגיהנום הזה לעולם חופשי ובטוח

אף פעם לא אהבתי מחטים ואני גם אף פעם אני גם לא אוהב. אחרי כול הטראומות שעברתי במעבדה הזאת אני לא חושבת שאני אוכל לראות משהו חד עוד פעם. אבל אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה ולשרוד את זה עכשיו יותר מתמיד! אני לא רוצה שהילדים הקטנים שפה שבוכים כול לילה ימשיכו לבכות. אני צריכה להיות חזקה חזקה מאוד, הילדים האלו סובלים יותר ממני,למרות שזה לא כול כך נכון מפני שאני נבחרתי להיות הבובה המקסימה של המנהל. כבר ברגע שהגעתי הוא שם עלי עין מצאתי חן בעיניו אני לא בטוחה למה, למרות שאני חושבת שזה בגלל היותי יפה, אף פעם לא אהבתי שנצמדים אלי הוא פשוט דוחה, הוא חושב שאני הצעצוע שלו! בלילות אני לא מצליחה להירדם בגלל הסיוטים, וגם בגלל הנחירות שלו, הוא הכריח אותי להישאר איתו. או ושכחתי להגיד עוד דבר אחד אני בת 12 וכנראה אני ישאר ככה לנצח המנהל הזריק לי חומר שהפך אותי לבת אלמוות כדי שאני ישאר לצידו לנצח, לשאר הילדים יש חומר דומה בגוף הם חצי בני אלמוות הם יחיו מעל 200 שנה, אבל לא יותר מזה אבל אני  מיוחדת הוא נתן לי חומר אלמוות מלא, ואני יצטערך לסבול עד שהוא ימות, למרות שאני חושבת ששמעתי את אבא כלומר המנהל אומר שיש עוד אחד מיוחד כמוני,כששמעתי את זה היתרגשתי, חשבתי שיכול להיות שהוא כרטיס היציאה שלי מפה

חזר לי הניצוץ בעיינים אולי אחרי כול יש לי עוד תקווה, עד ששמעתי שהוא אמר שהוא לעולם לא יזרוק אותי שאני שווה יותר מדי בשביל לזרוק, הוא אמר שאותו  נער לעולם לא יבוא לפה הוא בבידוד, ואז עלתה מחשבה בראשי מה הילד הזה עשה כדי שהוא יהיה בבידוד? כמובן שאחרי כמה זמן המנהל השכיח לי את קיומו של הילד מעניין למה דווקא היום נזכרתי בקיום שלו, יכול להיות שהוא מנסה  לתקשר איתי, לא אין מצב. ואז החלטתי היום אני הולכת למצוא אותו

פרק 2

באותו יום המנהל קרא לי שלוש פעמים, הוא התעצבן עלי, אני לא בטוחה למה אבל לפחות הוא לא עשה שום דבר. מזה הכי פחדתי לא רציתי להיות עוד פעם בצינוק… הוא אמר לי “אם עוד פעם תתקרבי אל הילד הזה את תשאי בתוצאות אני נשבע לך שאני לא ארחם עליך” באותו רגע נשבעתי לעצמי שאני אשמור על פרופיל יותר  נמוך  כשאני אלך לבקר אותו…  אני רק לא מבינה איך הם תפסו אותי. הצלחתי להיתגנב סוף סוף… פתאום קלטתי את זה. ככה הם גילו אותי. מצלמות אבטחה! ובאותו רגע הייתי כול כך נואשת להעלם ונעלמתי! היתקדמתי הישר עליו יותר נואשת מי בדרך כלל. היתקדמתי לעברו הלב שלי דפק, ואז ראיתי אותו יושב מוזנח על הריצפה קשור לקיר עם מסכה על העיינים. הלב שלי דפק במהירות לא יכולתי לעצור ואז הבנתי שאני מאוהבת בו… לא ידעתי מה אני צריכה לעשות הייתי מבולבלת הייתי מפוחדת מכדי לזוז… פחדתי וחשבתי לעצמי מה יקרה עם יגלו אותי מה אני יעשה.  לא זזתי הייתי מופחדת ומבולבלת לא ידעתי מה לעשות.. עד שהיגעתי למסקנה שאני לא יכולה לנטוש אותו.. אבל עדיין היה דבר אחד שסקרן אותי מה הוא עושה שם. ואז אמרתי לעצמי תתאפסי על עצמך את צריכה לעזור לו עכשיו

ואז שמעתי אנחה… מי זה תראה את עצמך, איך אני יכולה להראות את עצמי עם אתה נמצא עם מסכה… אל תדאג אני לא אויבת אני באתי להציל אותך… ולרגע דמיינתי צחקוקים ואז הוא אמר אל תדאגי אני יכול לראות אותך גם עם המסכה עליי מי את חושבת שאני בדיוק… אבל אותך אני לא רואה את מוסתרת בידי כישוף, כישוף אפל… אני כישוף לא יכול להיות אני פשוט באתי לעזור לך… חכה אני פותחת לך את התא… איך השגת את המפתח.. אתה יכול לראות דרך מסכות אני יכולה להשיג מפתחות בקלות מה זה משנה… וברגע שפתחתי את התא ופתרתי את הקשר שהיה בידיו הסרתי את המסכה שלו… הוא נבהל מאוד כשהורדתי את המסכה. ושם את ידיו על פניו… ראיתי את העיינים שלו לשנייה, הם היו יפיפיות אדמות כדם ובתוך עיניו הייתה צורה משונה… אבל עד כמה שזה משונה זה היה יפיפה. הוא שאל אותי לא ראית את העינים שלי נכון? ובקולו היה פחד… אני אמרתי ראיתי אותן הן יפיפיות, למה? הן בכלל לא יפיפיות הן מסוכנות אני מתבייש בעצמי.. למה אתה מתבייש בעצמך אתה צריך לאהוב את עצמך. אותי אוהבים יותר מדי! איני יכול לראות אותך אז אני לא מבין על מה את מדברת השתוקקתי שהוא יראה אותי.. פתאום שמעתי וואו… ומהצד השני שמעתי הינה את כריס אמרתי לך שאת תשלמי על זה ואני לא יחרם עליך יותר!!!!! .קראתי לו ופתחנו בריצה הכי מהר שיכולנו אבל לצערי הרב הוא תפס אותי

.אם עוד פעם תנסי לברוח שוב זה יהיה חמור יותר. וכריס את מכירה את החוקים

  באותו רגע הישתוקקתי לברוח משם מהר ככל האפשר אבל באותו רגע נתפסתי  בכיתי שחררתי את הכול, פחדתי לא הייתי מסוגלת לשאת את זה יותר פחדתי הילד היסתכל עליי בפרצוף מרחם לא סבלתי שמרחמים עליי. ניגבתי את הדמעות ונזכרתי שאלי להיות חזקה אחרת מה יחשוב לאו. אך זה היה מאוחר מידי

 הייתי לבד בצינוק. אני עדיין חייה, כול כך קר לי אני רעבה ומה עם הילד אני אפילו לא הספקתי לשאול אותו מה שמו.. יבבתי רציתי להוציא את הכול רציתי שמישהו ינחם אותי הייתי צריכה עזרה אבל אף אחד לא בא פשוט רציתי אהבה. הלוואי שמישהו היה מבין אותי, לאו לא מצליח להבין אותי ואני מעדיפה גם לא לספר לו את זה, איני יודעת איפה הילד, ואין אף אחד אחר שיוכל לעזור לי… יבבתי והיללתי רציתי עזרה אבל לא בא אף אחד נשארתי לבדי בלי אף אחד רק אני והמיטה. אבל המיטה לא הבינה אותי היא הייתה חפץ, חפץ דוממם ומוזר שועמד  בלי לזוז כעסתי על המיטה שהיא לא יכולה לעזור לי בכלום. היתעצבנתי על הכול על החדר על המיטה על המנהל על לאו על הילד שאפילו לא הכרתי. ויותר מכול היתעצבנתי על עצמי היתעצנתי על איך שכולם אוהבים אותי אבל לא אוהבים אותי. ואז בא המנהל ושאל: מה קרה כריס למה את בוכה? הוא שאל בקול מלגלג. מייד היסתכלתי עליו בפנים זועפות. מה אתה רוצה ממני? אסור לי לבדוק מה שלום  הילדה שלי? ואז אמרתי לו אין לך זכות אחרי שגנבתי ממני הכול. ועכשיו תלך מפה!!! אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. אוי כריס המסכנה שלי אני עוד שנייה מרחם עליך

אני לא צריכה את הריחומים הדוחים שלך. ככה את מתנהגת לאבא שלך. אתה לא אבא שלי אתה אף פעם גם לא תיהיה. אני שונאת אותך שונאת אותך בכול ליבי אבל אמרתי את זה רק בתוך הראש לי ככה שאף אחד לא שמע את זה חוץ ממני . אבל אני באמת שונאת אותו. לא אמרתי את זה כי אני מפחדת מימנו אז פשוט שתקתי. יש לו הרבה כוח ביידים, ובאותו רגע החלטתי שאני בורחת עכשיו בלי אף   אחד

פרק 3

הייתי כבר מוכנה לצאת. ופתאום לאו נכנס לחדרי, נבהלתי ומייד הדבקתי על עצמי חיוך מזויף, היי לאו מה קורה. לאו אמר בסדר איך איתך, אני טיפה עסוקה פה אז אני ישמח עם תלך בבקשה. יריתי לעברו הוא עשה פרצוף נעלב. גלגלתי עיינים. כבר רציתי לברוח מהחור הזה. לא אכפת לי מי או מה יפגעו פה, נשברתי ממזמן שכולם יסבלו!!!!!!! בפעם הראשונה בחיי אני באמת עצבנית ועם תחושה זאת הייתי כבר בחוץ

נדהמתי, הבנתי שאני בחוץ והתחלתי לרוץ כאילו אין מחר… הייתי שמחה כול כך השמיים כול כך כחולים, הדשא כול כך רך… הייתי מאושרת היתגלגלתי על הדשא  בשמחה. חשבתי עכשיו כבר לא אכפת לי למות. זה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי. למרות שחשבתי על כול מי שהשארתי מאחור… ריחמתי אליהם. טוב לא נורא שיסבלו! עכשיו הגיע הזמן להשלים את החסר הלכתי לכיון העיר הבתים היו כאלה חמודים ויפים ראיתי אנשים הם התלבשו מוזר ראיתי אנשים שמסתכלים עלי ומסמיקים חשבתי כן יופי להם שינצלו את היופי הזה בזמן שאני עוברת לידם ראיתי כמה ילדות שמתלחששות לידי הלכתי אליהן רציתי להכיר עוד בנות הן צחקקו והתחמקו ממני כאילו אני מחלה. נעלבתי. הלכתי לים ראיתי את השקיעה היפה היא הייתה בצבע ארגמן עמוק. זה היה יפה זאת הייתה השקיעה הראשנה שלי ואז נזכרתי בילד בעיינים שלו כמה אדומות ויפות הן היו אני לא בטוחה למה אבל פשוט היתישבתי והתכלתי לבכות על אהבה שלא תתגשם. אנשים היסתכלו עלי וצחקו איזה איש אחד בא אלי ואמר לי חמודה בא לך לבוא אלי.כשהיסתכלתי אליו ראיתי  בו את המנהל כמו אינסטינקט העפתי אותו בסטירת לחי חזקה במיוחד כשהיסתכלתי שוב הוא היה בקצע השני של החוף שוכב המום. כולם היסתכלו עליי. לא רציתי למשוך צומת לב, ברחתי משם בשיא המהירות בכיתי הבנתי שאני לא שייכת לפה. נכנסתי למסעדה מוזרה היו  בא רק משקאות ביקשתי מים אמרו לי שזה עולה חמישה סנט הישתוקקתי שיהיה לי חמישה סנט ביד כשפתחי את עייני ראיתי יותר ממיליון סנט בידי שאלתי זה מספיק, כולם בהו בי המומים

פרק 4

כעבור ארבע שנים

או תודה לאל חשבתי כמה זמן לוקח להם להביא לי מים נורמלים. החרב שעל גבי כנראה הפחידה אותם. טוב זה ברור אני הרי הכי חזקה באזור אם לא במדינה הלכתי לשדה לקטוף פרחים ולרגע ראיתי דמות אפלה באופק. חשבתי ששמעתי את המילים סוף סוף מצאתי אותך, הוא חייך החיוך שלו היה כול כך יפה, ואז הוא נעלם. שלפתי את חרבי ורצתי לעבר איפה שחשבתי שראיתי אותו. נבעלתי לא הבנתי לאיפה הוא נעלם. ואז שמעתי מאוחרי קול והוא בו! צרחתי בכול הכוח שיש בגרוני הוא השתיק אותי עם היד שלו, נופפתי בחרבי ובעטתי בו. ואז הוא אמר לי

אל תדאגי אני לא אויב אני באתי להציל אותך. נזכרתי במילים האלה ואז שאלתי אותו איך השגת את המפתח את יכולה לראות מעבר למסכה אני יכול להשיג מפתחות בקלות מה זה משנה… מיד זהיתי הדבר המוכר היחיד הישתחררתי מהאחיזה שלו וחיבקתי אותו. הוא לחש לי סוף סוף מצאתי אותך את לא מבינה כמה חיפשתי אותך… רק המילים האלו בלבד נחרטו אצלי בלב. המנהל משתגע שאת לא בבית באותו רגע הישתחררתי ממנו לחלוטין והיתרחקתי. אתה עובד בשביל המנהל נכון? כמובן איך יכולתי להיות כול כך עיוורת. ואז הרגשתי שהאנרגיה שלו שונה לא האנרגיה המתקתקה והמפוחדת שהכרתי. הוא הישתנה לשומר… מיד הבנתי שזה לא הוא. בשני חיתוכים חשבתי שהוא כבר בגן עדן, אבל זאת הייתה רק בובה הוא התגנב מאחורי ותקעתי בו סכין. הוא מת בזה הייתי בטוחה

לא יכולתי להאמין יותר בכלום. נדדתי בודדה בלי שום מטרה. הגעתי לכפר אחר עד שהגעתי למסקנה כבר לא לסבול את זה, העולם שבחוץ יפה, אבל איך הוא יהיה יפה עם אין לי אם אף אחד לחלוק את זה. עדיף לי כבר לחזור

פרק 5

אני לא מאמינה שחזרתי לפה אני אבל אני כן מאמינה. כריס אני כול כך שמח שחזרת לאבא שלך את מוכנה לבוא לחדרי בבקשה? שלפתי את חרבי וכהרף עיין היא הייתה מוצמדת לו אל הצוואר, לא אני לא מוכנה אני כבר לא מפחדת ממך

הוא אמר את צריכה לפחד לא רק את היתחזקת ב-4 שנים האלה את צריכה לפחד את צריכה לפחד מאוד. וכהרף עין הוא היתחמק מחרבי והחזיק אותה הפוך כך שחרבי שלי הייתה מופנת אלי.עכשיו את מכוכנה לבוא לחדרי בבקשה הוא אמר בנימה מאיימת. כן אדוני המנהל אני אבוא יריתי עליו בחזרה. יופי

היי כריס יופי שחזרת עם את רוצה שחברך ישאר בחיים את צריכה להישאר פה לנצח! אוקי יופי יופי בלה בלה בלה מה למדנו פה שום דבר עניתי בטון מלגלג ואז אמרתי עזוב אותי כבר במנוחה. בין כה וכה החלטתי שאני נשארת כאן

הוא אמר אוקיי אני שמח אבל אני רוצה שתשחרר אותו תן לי לראות אותו! אז תשאיר אותי איתך לנצח אני אעשה כול מה שתגיד בתנאי שתתן לי לראות אותו מתי שאני ארצה בכול רגע מתי שאני אבקש ברור? אני רוצה לראות אותו

  עכשיו אוקיי הנה המפתח, תודה

הלכתי במסדרון בתחושת דה ז’וו, נעלמתי בתחילת האזור של המצלמות אבטחה. היתקרבתי עליו לעת לעת… כשראיתי אותו הוא שכב על הריצפה ניראה מותש ועייף… באותו רגע חשבתי לעצמי מה קרה לו בזמן שלא הייתי פה. חזרתי להיות  ,נראת פתחתי את הכלוב ורצתי לחבק אותו. הוא חייך אבל נראה שכאב לו. שאלתי מה קרה לך? לא כלום קצת הוציאו עלי קצת כעס. המנהל? שאלתי עזבי זה לא חשוב העיקר שחזרת נדלק בי ניצוץ של אשמה התחלתי לבכות והוא אמר לימה קרה לא היתכוונתי שתבכי, אני כזאת מטומטמת אני בוכה על נער שאני אפילו לא יודע את השם שלו…אז יכולת לשאול היי אני שו ואת? אני כריס נעים לי להכיר אותך,מייד הסמקתי וכשהיסתכלתי שוב נזכרתי כמה אני מאוהבת בו ואז אמרתי לעצמי בראש מזל שהוא לא רואה עד כמה שאני מסמיקה… וואו כמה גדלת. את ממש יפה, נהייתי אדומה כמו עגבנייה הרגשתי כאילו יוצא לי עשן מהאוזניים ראיתי אותו מסמיק גם למה אתה לא מוריד את המסכה? ואז שלפתי לו את המסכה מעיניים לפני שהוא הספיק להוציא מילה הוא היה בהלם… רק תיהיה בשקט ותיתן לי לראות את העיינים שלך! הוא הסמיק בטירוף הרגשתי משיכה מוזרה כאילו מיליון חוטים מושכים אותי עליו… בלי להבין את המצב נישקתי אותו השפתיים השפתיים היו רכות וחמימות… לשפתיים שלו היה טעם של יום קיץ חמים, ואז לחשתי באוזנו אתה רוצה לברוח איתי

הוא דחף אותי אחורה, היסתכלתי עליו בפרצוף מבולבל. לא האמנתי שהוא דחה אותי היסתכלתי עליו בפרצוף כועס, הוא משך בכתפיו היסתכלתי עליו עוד פעם וכהרף עין הייתי כבר בחוץ. היית עצובה עצבנית ולא האמנתי שהוא דחה אותי. דווקא הוא זה שנתנתי לו את כול אהבתי במשך כ-5 שנים. חשבתי שדווקא הוא יבין אותי, היסתכלתי על כלוב הזכוכית שלו ואמרתי לעצמי שירקב שם הוא פגע ברגשותי ובלי ששמתי לב נהייתי שונה, שיערי נהפך לשחור כלילה עיני הירוקות כברקת הפכו לאדמות כדם. יכולתי לדמיין זנב וקרניים יוצאת מתוכי. הרגשתי רעה ושמחתי עם  ההרגשה הזאת, ואז שמעתי הפכת להיות כמוני שיהיה לך בהצלחה הסתכלתי אליו בחיוך מאיים. אתה לא משתווה אלי!!!!! אני יותר חזקה ממך אלה החיים. אז שיהיה לך בהצלחה. הוא הסתכל בפרצוף מבולבל. הקצתי מחלומי היסתכלתי על ידי ואמרתי בקול מפוחד. מי זאת זאת לא אני מה היא עושה בתוכי  ולרגע אחד עיני היו ירוקות ושערי חזר להיות רגיל. ואז שוב נשאבתי לאפלה שו הסתכל עלי בפרצוף מפוחד. ואז שמעתי צחקוקים ממני צחקוקים מרושעים זאת לא אני מפחדת מעצמי, צרחתי בחוזק כזה שיכולתי לשבור חלונות שלמים וגם זה מה שקרה פוצצתי את כול המתחם. היסתכלתי על שו בפרצוף מפוחד ותמים והתחלתי לבכות… לא הבנתי מה קורה לי… ואז היסתכלתי על שו בעיניים חסרות חיים ושאלתי אותו מי אתה

פרק 6

הוא היסתכל עלי מבולבל והתחיל לצחוק, ואמר מה את עושה ממני צחוק עכשיו הוא כבר היה רציני ששאל אותי מה עובר עליך כריס? היסתכלתי עליו מפוחדת ומבולבלת שאלתי אותו פעם נוספת מי אתה?! הוא גילגל עיניים ואמר קוראים לי שו אמרתי לו נעים להכיר אותך שו. הוא התפקע מצחוק שאלתי אותו מה מצחיק? הוא היסתכל עלי ושאל כריס את באמת לא זוכרת אותי? אני לא מכירה אותך אז איך אני יזכור אותך אמרתי בעצבנות ושאלתי מה זה המקום הזה? שו היסתכל עלי בפה פעור ואמר זהו זה כריס מה עובר אליך מה קרה לך? היסתכלתי על הידים שלי ואז עליו ושוב פעם על הידים ואז עליו הרגשתי מסוחררת ונפלתי על הרצפה שמעתי אותו צועק לי כריס… הקול הזה נשמע לי מוכר פתאום, הדבר הבא שאני זוכרת זה  שאני שוכבת על מיטה בחדר חשוך ואפל